מרוץ אמסטל גולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרוץ אמסטל גולד
Image-Amstel Gold Race 2006 - Berg2.JPG

מרוץ אמסטל גולד , 2006
שם בשפת המקור Amstel Gold Race
מדינות Flag of the Netherlands.svg  הולנד , בעיקר בלימבורג.
סוג מרוץ חד-יומי
אורך המסלול 250 ק"מ
חודש אמצע אפריל
משך יום אחד
היסטוריה
מרוצים עד כה 48
מנצח ראשון Flag of France.svg  צרפת ז'אן סטבלינסקי
מוביל במספר הניצחונות Flag of the Netherlands.svg  הולנד יאן ראס

חמישה ניצחונות

מנצח אחרון Flag of the Czech Republic.svg  צ'כיה רומן קרויציגר
שנת מרוץ אחרונה 2013

מרוץ אמסטל גולד הוא מרוץ אופניים חד-יומי המתקיים מדי שנה בחודש אפריל בחלק הדרום מזרחי של הולנד. המרוץ הוא צעיר יחסית למרוצים הקלאסיים והחל רק בשנת 1966. למרות זאת, נחשב המרוץ כאחד מהמרוצים הקלאסים החשובים ביותר. חשיבות זו היא בחלקה תוצאה של היות האמסטל גולד רייס המרוץ החשוב ביותר המתקיים בהולנד שהיא אחת מהמדינות החזקות ביותר בספורט מרוצי הכביש.

ההיסטוריה של המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארגנת המרוץ מתחילתו היא מבשלת הבירה הייניקן. זו הסיבה גם שהמרוץ נקרא על שם אחד ממותגיה ה"אמסטל גולד". מארגן המרוץ ומנהלו הטכני ב-30 שנותיו הראשונות היה ההולנדי הרמן קרוט. על שמו מוענק, החל מ-1995, "גביע הרמן קרוט" לרוכב ההתקפי ביותר במרוץ. מ-1995 מנהל את המרוץ ליאו ון פליט.

במחצית השנייה של שנות השמונים עמד המרוץ בסכנת ביטול לאחר שהממשלה ההולנדית העבירה חוק שמנע פרסום פומבי של משקאות אלכוהוליים ומארגני המרוץ עמדו בפני בעיה קשה.

בשנים הראשונות של המרוץ הוא נשלט בייחוד על ידי הרוכבים ההולנדיים והבלגים אשר היו מורגלים לאופי ולתנאי המסלול. במחצית השנייה של שנות השבעים זכה הרוכב ההולנדי יאן ראס ארבע פעמים ברציפות במרוץ ונהגו לכנות את המרוץ באותן שנים "אמסטל גולד ראס". בשנים האחרונות, ניסה מספר פעמים הרוכב האמריקאי המפורסם לאנס ארמסטרונג לזכות במרוץ, אולם הוא נכשל בכך והצליח רק לזכות פעמיים במקום השני (בשנים 1999 ו-2001) ופעם נוספת במקום הרביעי (בשנת 2002).

אחד מהמרוצים שנכנסו להיסטוריה היה ניצחונו של ההולנדי חרי קנטמן בשנת 1985. קנטמן שניצח את המרוץ לראשונה ב-1974 כצעיר בן 23, הצליח לנצח שנית כרוכב מבוגר בסוף הקריירה שלו, אחרי ששנה לפני כן עבר תאונה קשה מאוד. הוא הצליח לברוח למתחריו וחצה את קו הסיום כשהוא בוכה מהתרגשות.‏[1].

מסלול המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של המסלול כיום הוא כ-250 ק"מ. בעבר הוזנק המרוץ מככר השוק בעיר הארלן. נקודת הזינוק כיום היא בעיר מאסטריכט והמרוץ מתפתל בגבעות שבאזור לימבורג שהוא החלק היחידי של הולנד שאינו מישורי. מתחילת המרוץ ב-1966 ועד 1990 היה הסיום במרסן (אנ') (להוציא את שנת 1968 בה הסתיים המרוץ אלסלו (Elsloo)). מ-1990 ועד 2002 היה הסיום במאסטריכט. הסיום המישורי הביא לכך שבחלק מהפעמים הוכרע המרוץ במאוץ המוני. כדי להקשות על הרוכבים הועבר הסיום אל מ-2003 לגבעת קוברג אשר נמצאת בעיר פלקנבורג. במרוץ של 2013 יועתק הסיום לכשני קילומטרים אחרי פסגת הקוברג.‏[2]

מסלול המרוץ עמוס בעליות קצרות שחלקן תלולות מאוד. בדרך כלל יש במרוץ מעל 30 עליות שכאלו ובניגוד לרונדה ון פלנדרן, העליות מתחילות מיד מראשית המסלול. כל המרוץ הוא על פני אספלט, אך הכבישים הצרים, שינויי הכיוון החדים והתכופים והרכיבה באזור הבנוי בצפיפות ברובו, מקשים על הרוכבים. הרוכבים ההולנדים, אשר נהנים מעידוד הקהל הביתי הגודש את צידי המסלול, זכו 17 פעמים בניצחון, מתוך 46 המרוצים שנערכו עד כה. אחריהם נמצאים הבלגים עם 11 ניצחונות.

עלייה מפורסמת אחרת היא קויטנברג הנמצאת כ-10 ק"מ לפני הסיום.

רוכבים אשר צברו מספר גדול של ניצחונות במרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמישה ניצחונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני ניצחונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת המנצחים בשנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אירועי ה-UCI World Tour
טור דאון אנדרפריז - ניסטירנו - אדריאטיקומילאנו - סן רמווולטה אה קטלוניהE3 הארלבקהגנט-וולגםהטור של פלנדריההטור של ארץ הבאסקיםפריז - רובאמרוץ אמסטל גולדלה פלש ואלוןליאז' - בסטון - ליאז'טור דה רומנדיג'ירו ד'איטליהדופינה ליברהטור דה סוויסטור דה פראנסקלאסיקה סן סבסטיאןהטור של פוליןאנקו טורוואלטה אספניהGP Ouest France-Plouayואטנפול סיקלאסיקסהגראן פרי של קוויבקהגראן פרי של מונטריאולג'ירו די לומברדייההטור של בייג'ינג
Jersey yellow.svg