מרי אנייס ירקס

מרי אנייס ירקס
לידה	9 באוגוסט 1886; אואק פארק, ארצות הברית
פטירה	8 בנובמבר 1989 (בגיל 103); סן מטאו, ארצות הברית
יצירות ידועות	Crocker Art Museum

מרי אנייס ירקס (באנגלית: Mary Agnes Yerkes;‏ 9 באוגוסט 1886 - 8 בנובמבר 1989) הייתה ציירת, צלמת ואומנית אמריקאית של האימפרסיוניזם. הקריירה המקצועית שלה נקטעה על ידי השפל הגדול, אך היא המשיכה לצייר עד שנות התשעים שלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרי אנייס ירקס נולדה ב־9 באוגוסט 1886 באוק פארק, אילינוי. הוריה, צ'ארלס שרמן ירקס ומרי גרינלס ירקס, עברו לביתם כמה שנים קודם לכן מאוהיו. היא הייתה הילדה השלישית מארבעה אחים. ראובן ארצ'יבלד, אליס אגנו וצ'ארלס גרינליס. מרי אנייס סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון ב- Oak Park וב- River Forest Forest בשנת 1906 והפכה לאמנית מקומית מוכשרת.

אביה נפטר בשנת 1908. בשנת 1913 הזמינה אמה בית, מהאדריכל ג'ון ואן ברגן. ואן ברגן היה צייר ואחר כך אדריכל, בן זמנו של פרנק לויד רייט. במקום בו מרבית האדריכלים התעסקו בלקוחות עשירים, ואן ברגן גילה עניין מיוחד בעיצוב בתים לנשות קריירה ואמניות כאחד.^[1] הבית שלהם עוצב במיוחד על ידי ואן ברגן עם סטודיו לאמנות למעלה עבור מרי אנייס. הוא אפילו תכנן מקומות בקומה הראשונה כדי למסגר כמה מציורי הקיר של מרי אנייס.

הבניין שנקרא "מעון מרי גרינליס ירקס" זכה בפרס.^[2] ממקורות שונים נראה כי היא התגוררה בבניין הזה משנת 1913 עד 1919. אמה המשיכה לחיות עם מרי אנייס עד מותה בקליפורניה, בשנת 1935.

מרי ירקס לקחה קורס בן שנתיים בתולדות האמנות ועיצוב דקורטיבי במכללת רוקפורד. לאחר מכן למדה באקדמיה לאמנויות יפות, שם גם לימדה. כמו כן למדה בבית הספר המכונה עכשיו - המכון לאמנות בשיקגו. הייתה לה הדרכת ציור מיוחדת אצל ולינגטון ריינולדס, ג'ון וו. נורטון ולטר מרשל קלוט, והשתתפה בתערוכות רבות, כולל תערוכות של אמני שיקגו, והחברה האמריקאית לצבעי מים במכון האמנות בשיקגו בשנים 1912 - 1915.

מרי ירקס ערכה תערוכת יחיד באוקטובר 1915, עליו כתב מבקר בשיקגו: "יום אחד היא תהיה מאוד מפורסמת בזכות תחושת הצבע שלה, וגם בגלל מתנת הדמיון הנדירה שלה". ^[3]

בשנת 1917 התחתנה עם קצין חיל הים ארצ'יבלד נלסון אופלי, (ארצ'י), ונולד לה ילדה אחת, מרי ירקס אופלי, ילידת 1918 שנפטרה בגיל 15.

חיי הנישואים לקצין ימי גרמו לה לעבור מגורים במספר נמלים: פורטסמות', וירג'יניה, במזרח, וסן דייגו, ואלג'ו, לונג ביץ' וסן פרנסיסקו, לאורך חופי קליפורניה. בסופו של דבר הם קיבלו מגורים קבועים בסן מטאו, קליפורניה, בשנות השלושים.

בזמן הזה התרחש השפל הגדול והיא הבינה שקריירה בציור תהיה קשה: "השפל הגדול של שנות השלושים וחוסר הכספים שנגרם כתוצאה מכך השפיעו קשה על קריירות של אמנים רבים, גברים ונשים כאחד. " כמה אמנים במהלך תקופה זו התמזל מזלם למצוא עבודות דרך הפרויקט האמנותי הפדרלי של "מינהל התקדמות העבודות" בציור ציורי קיר במבני ציבור, אך עבור אמנים רבים הקריירה שלהם נמחצה.

מצב זה תואר ביומנו של מרי ירקס עצמה, במסע אחד בסוף השבוע לסן פרנסיסקו מסן מטאו בשנת 1935. ירקס קבעה פגישה עם סוכן אמנות בחנות הכלבו של גאמפ. היא נשארה מאוד מיואשת מכיוון שהוא אמר "אף אחד לא קונה אמנות בתקופות אלה". אורח חייהם היה צנוע אך טוב בהרבה מאחרים בתקופה זו עם תפקידו הבטוח של אופלי במשרד הצנזורה בחיל הים. כל זמן פנוי וחסכון בכסף הלך להכנסת דלק למכונית, לשיטוט בחיק הטבע כדי לחקור את האמנות שלה.

ציור בגנים הלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשצפון קליפורניה משמשת בסיס קבוע, מציירת מרי ירקס לעצמה. הייתה לה גישה קרובה ונוחה לכמה מפלאי הטבע הגדולים שבמערב ארצות הברית. היא נסעה וציירה מעמק יוסמיטי לסנטה פה ומטוסון לאלברטה, קנדה. מסעות אלה שלוו על ידי בעלה, הניבו רישומים מפורטים לאורך כל שנות השלושים והארבעים.

הם סיירו ברכב ביואיק שהותקן במיוחד בשנות העשרים, והיה מצויד במקומות אחסון נוספים ובמיטה לשינה בתוך הרכב. מרי ירקס, בעלה, ובתם מרי, בילו בסופי שבוע וחגים בנסיעות בדרכי עפר כדי לחקור את הנופים של הגנים הלאומיים שהוכרזו בעת ההיא.

מסעות ארוכים יותר לקחו אותם מספר פעמים ברחבי המערב והם סיירו בפארקים לאומיים רבים כולל: קרייטר לייק, הר רנייר, ילוסטון, הגרנד טטון, מזה ורדה, ג'ושוע טריס, עמק המוות, גרנד קניון, ויוסמיטי, כמו גם לאורך חופי אורגון, וושינגטון וקליפורניה. עמק יוסמיטי היה נושא ויעד מועדפים במיוחד בגלל היופי והקרבה שלו לסן מטאו.

מרי ירקס ציירה בעיקר בחוץ אבל עבדה גם בבית בסטודיו. בכל סיור שלה צולמו מספר רב של תצלומים שישמשו אותה בהמשך.

בעלה ארצ'י נפטר בשנת 1945 ומאז, תפוקת הציור של מרי ירקס ירדה. היא חזרה לצייר בשנות החמישים בעידוד בן זוגה השני, אלברט קוב, שלא נישאה לו.

מרי ירקס המשיכה לנסוע ולצייר במערב עוד בשנות השבעים והתשעים לחייה. היא נפטרה בסן מטאו ב־8 בנובמבר 1989, בגיל 103. לאחר עשרות שנים של ציור, למעלה מ-150 מציוריה עיטרו את קירות ביתה בזמן מותה.