אילינוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדינת אילינוי (ארצות הברית) - Illinois
דגל אילינוי סמל אילינוי
(דגל המדינה) (סמל המדינה)
Land of Lincoln, The Prairie State
מפת ארצות הברית עם אילינוי מודגשת
מדינות נוספות בארצות הברית
עיר בירה ספרינגפילד
העיר הגדולה ביותר שיקגו
מושל פט קווין (דמוקרטי)
שפות רשמיות אנגלית
שטח 149,998 קמ"ר, 25 בארצות הברית
 - יבשה 143,961 קמ"ר
 - מים 6,037 קמ"ר, % 4.02
אוכלוסייה (2010)
 - סה"כ 12,882,135 (2013), מס' 5 בארצות הברית
 - צפיפות 86.27 איש/קמ"ר, 12 בארצות הברית
כניסה לאיחוד
 - תאריך 3 בדצמבר 1818
 - למניין המדינה ה-21
אזור זמן 6-/5- UTC
קו רוחב '36°58 עד '42°30 צפון
קו אורך '87°30 עד '91°30 מערב
רוחב 340 ק"מ
אורך 630 ק"מ
נתוני גובה
 - פסגה 377 מטרים
 - ממוצע 182 מטרים
 - הנמוכה ביותר 85 מטרים
קיצור IL
אתר אינטרנט www.illinois.gov

אילינויאנגלית: Illinois ) היא מדינה הנמצאת במרכז ארצות הברית. עיר הבירה של אילינוי היא ספרינגפילד, אך המרכז הכלכלי והתרבותי שלה היא העיר שיקגו. אילינוי גובלת בצפון בויסקונסין, בצפון-מזרח בימת מישיגן, במערב באיווה ומיזורי, בדרום בקנטקי ובמזרח באינדיאנה.

שמה של אילינוי גזור משמו של שבט ה"איליניווק" שהתגורר במקום עם הגעת האירופאים לאמריקה. פירוש שם השבט הוא "האנשים".

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגבול הצפון-מזרחי של אילינוי נמצאת ימת מישיגן ובגבול המזרחי אינדיאנה, ממערב לנהר וואבאש.

שיקגו, העיר הגדולה באילינוי, היא אחת מהערים הגדולות בארצות הברית והשלישית בכמות האוכלוסייה, ממוקמת דרום-מערבית לימת מישיגן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הגילוי האירופאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהוקיה היה השבט הילידי המרכזי בתרבות המיססיפי הקדם-אירופאית ומרכזו העירוני הגדול ביותר נמצא ליד העיר קולינסוויל באילינוי. חברה זו נעלמה במאה ה-15 מסיבות לא ידועות. הכוח השני בגודלו באזור היה קונפדרצית שבטי האיליניווק, שעל שמה נקראת המדינה. האיליני סבלו במאה ה-17 מתנועת שבטי האירוקווי מערבה בעקבות הגעת האירופאים ליבשת. את מקומם של האיליני באזור תפסו שבטי פוטווטומי, מיאמי והסואוק.

הגילוי האירופאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילינוי בשנת 1718, אזור המוגדר של היום מודגש. לקוח מ Carte de la Louisiane et du cours du Mississipi של גילאומה דה לאיסלה.‏[1]

מגלי הארצות הצרפתיים ז'ק מארקט ולואי ז'ולייה חקרו את נהר אילינוי בשנת 1673. ב-1680, הקימו הצרפתים מבצר באזור פאוריה של ימינו. בשנת 1682 הוקם מבצר נוסף בסטארבד רוק, באזור פארק סטארבד רוק של ימינו. היות שהאזור נחקר על ידי הצרפתים, אילינוי הייתה חלק מהאימפריה הצרפתית עד שנת 1763, כאשר השליטה עברה לבריטים. בפועל, ההתיישבות הצרפתית נותרה ולא הגיעו לאזור מתיישבים בריטיים או אמריקאים חדשים מלבד חיילים בריטיים שהוצבו באזור. בשנת 1778 שייך ג'ורג' רוג'רס קלארק את אילינוי לוירג'יניה. בשנת 1783 השטח הוגדר כטריטוריה הצפון מערבית של ארצות הברית.

המאה התשע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת אילינוי-וובאש הייתה הבעלים של מרבית שטח של אילינוי. טריטוריית אילינוי נוצר ב-3 בפברואר 1809 כשבירתה קסקסקיה. בשנת 1818 התקבלה אילינוי כמדינה ה-21 בארצות הברית. המדינה החדשה דנה בנושא העבדות ובחרה לשלול אותה בשטחה. הדבר הוביל לנדידה של מהגרים רבים ממדינת קנטקי.

בעקבות מאמציו של נתנאל פופ, נציג אילינוי בקונגרס, הזיז הקונגרס את הגבול הצפוני 66 קילומטרים צפונה. ההחלטה הוסיפה לשטח המדינה 22,000 קמ"ר הכוללים את שיקגו, גלנה ושטח עשיר מאד בעופרת. בשנת 1819 הועברה בירת המדינה לונדליה.

החורף של 1830-1831 זכה לכינוי "חורף השלג העמוק", לאחר שכמויות גדולות של שלג כיסו את המדינה ומנעו כל תנועה בה במהלך החורף כולו. החורפים בשנים שלאחר מכן היו קשים גם כן וביניהן "החורף הקפוא" בשנת 1836. בחורף זה חזית קרה נעה אל המדינה במהירות וגרמה לקפיאתן של שלוליות ואגמונים תוך דקות. מטיילים רבים מתו מהקור המיידי. החורף הקשה הביאה לפגיעה בגידולים ולמחסור במזון בצפון אילינוי. דרום אילינוי העבירה לצפון משלוחי מזון וזכתה לכינוי "מצרים הקטנה" כאלגוריה לסיפור יוסף ואחיו.‏[2]

בשנת 1832, נערכה מלחמת בלק הוק בין ארצות הברית לבני שבטי הסאוק, הפוקס והקיקפו בשטחן של אילינוי וויסקונסין של ימינו. השבטים נסוגו לאיווה. בנסיון מאוחר יותר לחזור הם הובסו על ידי כוחות ארצות הברית.

בשנת 1844 בקרתגו נרצח המנהיג המורמוני גוזף סמית', שהקים את העיר המורמונית נאובו. נאובו, שהתחרתה עם שיקגו עד אותה שנה על תואר העיר הגדולה ביותר במדינה, דעכה כמעט לחלוטין לאחר שבעקבות הרצח מרבית תושביה המורמונים בחרו לעזוב את אילינוי ולנדוד מערבה.

בשנת 1847, לאחר מסע שכנוע מטעם הלוביסטית דורותאה דיקס, אילינוי הייתה לאחת המדינות הראשונות שהקימו מערכת טיפול בחולי ונפגעי נפש בפיקוח המדינה.

שיקגו הפכה להיות עיר הנמל העיקרית של האגמים הגדולים והמשיכה לצבור כח עם הקמת תעלת אילינוי ומישיגן בשנת 1848. זמן קצר לאחר מכן היא הפכה אף למרכז תחבורת הרכבות. בשנת 1857 הייתה שיקגו לעיר הגדולה ביותר באילינוי. בשנת 1871 ספגה העיר מכה קשה כאשר שרפה שפרצה בעיר ב-8 באוקטובר שרפה 6 קמ"ר משטחה ובערה במשך שלושה ימים. מבנה האבן היחיד בעיר היה מגדל המים ששרד לימינו וניצב כיום במרכז שדרות מישיגן בסמוך למרכז ג'ון הנקוק. עם התפתחותם של מכרות ומפעלים במדינה הפכה אילינוי להיות גורם חשוב בהתפתחותם של ארגוני עובדים בארצות הברית. שביתת פולמן והפגנת היימרקט השפיעו באופן ניכר על התפתחות תנועת העבודה האמריקאית.

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, למעלה מרבע מליון גברים מאילינוי שירתו בצבא האיחוד (הכוח הרביעי בגודלו שנשלח על ידי אחת המדינות החברות באיחוד). מרגע הקריאה לגיוס מאת אברהם לינקולן ועד סוף המלחמה, אימנה מדינת אילינוי 150 גדודי רגלים, שבעה-עשר גדודים רכובים ושני גדודי ארטילריה קלה.‏[3]

המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה העשרים הפכה אילינוי להיות אחת המדינות המובילות בארצות הברית. המדינה המשיכה לקלוט הגירה, בעיקר ממזרח ומדרום אירופה והתיישבות של אוכלוסיות אפרו-אמריקאיות ממיסיסיפי, לואיזיאנה וארקנסו. במהלך המאה עלתה אוכלוסיית אילינוי מ-5 מיליון תושבים ל- 12.4 מליון. מבחינה כלכלית המשיכה צמיחתה של אילינוי לאורך המאה. בשנת 1933 נערכה בשיקגו תערוכת האקספו העולמית. בשנת 1937 נתגלו בארות נפט במחוז מריון ובמחוז קרופורד ובשנת 1939 דורגה אילינוי כמדינה הרביעית בארצות הברית בתפוקת הנפט.

לאחר התפתחות השימוש באנרגיה גרעינית במלחמת העולם השנייה הפעילה המעבדה הלאומית ארגון שליד שיקגו את תחנת הכוח הגרעינית הניסיונית הראשונה לייצור חשמל ב-1957. בשנת 1960, הוקמה תחנת הכוח הגרעינית הפרטית הראשונה "דרזדן 1" במוריס.

שיקגו המשיכה להתפתח כעיר נמל לאחר שבשנת 1959 חיברה תעלת סנט לורנס בין האגמים הגדולים לאוקיינוס האטלנטי. בכך הייתה שיקגו לנקודת המעבר המרכזית בין האוקיינוס לנהר המיסיסיפי. בשנת 1960 פתח ריי קרוק את סניף מקדונלד'ס הראשון בעולם בדה פליינז. כיום האתר המקורי מהווה מוזיאון של החברה כאשר סניף מזון מהיר שלה ניצב מעבר לכביש.

בשנת 1970 אימצה אילינוי את החוקה הרביעית שלה אשר החליפה את החוקה משנת 1870. בשנת 1985 נערך באילינוי מופע פארמאייד הראשון בשמפיין שנועד לסייע לחקלאים אמריקאים.

בשנת 1993 סבלה המדינה משיטפון גדול שנבע מעליית נהר המיסיסיפי על גדותיו. חוות, בתים ועסקים רבים נפגעו מהשיטפון שזכה לשם "השיטפון הגדול".

חקלאות וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילינוי היא ארץ חקלאית בעיקרה. אנשיה מגדלים תירס, חיטה, שיבולת שועל, תפוחי אדמה ופולי סויה. בנוסף מגדלים בה חזירים, ואריזת בשר היא אחד העיסוקים החשובים במדינה. בין המחצבים תופס הפחם מקום חשוב ביותר.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באילינוי ישנם מספר קבוצות ספורט: שיקגו בולס המשחקת כדורסל בליגת ה-NBA, שיקגו ברס המשחקת פוטבול אמריקאי בליגת ה-NFL, שיקגו קאבס ושיקגו וייט סוקס המשחקות כדור בסיס, שיקגו בלאקהוקס המשחקת הוקי בליגת ה-NHL ושיקגו פייר המשחקת כדורגל בליגת ה-MLS.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Guillaume Delisle (1718). Carte de la Louisiane et du Cours du Mississipi. 1718.. An Exhibition of Maps and Navigational Instruments on View. University of Virginia. אוחזר ב־25 January 2010.
  2. ^ Duff, Judge Andrew D. Egypt. Republished, Springhouse Magazine, accessed May 1, 2006.
  3. ^ Illinois in the Civil War. Illinois Infantry, Cavalry, and Artillery Units.