משתמשת:צילה 11/נסיון 1
ברלינסקי טובה (1922-2015) (Berlinsky Tova) ציירת ישראלית
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בפולין (ע"פ מאיר רונן נולדה בשנת 1915 ולא 1922, כפי שמצוין במקורות אחרים) ועלתה ארצה בשנת 1938. התגוררה ועבדה בירושלים. לאחר קריירה קצרה כשחקנית התיאטרון "הקאמרי" בתל-אביב. היא החלה לצייר רק בגיל 38. בשנים 1957-1953 למדה בבצלאל בשיעורי ערב אצל שלמה ויתקין. בין השנים 1959-1957 למדה בפריז אצל אנדרה לוט, שם הושפעה גם מסגנון האקספרסיוניזם המופשט. ציוריה משנות השישים מראים השפעה של נוף ילדותה באושוויץ שבפולין, שאותה זכרה דווקא כעיר יפה וכזיכרון של נוף ילדות אידילי, אף שכל משפחתה אבדה בשואה.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1973-1960 המשיכה לצייר בסגנון מופשט עם השפעה של ציורי ילדים, וסגנונה נטה למופשט עם צבעים קונטרסטיים וקווי מתאר שחורים. בציוריה מן התקופה מופיעות גם דמויות מטושטשות הרומזות על בני משפחתה שנספו בשואה. אך רק בשנות השבעים החלה להתמודד באופן ישיר עם נושא השואה. ציוריה הפכו מופשטים יותר ויותר ונראו בהם אזורי צבע גדולים יותר. בשנות השבעים, בהשפעת מלחמת יום כיפור, הופכים הצבעים מתונים ומונוכרומיים יותר, אך כתמי הצבע הולכים וגדלים ומתפשטים לכל שטח הפנים של הציור. ברלינסקי הרבתה לצייר חלונות סגורים ונופים הנראים דרך תריסים מוגפים. הנופים נראים שרופים ומעושנים, ושורה בהם אווירה של דיכאון ושל מוות. עם תחילת מלחמת לבנון ב-1982 חוזרת דמות האדם לציוריה. ב-1984 חזרה לראשונה לפולין כדי להתמודד עם אושוויץ של מחנות הריכוז, ומאז, לדבריה, לא ציירה יותר נופים. אך למרות דבריה, בשנות התשעים ציירה סדרה של נופי העיר בפסטלים, ובהם עצי ברוש, האופייניים לבתי הקברות בירושלים ומסמלים עצב ואבל. לעתים פרחים צבעוניים בולטים על הרקע המונוכרומי. בסדרה נוספת ציירה ברושים הצומחים מתוך אדמה חרוכה וסלעים הנראים כאבני מצבה, בהשראת הסכסוך בין יהודים לערבים. לאחר מכן חזרה לצייר כָּדי פרחים ונופים, כמעין פסק זמן בין הנושאים הכואבים, ובין השנים 2002-1995 ציירה פורטרטים של בני משפחה שנספו בשואה, כמו למשל הציור דיוקן משפחתי, 1998. ב-1974 הייתה חברה בקבוצת אקלים - מתוך תחושה של זהות ישראלית, אותה רצתה לבטא ביצירתה. בין השנים 1984-1982 היתה חברה בקבוצת ”רדיוס”.
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות יחיד נבחרות
- 1963 גלריה רינה, ירושלים
- 1965 הגלריה האוניברסיטאית, פריס
- די דריי הנדריקן, אמסטרדם
- 1970 מוזיאון העיר חיפה לאמנות
- 1973 אורי גלרי, לונדון
- 1975 גלריה דבל, ירושלים, אוצרת: רות דבל
- 1979 גלריה מבט, תל–אביב
- 1986 גלריה שרה לוי, תל–אביב
- 1992 בית האמנים, ירושלים
- 1995 מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: מאירה פרי–להמן
- 1995 מוזיאון הרצליה לאמנות, אוצרת דליה לוין
- 1996 גלריה ארטספייס, ירושלים
- 2002 רטרוספקטיבה, בית האמנים,ירושלים
תערוכות קבוצתיות נבחרות
- 1972 ”תערוכת חורף”, גלריה גורדון, תל–אביב
- 1974 ”אקלים”, מוזיאון לאמנות חדשה, חיפה
- 1993 ”היזון חוזר”, סדנת–ההדפס ירושלים, אוצר: צבי טולקובסקי
- 1998 ”על דעת המקום“, בית האמנים, ירושלים, אוצר:אילן ויזגן
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1963 זכתה ב"פרס ירושלים לציור ולפיסול על שם א. ארסט".
- 2000 זכתה ב"פרס ע"ש מרדכי איש שלום" על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לאמנות.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות מרקוס (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית, 1970-1920, סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, 2008
- Ronen Meir, "Back from Abstraction", The Jerusalem Post, 12.4.2002