אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באדם, תת-מין במין אדם נבון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אדם (פירושונים).

אדם נבון מודרני

מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פרימטים
משפחה:	הומינידים
סוג:	אדם
מין:	אדם נבון
תת־מין:	אדם נבון מודרני
שם מדעי
Homo sapiens sapiens

אדם או אדם מודרני הוא מין או תת-מין של יונקים השייך למשפחת ההומינידים, והיחיד מהסוג Homo ששרד עד ימינו; לפי חלוקה אחת הוא שייך לתת-המין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens), ולפי חלוקה אחרת הוא מהווה מין הקרוי אדם נבון (Homo sapiens). חלוקות אלה והפופולריות שלהן מושפעות בעיקר מממצאים על הקשר בין האדם המודרני לאדם ניאנדרתלי. האדם נמצא כיום בכל היבשות, והוא חי דרך קבע בכולן למעט אנטארקטיקה. האדם נחשב למין מהנדס סביבה שמשנה את סביבתו ואת אזור מחייתו כך שיתאימו לצרכיו.

את האדם מכנים גם "בן-אדם" או "בן-אנוש", ועל מנת לאפיין את תכונותיו אומרים שיש לו תכונות "אנושיות". המילה אדם משמשת הן לתאור הטקסון, הן לתאור פרט בודד של אדם מודרני והן לתאור התרבות האנושית. בהקשר זה, פרהיסטוריה מציינת את תולדות האדם עד המצאת הכתב והיסטוריה מציינת את תולדותיו מהמצאת הכתב עד ימינו.

[עריכה] תכונות אנושיות

כמו כל יצור חי, תכונות האדם, לרבות התנהגותו מושפעות מגורמים תורשתיים ומגורמים סביבתיים (כגון גורמים חברתיים). התחום העוסק בחקר תפוצות האדם נקרא אנתרופולוגיה. חקר הנפש והתנהגותו של האדם נקראת פסיכולוגיה. סוציולוגיה עוסקת בהתנהגותו החברתית של האדם, ואתנולוגיה עוסקת בתרבות והאמונה של האדם. בנוסף לזאת, גוף האדם נחקר יותר מאשר גופם של יצורים חיים אחרים בביולוגיה ובמדעי הרפואה. כל המחקר נעשה על ידי האדם עצמו, כלומר, האדם חוקר את עצמו.

ניתן לייחס לאדם מספר תכונות מאפיינות. חלק מהתכונות מופיעות בלא ספק גם אצל בעלי חיים אחרים. יש חוקרי בעלי חיים, כמו טמפל גרנדין שטוענים שאם נחפש הייטב, סביר שנגלה שכל תכונה אנושית בודדת מצויה גם אצל בעל חיים אחר כל שהוא ומה שבעצם מייחד את האדם הוא צירוף כל התכונות האלה.

לאדם יכולת למידה מפותחת של החוקיות על פיה פועל העולם. חלק ניכר מן הלמידה, ההופך אותה לשונה מהלמידה הנפוצה בעולם החי, היא רכישת מידע תאורטי רב, הזכור בתבניות זיכרון כלליות וניתן להשלכה על מגוון רחב של מצבים. המידע האנושי מסוגל להתייחס לעצמו כאל אובייקט ולא רק למצבים במציאות, על ידי תהליך הפשטה, תפיסת אובייקטים מופשטים. לדוגמה: אדם מסוגל להתייחס למונחים תאורטיים כלליים כמו חופש, כסף, לוגיקה וצדק, שהם בזכות עצמם אגורים כמידע תאורטי, להשוותם זה לזה ולהתייחס אליהם כאל אובייקטים, למידע.
לאדם יכולת חברתית מפותחת. האדם מסוגל ליצור שימוש מוסכם בסמלים, המאפשרים לו לקיים מערכת תקשורת חברתית מורכבת ביותר, החורגת ממטרותיה האופרטיביות. השימוש בסמלים יוצר לאדם תרבות, על בסיסה הוא מקיים את חשיבתו, בתהליך הנקרא חינוך.
התרבות והיכולת להתייחס לתבניות מידע כאל אובייקטים בעולם, מייצרות את היכולת האנושית לקיים עולם רוחני. העולם הרוחני מכיל התייחסות לעולם המורכב מיסודות שאינם פיזיים, כמו, השכלה, אמונה, חוק ונורמה, זהות וכו'. חקר העולם הרוחני של האדם נקרא פסיכולוגיה.
לאדם יכולת שימוש בשפה מילולית על מנת לתקשר עם בני אדם אחרים, כלומר, יכולת שימוש בסימנים שונים (שהעיקריים בהם קוליים, כתובים וסימני תנועות) קבועים ומוסכמים חברתית, אותם אפשר לצרף לתחביר בעל משמעות. לשפה המילולית מצטרפים סימנים שונים המרחיבים אותה (תמרורי דרכים, סימנים תעשייתים וכדומה).
בזכות התרבות והשפה, לאדם יכולת עיצוב סובייקטיבית של אמונה בעולם ערכים, הקובע את מטרותיו, שאיפותיו, והגורמים במציאות להם הוא מייחס חשיבות, ברמתם הרוחנית. כחלק בלתי נפרד מקיומם של ערכים, מסוגל האדם למצוא את ביטויים של הערכים בו הוא מאמין בחייו החומריים. הגדרת עולם ערכי רוחני מהווה חלק ממונח האמת, כלומר- מבחינת האדם ערכיו הם יסודות מכוננים של הקיום.
לאדם יכולת רגשית גבוהה, כלומר- יכולת לחוות את המציאות על ידי רגשות (אהבה, עצב, שמחה, כעס וכו'), באופן לא תכליתי-רציונלי, אף כי לרוב שימוש ברגשות הנו, אובייקטיבית, תכליתי ורציונלי באופן עקיף, וזאת בניגוד לתחושות (כאב פיזי, רעב, עייפות, וכו'), שהנן תכליתיות ורציונליות. רגשות הנם סובייקטיביים, ואינם ניתנים לכימות, אך משמשים כאובייקטים במציאות האנושית.
לאדם יכולת חברתית לשלב הסמלה ורגש באופן מסוים היוצר אובייקט התייחסות שאינו כלי אלא ישות עצמאית, המבטאת על ידי הסמלה חלק מעולם הרגש של בני האדם המעורבים בה. אובייקט שכזה נקרא יצירת אמנות.
לאדם יכולת לארגן מידע אובייקטיבי באופן חברתי- כלומר, יכולת של החברה האנושית לנסח חוקים מוחלטים בהם מסביר האדם את חוויותיו, וחוזה את התנהלותן. חוקים אלו מהווים גם הם חלק ממונח האמת (כלומר- גם הם יסודות מכוננים של הקיום), חלק המתקרא מדע ובהגדרתו הרחבה, הכוללת מטהפיזיקה.
לאדם יכולת חברתית לנסח חלק מהמידע האובייקטיבי על ידי תפיסת תכונות רוחניות בטבע באופן שאינו נתפס ישירות על ידי החושים (כגון, שדים, אלים, גורמי טבע בעלי תכונות אנושיות וכו'). תפיסה זו, השייכת לתחום המטאפיזיקה, יוצרת בשילוב עם עולם ערכים תואם את הדת.
לאדם יכולת לייצר כלים, כלומר: לעבד את הטבע בצורה היוצרת עצמים מלאכותיים, שאינם תוצרי תהליכים גאולוגיים שונים או חלקי גוף המשמשים את בעל הגוף. עצמים אלו מפתחים את היכולות הגופניות הטבעיות של האדם, ומתווכים בינו ובין השגת מטרותיו (לדוגמה: כלי חקלאות מתווכים בין הצמחים הנאכלים לבין האדם הניזון מהם) כלים אלו יכולים להיות חפצים (את, מכונית, חרב וכו') או ארגון מחדש של גורמים טבעיים (בניין, שדה וכו'). ייצורם ושימושם של כלים מתקרא טכנולוגיה. (אם כי נצפו חיות שיש להם יכולת פרמיטיבית ליצור כלים, כמו קופי שימפנזה ועורבים מזן מסוים). בניגוד לרוב החיות האחרות המיצרות כלים, האדם מיצר כלים בעזרת כלים.
לאדם יכולת לנסח באופן חברתי חלק מן האמת כך שיוכל לעשות בה שימוש אופרטיבי. הניסוח, השימור, והשימוש במידע אובייקטיבי על ידי החברה על מנת לשפר את התועלת אותה מפיק האדם מן הכלים, נקראים מדע ישומי והנדסה.
לאדם היכולת להתעלות מעל עצמו ולהתבונן מבחוץ על קיומו האישי ברפלקציה, כאילו היה אדם זר.
לאדם יכולת הומור והיכולת להתבדח ולצחוק בשל מצב מסוים או סיפור בדיחה.
לאדם יש מצפון שעיקרו ביכולת לחוות רגשי אשמה בשל מעשה, שלתפיסתו של האדם הוא רע או שתוצאותיו היו רעים.
לאדם יש יכולת מפותחת ביותר לביית חיות וצמחים.

[עריכה] מוצא האדם

ערך מורחב – אבולוציה של האדם

גולגולת של אדם (משמאל) לעומת גולגולת של אורנגאוטן

צ'ארלס דארווין, בספרו מוצא האדם מ-1871, היה הראשון לטעון כי האדם לא נוצר כמו שהוא, אלא נוצר תוך התפתחות אבולוציונית, מיצור שנכחד, אשר היה אב קדמון לאדם ולקופי האדם.

במחקרים שנעשו מאוחר יותר, הוכח כי הדנ"א של האדם דומה מאוד לדנ"א של כל קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה. משערים שההיפרדות בין הענף שממנו התפתח האדם ובין שאר קופי האדם התרחש לפני 7 עד 5 מיליון שנים. מאובנים של הומינידים שהתגלו ביבשת אפריקה מצביעים על כך שהסוג Homo החל להתפתח מהסוג אוסטרלופיתקוס לפני כ-2 מיליון שנה.

בני הסוג Homo שהתפתחו באפריקה הם אוכלי כל שידעו להכין כלים והשתמשו בהם באופן נרחב ביותר. המין הומו ארקטוס היה בן הסוג Homo הראשון שיצא מחוץ לאפריקה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה.

לפי עדויות גנטיות מקורו של האדם הנבון, ההומו סאפיינס, שהתפתח מהומו ארקטוס, באפריקה. במשך תקופה מסוימת הוא התקיים במקביל לאדם הניאנדרתלי, שנכחד לפני כ-28 אלף שנים.

החל מלפני 49 אלף שנה ועד ימינו האבולוציה של בני האדם היתה כמעט כולה תרבותית, ולא ביולוגית.^[1]