אדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאדם
Pepole montage.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
משפחה: הומינידיים
שבט: הומיניניים
סוג: אדם
מין: אדם נבון
תת-מינים

אדם נבון מודרני
הומו ספיאנס אידלטו

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Homo sapiens
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Habitat-homo-sapiens.svg

אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, "הומו" מלטינית = אדם, "ספיינס" מלטינית = "חושב" או "תבוני") הוא מין של יונקים ממשפחת ההומינידים, הכולל את כל בני האנושות בת-זמננו. את האדם מכנים גם "בן-אדם" או "בן-אנוש", ועל מנת לאפיין את תכונותיו אומרים שיש לו תכונות "אנושיות". המילה אדם משמשת הן לתיאור נציג בודד של המין, בין אם אשה ובין אם גבר, והן לתיאור המין כולו או התרבות האנושית כולה.

מבחינת סיווגם הטקסונומי כל בני-האדם בני-ימינו, כמו גם בני-אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני-אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-המין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם מאוכלוסיות נכחדות קרובות אך שונות באנטומיה שלהן, כמו האדם הניאנדרטלי אשר מסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג האדם (Homo). האדם נחשב ליחידי ששרד עד ימינו מבין חברי המין "ספיינס", הסוג "הומו" ותת-שבט ההומינינים, אשר כוללים מספר מינים וסוגים נכחדים נוספים.

האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט אנטארקטיקה. הוא מאכלס מגוון עשיר יותר מכל יצור חי אחר של בתי גידול יבשתיים, שאותם הוא משנה כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ועל כן הוא נחשב למין מהנדס סביבה. האדם מוגדר לעתים קרובות כמין התבוני היחיד על כדור הארץ, והמין התבוני היחיד המוכר ביקום, בזכות תודעה והכרה מפותחות, יכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באמנות, טכנולוגיה ומדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, אידאולוגיות ומוסדות חברתיים מורכבים.

פרהיסטוריה מציינת את תולדות האדם עד המצאת הכתב והיסטוריה מציינת את תולדותיו מהמצאת הכתב עד ימינו.

נכון לאוקטובר 2014 יש בכדור הארץ כ-7.2 מיליארד בני אדם, כאשר השפות הנפוצות ביותר כשפת אם הן סינית מנדרינית (13.22%), ספרדית (4.88%) ואנגלית (4.68%).‏[1]

אטימולוגיה ומושגים בסיסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית, המילה אדם לתאור בן המין האנושי הושאלה מאדם הראשון במקרא, ומיוחסת בדרך-כלל לגברים ונשים באותה מידה. לעתים קרובות משתמשים במונח בני אדם לגברים ולנשים כאחת, ולעתים יותר רחוקות מתייחסים לנשים במונח "בנות אדם" (למשל בראשית פרק ו'), או "בנות חוה" על שמה של חוה המקראית.

לחלופין משתמשים גם במונחים בן אנוש או אנושי על שמו של אנוש, נכדו של אדם הראשון על פי המקרא. כלל בני-האדם נקראים לעתים "האנושות" או "המין האנושי". שם התואר "אנושי" לעתים מציין שייכות ביולוגית למין האדם או לסוג האדם, ולעתים מציין בהשאלה תכונות הנחשבות כמאפיינות או מייחדות בני-אדם בהקשרים שונים, למשל מוסריות ואמפתיה בהשוואה לבעלי-חיים, מודעות עצמית בהשוואה למחשבים, או הזדקנות ומוות בהשוואה לאלים ומלאכים.

ביוונית המילה "אנתרופוס" (ἄνθρωπος) פירושה "אדם" או "אנושי", וממנה נגזר המונח "אנתרופולוגיה", התחום המדעי העוסק בחקר החברה והתרבות האנושית, ומונחים רבים נוספים כמו אנתרופוצנטריות, אנתרופומורפיזם והעיקרון האנתרופי.

המילה הלטינית לאדם היא Homo, המשמשת בביולוגיה כשם המדעי של הסוג אדם. ממנה נגזרו המונחים הומניזם והומאניות.

השם המדעי של האדם Homo sapiens ניתן בשנת 1758 על ידי קרולוס לינאוס במסגרת פועלו להגדרת הטקסונומיה של עולם החי. השם תואם לשיטת השם המדעי הכפול של לינאוס, שבו המילה הראשונה מתארת את הסוג והשנייה את המין. שם הסוג Homo נלקח מן המלה הלטינית לאדם, ושם המין sapiens פירושו "תבוני", "נבון" או "חושב".

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גוף האדם

האנטומיה והפיזיולוגיה של האדם הומולוגית לאנטומיה ולפיזיולוגיה של בעלי חיים אחרים, ובעיקר אלו של הקרובים לו ביותר:

  • כחולייתן, האדם הוא בעל שלד פנימי מפותח.
  • כבעל ארבע רגליים, יש לאדם ארבע גפיים, הוא נושם חמצן באמצעות ריאות ובעל מחזור דם כפול.
  • כיונק, האדם בעל שיער והומיאותרמי, והנקבות מניקות את צאצאיהן באמצעות בלוטות חלב.
  • כפרימט, האדם הוא בעל כפות ידיים מפותחות עם בוהן נגדית וציפורניים שטוחות במקום טפרים, עיניים מפותחות המופנות קדימה, אפרכסות אוזניים בצורת קונכייה בצידי הראש, וזוג פטמות אחד בלבד הממוקם על החזה.
  • כהומיניד, זנבו של האדם מנוון, ויש לו 34 שיניים המתחלקות לשתי חותכות, ניב אחד, שלוש קדם טוחנות ושתי טוחנות בכל רבע לסת.

מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, האדם נבדל מבעלי החיים הקרובים אליו בעיקר בהתאמת השלד שלו להליכה זקופה על שתי הרגליים האחוריות, ובמוח הגדול פי שלושה לערך ממוחם של קופי אדם.

כמו אצל מרבית הפרימטים מין האדם מפגין דו-צורתיות זוויגית, כאשר הגברים נוטים להיות בממוצע גבוהים וכבדים מן הנשים. בממוצע, גובה נשים בוגרות בין 1.6 ל-1.7 מטרים ומשקלן 54 עד 64 קילוגרם. גובה זכרים בוגרים בין 1.7 ל-1.8 מטרים ומשקלם 76 עד 83 קילוגרם.

עור ושיער[עריכת קוד מקור | עריכה]

עור ברווז הוא רפלקס סימור השערות בבני-אדם
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – עור, שיער

עור אדם חשוף יחסית משיער, פרט לשיער הראש ולשיער הזקן והשפם בגברים בוגרים. שיער הגוף נוטה לגדול מעט עם הבגרות המינית, בעיקר במפשעה (שער הערווה) ובבתי השחי. למעשה, מספר זקיקי השערות בעורם של בני אדם אינו פחות מזה שביונקים רבים אחרים, אלא שמרבית השערות הצומחות מהם מנוונות וקטנות מאוד. זקיקי השערות עדיין קשורים לשרירים הזוקפים אותן, ורפלקס סימור השיער הטיפוסי ליונקים עדיין פועל בבני-אדם כאשר קר להם (התחושה המכונה "עור ברווז"), ולעתים כאשר הם נרגשים מאוד כתוצאה מאיום כלשהו (תגובת "הילחם או ברח").

בבני אדם צעירים ובריאים העור חלק ומבריק, בדומה לעורם של יונקים ימיים כמו הדולפין, ובניגוד לעורם יונקים יבשתיים שמתחת לפרווה הוא נוטה להיות מקומט ודהה. זוהי תוצאה של שכבת שומן תת-עורית שמסיבות בלתי-ברורות היא מפותחת באדם יותר מאשר ברוב היונקים היבשתיים. השערת הקוף המימי רואה בכך שריד להתאמה של אבות קדמונים של האדם לסביבה מימית למחצה, אך הראיות לקיומה של סביבה כזו קלושות, וההשערה אינה מקובלת על מרבית הפלאואנתרופולוגים.

צבע העור מגוון מאוד בבני-אדם ממוצא שונה - שחור כמעט לחלוטין ועד לבהיר ביותר, המקבל גוון ורדרד כתוצאה מנימי דם הסמוכים לפני העור. צבע העור הוא תוצאה של כמות וסוג של הפיגמנט מלנין בעור. העור אף מייצר מלנין נוסף כתגובה לקרינה אולטרה סגולה הפוגעת בו, מה שגורם לאפקט השיזוף. במשך עשרות אלפי שנים עודדה ברירה טבעית התפתחות ריכוז גבוה של מלנין בעור בני-אדם באזורים גאוגרפים שבהם קרינת השמש חזקה, כמנגנון הגנה מן האפקט המסרטן שלה, ולריכוז נמוך של מלנין בעור בני אדם באזורים גאוגרפים מעוטי קרינה, מה שמאפשר לקרני שמש לחדור לעור ולסייע ביצירת ויטמין D.

צבע השיער וצורתו אף הם מגוונים בבני אדם שונים. נראה שצבע השיער המקורי באדם כהה מאוד עד שחור, אך מוטציות שונות פוגעות בייצור המלנין וגורמות לצבעים בהירים יותר כמו בלונד וג'ינג'י. מוטציות כאלו התפשטו באוכלוסיות אדם שונות, בעיקר באירופה אך גם בכמה אוכלוסיות ילידיות באזורים הטרופיים. גנים המשפיעים על גידול השערה גורמים לשיער חלק, מתולתל או מקורזל. עם הגיל ייצור המלנין בשערה נוטה להיפגע, מה שגורם לשיער שיבה.

שיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שן

בדומה למרבית שאר היונקים, לילדי האדם יש שיני חלב הבוקעות מעצמות הלסת אל חלל הפה בגיל צעיר מאוד, ומתחלפות מאוחר יותר לשיניים הקבועות אצל בני אדם בוגרים. כמו אצל כל הקופים צרי האף, השיניים הקבועות באדם כוללות שתי חותכות, ניב אחד, שתי קדם-טוחנות (נקראות גם מלתעות) ושלוש טוחנות בכל רבע לסת, ובסך הכל 32 שיניים. ואולם כתוצאה מהקטנת הלסתות באדם בן-זמננו, יחסית לכל בני האדם הקדומים, הטוחנות האחוריות ביותר בכל רבע לסת בוקעות אל תוך חלל הפה רק בגיל מאוחר מאוד יחסית של 17 שנה ויותר, ולעתים חלק מהן או כל ארבעתן אינן בוקעות כלל, ונשארות כלואות בתוך עצם הלסת. כתוצאה מכך, אצל בני אדם בוגרים ניתן לזהות מבחוץ בין 28 ל-32 שיניים.

שיני האדם קטנות יחסית ובעלות מבנה בלתי-מתמחה - הניבים אינם מוארכים וחדים כמו אצל טורפים וקופי-אדם, החותכות אינן צומחות ללא הפסק כמו אצל מכרסמים, והטוחנות אינן גדולות ורחבות כמו אצל אוכלי עשב. שיניים כאלו מעידות על הסתגלות לאכילה של מגוון מזונות מן הצומח ומן החי. יש חוקרים הסבורים שהשימוש בכלי אבן ובאש לצורך טחינת מזון קשה ובישולו תרם לאבולוציה של הקטנת השיניים בשושלת האדם, אף שראשית האבולוציה הזו קדמה לעדויות העתיקות ביותר לשימוש באש.

מוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוח

מוח האדם בבגרותו הוא בנפח ממוצע של 1350 סמ"ק. בהתחשב בגודל הגוף זהו המוח הגדול ביותר בעולם החי, והסיבה לעליונותו של האדם על שאר בעלי החיים בתחומים שכליים וקוגניטיביים רבים. מספר תאי העצב במוח האדם מוערך ב-90 מיליארד, אשר יוצרים בינהם יותר מ-100 טריליון קשרים סינפטיים.

למעשה, מוח האדם איננו הגדול ביותר בעולם החי באופן מוחלט - מוחותיהם של כמה לוויתנים ופילים גדולים יותר, אך זאת במידה רבה בגלל גופם הגדול בהרבה. על מנת לחשב את גודל המוח בהשוואה לגודל הגוף נהוג להשתמש במדד EQ (ראשי תבות של Encephalization Quotient או "מנת המוחיות") במדגם של מיני בעלי-חיים שונים. כשמשתמשים במדגם של מיני יונקים נמצא בדרך-כלל כי לאדם ערך EQ בין 6 ל-8, ופירוש הדבר שמוחו גדול פי 6 עד 8 מן הצפוי ליונק בעל גודל גוף זהה. זהו הערך הגבוה בין היונקים, כאשר הבאים אחריו בדרוג, הדולפינים וקופי האדם, מקבלים בדרך-כלל ערכי EQ של 2 עד 5, והיונק הממוצע מקבל בהגדרה ערך של 1. יש לשים לב שערכו המספרי של EQ תלוי במדגם המינים הנבחר, למשל אם דוגמים רק מיני פרימטים יתקבל ערך EQ קטן יותר, אך בכל מדגם שייבחר יקבל האדם ערך EQ גבוה משל כל שאר המינים.

גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

23 זוגות כרומוזומים מתא של אשה (נראים זוג כרומוזומי X), צבועים באמצעות היבירידזציה פלואורסצנטית באתר עם גלאי לרצפי Alu (בירוק) ובצביעת נגד ל-DNA (באדום)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גנום האדם

ככל היונקים, האדם הוא יצור דיפלואידי. לתאים הסומטיים שלו יש קריוטיפ של 23 זוגות כרומוזומים, בשונה במקצת מן הקריוטיפ של קופי אדם המכיל 24 זוגות. נמצא ששני זוגות כרומוזומים אצל קופי אדם התאחו יחד ליצירת זוג הכרומוזומים מספר 2 באדם. אופן קביעת הזוויג באדם גם הוא זהה לזו שבשאר היונקים: בנקבות נמצאים זוג כרומוזומי מין XX, בעוד שבזכרים נמצא כרומוזום X אחד מזווג לכרומוזום Y קטן יותר. הורשת כרומוזום Y מן האב גורמת איפוא ללידת בן, בעוד שהורשת כרומוזום X מן האב גורמת ללידת בת.

גנום האדם כולל בסך הכל כשלושה מיליארד זוגות נוקלאוטידים. הם כוללים על פי האומדן האחרון מפרויקט גנום האדם כ-20 אלף גנים המתורגמים לחלבון, וכן כמה אלפי פסאודוגנים שאינם מתורגמים כתוצאה מפגמים גנטים שונים. בסך הכל רק כאחוז עד שני אחוזים מכלל הגנום האנושי מתורגם לחלבון. אחוז גדול יותר של הגנום אינו מתורגם אך יש לו תפקיד חשוב בבקרת גנים. אחוז ניכר של הגנום האנושי (גודלו עדיין שנוי במחלוקת עזה במחקר הגנטי) הוא בבחינת "DNA זבל" (junk DNA) שאין לו תפקיד מועיל לאדם, ומכיל בעיקר רטרוטרנספוזונים, המשכפלים את עצמם באופן אנוכי בדומה לנגיפים, ושרידי רטרופוזונים שאינם פעילים עוד.

שיעור ההבדלים בין הגנומים של בני אדם שונים הוא SNP (שוני בנוקלאוטיד בודד) לכל 100 עד 300 נוקלאוטידים.

מחזור החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוחלת החיים של האדם ארוכה משל כל יונק אחר, כ-80 שנה במדינות מפותחות. בימי קדם (ואף כיום במדינות מתפתחות רבות) תוחלת החיים הייתה נמוכה בהרבה, אך זאת בעיקר כתוצאה משיעורים גבוהים של תמותת תינוקות, ובני אדם שצלחו בחיים את תקופת הינקות היו עשויים להגיע לגילים דומים לאלו של בני-אדם בימינו. הגיל המופלג ביותר שתועד בוודאות הוא 122 שנה.

היריון באדם אורך בממוצע 9 חודשים. בדרך כלל נולד וולד יחיד, אך אחת לכמה עשרות לידות נולדים תאומים, ולידות של שלישיות, רביעיות ואף חמישיות ידועות אף כי נדירות מאוד. בהשוואה למיני יונקים אחרים, לידה טבעית באדם קשה וממושכת יותר ולעתים אף מסוכנת, בגלל ראשו הגדול של הוולד יחסית לרוחב תעלת הלידה של האם. הסיכון בלידה פחת משמעותית במאה ה-20 תודות לחידושים רפואיים דוגמת ניתוח קיסרי, אשר במדינות רבות כיום נערך באחוז ניכר מכלל הלידות‏[2].

התינוק חסר ישע בלידתו ותלוי לחלוטין בהוריו. למרות שאפילו בתינוק בן כמה ימים בלבד ניתן לאתר יכולת מסויימת לראות דברים ואף לזהות פנים, באופן מעשי הוא עיוור כמעט לחלוטין. יכולת ממשית למקד את המבט ולעקוב אחרי עצמים מתפתחת בהדרגה בגיל חודשיים עד ארבעה חודשים, הושטת יד מגיל ארבעה חודשים, ואחיזה מיומנת של חפצים מגיל שנה ואילך. תינוקות בדרך-כלל מתחילים לזחול על בטנם לאחר גיל חצי שנה, ובגיל כשנה עד שנה וחצי הם מזדקפים על רגליהם ומתחילים ללכת, אך פיתוח מיומנות בהליכה, ריצה וקפיצה אורכות מספר שנים נוספות.

כמו אצל שאר היונקים התינוק ניזון בתחילה מחלב, באופן הטבעי על ידי יניקה משדי אמו. נראה כי לאורך מרבית הפרהיסטוריה וההסטוריה תינוקות ינקו במשך השנתיים עד ארבע השנים הראשונות לחייהם, ואף מאוחר יותר‏[3]. בחברות חקלאיות חלב בהמות שונות החליף בחלקו את חלב האם, ובתרבות המערב כיום, עם התפתחות ההנקה מבקבוק ותרכובת מזון לתינוקות, פחות ופחות מקובל להניק לאחר גיל חצי שנה עד שנה.

תקופת הילדות נחשבת לגיל 3 ועד גיל 12 לערך, ומתאפיינת בגדילה מתמשכת בקצב איטי יותר מאשר בתקופת הינקות. ילדי האדם עדיין תלויים מאוד בהוריהם להגנתם, פרנסתם והדרכתם. הם סקרנים מאוד, מצטיינים ביכולות למידה גבוהות ומרבים לשחק. תקופת ההתבגרות נחשבת לגילאי 12 עד 20 שנה בערך, ומתאפיינת בתהליך ההתבגרות המינית ובנטייה הולכת וגוברת לעצמאות. תופעה ייחודית לאדם היא פרץ גידול מהיר יותר בתקופת ההתבגרות מאשר בילדות, אשר נוטה להיות מודגש וממושך יותר בבנים מאשר בבנות, וכתוצאה ממנו גברים הם בממוצע גדולי גוף מנשים למרות שבתקופת הילדות ההבדלים אינם משמעותיים. גברים בייחוד עשויים להמשיך לגדול עד גיל 20 ואף מעבר לו. בסך הכל תקופות הינקות, הילדות וההתבגרות אורכות כרבע מתוחלת החיים הכללית, יותר מאשר בכל יונק אחר, ובכך מאפשרות לבני אדם ללמוד דברים רבים עד הגעתם לבגרות.

תופעה ייחודית נוספת למחזור החיים של האדם היא תוחלת חיים ארוכה משמעותית מתקופת הפוריות המינית. התופעה בולטת במיוחד אצל נשים, אשר בגיל הבלות שלהן (בתרבות המערב בדרך כלל בסביבות גיל 50 שנה) מפסיקות לבייץ ואינן מסוגלות עוד ללדת, אך לעתים קרובות הן מסייעות לבניהן ובנותיהן הבוגרים בטיפול בנכדיהן. התופעה הדרגתית יותר בגיל המעבר אצל גברים, שכן ייצור תאי הזרע בגופם איננו פוסק ובאופן עקרוני הם עשויים לשמור על פוריותם עד גיל מופלג, אך ירידה באיכות הזרע וברמת החשק המיני גורמת גם למרבית הגברים הקשישים להתרכז בסיוע לנכדיהם במקום בהולדת ילדים נוספים. בכל החברות האנושיות מקובל לרחוש כבוד לאנשים קשישים ולנסיון החיים שצברו, ולעתים קרובות הם מתפקדים כראשי משפחות, כיועצים ואף כמנהיגי קהילות.

תכונות אנושיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל יצור חי, תכונות האדם, לרבות התנהגותו מושפעות מגורמים תורשתיים ומגורמים סביבתיים (כגון גורמים חברתיים). התחום העוסק בחקר תפוצות האדם נקרא אנתרופולוגיה. חקר הנפש והתנהגותו של האדם נקראת פסיכולוגיה. סוציולוגיה עוסקת בהתנהגותו החברתית של האדם, ואתנולוגיה עוסקת בתרבות והאמונה של האדם. בנוסף לזאת, גוף האדם נחקר יותר מאשר גופם של יצורים חיים אחרים בביולוגיה ובמדעי הרפואה. כל המחקר נעשה על ידי האדם עצמו, כלומר, האדם חוקר את עצמו.

ניתן לייחס לאדם מספר תכונות מאפיינות. חלק מהתכונות מופיעות גם אצל בעלי חיים אחרים. יש חוקרי בעלי חיים, כמו טמפל גרנדין שטוענים שאם נחפש היטב, סביר שנגלה שכל תכונה אנושית בודדת מצויה גם אצל בעל חיים אחר כל שהוא ומה שבעצם מייחד את האדם הוא צירוף כל התכונות האלה.

  • לאדם יכולת ייחודית לעשות שימוש בשפה מילולית ותחבירית על מנת לתקשר עם בני אדם אחרים, כלומר, יכולת שימוש בסימנים שונים (שהעיקריים בהם קוליים, כתובים וסימני תנועות) קבועים ומוסכמים חברתית, אותם אפשר לצרף לתחביר בעל משמעות. לשפה המילולית מצטרפים סימנים שונים המרחיבים אותה (תמרורי דרכים, סימנים תעשייתיים וכדומה).
  • לאדם יכולת למידה מפותחת של החוקיות על פיה פועל העולם. חלק ניכר מן הלמידה, ההופך אותה לשונה מהלמידה הנפוצה בעולם החי, היא רכישת מידע תאורטי רב, הזכור בתבניות זיכרון כלליות וניתן להשלכה על מגוון רחב של מצבים. המידע האנושי מסוגל להתייחס לעצמו כאל אובייקט ולא רק למצבים במציאות, על ידי תהליך הפשטה, תפיסת אובייקטים מופשטים. לדוגמה: אדם מסוגל להתייחס למונחים תאורטיים כלליים כמו חופש, כסף, לוגיקה וצדק, שהם בזכות עצמם אגורים כמידע תאורטי, להשוותם זה לזה ולהתייחס אליהם כאל אובייקטים, למידע.
  • לאדם יכולת חברתית מפותחת. האדם מסוגל ליצור שימוש מוסכם בסמלים, המאפשרים לו לקיים מערכת תקשורת חברתית מורכבת ביותר, החורגת ממטרותיה האופרטיביות. השימוש בסמלים יוצר לאדם תרבות, על בסיסה הוא מקיים את חשיבתו, בתהליך הנקרא חינוך.
  • התרבות והיכולת להתייחס לתבניות מידע כאל אובייקטים בעולם, מייצרות את היכולת האנושית לקיים עולם רוחני. העולם הרוחני מכיל התייחסות לעולם המורכב מיסודות שאינם פיזיים, כמו, השכלה, אמונה, חוק ונורמה, זהות וכו'. חקר העולם הרוחני של האדם נקרא פסיכולוגיה.
  • בזכות התרבות והשפה, לאדם יכולת עיצוב סובייקטיבית של אמונה בעולם ערכים, הקובע את מטרותיו, שאיפותיו, והגורמים במציאות להם הוא מייחס חשיבות, ברמתם הרוחנית. כחלק בלתי נפרד מקיומם של ערכים, מסוגל האדם למצוא את ביטויים של הערכים בו הוא מאמין בחייו החומריים. הגדרת עולם ערכי רוחני מהווה חלק ממונח האמת, כלומר- מבחינת האדם ערכיו הם יסודות מכוננים של הקיום.
  • לאדם יכולת רגשית גבוהה, כלומר- יכולת לחוות את המציאות על ידי רגשות (אהבה, עצב, שמחה, כעס וכו'), באופן לא תכליתי-רציונלי, אף כי לרוב שימוש ברגשות הנו, אובייקטיבית, תכליתי ורציונלי באופן עקיף, וזאת בניגוד לתחושות (כאב פיזי, רעב, עייפות, וכו'), שהן תכליתיות ורציונליות. רגשות הם סובייקטיביים, ואינם ניתנים לכימות, אך משמשים כאובייקטים במציאות האנושית.
  • לאדם יכולת חברתית לשלב הסמלה ורגש באופן מסוים היוצר אובייקט התייחסות שאינו כלי אלא ישות עצמאית, המבטאת על ידי הסמלה חלק מעולם הרגש של בני האדם המעורבים בה. אובייקט שכזה נקרא יצירת אמנות.
  • לאדם יכולת לארגן מידע אובייקטיבי באופן חברתי, כלומר, יכולת של החברה האנושית לנסח חוקים מוחלטים בהם מסביר האדם את חוויותיו, וחוזה את התנהלותן. חוקים אלו מהווים גם הם חלק ממונח האמת (כלומר- גם הם יסודות מכוננים של הקיום), חלק המתקרא מדע ובהגדרתו הרחבה, הכוללת מטאפיזיקה.
  • לאדם יכולת חברתית לנסח חלק מהמידע האובייקטיבי על ידי תפיסת תכונות רוחניות בטבע באופן שאינו נתפס ישירות על ידי החושים (כגון, שדים, אלים, גורמי טבע בעלי תכונות אנושיות וכו'). תפיסה זו, השייכת לתחום המטאפיזיקה, יוצרת בשילוב עם עולם ערכים תואם את הדת.
  • לאדם יכולת לייצר כלים, כלומר: לעבד את הטבע בצורה היוצרת עצמים מלאכותיים, שאינם תוצרי תהליכים גאולוגיים שונים או חלקי גוף המשמשים את בעל הגוף. עצמים אלו מפתחים את היכולות הגופניות הטבעיות של האדם, ומתווכים בינו ובין השגת מטרותיו (לדוגמה: כלי חקלאות מתווכים בין הצמחים הנאכלים לבין האדם הניזון מהם) כלים אלו יכולים להיות חפצים (את, מכונית, חרב וכו') או ארגון מחדש של גורמים טבעיים (בניין, שדה וכו'). ייצורם ושימושם של כלים מתקרא טכנולוגיה. (אם כי נצפו חיות שיש להם יכולת ליצור כלים פשוטים, כמו קופי שימפנזה ועורבים מזן מסוים). בניגוד לרוב החיות האחרות המייצרות כלים, האדם מייצר כלים בעזרת כלים.
  • לאדם יכולת לנסח באופן חברתי חלק מן האמת כך שיוכל לעשות בה שימוש אופרטיבי. הניסוח, השימור, והשימוש במידע אובייקטיבי על ידי החברה על מנת לשפר את התועלת אותה מפיק האדם מן הכלים, נקראים מדע יישומי והנדסה.
  • לאדם היכולת להתעלות מעל עצמו ולהתבונן מבחוץ על קיומו האישי ברפלקציה, כאילו היה אדם זר.
  • לאדם יכולת הומור והיכולת להתבדח ולצחוק בשל מצב מסוים או סיפור בדיחה.
  • לאדם יש מצפון שעיקרו ביכולת לחוות רגשי אשמה בשל מעשה, שלתפיסתו של האדם הוא רע או שתוצאותיו היו רעות.
  • לאדם יש יכולת מפותחת ביותר לביית חיות ולתרבת צמחים, כלומר ליצור באופן מכוון מינים או גזעים חדשים של יצורים.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבולוציה של האדם

תומס הנרי הקסלי, בחיבורו ההיסטורי "ראיות למקומו של האדם בטבע" בשנת 1963, וצ'ארלס דרווין, בספרו מוצא האדם משנת 1871, היו הראשונים לטעון כי האדם לא הופיע כמות שהוא, אלא התפתח אבולוציונית מתוך מין נכחד אשר היה אב קדמון משותף לאדם ולקופי האדם. הקסלי ודרווין סברו שהשימפנזה והגורילה הם קופי האדם הקרובים ביותר לאדם, ולכן המליצו לחפש את מאובני האב הקדמון המשותף ביבשת אפריקה, מקום תפוצתם של השימפנזה והגורילה. אף כי פרטים רבים באבולוציה של האדם עדיין אינם ידועים, וחלקם ייתכן שלא יוודע לעולם, יש כיום קונצנזוס מדעי מוחלט על עצם התפתחותו האבולוציונית של האדם מאבות קדמונים המשותפים לו ולקופי האדם.

הופעת ההומינינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הומינינים

במחקרים אבולוציונים גנטיים בסוף המאה ה-20 ובמאה ה-21 הוברר כי רצף גנום האדם אכן דומה מאוד לזה של קופי האדם ובמיוחד לזה של השימפנזה והגורילה. שיטות שעון מולקולרי מאפשרות לתארך את זמן הפיצול בין הענף שממנו התפתח האדם, המסווג כיום כתת-שבט ההומינינים, לענפים שהובילו לשאר קופי האדם. כיום מוערך זמן הפיצול בין ההומינינים לענף השימפנזה ב-8 עד 4 מיליון שנים לפני זמננו, והפיצול מענף הגורילה לפני כמיליון עד שני מיליון שנים לפני כן. מתקופה זו נמצאו באפריקה מאובנים ממספר מיני הומינידים, אך רובם חלקיים מאוד ולכן לא ברור עדיין אם אחד מהם הוא האב הקדמון המשותף או המין ההומיניני הראשון.

מיוקן פליוקן פלייסטוקן שימפנזה שימפנזה מצוי שימפנזה ננסי גורילה גורילה פראנתרופוס סהלאנתרופוס צ'אדנסיס אורורין טוגננסיס ארדיפיתקוס רמידוס אוסטרלופיתקוס אדם (סוג) אדם ניאנדרטלי אדם ניאנדרטלי אדם מודרני אדם מודרני הומו ארקטוס הומו הביליס ארדיפיתקוס קדבה אוסטרלופיתקוס אפריקנוס אוסטרלופיתקוס אנמנסיס אוסטרלופיתקוס אפרנסיס אוסטרלופיתקוס גרהי הומו פלורסיינסיס הומו היידלברגנסיס הומו אנטקסטור קניאנתרופוס פלטיאופוס הומו גאורגיקוס הומו ארגסטר הומו רודולפנסיס אוסטרלופיתקוס בהרלגזלי פרנתרופוס אתיופיקוס פרנתרופוס בויזאי פרנתרופוס רובוסטוס
לוח זמנים של שושלת האדם על פי מיני הומינידים מאובנים (פסים כהים). המינים מסודרים אנכית על פי דמיון כללי ביניהם, אך קשה לקבוע במדויק איזה מין התפצל מאיזה מין אחר. מינים שמהם נמצאו מאובנים רבים יותר מסומנים בפסים יותר רחבים אנכית. העץ הפילוגנטי (ירוק) משחזר את יחסי הקרבה ותאריכי הפיצול על פי רצפי הגנום של אדם מודרני, שימפנזה מצוי, שימפנזה ננסי, גורילה ואדם נאנדרטלי (מיצוי דנ"א מעצמות מאובנות).

התפתחות אבולוציונית חשובה המגדירה את הענף ההומיניני היא ההזדקפות על הרגליים האחוריות, אשר שחררה את הידיים לטיפול בעצמים שונים, וככל הנראה גם לשימוש בכלים. תצורת שלד המפגינה שלב מעבר בין טיפוס על ארבע לבין הליכה על שתיים נמצאה אצל ההומינין הנכחד ארדיפיתקוס רמידוס, שמאובן מפורט מאוד שלו התגלה באתיופיה ומתוארך לתקופה של 4.4 מיליון לפני זמננו.

מתקופה מאוחרת יותר, בין 4.2 מיליון ל-1.4 מיליון שנה לפני זמננו, מוכרים מאפריקה מאובנים של מספר מינים שונים מן הסוג אוסטרלופיתקוס, שכבר הלכו זקופים לחלוטין, למרות ששמרו עדיין על יכולת מסויימת של טיפוס על עצים. ממדידת הנפח הפנימי של הגולגלות שלהם עולה שמוחם לא היה גדול בהרבה ממוח קופי אדם בני-ימינו. כמעט כל הפלאואנתרופולוגים כיום מסכימים שאחד ממינים אלו היה אביו הקדמון של סוג האדם, אם כי לא ברור עדיין מי מהם.

סוג האדם ומין האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדם (סוג)

המינים הראשונים מסוג האדם (Homo) הופיעו באפריקה לפני קצת יותר מ-2 מיליון שנה, ולקדומים שבהם, כמו הומו הביליס, מייחסים את ראשית הסיתות והשימוש הנרחב בכלי אבן. הומו ארקטוס נחשב כמין האדם הראשון שהיגר מאפריקה, לפני כ-1.8 מיליון שנה, והתפשט למזרח התיכון, לאירופה ולמזרח אסיה. הוא היה גם הראשון שהשתמש באש באופן נרחב לצורכי חימום, הגנה ותזונה. אצל מיני סוג האדם התרחשה עלייה הדרגתית בגודל המוח, שתוך פחות משני מיליון שנה שילש את נפחו מכ-400 סמ"ק אצל אוסטרלופיתקים, לכ-600 סמ"ק אצל הביליס, כ-1000 סמ"ק אצל ארקטוס ו-1350 סמ"ק בממוצע אצל בני-אדם בני-ימינו. במקביל לעלייה בגודל המוח מתגלה שכלול הולך וגובר בטכנולוגית הסיתות של כלי האבן המקושרים עם מאובנים אלו (ראו בפרק הפרהיסטוריה).

מאובני האדם הקדומים ביותר המסווגים על ידי חוקרים מסויימים למין האנושי הומו ספיינס (Homo sapiens) התגלו החל מתקופה של כחצי מיליון שנה לפני זמננו באפריקה, אירופה ואסיה. אך מאובנים אלו עדיין מפגינים מאפייני גולגולת פרימיטיביים ונפח מוח קטן בממוצע ממוח בני-אדם בני-ימינו, ולכן מסווגים תחת המונח החצי-רשמי "הומו ספיינס ארכאי", בעוד שחוקרים אחרים מגדירים אותם כמין משלהם הומו היידלברגנסיס. נראה שלפני כ-400 אלף עד 200 אלף שנה התפתחה אוכלוסייה זו במקביל לאדם הניאנדרטלי באירופה ובמערב-אסיה, ולאדם המודרני באפריקה.

הניאנדרטלים היו כבר בעלי מוח גדול כשל מוחות בני-אדם בני-ימינו (ובממוצע אף גדול יותר), אך מאפייני הגולגולת שלהם עדיין היו ארכאים, ובתרבות שלהם התגלו רק עדויות מעטות לקבורה טקסית, אמנות וחשיבה סימבולית. קיימת מחלוקת בתחום האם יש לסווג את הניאנדרטלים כמין נפרד מספיינס, או כתת-מין בתוך המין ספיינס. דנ"א שמוצה ממאובני ניאנדרטלים בשיטות פלאוגנטיות מאשר כי הם התפצלו מן השושלת שהוליכה לאנושות המודרנית לפני כמה מאות אלפי שנים, אך מגלה גם עדויות לשיעור נמוך של רביית כלאיים בינהם לבין האדם המודרני בתקופה מאוחרת יותר (ראו בסעיף הבא).

אוכלוסיות אדם נכחדות נוספות אשר התקיימו בו-זמנית עם האדם המודרני הן האדם הדניסובי בסיביר (תאריך ידוע אחרון לפני כ-40 אלף שנה), הומו פלורסיינסיס באיי סונדה (תאריך ידוע אחרון לפני כ-13 אלף שנה בלבד), והומו ארקטוס בדרום-מזרח אסיה (תיארוכים אחרונים לפני כ-50 אלף שנה). גם באפריקה נראה שאוכלוסיות ספיינס ארכאי התקיימו זמן רב לצד אוכלוסיות מודרניות בהופעתן, ושלדי אדם עם תכונות ארכאיות התגלו שם עד תקופה של כ-15 אלף שנה לפני זמננו[4].

המין האנושי המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאובני אדם הזהים אנטומית לבני-אדם בני-ימינו נקראים במינוח המדעי המקובל הומו ספיינס מודרני אנטומית, ולעתים מוגדרים במינוח הטקסונומי כתת-המין "הומו ספיינס ספיינס" (Homo sapiens sapiens). המאובנים העתיקים ביותר שסווגו כך התגלו באתר אומו קיביש בדרום אתיופיה, ותוארכו בשיטה רדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כ-190 אלף שנה לפני זמננו‏[5]. בהשוואה לניאנדרטלים וספיינס ארכאי, התכונות האנטומיות המציינות את האדם המודרני הן:

גולגולת אדם בן ימינו (משמאל) בהשוואה לשחזור גולגולת ניאנדרטל (מימין). גולגולת האדם המודרני גבוהה, קצרה ועדינה יותר, בעלת מצח גבוה החסר כמעט לגמרי רכסי גבות, ובליטת סנטר מודגשת על הלסת התחתונה (המוזיאון לתולדות הטבע בקליבלנד)
  • גולגולת גבוהה יותר (במימד האנכי) וקצרה יותר (מפנים לאחור).
  • רכסי הגבות "נבלעים" לחלוטין או כמעט לחלוטין על ידי מצח גבוה ובולט.
  • הלסתות קטנות עד כדי כך שהשיניים הטוחנות האחוריות ביותר (שיני בינה) חורגות בגיל מאוחר, או אף אינן חורגות כלל.
  • בליטת סנטר מפותחת על הלסת התחתונה.
  • מבנה שלד עדין יותר באופן כללי, עם עצמות דקות יותר ורכסי עצם (המשמשים כמאחז לשרירים) פחות מפותחים.

בנוסף לעדות המאובנים, העדויות הגנטיות מרצפי הגנום של אנשים ברחבי העולם, ולאחרונה אף עדויות פלאוגנטיות מגנומים שמוצו מתוך מאובני אדם, מצביעות אף הן על מקורה של האנושות המודרנית ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה.

מאובני האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה נמצאו בארץ ישראל, במערת הגדי בנחל מערות שבכרמל (תיארוך מעודכן כ-120 אלף שנה לפני זמננו) ובהר הקפיצה ליד נצרת (תיארוך מעודכן כ-100 אלף שנה לפני זמננו). ייתכן שמאובנים אלו מייצגים שלב ראשון של הגירת האדם המודרני מחוץ לאפריקה, אך מתקופה מאוחרת יותר (כ-60 אלף עד 40 אלף שנה) נמצאו בארץ דווקא מאובני ניאנדרטלים. רק לפני כ-50 אלף שנה החלה הגירה נרחבת של האדם המודרני אל מחוץ לאפריקה, אשר יצרה את האנושות בת-זמננו. על פי הממצאים הגנטיים וממצאי המאובנים נראה כי בני-אדם מודרנים הגיעו לאוסטרליה לפני כ-45 אלף שנה, לאירופה לפני כ-40 אלף שנה ולאמריקה לפני פחות מ-15 אלף שנה. הגירה בסירות לאיי פולינזיה באוקיינוס השקט ולמדגסקר באוקיינוס ההודי התרחשה לפני אלפי שנים בלבד.

בתקופת היציאה מאפריקה נעלמו האוכלוסיות האחרונות של בני-אדם ארכאים, ולכן יש חוקרים הסבורים שהם הושמדו על-ידי הפולשים המודרניים. עם זאת, בשנים האחרונות מחקר פלאוגנטי של הגנום הניאנדרטלי והגנום הדניסובי מעיד על שיעור נמוך של רביית כלאיים פורייה בין האוכלוסיות הפולשות והארכאיות. כתוצאה מכך לכל בני האדם בני-ימינו ממוצא אסייתי, אירופאי או אמריקאי יש אחוז קטן של אבות קדמונים ניאנדרטלים, ולילידי ניו-גינאה ואוסטרליה יש בנוסף גם אחוז קטן של אבות קדמונים דניסובים. סביר להניח שבאופן דומה גם לאפריקאים בני זמננו אחוז קטן של אבות קדמונים ארכאים מאפריקה, אף כי קשה לוודא זאת משום שעדיין לא מוצו גנומים עתיקים ממאובנים ארכאים באפריקה.

אבולוציה ממשיכה להתרחש בבני-אדם גם בימינו, אם כי קשה להבחין בה בפעולה משום שהשתלטות מוטציה חדשה על האוכלוסיה בדרך כלל אורכת אלפי שנים. נמצאו ראיות שקצב האבולוציה האנושית אף הואץ בעשרות אלפי השנים האחרונות, כתוצאה מן הגידול באוכלוסיה אשר מגדיל את מספר המוטציות החדשות המופיעות בה‏[6]. ברירה טבעית במשך אלפי השנים האחרונות מסייעת להסתגלות של בני-אדם לאורח חיים חקלאי, למשל מוטציות המאפשרות למבוגרים לעכל את סוכר החלב השתלטו בברירה טבעית על מרבית האוכלוסיה של חברות אנושיות המגדלות בהמות חלב, אך בחברות אנושיות שאינן צורכות מוצרי חלב אין למוטציות אלו יתרון ברירה, ושם הן עדיין נדירות‏[7][8]. באופן דומה, מוטציות שיכפול הגדילו את מספר עותקי הגן לעיכול עמילן משניים בלבד, המספר הנפוץ אצל אצל ציידים-לקטים בני-ימינו, בני-אדם פרהיסטורים וקופי אדם, לכ-8 עותקים בממוצע אצל בני-אדם בחברות חקלאיות הניזונים מצמחים מבוייתים עתירי עמילן דוגמת חיטה, אורז ותפוח אדמה[9].

פרהיסטוריה והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-100,000 שנים לפני זמננו קיימות בממצא הארכיאולוגי עדויות קדומות ביותר לחשיבה מופשטת וסמלית. בתמונה: פיסת מינרל אוכרה עם דגם מופשט של חריטות שנמצאה במערת בלומבוס בדרום אפריקה.
החל ב-10,500 שנים לפני זמננו מופיעים במזרח הקדום כפרים חקלאיים גדולים. עם בתים, כלי חרס ושרידים של בעלי חיים וצמחים מבויתים. בתמונה: קנקנית נאוליתית מהתרבות הירמוכית בארץ ישראל, מכלי החרס הראשונים באזור.
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – פרהיסטוריה, היסטוריה

המונח פרהיסטוריה מתייחס לתולדות האדם בתקופה שקדמה להמצאת הכתב ולתעוד המאורעות. נהוג לפתוח אותה בהופעת הסוג אדם וכלי האבן המסותתים הראשונים, כ-2.5 מיליון שנה לפני זמננו במזרח אפריקה. התקופה הפרהיסטורית מסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים עם תחילת השימוש בכתב (בתקופות שונות במקומות שונים בעולם). לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים מאבן, עצם וחרס, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו.

האבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם אירעה רובה ככולה בתקופה זו: ראשית הטכנולוגיה המתבטאת בסיתות כלי אבן, שימוש האדם הקדמון באש, התפתחות הציד של בעלי חיים גדולים, נדידת האדם הקדמון מחוץ לאפריקה ואכלוס העולם הישן ולאחר מכן אוסטרליה ואמריקה, הופעת המין האנושי המודרני מבחינה אנטומית ומבחינה התנהגותית יחד עם עדויות לאמנות ובעקיפין - לשפה, תודעה ופולחן, התיישבות הקבע ויצירת כפרים, ביות הצמחים ובעלי החיים, והופעת הקרמיקה וחרושת המתכת.

חלוקת הפרהיסטוריה האנושית משתנה ממקום למקום. באזור המזרח התיכון, אירואסיה וצפון אפריקה מקובל להבחין בין תקופת האבן לתקופות בהן החל עיבוד המתכת, כמו התקופה הכלקוליתית בקדמת אסיה ודרום אירופה, ותקופות הברונזה והברזל[10]. בתוך תקופת האבן מקובלת החלוקה לתקופה הפלאוליתית, בה בני האדם היו נוודים וקיימו אורח חיים של ציידים לקטים, והתקופה הנאוליתית, בה החל ייצור המזון (ביות הצמחים וחיות המשק) וההתיישבות בכפרי קבע חקלאיים. המעבר מהשלב הפלאוליתי לשלב הנאוליתי אירע (בהדרגה) בסביבות 11,500 שנים לפני זמננו בסהר הפורה, וכאלף עד 5000 שנים מאוחר יותר בדרום ומזרח אסיה, צפון אפריקה ואירופה. ייצור המזון, עליו מתבססת הציויליזציה האנושית, הגיע לאזורים אחרים רק במהלך אלפיים השנים האחרונות (למשל לדרום אפריקה) ולאזורים אחרים, כאוסטרליה, לא הגיע כלל עד העת החדשה.

המונח היסטוריה מתייחס לחקר תולדות האדם על פי תעוד המאורעות, ולכן גיל ההסטוריה כגילו של הכתב. בסין סמלים שגולפו על שריון צבים תוארכו לתקופה של 6600 שנה לפנה"ס, אך הכתב הידוע הראשון שנעשה בו שימוש נרחב ידוע מ-3500 לפנה"ס לערך, והוא כתב היתדות של שומר העתיקה, שנחקק על לוחות חרס. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח כיבושיהם.

מיתוסים על בריאת האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב הדתות גרסאות שונות לגבי מוצא האדם.

ביהדות ובנצרות, על פי הכתוב בספר בראשית, מוצאו של האדם הוא בידי האל הבורא, שבורא אותו בצלמו (לפי סיפור הבריאה הראשון, בראשית א, כז), ואשר יוצר אותו מהאדמה ונופח בו נשמת חיים (לפי סיפור הבריאה השני, בראשית ב, ז). גם באסלאם ישנו תיאור דומה, שבו האדם נוצר מחימר ולאחר נתינת צורה לו נפח בו האל מנשמתו (הקוראן, סורה 32, 6, 8).

על פי המיתוס הבבלי אנומה אליש, האלים שניצחו את המפלצת תיאמת יצרו את האדם מגופתו של משרתה, קִינְגוּ.

במיתולוגיה המצרית, האלים הילדים, שו אל האוויר ותפנוט אלת הערפל והלחות הלכו לאיבוד בטיול. אתום אביהם, האל הבורא, דאג להם ושלח את עינו רואת-הכול כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו טפטפו על האדמה והפכו לאדם הראשון.

במיתולוגיה הכנענית בראשית היו הרוח, הכאוס (תוהו ובוהו), התהום והרקק. בשלב מסוים נולדה והתלקחה ה"חמדה" וה"תשוקה", שהיא "ראשית התהוות כל הדברים". ב"רוח" אל ה"ראשית", אל ה"כאוס", ומזיווגם נולד "מוֹת", ממנו נתהוו כל הברואים, ובהם האדם. אגדה כנענית אחרת מספרת שבראשית היו הזמן, החמדה והערפל. מזיווג ה"חמדה" עם ה"ערפל" נולדו ה"אוויר" וה"רוח", מהם נוצרה "הביצה" (אנ') - היא ה"ביצה הקוסמית", או "ביצת העולם", שממנה נבראו כל הברואים.

במיתולוגיה היוונית, בריאת האדם מיוחסת לרוב לטיטאן פרומתאוס. במשלי איזופוס מוזכר פרומתאוס מספר פעמים בתור בורא האדם, אם כי במקרה אחד מוזכר דווקא האל זאוס בתפקיד זה. לפי גרסאות מסוימות, פרומתאוס הוא זה שברא את ‏גוף האדם אבל האלה אתנה היא זו שהעניקה להם נשמה.

על פי המיתולוגיה של שבט האינקה, האל הבורא היה וירקוצ'ה, אשר ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. תחילה הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם, כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר יצורים יותר קטנים- בני האדם, אך כעבור מספר שנים, גם אותם הוא השמיד, כיוון ששכחו אותו. אחרי החורבן הגדול, ניגש וירקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב הוא גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוא הוסיף אליהם גם את בעלי החיים. לאחר הבריאה, הצהיר וירקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא וכי אותו יש לעבוד לנצח ונעלם אל תוך הים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ U.S. Census Bureau - World POPClock Projection
  2. ^ שיעור הניתוחים הקיסריים נאמד בכ-33% מן הלידות בארצות הברית, כ-46% בסין, וכ-19% בישראל
  3. ^ בתלמוד, בקוראן ובכתבי אריסטו מומלץ להניק עד גיל 2-3 שנים, ובכמה חברות ציידים לקטים בנות זמננו מקובל להניק עד גילאי 3-5 שנים
  4. ^ Harvati, Katerina, et al., The Later Stone Age calvaria from Iwo Eleru, Nigeria: morphology and chronology., PLoS One, e24024, 2011
  5. ^ McDougall I. et al. (2005) "Stratigraphic placement and age of modern humans from Kibish, Ethiopia" Nature. Vol. 433, pp. 733-736; doi:10.1038/nature03258
  6. ^ Hawks, J. et al. (2007) "Recent acceleration of human adaptive evolution" Proceedings of the National Academy of Sciences. Vol. 104 (52), pp.20753-20758 DOI: 10.1073/pnas.0707650104
  7. ^ Ingram, C. J. et al. (2009) "Lactose digestion and the evolutionary genetics of lactase persistence" Human Genetics. Vol. 124 (6), pp. 579-591. DOI: 10.1007/s00439-008-0593-6
  8. ^ Tishkof, A. S. (2006) "Convergent adaptation of human lactase persistence in Africa and Europe'" Nature Genetics. Vol. 39, pp. 31 - 40; doi:10.1038/ng1946
  9. ^ Perry, G. H. et al (2007). Diet and the evolution of human amylase gene copy number variation. Nature genetics, 39, 1256 - 1260.
  10. ^ במזרח הקדום כבר יש כתב בתקופות הברונזה והברזל, ועל כן הן נחשבות לתקופות היסטוריות באזור זה