משתמש:בראנד/ביבליוגרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1848 כחלק מגל המהפכות ששטף את אירופה (אביב העמים), סלק סופית בית בורבון מהשלטון בצרפת. הוכרז על כינונה של הרפובליקה הצרפתית השנייה. באותה שנה זכה בבחירות לנשיאות צרפת לואי נפוליאון, אחיינו של נפוליאון בונפרטה. בשנת 1851 ביצע לואי נפוליאון הפיכה שהעניקה לו סמכויות דיקטטוריות שאושרו במשאל עם. ב-1852 הכריז לואי נפוליאון על ביטול הרפובליקה ועל כינון הקיסרות השנייה. הוא הכתיר את עצמו כקיסר "נפוליאון השלישי". לאחר שלטון שנמשך 17 שנים, הסתבך נפוליאון במלחמה הרסנית כנגד פרוסיה שבסופה הוכרז על הקמת הקיסרות הגרמנית באולם המראות בארמון ורסאי. נפוליאון הודח משלטונו ועזב את צרפת. במקום השלטון המלוכני, הוכרז על הקמת הרפובליקה הצרפתית השלישית.

עם זאת, הרפובליקה הייתה לא יציבה ולמלוכנים נותר כח רב במדינה. המלוכנים התחלקו לשלוש סיעות: תומכי בית בורבון, תומכי בית אורליאן ותומכי בית בונפרטה. המשבר בין המלוכנים לרפובליקה הגיע לשיאו במהלך המשבר ב-16 במאי 1877. נשיא הרפובליקה, פטריס דה מק-מהון פיטר את ראש הממשלה ז'יל סימון אשר נחשב לרפובליקני מובהק, ומינה במקומו את אלבר, הדוכס הרביעי מברולי. האספה סרבה להכיר בראש הממשלה החדש, ולאחר מערכת בחירות סוערת שנערכה באוקטובר 1877 זכה גוש השמאל הרפובליקני בראשותו של לאון גמבטה ברוב מוחץ ומק-מהון נאלץ להסכים להקמת ממשלת שמאל בראשות ז'יל-ארמן דופור. לאחר בחירות נוספות בהן זכה השמאל הגיש מק-מהון הגיש את התפטרותו לפרלמנט ב-28 בינואר 1879.

במהלך השנים הבאות ספגה הרפובליקה זעזועים נוספים. הראשון היה ב-1889 כאשר הגנרל ז'ורז' בולנז'ה קיבץ סביבו תומכים ותכנן לבצע הפיכה שתהפוך אותו לדיקטטור. עם זאת, שעת הכושר חלפה ובולנז'ה לא נקף אצבע. ב-1892 זועזעה הרפובליקה שוב במהלך "שערוריית פנמה". בבחירות של 1893 זכו הרפובליקנים לרוב בפרלמנט, אל מול המלוכנים, הרדיקלים והסוציאליסטים. השנים הבאות התאפיינו בממשלות מרכז לא יציבות אשר התמקדו בעיקר במדיניות חוץ ובמדיניות קולוניאליסטית, וגילו אדישות מסוימת ביחס לסוגיות חברתיות. בעקבות כישלון הממשלה הרדיקלית של לאון בורז'ואה, מינה הנשיא פליקס פור את ז'יל מלין כראש הממשלה החדש. ממשלתו של מלין התאפיינה בגישה שמרנית וביקשה בעיקר את תמיכת גוש הימין, תוך ניסיון לפתור סוגיות דתיות וחברתיות.

רקע סוציאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריגול בצרפת במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפשות הפועלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד דרייפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדיננד אסטרהאזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבורדרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקירה הראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעצרו של דרייפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרייפוס במאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקאר פותח את התיק[עריכת קוד מקור | עריכה]