משאל עם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משאל עם הוא העמדת שאלה בעניין חקיקתי, חוקתי או פוליטי, להצבעה של כל בעלי זכות הבחירה במדינה.

משאל עם הוא כלי המשמש, בשאלה העומדת להצבעה, תחליף לבית המחוקקים. לעתים משאל עם אינו מחייב את הממשלה ששואלת את הציבור והוא רק בגדר משאל עם מייעץ, שמשאיר את פירוש תוצאותיו לבית המחוקקים. משאל עם מחייב קיים רק במספר מדינות ולרוב תקפו מותנה באחוז מצביעים מינימלי.

מאפייני משאל העם[עריכת קוד מקור | עריכה]

משאל עם הוא אחד משני האמצעים הדמוקרטיים בדמוקרטיה ישירה. האמצעי השני הוא הבחירות. ברוב המדינות שלהן דמוקרטיות ייצוגיות משאל עם דורש חקיקה מיוחדת שתאפשר את עריכתו. בחלק מהמדינות שלהן חוקה ניתן לשנותה רק על ידי משאל עם.

טענות כנגד משאל העם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש במשאל עם אינו נפוץ בדמוקרטיות מודרניות. הטיעונים נגדו כוללים את החשש פן קיומו של משאל עם יחליש את כוחה של הממשלה הנבחרת בכך שהם מסמנים שציבור הבוחרים אינו נותן אמון בממשלה בקבלת החלטות מסוימות. עוד ידוע כי משאל עם יכול להיות מוטה על ידי טיב השאלה והגבלת מרחב התגובה של המצביע. טענה אחרת היא שקבלת החלטות מושכלת בסוגיות רבות העומדות על סדר היום הציבורי דורשת ידע טכני רב שחסר לרוב הציבור ומסיבה זו עשויות להתקבל החלטות שלא תפעלנה לטובת רוב הציבור. טענה כנגד משאל במדינת ישראל היא שבמדינה יש עדות ודתות שונות, ולכן שימוש במשאל עם עלול להביא להחרפת הפערים, למשל בין דתיים לחילונים, או להיות לא הוגן כאשר יש בישראל רוב יהודי אל מול מיעוט ערבי.

משאל עם בעניינים חוקתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירלנד, באוסטרליה ובשווייץ ניתן לשנות או להוסיף סעיפים לחוקה אך ורק באמצעות משאל עם. קודם כל צריך רוב להוספה או לשינוי בפרלמנט ורק לאחר מכן מדינות אלו פונות לעם. בכל המדינות בארצות הברית ניתן לשנות את חוקת המדינה רק במשאל עם, מלבד במדינת דלוור. עם זאת, אין בארצות הברית משאלי עם לגבי הממשל הפדרלי או חוקת ארצות הברית.

שווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשווייץ כל אזרח יכול לבקש משאל עם, ובהינתן רוב ניתן לשנות כל חוק במדינה ללא התערבות הפרלמנט.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50, נערכו בישראל ויכוחים סוערים בשאלה האם להסכים לקבלת הסכם השילומים, ובמהלכם הציע חבר הכנסת מנחם בגין לערוך משאל עם בנושא זה. הצעתו לא התקבלה.

בשנת 2004, עת החלו הדיונים על תוכנית ההתנתקות, הציע שר האוצר, בנימין נתניהו, לערוך משאל עם בנושא, אולם ראש הממשלה, שרון, דחה הצעה זו, והיא לא הוגשה לכנסת.‏[1]

במשך השנים הוצע לערוך משאלים על שינויים בשיטת הבחירות לכנסת, על הפרדת הדת מהמדינה ובנושאים שונים. כל ההצעות הללו למשאלי עם לא התקבלו.

ב-22 בנובמבר 2010 אישרה הכנסת לראשונה חוק הדורש משאל עם.‏[2] על פי תיקון זה, לחוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), הסדר מדיני שיכלול נסיגה משטחים תחת ריבונות ישראלית יובא להכרעה במשאל עם ובכנסת. חודשיים לאחר חקיקתו של החוק הוגשה עתירה לבג"ץ שטענה שלא ניתן לחייב עריכת משאל עם באמצעות חוק רגיל, אלא באמצעות חוק יסוד, משום שהדבר סותר חוקי יסוד אחרים. אף שבג"ץ לא קבע עדיין את גורלו של החוק, במפלגות הימין החליטו שלא לקחת סיכון ולקדם את חקיקתו של חוק יסוד בנושא, ולמנוע אפשרות שיבוטל. ב-12 במרץ 2014 אישרה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם, המחייב את הממשלה להביא למשאל עם הסכם מדיני שיש בו מסירה לריבונות זרה של שטחי מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק, מזרח ירושלים ורמת הגולן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]