משתמש:דאספרייארס/ז'אן פרנסואה-אוגוסט מולן
ז'אן-פרנסואה-אוגוסט מולן (14 במרץ 1752 – 12 במרץ 1810) היה הגנרל של המהפכה הצרפתית וחבר מדריך צרפתי. הייתה לו קריירה ארוכה כקצין צבאי ששירת את צרפת בצבא המלכותי של המלך לואי ה -16, גרד הלאום של המהפכה הצרפתית וגרנדה ארמה של נפוליאון בונפרטה.
חיים מוקדמים וקריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מולן נולד בקן שבקלבדוס. [1] בצעירותו התחנך בקולג 'דה ג'סויטס בקאן, ובסופו של דבר קיבל תעסוקה כמהנדס. [2] הוא הצטרף לזמן קצר לגדוד חי"ר בבריטני, ולאחר מכן מצא עבודה כגאוגרף עד שנת 1788. [1] [3] כשהחלה המהפכה בשנת 1789, הוא התנדב למשמר הלאומי בפריז. [4] הרגשתו הפרו-מהפכנית התפתחה לשיוך פוליטי איתן, והוא נחשב ברבים לחבר יציב ואמין ביעקבנים. [5]
מולן שירת את הרפובליקה הראשונה בצרפת כגנרל במהלך מלחמות המהפכה הצרפתיות. הועלה לדרגת סגן משנה בשנת 1791, והתקדם במהירות לתפקיד גנרל האוגדה עד 1793. [1] הוא פיקד על הכוחות הרפובליקנים במהלך המלחמה בונדה, ושירת בהצטיינות בקרב על סאומור. [6]
חבר במדריך[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שהוא לא היה בעל מעמד לאומי, מולן בכל זאת הוגבה לרשות המבצעת הצרפתית בממשל בנסיבות מקריות. במקרה הוא היה בבירה עם צבאו ברגע קריטי של טלטלות פוליטיות, ההפיכה של 30 שנה ערבית VII. [7] מוצג כחלופה מקובלת על הדירקטורים שסולקו בהפיכה, נתמך מולן על ידי חברו פול פרנסואה ז'אן ניקולאס, ויקומט דה באראס, [8] והוא מונה למדריך ביוני 1799. [9]
מולן לא נשאר בתפקידו זמן רב. עם מינויו - והעלאתו בו זמנית של רוג'ר דוקוס, סגן המועצה הנתמך על ידי עמנואל-ז'וזף סיאייס - קיבל המדריך את גלגולו הסופי. מולן, דוקוס, באראס, סיאייס ולואי ז'רום גוהייר הובילו את המדריך עד לפירוקו לאחר הפיכת המדינה של 18 ברומייר. [10]
כאשר התרחשה הפיכה, הבכיר בארס הגיש [11] והמדריך התפטר רשמית. [12] מולן מחה בתוקף על ביטול סמכויות הספרייה על ידי תומכיו העולים של נפוליאון בונפרטה, אך מאמציו התעלמו. [13] מולן וגוהייר הוחזקו בשבויים על ידי חיילים בראשות הגנרל ז'אן ויקטור מארי מורו עד ששתי החתימות על מסמכי התפטרות (10 בנובמבר 1799). [14]
חיים מאוחרים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסופו של דבר התיישב מולן עם נפוליאון וחזר לחיי הצבא כמפקד בגראנד ארמה. הוא שירת מספר שנים במלחמות נפוליאון עד שמצבו הבריאותי החל לרדת והוא חזר לצרפת. הוא מת בפייררפיטה, סן, ב12 במרץ 1810. [1]
הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The surname is sometimes spelled Moulins.[1]
הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Aulard, François-Alphonse (1910). The French Revolution: A Political History, 1789–1804 (Volume III: The Revolutionary government, 1793–1797). New York: Charles Scribner's Sons. p. 361.
- Robert, Adolphe; Cougny, Gaston (1889–1891). Dictionary of French Parliamentarians from 1789 to 1889 (PDF) (בצרפתית). Vol. 04. Paris: Edgar Bourloton.
- Lefebvre, Georges; Soboul, Albert (1962). The Directory. London: Routledge and Kegan Paul. OCLC 668426465.
- Soboul, Albert (1975). The French Revolution 1787–1799. New York: Vintage. ISBN 0-394-71220-X.
[[קטגוריה:גנרלים צרפתים]] [[קטגוריה:נפטרים ב-1810]] [[קטגוריה:ילידי 1752]]
- ^ 1 2 3 4 5 "Jean-François-Auguste Moulin". Archontology.org. 2009. נבדק ב-2011-04-06. שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם "Archon" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ Robert, Cougny, pp.446–447: "...fit ses études classiques au collège des jésuites à Caen... et devint ingénieur à l'intendance de Paris."
- ^ "The First Battalion of Paris" (בצרפתית). Société des Études Historiques Révolutionnaires et Impériales. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2011. נבדק ב-2011-04-10.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Robert, Cougny, p. 447: "Engagé volontaire (juillet 1791) dans un des trois bataillons de Paris...."
- ^ Lefebvre, p.182: "...Moulin [was chosen because he was a] general and a good Jacobin."
- ^ Robert, Cougny, p. 447: "Il prit une part active, avec les généraux Dehoux et Menou, à la guerre de Vendée, se comporta bravement à Saumur (10 juin 1793)...."
- ^ Soboul, p. 535: "Moulin, at that moment passing through Paris...."
- ^ Lefebvre, p. 182.
- ^ Soboul, p. 535.
- ^ Aulard, p. 361.
- ^ Lefebvre, p. 199: "Everything depended on Barras; he allowed himself to be persuaded to leave."
- ^ Soboul, p. 545: "The Directory was deprived thereby of all power... and could only acquiesce."
- ^ Soboul, p. 545: "Moulin raged furiously, but to no purpose."
- ^ Lefebvre, p. 199: "Gohier and Moulins were powerless and Moreau held them prisoners until they tendered their resignations."