משתמש:דודס/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הר סדום הוא הר בצפון מזרח הנגב[1], בין חופו של ים המלח לנחל פרצים. אורכו של הר סדום כאחד עשר קילומטרים, רוחבו המרבי מגיע לשני קילומטרים וגובהו כמאתיים מטרים מעל פני ים המלח - מאה ותשעים מטרים מתחת גובה פני הים.

הר סדום נוצר ככל הנראה בסוף תקופת קיומה של ימת הלשון - לפני כ-20,000 שנה. לאורך שנות קיומה של ימת הלשון חלו בה שינויים רבים במפלס המים וברמת מליחותם. עם השנים שקעה בקרקעית הימה כמות גדולה של מלחים. בתקופתה האחרונה, עם תחילת העלמותה, החלו לשקוע בימה כמויות גדולות של חומרים כבדים יותר ממלח. חומרי הסחף החדשים, ששקעו במרכזה של הימה, דחקו לצדדים את שכבות המלח שפרצו כלפי מעלה במערבה של הימה. על גוש המלח הענק, המתרומם במהירות, נותרו שכבות של סלעים אחרים, שהיוו את גגו של ההר. שכבות סלע אחדות, שהיו בשולי ההר המתרומם נותרו תלויות על צלעותיו בצורה אנכית - אלו הן שכבות חוואר הלשון הצמודות להר סדום במזרחו ומערבו והמכילות כמות גדולה של מאובני דגים ורכיכות ימיות. שכבות אחרות, הנראות לעין, התעוותו מעוצמת התהליך ונשארו תלויות כשהן מעוקלות ומפותלות.

בשל מסיסותו הרבה של המלח המהווה את גוף ההר, נמסו שכבותיו העליונות ובמקומם נותר רק שכבת משקע בעובי של כ-40 מטר המכילה אדמה, חלוקי אבנים, ומינרלים שונים כמו גיר, חרסית, ואנהידריט. מאוחר יותר, החל תהליך הדומה לתהליך הקארסטי שבסלעי גיר, אך באופן מואץ יותר בשל טבעו של המלח. המים היורדים עם הגשמים הדלים באזור המסו שכבות של מלח ויצרו ערוצי נחלים קטנים, מערות מפותלות ובמקומות מסוימים, בהם קרס גג האדמה והחול, נוצרו ארובות ופירים עמוקים.

מערותיו של הר סדום ידועות ביופיין המיוחד, ביניהן מוכרות ומטוילות - מערת ארובותיים, מערת הקולונל, מערת סדום ומערת השועל. בתוך המערות ישנם נטיפי וזקיפי מלח יפהפיים, חריצים ונקיקים ישרים, צרים וארוכים, מאובני דגים, אצות, צבים ונחשים, וגושי מלח ענקיים, שקופים כזכוכית. כיום סגורות למטילים רוב מערותיו של ההר בשל חשש ממפולות והתמוטטויות.

על הר סדום צומחים צמחים מועטים מאוד בשל מיעוט המשקעים, החום הרב והמליחות הרבה של הקרקע. בין המינים המועטים הצומחים על הר סדום ניכרים מיני המלחית.

  1. ^ לפי הגדרות גאוגרפיות אחדות, נכלל הר סדום בתחומי מדבר יהודה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבה מצולמת באתר מסע אחר