ים המלח

ים המלח
ים המלח, תמונת לווין של נאס"א, 2000
מיקום	השבר הסורי אפריקאי, בקע הירדן
סוג	אגם מלח
שטח	האגן הצפוני 605 (2010) קמ"ר
אורך מרבי	האגן הצפוני 50 (2010) ק"מ
רוחב מרבי	15 (2010) ק"מ
עומק ממוצע	האגן הצפוני 200 מטרים
עומק מרבי	האגן הצפוני 306 (2012) מטרים
נפח	האגן הצפוני 114 (2010) קילומטר מעוקב
מליחות	34.2% (2011)
אורך קו החוף	האגן הצפוני 135 ק"מ
גובה	427- (סוף 2012) מטרים מפני הים
נהר מזין	בעיקר הירדן ונחלים נוספים כמו: נחל ארנון, נחל יבוק ונחל הערבה
אגן ניקוז	43,000 קמ"ר
מדינות באגן הניקוז	ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית, סוריה, לבנון ומצרים
קואורדינטות	31°30′0″N 35°30′0″E
(למפת ישראל מוגדלת)   ים המלח (למפת ישראל רגילה)   ים המלח

ים המלח הוא אגם מלח חסר מוצא, הנמצא בתחום השבר הסורי-אפריקני ובו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% - גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור אקלים מדברי חם ויבש, המתאפיין בשיעורי אידוי גבוהים. האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם.

חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, ומפלס המים, נכון לתחילת 2013, עומד על 427 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש הולך וגובר במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס התייבש החלק הדרומי של הים, שהיה רדוד (קרקעיתו הייתה ברום של 401 מטר מתחת לפני הים) בהרבה מזה הצפוני, שעומק מימיו הממוצע הוא כ-250 מטרים וקרקעיתו ברום 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים וייצור אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל ובחברת האשלג הערבית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי ים מהאגן הצפוני, ובשל האידוי הגבוה הן תורמות בעשורים האחרונים תרומה משמעותית לירידה במפלס הים‏.

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה‏. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 15 קילומטר ואורכו כ-50 קילומטרים ושטחו בשנת 2010 היה 605 קמ"ר. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים ביניהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי האגן, החשיבות ההיסטורית של אתרים הנמצאים בו, ההרכב הכימי המיוחד של מי הים והאקלים היבש, הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן בפינה הצפון מזרחית של האגם ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

גאוגרפיה וגאולוגיה של ים המלח

צילום לוויין של נאס"א שבו נראה חלקו הצפוני של הבקע הסורי-אפריקני. בתמונה: חצי האי סיני, מפרץ סואץ, מפרץ אילת - עקבה, הערבה, ים המלח, עמק בקע הירדן והים התיכון

ים המלח נמצא במרכזה של בקעה שהיא חלק ממערכת השברים הגאולוגיים של השבר הסורי-אפריקני והמקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. הבקעה נמצאת בין מצוק ההעתקים של מדבר יהודה במערב ומצוקי הרי מואב ממזרח. המצוקים הגבוהים מבותרים על ידי קניונים עמוקים, שבהם זורמים מי הגשמים לימה. תופעה זו בולטת בקרבת ים המלח עקב הפרשי הגבהים הגדולים בחתך אופקי קצר יחסית. במרכז הים עובר הגבול בין ישראל וירדן.

אזור ים המלח פעיל מבחינה גאולוגית בשל מפגש שני לוחות טקטוניים: הלוח הערבי והלוח הלבנטיני שהוא חלק מהלוח האפריקאי. בקעת ים המלח "יושבת" על שני הלוחות. שני הלוחות נעים צפונה, אך הלוח הערבי (ממזרח לבקע) נע במהירות של כ-5 מילימטרים לשנה בעוד שהלוח הלבנטיני (ממערב לבקע) נע כ-1 מילימטר בשנה. ההפרש בין תנועת הלוחות יצר מצב בו הלוח בצד המזרחי נע במשך הזמן 105 ק"מ צפונה ביחס לצדו המערבי. בעקבות תזוזת הלוחות מתרחשות תכופות רעידות אדמה באזור.

אגן הניקוז של ים המלח משתרע על שטח של כ-43 אלף קמ"ר‏. באגן הניקוז נהרות זורמים כמו הירדן, הירמוך, ארנון ואחרים, ומעיינות גדולים כמו למשל מקורות הירדן ועינות צוקים. נחלי אכזב מובילים אליו שיטפונות כמו למשל נחל הערבה ונחלים ממזרח וממערב.

לים המלח שני אגנים - האגן הצפוני ובו נמצא הים והאגן הדרומי שבו נמצאות בריכות האידוי של מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית בירדן. עד 1976 היו שני האגנים מחוברים כגוף מים אחד באזור הנקרא לשון ים המלח. באגן הצפוני היה גוף מים עמוק (בעומק ממוצע של 250 מטר; קרקעית הים באגן הצפוני היא שטוחה ברום 730 מטרים מתחת לפני הים) ובאגן הדרומי היה גוף מים רדוד (בעומק ממוצע של 5 מטר; ברום 401 מטר מתחת לפני הים). עם ירידת מפלס הים נחשפה קרקעית הים באגן הדרומי ונבנו בו בריכות המפעלים. הלשון הוא אזור הנמצא בין שני האגנים והיה בעבר חצי אי בים. קצהו הצפוני נקרא כף קוסטיגן על שם החוקר האירי כריסטופר קוסטיגן אשר חקר את הימה בשנת 1835 וקצהו הדרומי-מערבי כף מולינה על שם קצין ימייה בריטי, תומאס הווארד מולינה, שחקר את האזור בשנת 1847.

בריכות מפעלי ים המלח באגן הדרומי כפי שנשקפות מהר סדום לקראת זריחה

ים המלח מוגדר "אגם טרמינלי". למים המתנקזים אליו אין מוצא טבעי פרט להתאיידות. מפלס הים הוא תוצאה של מאזן בין כמות המים הנכנסת אליו וכמות המים המתאדה ממנו. באמצע המאה הקודמת החל תהליך מואץ של הטיית מקורות המים מאגן ההיקוות של ים המלח. בנהרות היורדים לים הוקמו מפעלי מים גדולים לטובת צריכת המים בישראל, ירדן וסוריה. מפעלי המים באגן ההיקוות לקחו למעלה ממיליארד ורבע מטרים מעוקבים שזרמו לים המלח. כיום נהר הירדן, למשל, מזרים 40 עד 100 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה וסך כניסות המים לים (ללא התמלחת של המפעלים הכימיים) מגיעות ל-350-400 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה. עצירת כניסת המים לים והמשך ההתאיידות הגדולה ממנו גרמו לירידה מואצת של מפלס הים. בחמישים השנים האחרונות ירד מפלס הים ב-35 מטר ושטח הים הצטמצם בשליש והגיע ל-605 קמ"ר. נכון לתחילת 2013 מפלס המים הוא כ-427 מטרים מתחת לפני הים, אך הוא משתנה כל העת‏.

מי ים המלח הם מלוחים מאד. בשנת 2002‏, שעור מליחות הים היה 34.2% (342 גרם לליטר). האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם, אחרי אגם דון חואן באנטארקטיקה ואגם עסל בג'יבוטי. היסודות השכיחים במי הים לפי סדר השכיחות הם: הכלור, המגנזיום, הנתרן, הסידן, האשלגן והברום. שיעור המליחות בים עלה במשך תקופת ירידת המפלס. השיעור בשנת 1959/60 היה 32%. בים יש הבדלים בין ריכוזי המלחים בשכבות המים. במים העמוקים יותר הצפיפות והמליחות גבוהים יותר. עד השנים 1978/9 הייתה יציבות במשך מאות בשנים במבנה השכבות בים. החל בשנה זו יש היפוך (ערבוב) שנתי של מי הים. ההיפוך במי הים נובע כנראה מהיעלמות השכבה העליונה המדוללת של מי ים כתוצאה מירידת כניסות המים לאגם. כתוצאה מעליית הצפיפות והמליחות חלה עלייה בשקיעה של מלחים בים. לפי אומדן יש שקיעה של 10 סנטימטר מלח לקרקעית הים כל שנה. כמויות המלחים הגבוהות במי הים גורמות לתופעה של הציפה על פני הים. הריכוז הגבוה של מלחי האשלג, הברום והמגנזיום במי הים, ביחד עם שעורי האידוי הגבוהים באזור, מסייעים לתהליכי הייצור של תרכובות אשלג וברום ומתכת המגנזיום במפעלים הכימיים בדרום האגן. הרכב המלחים בים ורמת קרינת השמש באגן מסייעים בתהליכים רפואיים ומהווים בסיס לתיירות המרפא שהתפתחה סביב הים.

היווצרות ים המלח

ים המלח הוא שריד קטן לימה גדולה בהרבה שהתקיימה במקום בעבר - ימת הלשון מחצבה בערבה עד ים כנרת. היווצרות בקע ים המלח קשורה לפעילות טקטונית שהתבטאה בתנועה של הלוחות ורעידות אדמה. קטעים מסוימים בקרקעית הבקע, בים המלח ובים כנרת, עדיין בתהליך תנועה, כתוצאה מהפעילות הטקטונית המתמשכת.

הגאולוג יהודה ליאו פיקרד העלה בשנת 1943 תאוריה לגבי התהוות הימה‏. עיקר התהווּ‏תה של בקעת הירדן הייתה בעידן הקנוזואיקון, בין השלישון לבין הרביעון - מלפני 65 מיליוני שנים עד לפני 1.75 מיליוני שנים. בתחילה היה במקומה של בקעת הירדן עמק רחב ושטוח, שנוצר לאחר התרוממות הרי ארץ ישראל. העמק היה גבוה ממפלס הים התיכון והיה מלא מים מתוקים. בתקופת המעבר בין "השלישון" וה"רביעון", לפני כמיליון שנה, הייתה פעילות טקטונית רבה על פני כדור הארץ וכך נוצרו שקעים מאורכים. הופעתם בישראל החלה במיוקן, נמשכה בפלאוקן והסתיימה בפליסטוקן.

בקעת הירדן נוצרה בתקופות אלה והיא פרי סחיפה של זרמי מים כבדים ועצומים משך מאות אלפי שנים. הבקעה הייתה במקור עמוקה יותר אך התמלאה בסחף. תקופת הפליסטוקן הצטיינה בגשמים מרובים אך האקלים לא היה יציב: מבחינים בתקופות גשומות ובתקופות שחונות. בפליסטוקן התחתון יצרו המים שירדו משני עברי בקעת הירדן ימה מתוקה מבקעת בית שאן ועד לשון ים המלח. כך השתכבו 30 עד 40 מטר של אבן חול, קונגלומרטים של אבני גיר וטרה רוסה. במעבר בין הפליסטוקן התחתון לפליסטוקן התיכון התחדשו התנועות הטקטוניות: הרי ארץ ישראל המשיכו להתרומם ובקעת הירדן - לשקוע. באותה תקופה הופיעו שפכי לבה בין אגם החולה לבין ים כנרת. כך נוצרו התנאים ליצירת ימת הלשון. תקופה זו, הייתה בראשיתה גשומה ובעקבותיה נוצרה הימה מהכנרת בצפון ועד אזור חצבה בדרום. לאחר מכן התהווה אקלים יבשתי וחלקים גדולים של הימה התאדו. בתהליך ההתאיידות הושקעו המשקעים הנקראים חוואר הלשון. בסוף הפליסטוקן התיכון התפשטו משקעי חוואר הלשון עד לרגלי ההרים. היום שכבות אלה מופיעות עד גובה 235 מטר מעל פני ים המלח. בסוף הפליסטוקן התיכון או תחילת הפליסטוקן העליון התמעטו הגשמים וימת הלשון התפצלה לשלושה חלקים: אגם החולה, ים כנרת וים המלח. נפח ים המלח, שהוא השריד העיקרי מימת הלשון, הוא כרבע מנפח האגם הקדום. אגם הלשון, שהגיע לשיאו (כ-180 מטר מתחת לפני הים) לפני 25,000 שנה, הצטמק סופית לפני 15,000 - 17,000 שנה. עקבות הצטמצמות הימות ניכרות היטב בסימני החופים הקדמונים במדרגות ההרים היורדים אל הימות, המעידות על המפלסים השונים של פני ימת הלשון בתקופות השונות. יש סימנים לכך כי באחת מתקופות היובש, התנדף ים המלח כמעט עד לקרקעיתו ומפלסו היה פחות מ- 700 מטר מתחת לפני הים.

שלוש המדרגות העיקריות כפי שהגדיר אותן פיקרד‏‏‏‏‏:

1. מדרגה עליונה, בגובה 180 - 190 (225-215 לאחר ירידת המפלס) מטר מעל פני ים המלח ‏ אפשר להבחין בה מיריחו עד ים כנרת.
2. מדרגה בינונית, בגובה 60 - 80 (115-95) מטר מעל פני ים המלח.
3. בין המדרגה הבינונית לתחתונה אפשר להבחין בעוד 6-4 מדרגות ביניים מפותחות.

במדרונות התלולים שמשני צידי האגם נמנו כשלושים מדרגות נוף (טרסות) אופקיות המתחילות במפלס הנוכחי ונמשכות עד יותר מ-235 מטר מעליו. זאת בנוסף לסדרות עבות של חצץ וכן של משקעים אגמיים דקי-גרגיר הממלאים את הקניונים משני צידי הבקע כמעט עד לגובהן של מדרגות החוף.

שינויי מפלס הים ושטחו לאורך ההיסטוריה

ערך מורחב – ירידת מפלס ים המלח

שינויים במפלס ים המלח

מפלס המים בים המלח מושפע מכמויות הכניסה והיציאה של מים לים ושקיעת מלחים בקרקעיתו (כעשרה סנטימטרים בשנה). בין מקורות הכניסה של מים לים נמנים הזרימה בנהר הירדן, זרימת מי מעיינות (ובכלל זה מעיינות תת-קרקעיים) ונחלים אחרים, גשם, מי שיטפונות והזרמת תמלחת של מפעלי האשלג בישראל ובירדן. יציאת מים כוללת התאיידות ושאיבת מי ים על ידי המפעלים הכימיים.

שקיעת המלחים בים (בהיקף של עשרה סנטימטרים לשנה) מתרחשת כתוצאה מעליית שיעור המליחות של המים והזרמת תמלחת לים. בעבר הושפעו כניסת ויציאת מים אל הים וממנו רק מהתנאים הטבעיים ששררו באגן ההיקוות של הים. בתקופות בהן נרשמה עלייה במשקעים באגן ושרר מזג אויר קריר יותר נטה המפלס לעלות, ובתקופות חמות ושחונות יותר נרשמה בו ירידה. אומדנים של מפלס ים המלח מאז המאה ה-12 שנעשו במחקרים ביוזמת הרשות הממשלתית למים ולביוב, וכן מספר מחקרים שביצע חוקר המערות עמוס פרומקין במערות הר סדום, מראים כי בשנים גשומות וקרות יותר היה מפלס ים המלח גבוה יותר.

ממצאים גאולוגיים מעידים על תקופה לחה בתקופת הברונזה הקדומה (3800-2200 לפנה"ס). בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת (2200-1200 לפנה"ס) הייתה תקופה צחיחה שהביאה לייבוש של האגן הדרומי של ים-המלח. עיקרה של תקופת ברזל הייתה לחה יחסית (1200-700 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה צחיחה עם ירידת המפלס עד סביב לשנת 200 לפנה"ס. התקופה הרומית וחלק מהתקופה הביזנטית (משנת 200 לפנה"ס עד 400 לספירה) היו תקופות לחות. בתקופה זו עלה מפלס ים המלח בכ-70 מטר, ובמשך רוב התקופה היה גבוה בכ-40 מטר מגובהו כיום. מצר הלשון וחלק מהלשון היו מכוסים מים ‏‏‏. קליין, שחקרה את שינויי מפלס ים המלח גם בדרך של השוואת היחס בין המשקעים לבין ממצאים ארכאולוגיים, הסיקה גם היא כי מפלס ים המלח היה גבוה בתקופה הרומית בכ-70 מטר בהשוואה למפלס הנוכחי או לקדום יותר, והגיע עד 330 מטר מתחת לפני הים‏. עדות אפשרית נוספת להיות מפלס ים המלח בתקופה הרומית-ביזנטית גבוה יותר ממפלסו כיום היא מפת מידבא שבה מצוירת הימה ללא ה"לשון". לפי מפלס ים המלח המשוער, בזמן חיבור המפה (המאה ה-6 - המאה ה-7) אכן הייתה תקופה גשומה ‏‏‏. בערך בשנת 400 לספירה החלה הצחחה שהגיעה לשיאה בתקופת הכיבוש המוסלמי. רק בשנת 1000 לספירה החלה שוב תקופה לחה יותר.

מהמחצית השנייה של המאה העשרים החל האדם להשפיע על מפלס הים. תפיסת מי הנהרות והמעיינות הזורמים לים בידי המדינות השותפות לאגן ההיקוות גרמו להשפעה ניכרת על ירידת המפלס, המצטברת בקרוב לארבעים מטרים מאז שנות החמישים של המאה העשרים. הירידה המצטברת במפלס גורמת לשינויים גדולים באגן הים ביניהם: שינויים ניכרים בגוף המים של האגם באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע. יש כמה אומדנים לגבי הנזקים הנגרמים בעקבות ירידת המפלס וקיים ויכוח בין כלכלנים לגבי שיטת החישוב של נזקי הפגיעה בסביבה עקב ירידת המפלס. יש המחשבים רק את הנזקים המוחשיים הנגרמים לתשתיות ונסיגת החופים המגיעים לכמה עשרות מיליוני דולר בשנה ויש המחשבים גם את הנזקים הלא מוחשיים בנוף ובסביבה ומגיעים להיקף של כמה מאות מיליוני דולר לשנה.

נסיגת החופים בים המלח. מראה קרקעית הים הנסוג משמורת עינות צוקים

בריכות המפעלים הכימיים בדרום האגן

תמונת בריכות המפעלים בצילום מהחלל, 1989

הרחבת הייצור במפעלים הכימיים חייבה הקמת בריכות תעשייתיות גדולות באגן הדרומי לצורך אידוי המים וייצור אשלג על ידי מפעלי האשלג בישראל ובירדן. מערכת של מפעלי שאיבה ותעלות מספקת מים מהים באגן הצפוני לבריכות. היקף השאיבה השנתי של המפעלים מוערך ב-600 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה‏. בסיום תהליך הייצור בבריכות מוחזרים לים כ-270 מיליוני מטרים מעוקבים של תמלחת. ההפרש בין השאיבה של מי הים ובין התמלחת המוחזרת מייצג את ההתאיידות של המים בבריכות המפעלים, ובכך תורם תרומה משמעותית לירידת מפלס הים. סך התאיידות המים באגן ים המלח מוערכת בלמעלה ממיליארד מטרים מעוקבים בשנה. ההתאיידות בבריכות שבאגן הדרומי היא כשליש מסך ההתאיידות באגן. הגרעון בסיכום היציאות והכניסות של מים מהאגן ואליו הוא כ-730 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה. יש המשווים את גריעת המים הנובעת מברכות האידוי לגרעון במאזן המים באגן (ואז היא מהווה 45% ממנו).

יש המצביעים על כך שירידת מפלס הים ההיסטורית נובעת בראש ובראשונה מהפחתת הזרימה בנהר הירדן, וכי באגן הדרומי נרשמת יציבות בסך האידוי באגן. לפי גישה זו, האידוי בבריכות הוא בסדר גודל דומה לאידוי שהיה בעבר בחלקו הדרומי הרדוד של הים ולכן הבריכות לא שינו משמעותית את מאזן האידוי. גישה זו לא לוקחת בחשבון את שאיבת המים נטו מהאגן הצפוני וירידת המפלס הנגרמת כתוצאה משאיבה זו.

מתחם התיירות של חמי זוהר - עין בוקק בנוי לחופי הבריכה הגדולה של מפעלי ים המלח (שטחה 80 קמ"ר ומספרה 5). בין התיירות לתעשייה שוררת מערכת יחסי תלות הדדית. הפעילות התעשייתית מאפשרת מחד את המשך קיומו של גוף מים לצדו מוקמים בתי המלון, ומאידך גורמת לשקיעת מלח, לעליית מפלס הבריכה ולאפשרות הצפה של שטחי החוף והמתקנים הנמצאים בסמוך לקו המים. לאחר דיונים ממושכים והסכמים מורכבים החלה חברת מפעלי ים המלח בתיאום עם "החברה הממשלתית להגנות ים המלח"‏‏ בהקמה והפעלה של מערך לקציר המלח בבריכה 5. לפי התוכניות ישונעו כ-20 מיליון טון של מלח בשנה מהבריכה לאגן הצפוני של ים המלח ויפוזרו בים. יש תוכניות להקמת בריכת אידוי נוספת מצפון לבריכה 5, באזור מפרץ לינץ לשעבר, ממזרח למצדה. הבריכה תיקרא "בריכה 6".

בריכות המלח של מפעלי ים המלח באגן הדרומי של ים המלח

תוכניות תעלת הימים והטיפול בנושא מפלס הים

בולען שנפער בעקבות נסיגת מי הים

ערך מורחב – תעלת הימים

לאורך השנים הועלו הצעות למיזמים שונים הקשורים לירידת המפלס. רובם של המיזמים הללו נכללים בהגדרה הכוללת "תעלת הימים". אחת המטרות בתעלה מתוכננת עליה מדובר בתוכנית היא ייצוב מפלס הים, ואולי גם העלאתו. קיימות תוכניות רבות שביניהן ניסיון לשחזור זרימת המים בנהר הירדן וכוונה להביא מי-ים מהים התיכון או מים סוף, וכן תמלחת ממפעלי התפלה. זאת באמצעות מנהרות, צינורות ותעלות שתגענה מצפון, מערב ודרום.

אחת התוכניות היא תוכנית "תעלת ים סוף-ים המלח", אשר נבדקה על ידי צוות משותף של ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית בעזרת הבנק העולמי. הבדיקה החלה בשנת 2007 ודוחות הבדיקה הוגשו בשלהי 2012. ההחלטה לגבי התוכנית עתידה להתקבל במהלך 2013. התוכנית מעלה חששות של אנשי סביבה בקשר לאפשרות של שינויים שיתרחשו בים המלח בעקבות ערבוב מי הימים, הפרעות לסביבה הימית במפרץ אילת וחשש לזיהום האקוויפר בעמק הערבה. מסקנות הבדיקות של החוקרים מטעם הבנק העולמי הן:

1. הנזק שיגרם לסביבה במפרץ אילת יהיה לא משמעותי אם שאיבת המים תתוכנן כראוי.
2. השינויים שיתרחשו בים המלח יהיו קטנים עד הזרמה של 400 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה.
3. יש צורך לבנות את התעלה בשלבים על מנת למזער הסיכונים.
4. הסכנה לזיהום האקויפר בעמק הערבה תקטן אם המובל יתוכנן ויבנה בהתאם לסטנדרטים גבוהים של מובלים באזורים סייסמיים רגישים.

יש חוקרים‏ הסוברים כי ערבוב מי ים ומים מתוקים עם מי ים המלח עלול לשנות באופן בלתי הפיך את הרכב מי ים המלח ולגרום לתופעות שליליות כמו הלבנה או האדמה של הים. החוקרים מציעים להימנע בכלל מטיפול בנושא המפלס. במצב זה תיעצר מגמת הירידה בשיווי משקל חדש במפלס ים ברום של 550 מטרים מתחת לפני הים, מה שיקרה בעוד 100-150 שנה. שטח הים במפלס זה יהיה 450 קמ"ר. יש הטוענים שהרכב הים משתנה כבר היום בצורה לא הפיכה על ידי ירידת המפלס ועליית המליחות של הים, הזרמת כמויות גדולות של תמלחת על ידי המפעלים הכימיים, הזרמה בעתיד של המלח מקציר המלח בבריכה 5 וחדירת מי ביוב ומים מליחים לים מאפיק הירדן ומקורות אחרים. הבאת מי ים תמהל את השינוי המתרחש היום בים.

ים המלח במקורות

1895 - מישור סדום ועמורה בחלקו הדרומי מזרחי של האגן

ים המלח מוזכר לראשונה בספר בראשית כמקום בו התרחשה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה ומכונה גם "עֵמֶק הַשִׂדִים" (שִׂדִים מלשון שיד או סיד, בהוראת זפת או חימר) (בראשית, פרק יד פסוק ג). הכתוב מציין גם שבעמק היו "בארות בארות חימר" (בראשית, יד, י). העמק היה בפינה הדרום מזרחית של האגן ושכנו בו הערים המפורסמות סדום ועמורה בהן התרחש סיפור לוט. הים נזכר פעמים רבות כגבולה הדרומי מזרחי של ארץ ישראל (ספר דברים ג, יז ועוד). הים מופיע גם כ"ים הערבה" (דברים ג, יז, ספר יהושע פרק ג, טז ועוד)). שם נוסף של ים המלח במקרא הוא הים הקדמוני, מלשון "קדם" (מזרח), מפני שהוא נמצא במזרחה של הארץ (זכריה י"ד, ח'). יחזקאל בחזון אחרית הימים מנבא כי עתידים מי הימה (ים המלח) להירפא ולשמש בית חיות לדגים "כדגת הים הגדול רבה מאד" מכוח המים שיצאו מתחת מפתן המקדש (יחזקאל מז', ח'-יב'). הים נמצא בספרות התלמודית ובמדרש. הוא מוזכר בין שבעה הימים המקיפים את ארץ ישראל. החכמים מציינים את תכונותיו הרפואיות והעובדה שאין אפשרות לטבוע בו.

הגאוגרף היווני סטראבון הזכיר את ים המלח ואת איי הביטומן שבו. ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס כתב בשנת 50 לפני הספירה כי "ים המלח הוא ים גדול אשר יש ממנו הכנסה" וכי יש מסחר ער באספלט, בין היתר לצורכי חניטה במצרים. החוקר הרומי טרוגוס פומפיוס היה הראשון המכנה את הים בשם "ים המוות" (משום שדגים אינם יכולים לחיות בו). חוקרים (כמו פליניוס הזקן‏) מציינים גם את חשיבות האזור מבחינה כלכלית בגלל האפרסמון - הבושם היקר הגדל בעין גדי. יוסף בן מתתיהו מתאר את הים ותכונותיו, את האספלט הנפלט ממנו המשמש לאיטום אוניות ולצורכי מרפא ואת הבושם הנחשק - האפרסמון מעין גדי‏. ההיסטוריון הרומי טקיטוס מתאר את האגם בתרחיב-רקע על היהודים וארצם‏ והגאוגרף המוסלמי אל-מסעודי תיאר במאה ה-10 אבנים היוצאות ממי הים ואשר משמשות לטיפול בכאבי כליות.

חקר ים המלח

בעת החדשה החל חקר הים במאה ה-18. האנליזה הכימית הראשונה של מים מים המלח מיוחסת לאנטואן לבואזיה, ב-1772‏. הנוסע הראשון שערך תצפיות מדעיות על ים המלח היה הנוסע הגרמני אולריך יאספר זצן ששהה באזור בין 1806 ל-1807 והיה הראשון שידוע עליו כי הקיף את ים המלח. זטצן ציין כי יש מעבר יבשתי ליד הלשון וכי משני צידי הימה נמצאים "גלי אבנים" המסייעים לחוצים את ים המלח. הוא היה הראשון שצייר את מפת הימה ואיתר את מצדה. ב-1818 הקיפו את דרום ים המלח שני נוסעים אנגלים: אירבי ומנגלס (C. I. Irby & J. Mangles) ואימתו את קיום המעבר היבשתי בין ה"לשון" ובין החוף המערבי של הימה.

ביולי 1835 הגיע לים המלח כריסטופר קוסטיגן, אירי בן 25, בסירה קטנה מים כנרת דרך הירדן‏. הוא ביצע מדידות של אזור "הלשון" אך סבל ממחסור במים ומת מסבלות האקלים. מאוחר יותר קרא החוקר לינץ' את הכף הצפונית של הלשון על שמו: "כף קוסטיגן".

סירת המשלחת של ויליאם פרנסיס לינץ' בים המלח על רקע עמודי המלח של הר סדום, ציור משנת 1848

ב-1847 עבר תומאס הווארד מולינה, קצין הצי המלכותי הבריטי, את הדרך מן הכנרת לים המלח בסירה. אף הוא חלה באזור ים המלח, נלקח במסע לביירות ומת שם. על שמו קרא לינץ' את קצהו הדרומי של חצי אי הלשון "כף מולינה".

ב-1848, יצאה משלחת של הצי האמריקאי למפות את האזור. המשלחת, בת 14 חברים בראשות לויטננט קומנדר ויליאם פרנסיס לינץ', ערכה סקר מקיף ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח. את רשמיו מהמסע פרסם לינץ' בספר "מסע מחקר אל הירדן וים המלח". המשלחת מצאה כי קרקעית הימה שטוחה. האגן הצפוני הוא בעל דפנות תלולות בצדו המזרחי וקרקעיתו עמוקה ולעומתו - קרקעית האגן הדרומי הייתה רדודה בעומק של 5 מטרים בממוצע בלבד. במיפוי שנערך בעזרת מד-תהודה, זוהתה בקרקעית המדרונות הדרומיים של האגן מערכת ניקוז מסועפת ותלולה, שנוצרה כנראה על ידי תהליכי ביתור של נחלים. החוקרים ראו בכך עדות לכך שהאגן הדרומי של ים המלח התייבש והוצף מספר פעמים במהלך ההיסטוריה. לזכר פועלו של לינץ', נקרא המצר שהיה קיים בין הלשון לחוף המערבי של ים המלח "מצר לינץ'".

ב-1863 וב-1864 ערך הנוסע הבריטי הנרי בייקר טריסטרם מסעות סביב לים המלח ותיעד בצורה מפורטת את החי והצומח באזור. ב-1864 חקרה את אזור ים המלח משלחת צרפתית בראשות ארכאולוג חובב, הדוכס דה לינס (Honoré Théodoric d'Albert de Luynes). מלבדו כללה המשלחת גם מומחים לגאולוגיה ולמדידה גאופיזית ואספה חומר רב, אך מסיבות שונות נדחה פרסום החומר שנאסף במסע עד כעשור לאחר שוב המשלחת. חבר המשלחת, L. Vignes, קבע את רום ים המלח באותה תקופה כ-392 מטר מתחת פני הים.

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 עסקו משלחות מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל - PEF בסקר ובמדידות באזור ים המלח. תחילה היה זה צ'ארלס וורן ב-1865 שערך סקר של בקעת הירדן. קלוד קונדר (Claude R. Conder), קצין בריטי, ערך ב-1873 מדידות באזור הצפוני מערבי של ים המלח וב-1882 - מדידות בחלק הצפון מזרחי. ב-1884 וב-1885 ערכו הגאולוג אדוארד האל (Edward Hull) והוריישו קיצ'נר, אז רב סרן, מדידות נוספות. האל סבר כי בקעת הירדן והערבה הן תוצאה של פעילות טקטונית בתקופת המיוקן, שבה הציפו מי האוקיינוסים את השקע, ורק מיליוני שנים מאוחר יותר נותק הקשר וים המלח נותק מהים התיכון.

בסוף המאה ה-19 הזמין הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני את הגאולוג הגרמני מקס בלנקנהורן (Max Blanckenhorn) לחקור את האזור כדי לתרום לפיתוחו. בין 1894 ל-1908 ערך בלנקנהורן מספר מסעי מחקר ובין עוזריו היו אהרון אהרונסון וישראל אהרוני. את בלנקנהורן עניינו גם אפשרויות הניצול הכלכלי של אוצרות הטבע באזור ים המלח. הוא גילה מרבצי פוספטים בצד המזרחי של ים המלח. השלטון העות'מאני מסר את הזיכיון לכרייה לחברת מסילת הברזל החיג'אזית.

בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20 עסק פרופסור דב אשבל בחקירת אקלים ים המלח וחידש את מדידות גובה פני הים, שאותן החלו החוקרים הבריטים מהקרן לחקר ארץ ישראל.

ב-1958 בוצעו סקרים הנדסיים נרחבים ביוזמתם של מנהל מפעלי ים המלח דאז, מרדכי מקלף, והמדען מ. כהנר. על פי סקרים אלו נקבעו מגמות הפיתוח העסקי של המפעלים. בין 1959 ל-1961 כתבו דוד ניב וק. א. אמרי (Kenneth O. Emery) מחקר מקיף על הימה שהביא להכרה יסודית של התהליכים הפועלים בו.

במחקר שביצע החוקר יניב מונבז, בשנת 2011 בהנחיית פרופ' יונתן לרון מהמחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון, נחשפו מערכות מעיינות מורכבות הנמשכות מאות מטרים לאורך החוף ובעומק של עד 30 מטרים מתחת לפני המים.

החי והצומח

אזור ים המלח וסביבתו הם בית גידול לצמחים ובעלי חיים ממגוון עשיר מאזורים שונים‏. תנאי האקלים באזור ובמיוחד הטמפרטורות הגבוהות, כמויות משקעים נמוכות, לחות נמוכה, זמינות מעיינות ועוד אפשרו קיומם של מיני חי וצומח הנמצאים במרחק מאות קילומטרים מאוכלוסיית המקור שלהם. בשמורות הטבע, במעיינות ובאפיקי נחלי האכזב יש מאות סוגי צמחים, שיחים ועצים מהם נדירים. מבין בעלי החיים יש בבקעת ים המלח חסרי חוליות ימיים בשמורות הטבע של המעיינות, חסרי חוליות יבשתיים בעיקר באפיקי הנחלים ודו-חיים בסביבות מי המעיינות. בסך הכל תועדו בשמורות למעלה מ- 150 מינים של עופות כולל עופות נודדים (בערך שלושה-רבעים מהמינים) ועופות המקננים במצוק ההעתקים. מבין העופות אפשר לציין עופות דורסים כמו הבז המדברי, הרחם, לילית המדבר ותנשמת. מבין ציפורי השיר ניתן להזכיר את העורב חום העורף, עפרוני מדבר, סנונית מדבר ואת הטריסטרמית. בבקעה יש כ-30 מינים של יונקים החיים בעיקר בשמורות הטבע של המעיינות. בין בעלי חיים אלה אפשר לציין את היעלים, הצבי הישראלי, תנים, שועלים וצבועים.

בנוסף למערכת הביולוגית ביבשה יש מערכת ביולוגית בים. למרות המליחות הגבוהה של מי הים מתקיימים בים אצות ובקטריות מיוחדות. אצה חד תאית מהסוג דונליאלה המופיעה בצבע ירוק ובקטריה מסוג הלובקטריום המייצרת פיגמנט בצבע אדום המגן עליה מפני השמש. האצות והבקטריות מתרבות בשכבה העליונה של מי הים בסביבת מליחות מתחת לעשרה אחוז. האצות זקוקות לנוכחות של פוספטים לצורך תזונתם. בדרך כלל אין פריחה של האצות באופן ספונטני. אולם, בתקופות של ריבוי גשמים (בחורפים 1980/1 ו-1991/2) בעת דילול השכבה העליונה של הים הייתה התפרצות של גידול מהיר של האצות והבקטריות והים נצבע באדום-סגול. אחד החששות מתעלת הימים הוא אפשרות של צמיחה מואצת של האצות והבקטריות בשכבה המדוללת שתיווצר בים בעקבות הזרמת מי ים ותמלחת מים סוף. החוקרים קובעים שהשיכוב בים יתרחש רק עם הזרמה של למעלה מ-500 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה מי ים ותמלחת.

ירידת מפלס המים גורמת לשינוי בולט לעין בנאות החוף במיוחד בעינות צוקים ובעינות קנה. נסיגת חופי הים גרמה לחשיפת משטחים של חרסיות שבתוכן מתחתרים הפלגים בדרכם אל הים הנסוג. בכמה מקומות ההתחתרות הגיעה ל- 4-6 מטר. חלק ממקורות המים התייבשו ויש שינוי ניכר במשטר הזרימה. השינויים במשטר המים גרמו לשינוי ניכר בחי והצומח באזור.

תיירות

סקירת המגמות ותוכניות הפיתוח לסובב ים המלח מצביעה על הפוטנציאל הגדול שלו כאתר תיירות ונופש ברמה עולמית‏. באגן הים יש מוקדי תיירות מרפא, נופש, טבע ונוף ואתרי מורשת תרבות המופיעים על מפת התרבות והנופש העולמית. ב-2009 עלה ים המלח לשלב האחרון בתחרות החד פעמית והבינלאומית לבחירת "שבעת פלאי עולם הטבע", והגיע לעשירייה הראשונה של האתרים‏.

בים המלח קיימת תיירות מרפא וספא המתבססת על סגולות המרפא של מעיינות חמים ומאגרי בוץ ים המלח, תמלחת ומי-ים חמים, עשירים במינרלים וחשיפה לקרינת אולטרה סגול טבעית נמוכה ולחץ ברומטרי גבוה. יש מספר מחלות כגון מחלות עור ופרקים המטופלות בהצלחה על ידי טבילה בתמלחת והמעיינות החמים, התמרחות בבוץ וחשיפה לקרינת השמש. משקלם הסגולי הגבוה של המים מאפשר לאנשים לצוף בים בנקל, תכונה שהופכת את הרחצה בים לאטרקציה לתיירים. תיירות המרפא מחו"ל מגיעה בדרך כלל לשהות של שבוע ימים ותיירות הפנים לשהות של יומיים. בנוסף לתיירות המרפא קיימת באגן ים המלח תיירות נופש, טבע ונוף וביקורים באתרי מורשת תרבות.

כיום פועל אזור תיירותי גדול באגן בצד הישראלי - בעין בוקק ונוה זוהר (מועצה אזורית תמר) שבדרום מערב האגן. באתר פועלים ארבעה עשר בתי מלון עם כ-4,000 חדרי אירוח (2012). יש תוכניות מאושרות להכפלה אפשרית של חדרי המלון באזור. כמו כן פועלים מספר מוקדי אירוח ותיירות כפרית בקיבוץ עין גדי ובאזור מועצה אזורית מגילות שבצפון מערב האגן. באזור זה יש תוכניות שעשויות להביא להקמת כ- 2,000 חדרי מלון ב(קלי"ה ואלמוג).

בירדן, באזור סווימה שבצפון מזרח ים המלח יש כ-2,500 חדרי מלון (2012) ויש תוכניות להגדיל את מספרם פי ארבעה תוך 20 שנה.

מתחם התיירות של חמי זוהר - עין בוקק מהווה את מתחם התיירות המרכזי בצד המערבי של אגן ים המלח. המתחם ממוקד לחופי בריכה מספר 5 של מפעלי ים המלח. בין התיירות לתעשייה שוררת מערכת יחסי תלות הדדית. הפעילות התעשייתית מאפשרת מחד את המשך קיומו של גוף מים לצדו מוקמים בתי המלון, ומאידך שקיעת המלח בבריכה גורמת לעלית מפלסה ואפשרות של הצפה של שטחי החוף והמתקנים הנמצאים בסמוך לקו המים. לאחר דיונים ממושכים והסכמים מורכבים החלה חברת מפעלי ים המלח בתיאום עם החברה הממשלתית להגנות ים המלח בהקמה והפעלה של מערך לקציר המלח בבריכה 5.

באגן הים יש מספר רב של אתרים הזוכים למספר רב של מבקרים בשנה. ביניהם בצד המערבי: קומראן, נווה עין גדי, מצדה, הר סדום ומפעלי ים המלח, כיכר סדום ומליחת נאות הכיכר. הגן הלאומי של מצדה הוכרז כאתר מורשת עולמית ומגיעים אליו כתשע מאות אלף מבקרים בשנה. בצד המזרחי: שמורת ואדי מוג'יב (נחל ארנון), שמורת ואדי זרקא-מעין (מעיינות קלירוהי), מבצר מכוור, ס'אפי (סדום ועמורה), חברת האשלג הערבית.

תייר צף על מי ים המלח חוף עין גדי "חוף עמאן" בירדן מלון קמפינסקי אישתר בירדן

ים המלח בסערה וגשם. מראה ממלון מוונפיק בירדן

גנים ושמורות לחופי ים המלח

• גן לאומי עין גדי
• גן לאומי קומראן
• גן לאומי מצדה
• שמורת טבע עינות צוקים (עין פשחה)
• שמורת הטבע מוג'יב (נחל ארנון), ירדן

נחלים המתנקזים אל ים המלח

בצד המזרחי של הים

• נחל ארנון - ואדי אל מוג'יב
• נחל זרד
• ואדי זרקא-מעין
• נחל חשבון
• ואדי עויון מוסא

בצד המערבי של הים

נהר הירדן נחל אוג נחל בוקק נחל דוד נחל דרגה נחל הסלוודורה נחל הערבה נחל זוהר

נחל חבר נחל חימר נחל חצצון נחל יעלים נחל משמר נחל סמר נחל ערוגות נחל פרצים

נחל צין נחל צאלים נחל קדם נחל קדרון נחל קומראן נחל קנה נחל רחף

ראו גם

• מגילות ים המלח
• כת ים המלח
• מדבר יהודה וים המלח - על קובץ מאמרים בהוצאת החברה להגנת הטבע - 1973

לקריאה נוספת

• שאול סוקניק, ים המלח, אתר המרפא הטבעי הטוב בעולם למחלות עור, מפרקים, ריאות, לב ומחלות אחרות, הוצאת מאגנס, 2007.
• צבי אילן, ים המלח וחופיו, מפעלי תרבות וחינוך, תל אביב, 1972
• יוסף ברסלבסקי, הידעת את הארץ - כרך ג':ים המלח סביב-סביב, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל - הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז - מהדורה שלישית - ספרית מעריב
• צפורה קליין, שינוי מפלס ים המלח, טבע והארץ, כרך י"א, חוברת ג' אפריל-מאי 1969, עמוד 104
• צפורה קליין, שינוי מפלס ים המלח, קובץ מאמרים גאוגרפיים על מדבר יהודה וים המלח, מאי 1970, עמוד 44
• דוד ניב - וק"א אמרי, ים המלח, מדע, אפריל 1967 - חלק מהמאמר מופיע במדבר יהודה - קובץ מאמרים לכנס הי"ט של החברה להגנת הטבע, עורך: צבי אילן
• ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ד
• ים המלח ומדבר יהודה : 1967-1900 בעריכת מרדכי נאור, הוצאת יד בן צבי, 1990

קישורים חיצוניים

• ים המלח, באנציקלופדיה ynet
• שיקום ים המלח. כתב עת 'אקולוגיה וסביבה', דורון מרקל, מיכל שגיב, איתי גבריאלי, נעם גולדשטיין, גלית כהן, נרי אראלי.
• מאמרים בנושא ים המלח, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 1990-2005
• צפריר רינת, ‏ים המלח בין שימור לפיתוח, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 1997
• תמונות ומסמכים על ים המלח מארכיון צה"ל, 1998
• שיקום ים המלח: בחינת חלופות אפשריות לפתרון סוגיית שינויי המפלס, באתר האינטרנט של מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, 2007
• דו"ח ועדת המדע בכנסת - ירידת מפלס ים המלח – תיאור, ניתוח, השלכות ופתרונות, 2009
• משרד הפנים, תוכנית מתאר ארצית (תמ"א) 13 לים המלח וחופיו - סובב ים המלח ומערבו - סוגיות תכנון עיקריות, ספטמבר 2010
• שינויים במאזן המים כאמצעי להתמודדות עם בעיות ים המלח: הערכה של חלופות ל"מובל-ימים" ולהשגת יעדיו, באתר מכון ירושלים, 2011
• סיכום רב–שיח בנושא שיקום ים המלח, ינואר 2011
• דו"ח של המכון הגאולוגי ותה"ל על ים המלח - הוגש לבנק העולמי באוגוסט 2011 (באנגלית)
• Red Sea - Dead Sea Water Conveyance Study Program - הדוחו"ת הסופיים של בדיקת תעלת הימים והאלטרנטיבות שלה על ידי צוותים של הבנק העולמי, ינואר 2013 (באנגלית), (בעברית)

מתוך העיתונות

• ניר חסון, בעוד כמה חגים כבר לא יהיה מה לראות, באתר הארץ, 12 באפריל 2006
• מישל דור, ים המלח: איזה יופי של אסון אקולוגי, באתר ynet‏, 5 בדצמבר 2008
• שחר רז, עין פשחה: נווה מדבר הולך ונעלם, באתר nrg מעריב, 8 באוקטובר 2009
• נגה ניר נאמן, מלח הארץ? כך מוחקת ישראל את אזור התיירות המצליח, באתר נענע 10, 16 באפריל 2011; במקור, מתוך התוכנית "המגזין עם אושרת קוטלר בנגל"
• אתר הידען, התגלו מעיינות חיים בים המוות, 2011
• רפי בנבנשתי, הסטנדרטים הירוקים של תעלת הימים - הצלתו של הירדן, כפי שמציעים הירוקים, היא חשובה - אבל אסור שתמנע את הצלת ים המלח, באתר הארץ, 29 באפריל 2013