ים המלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ים המלח
Dead sea.jpg

ים המלח, תמונת לווין של נאס"א, 2000
מיקום הבקע הסורי-אפריקני, בקע הירדן
סוג אגם מלח
שטח 605 (2010) קמ"ר
אורך מרבי 50 (2010) ק"מ
רוחב מרבי 15 (2010) ק"מ
עומק ממוצע 200 מטרים
עומק מרבי 306 (2012) מטרים
נפח 114 (2010) קילומטר מעוקב
מליחות 34.2% (2011)
אורך קו החוף 135 ק"מ
גובה 427- (סוף 2012) מטרים מפני הים
נהר מזין בעיקר הירדן ונחלים נוספים כמו: נחל ארנון, נחל יבוק ונחל הערבה
אגן ניקוז 43,000 קמ"ר
מדינות באגן הניקוז ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית, סוריה, לבנון ומצרים
קואורדינטות 31°30′0″N 35°30′0″E / 31.50000°N 35.50000°E / 31.50000; 35.50000קואורדינטות: 31°30′0″N 35°30′0″E / 31.50000°N 35.50000°E / 31.50000; 35.50000

ים המלחערבית: البحر الميت) הוא אגם מלח חסר מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, ומפלס המים, נכון לתחילת 2013, עומד על 427 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי הים. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלס הים.‏[1]

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטר‏ים.‏[2] ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 15 קילומטרים, אורכו כ-50 קילומטרים ושטחו בשנת 2010 היה 605 קילומטרים רבועים. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בו ולחופיו, כמו מצדה, קומראן ואחרים, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן בפינה הצפון מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

גאוגרפיה וגאולוגיה של אגן ים המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ים המלח נמצא במרכזה של בקעה שהיא חלק ממערכת השברים הגאולוגיים של השבר הסורי-אפריקני והמקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. הבקעה נמצאת בין מצוק ההעתקים של מדבר יהודה במערב ומצוקי הרי מואב ממזרח. המצוקים הגבוהים מבותרים על ידי קניונים עמוקים, שבהם זורמים מי הגשמים לימה. תופעה זו בולטת בקרבת ים המלח עקב הפרשי הגבהים הגדולים בחתך אופקי קצר יחסית. במרכז הים עובר הגבול בין ישראל וירדן.

אזור ים המלח פעיל מבחינה גאולוגית בשל מפגש שני לוחות טקטוניים: הלוח הערבי והלוח הלבנטיני שהוא חלק מהלוח האפריקאי. בקעת ים המלח "יושבת" על שני הלוחות. שני הלוחות נעים צפונה, אך הלוח הערבי (ממזרח לבקע) נע במהירות של כ-5 מילימטרים לשנה בעוד שהלוח הלבנטיני (ממערב לבקע) נע כ-1 מילימטר בשנה. ההפרש בין תנועת הלוחות יצר מצב בו הלוח בצד המזרחי נע במשך הזמן 105 קילומטרים צפונה ביחס לצדו המערבי. בעקבות תזוזת הלוחות מתרחשות תכופות רעידות אדמה באזור.

אגן הניקוז של ים המלח משתרע על שטח של כ-43,000 קילומטרים רבועים.‏[3] באגן הניקוז נהרות זורמים כמו הירדן, הירמוך, ארנון ואחרים, ומעיינות גדולים כמו למשל מקורות הירדן ועינות צוקים. נחלי אכזב מובילים אליו שיטפונות כמו למשל נחל הערבה ונחלים ממזרח וממערב.

לים המלח שני אגנים: האגן הצפוני ובו נמצא הים והאגן הדרומי שבו נמצאות בריכות האידוי של מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית בירדן. עד 1976 היו שני האגנים מחוברים כגוף מים אחד באזור הנקרא לשון ים המלח. באגן הצפוני יש גוף מים עמוק (בעומק ממוצע של 200 מטרים; קרקעית הים באגן הצפוני היא שטוחה ברום 730 מטרים מתחת לפני הים) ובאגן הדרומי היה גוף מים רדוד (בעומק ממוצע של 5 מטרים; ברום 401 מטרים מתחת לפני הים) שהתייבש. עם ירידת מפלס הים נחשפה קרקעית הים באגן הדרומי ונבנו בו בריכות המפעלים. הלשון הוא אזור הנמצא בין שני האגנים והיה בעבר חצי אי בים. קצהו הצפוני נקרא כף קוסטיגן על שם החוקר האירי כריסטופר קוסטיגן אשר חקר את הימה בשנת 1835 וקצהו הדרומי-מערבי כף מולינה על שם קצין ימייה בריטי, תומאס הווארד מולינה, שחקר את האזור בשנת 1847.

ים המלח מוגדר "אגם טרמינלי". למים המתנקזים אליו אין מוצא טבעי פרט להתאיידות. מפלס הים הוא תוצאה של מאזן בין כמות המים הנכנסת אליו וכמות המים המתאדה והנשאבת נטו ממנו. באמצע המאה הקודמת החל תהליך מואץ של הטיית מקורות המים מאגן ההיקוות של ים המלח. בנהרות היורדים לים הוקמו מפעלי מים גדולים לטובת צריכת המים בישראל, ירדן וסוריה. מפעלי המים של המדינות באגן ההיקוות לקחו למעלה ממיליארד ורבע מטרים מעוקבים של מים שזרמו לים המלח.‏[4] נהר הירדן, למשל, מזרים 40‏-100 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה וסך כניסות המים לים (ללא התמלחת של המפעלים הכימיים) מגיעות ל-350‏-400 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה. פעולות המדינות השותפות באגן לעצירת כניסת המים לים, המשך ההתאיידות הגדולה ממנו ושאיבת המים (בניכוי החזרת תמלחת), גרמו לירידה מואצת של מפלס הים. מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, ירד מפלס הים ב-35 מטר ושטח הים הצטמצם בשליש והגיע ל-605 קילומטרים רבועים. נכון לתחילת 2013 מפלס המים הוא כ-427 מטרים מתחת לפני הים, אך הוא משתנה כל העת.‏[2]

מי ים המלח הם מלוחים מאוד. בשנת 2002‏, שיעור מליחות הים היה 34.2% (342 גרמים לליטר). האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם, אחרי אגם ונדה באנטארקטיקה (35%) ואגם עסל בג'יבוטי (34.8%). בנוסף להם קיים גם גוף מים קטן מאוד, אגם דון חואן, בעל שיעור מליחות גבוה יותר (44%). היסודות השכיחים במי הים לפי סדר השכיחות הם: הכלור, המגנזיום, הנתרן, הסידן, האשלגן והברום. שיעור המליחות בים עלה במשך תקופת ירידת המפלס. השיעור בשנים 1959‏-1960 היה 32%. בים יש הבדלים בין ריכוזי המלחים בשכבות המים. במים העמוקים יותר הצפיפות והמליחות גבוהים יותר. עד השנים 1978‏-1979 הייתה יציבות במשך מאות בשנים במבנה השכבות בים. החל בשנה זו יש היפוך (ערבוב) שנתי של מי הים. ההיפוך במי הים נובע כנראה מהיעלמות השכבה העליונה המדוללת של מי ים כתוצאה מירידת כניסות המים לאגם. כתוצאה מעליית הצפיפות והמליחות חלה עלייה בשקיעה של מלחים בים. לפי אומדן יש שקיעה של 10 סנטימטרים מלח לקרקעית הים כל שנה.‏[5] כמויות המלחים הגבוהות במי הים גורמות לתופעה של הציפה על פני הים. הריכוז הגבוה של מלחי האשלג, הברום והמגנזיום במי הים, ביחד עם שעורי האידוי הגבוהים באזור, מסייעים לתהליכי הייצור של תרכובות אשלג וברום ומתכת המגנזיום במפעלים הכימיים בדרום האגן. הרכב המלחים בים ורמת קרינת השמש באגן מסייעים בתהליכים רפואיים ומהווים בסיס לתיירות המרפא שהתפתחה סביב הים.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באגן ים המלח שורר אקלים מיוחד המתבטא בטמפרטורות גבוהות, היעדר משקעים, שיעור התאיידות גבוה, לחות גבוהה, לחץ ברומטרי גבוה וקרינה נמוכה מסוגים מיוחדים. התנאים המיוחדים באגן נוצרו כתוצאה ממיקומו הגאוגרפי, היות קרקעיתו נמוכה מאוד מתחת לפני הים ומיקומו בעמק הנמצא בצל הגשם (בצל הרי יהודה). כיוון הגעת המשקעים בעונות הגשומות באזור הוא ממערב. האקלים באגן הושפע בעשרות השנים האחרונות מירידת המפלס של ים המלח והצטמצמות שטח פניו. ירידת המפלס גרמה לירידה בולטת בשיעור הלחות באוויר ובעלייה בקצב ההתאיידות מפני הים ומבריכות האידוי בדרום האגן. האקלים באגן גורם לקצב התיישבות איטי של בני אדם ביישובים שמסביב לים, למרות התפתחות כלכלית מואצת, ולהעדפת העובדים לגור בגב ההר משני צדדי האגן. האקלים תורם להתפתחות הענפים הכלכליים המרכזיים של האגן - התעשייה והתיירות. קצב האידוי המהיר והיעדר משקעים מסייעים לתהליך הייצור של כימיקלים במפעלים הכימיים בדרום האגן. הרום הנמוך של הים, הלחץ הברומטרי הגבוה ושיעור הקרינה הנמוך של אור באורכים מיוחדים שנובע מכך, יש לו השפעות רפואיות וגורם לעידוד תיירות רפואית ביחד עם התכונות המיוחדות של מי הים. האקלים המיוחד באגן גורם גם להיווצרות תנאי אקלים טרופי למחצה ונוכחות של צמחים ובעלי חיים הנמצאים בדרך כלל באזורים דרומיים יותר.

מזג אוויר בים המלח
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 20.9 22.3 25.8 30.1 34.9 38.3 40.7 39.8 37.0 32.8 27.1 22.2 -
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 13.4 14.9 17.8 21.4 25.4 28.4 30.5 30.7 28.9 25.7 20.0 14.9 -
משקעים ממוצעים (מ"מ) 7.8 9 7.6 4.3 0.2 0 0 0 0 1.2 3.5 8.3 41.9
מקור: ערכי טמפרטורה רב שנתיים – 1995‏-2009‏[6]

היווצרות ים המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היווצרות ים המלח
צילום לוויין של נאס"א שבו נראה חלקו הצפוני של הבקע הסורי-אפריקני. בתמונה: חצי האי סיני, מפרץ סואץ, מפרץ אילת - עקבה, הערבה, ים המלח, עמק בקע הירדן והים התיכון

בתחילה היה במקומה של בקעת הירדן עמק רחב ושטוח, שנוצר לאחר התרוממות הרי ארץ ישראל. העמק היה גבוה ממפלס הים התיכון והיה מלא מים מתוקים.‏[7] היווצרות בקע ים המלח קשורה לפעילות טקטונית שמתבטאת בתנועה של הלוחות של אפריקה וערב. הבקע נמצא באזור הגבול בין הלוחות והוא אזור-שבירה גאולוגי. החל מתקופת המיוקן העליון (לפני כ-17 מיליון שנה) בה התרחשה תנועת הלוחות, הלוח הערבי הנמצא בצדו המזרחי של הבקע נע צפונה 105 קילומטרים ביחס ללוח האפריקניהלוח הלבנטיני הצמוד אליו הכולל את סיני, ארץ ישראל ולבנון). בין הלוחות שקעה קרקעית הבקע שהתמלאה עם הזמן בסלעי משקע. הבקע מאופיין בקיום "בורות" (בקעים קטנים יחסית דמויי מעוין) שנמצאים במקומות מסוימים לאורכו. העמוק ביניהם הוא ים המלח. שורה של העתקים תוחמים את שולי הבקע ויוצרים את מצוק ההעתקים היורד אל הבקע בסדרת שברי מדרגות. סך ההעתקה האנכית הכוללת של אגן ים המלח היא בסדר גודל של קילומטרים. על פי הערכת חוקרים עומק אגן ים המלח מגיע ל-6‏-8 קילומטרים בצפון הים ו-12 קילומטרים בדרומו. קטעים מסוימים בקרקעית הבקע, בים המלח ובים כנרת, עדיין בתהליך תנועה. כתוצאה מכך יש בבקע פעילות טקטונית מתמשכת ותופעות של רעידות אדמה המרוכזות באגן הצפוני של ים המלח.

לאחר היווצרות הבקע בתקופת המיוקן העליון, הייתה נוכחות של מי ים בבקע (כתוצאה מחיבורו לים התיכון דרך עמק יזרעאל, והיווצרות לגונה הנקראת על ידי החוקרים בשם לגונת סדום) שנמשכה עד תקופת הפליוקן (1.8-5 מיליון שנים). בתקופה זו הושקעו המלחים המרכיבים את הר סדום. בפליסטוקן המוקדם לפני כ-1.5 מיליון שנים נותק הבקע מהים ובימה שנוצרה החלו לשקוע משקעים אגמיים (נקראים תצורות עמורה, חלק מחבורת ים המלח). במשך הזמן השתנו המשקעים בגלל גורמים אקלימיים ועונתיים והחלו להופיע משקעי תצורת הלשון האגמיים הנקראים חוואר הלשון.

ים המלח עצמו הוא שריד קטן לימה הגדולה - ימת הלשון, שהשתרעה מחצבה בערבה עד לים כנרת. תחילתה לפני 60,000 שנה. הימה הייתה דומה בתמלחות שלה לתמלחות ים המלח היום. ימת הלשון הגיע לשיאה (כ-170 מטר מתחת לפני הים, או כ-260 מטר מעל מפלס ים המלח) לפני 25,000 שנה. היא הצטמקה סופית לפני 15,000-17,000 שנה כתוצאה משינויים קיצוניים באקלים. עקבות הצטמצמות הימה ניכרות היטב בסימני החופים הקדמונים במדרגות ההרים היורדים אל האגן, המעידים על המפלסים השונים של פני ימת הלשון בתקופות השונות. ההרכב הכימי של התמלחת בים המלח הוא תוצאה של התאדות מי הימה, השקעת גבס ומלח וריאקציה עם סלעי הסביבה ליצירת דולומיט והמסת הליט (מלח בישול) במשך תקופת קיום הים בצורתו הנוכחית.

שינויי מפלס הים ושטחו לאורך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ירידת מפלס ים המלח

מפלס המים בים המלח מושפע מכמויות הכניסה והיציאה של מים לים ושקיעת מלחים בקרקעיתו (כעשרה סנטימטרים בשנה). בין מקורות הכניסה של מים לים נמנים הזרימה בנהר הירדן, זרימת מי מעיינות (ובכלל זה מעיינות תת-קרקעיים‏[8]) ונחלים אחרים, גשם, מי שיטפונות והזרמת תמלחת של מפעלי האשלג בישראל ובירדן. יציאת מים כוללת התאיידות ושאיבת מי ים על ידי המפעלים הכימיים.

שקיעת המלחים בים (בהיקף של עשרה סנטימטרים לשנה) מתרחשת כתוצאה מעליית שיעור המליחות של המים והזרמת תמלחת לים. בעבר הושפעו כניסת ויציאת מים אל הים וממנו רק מהתנאים הטבעיים ששררו באגן ההיקוות של הים. בתקופות בהן נרשמה עלייה במשקעים באגן ושרר מזג אויר קריר יותר נטה המפלס לעלות, ובתקופות חמות ושחונות יותר נרשמה בו ירידה. אומדנים של מפלס ים המלח מאז המאה ה-12 שנעשו במחקרים ביוזמת הרשות הממשלתית למים ולביוב, וכן מספר מחקרים שביצע חוקר המערות עמוס פרומקין במערות הר סדום, מראים כי בשנים גשומות וקרות יותר היה מפלס ים המלח גבוה יותר.

ממצאים גאולוגיים מעידים על תקופה לחה בתקופת הברונזה הקדומה (3800-2200 לפנה"ס). בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת (2200-1200 לפנה"ס) הייתה תקופה צחיחה שהביאה לייבוש של האגן הדרומי של ים-המלח. עיקרה של תקופת ברזל הייתה לחה יחסית (1200-700 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה צחיחה עם ירידת המפלס עד סביב לשנת 200 לפנה"ס. התקופה הרומית וחלק מהתקופה הביזנטית (משנת 200 לפנה"ס עד 400 לספירה) היו תקופות לחות. בתקופה זו עלה מפלס ים המלח בכ-70 מטר, ובמשך רוב התקופה היה גבוה בכ-100 מטר מגובהו בעשור השני של המאה ה-21. מצר הלשון וחלק מהלשון היו מכוסים מים.‏[9] קליין, שחקרה את שינויי מפלס ים המלח גם בדרך של השוואת היחס בין המשקעים לבין ממצאים ארכאולוגיים, הסיקה גם היא כי מפלס ים המלח היה גבוה בתקופה הרומית בכ-100 מטר בהשוואה למפלס הנוכחי או לקדום יותר, והגיע עד 330 מטר מתחת לפני הים.‏[10] עדות אפשרית נוספת להיות מפלס ים המלח בתקופה הרומית-ביזנטית גבוה יותר ממפלסו הנוכחי היא מפת מידבא (ראה להלן פרק היסטוריה) שבה מצוירת הימה ללא ה"לשון". לפי מפלס ים המלח המשוער, בזמן חיבור המפה (המאה ה-6 - המאה ה-7) אכן הייתה תקופה גשומה.‏[11] בתחילת התקופה של הכיבוש המוסלמי במאה השמינית לספירה התחילה תקופת יובש ופני הים ירדו לכ-400 מטר מתחת לפני הים. בתחילת המאה העשירית לספירה החלה שוב תקופה לחה יותר שנמשכה כמה מאות שנים שבה פני הים התרוממו בכשלושים מטר.

מהמחצית השנייה של המאה העשרים החל האדם להשפיע על מפלס הים. תפיסת מי הנהרות והמעיינות הזורמים לים בידי המדינות השותפות לאגן ההיקוות גרמו להשפעה ניכרת על ירידת המפלס, המצטברת בקרוב לארבעים מטרים מאז שנות החמישים של המאה העשרים. הירידה המצטברת במפלס גורמת לשינויים גדולים באגן הים ביניהם: שינויים ניכרים בגוף המים של האגם באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע. יש כמה אומדנים לגבי הנזקים הנגרמים בעקבות ירידת המפלס וקיים ויכוח בין כלכלנים לגבי שיטת החישוב של נזקי הפגיעה בסביבה עקב ירידת המפלס. יש המחשבים רק את הנזקים המוחשיים הנגרמים לתשתיות ונסיגת החופים המגיעים לכמה עשרות מיליוני דולר בשנה ויש המחשבים גם את הנזקים הלא מוחשיים בנוף ובסביבה ומגיעים להיקף של כמה מאות מיליוני דולר לשנה.

1972, 1989, 2011 השוואת מראות ים המלח מהחלל‏[12]

תוכניות תעלת הימים והטיפול בנושא מפלס הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולען שנפער כתוצאה מירידת מפלס מי הים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תעלת הימים

לאורך השנים הועלו הצעות למיזמים שונים הקשורים לירידת המפלס. רובם של המיזמים הללו נכללים בהגדרה הכוללת "תעלת הימים". אחת המטרות בתעלה מתוכננת עליה מדובר בתוכנית היא ייצוב מפלס הים, ואולי גם העלאתו. קיימות תוכניות רבות שביניהן ניסיון לשחזור זרימת המים בנהר הירדן וכוונה להביא מי-ים מהים התיכון או מים סוף, וכן תמלחת ממפעלי התפלה. זאת באמצעות מנהרות, צינורות ותעלות שתגענה מצפון, מערב ודרום.

אחת התוכניות היא תוכנית "תעלת ים סוף-ים המלח", אשר נבדקה על ידי צוות משותף של ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית בעזרת הבנק העולמי. הבדיקה החלה בשנת 2007 ודוחות הבדיקה הוגשו בשלהי 2012.‏[13] ב-9 בדצמבר 2013 חתמו ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית על הסכם לחלוקת מים חדש הקשור להקמת מתקן התפלת מי ים באזור עקבה. במסגרת ההסכם מתוכנן קו צינור מעקבה לים המלח שיוביל את התמלחת של מתקן ההתפלה למפרץ הלשון המזרחי. הזרמת כ- 100 מיליון מ״ק לשנה תמלחת תהיה חלק משלב הניסוי (פיילוט) של תעלת הימים כפי שתוכננה על ידי הבנק העולמי.

התוכנית מעלה חששות של אנשי סביבה בקשר לאפשרות של שינויים שיתרחשו בים המלח בעקבות ערבוב מי הימים, הפרעות לסביבה הימית במפרץ אילת וחשש לזיהום האקוויפר בעמק הערבה. מסקנות הבדיקות של החוקרים מטעם הבנק העולמי הן:‏[14]

  1. הנזק שיגרם לסביבה במפרץ אילת יהיה לא משמעותי אם מיקום שאיבת המים יתוכנן כראוי.‏[15]
  2. לא יהיו שינויים בים המלח עד הזרמה של 400 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה למפרץ הלשון המזרחי.‏[16]
  3. הסכנה לזיהום האקוויפר בעמק הערבה תהייה קטנה אם המובל יתוכנן ויבנה בהתאם לסטנדרטים גבוהים של מובלים באזורים סייסמיים רגישים.‏[17]
  4. יש צורך לבנות את התעלה בשלבים על מנת למזער הסיכונים. בדו״ח הבנק יש הצעה לפרויקט ניסוי גדול לבדוק את השפעות התוכנית.
  5. הפרויקט הוא כלכלי אם לוקחים בחשבון יתרונות הנובעים מאיזון ים המלח. ההיתכנות הפיננסית מחייבת השתתפות הון בינלאומי בתנאים מועדפים.

יש חוקרים‏[18] הסוברים כי ערבוב מי ים ומים מתוקים עם מי ים המלח עלול לשנות באופן בלתי הפיך את הרכב מי ים המלח ולגרום לתופעות שליליות כמו הלבנה או האדמה של הים. החוקרים מציעים להימנע בכלל מטיפול בנושא המפלס. במצב זה תיעצר מגמת הירידה בשיווי משקל חדש במפלס ים ברום של 550 מטרים מתחת לפני הים, מה שיקרה בעוד 100-150 שנה. שטח הים במפלס זה יהיה 450 קילומטרים רבועים. יש הטוענים שהרכב הים משתנה כבר היום בצורה לא הפיכה על ידי ירידת המפלס ועליית המליחות של הים, הזרמת כמויות גדולות של תמלחת על ידי המפעלים הכימיים וחדירת מי ביוב ומים מליחים לים מאפיק הירדן ומקורות אחרים. נוסף על כך, מתוכננת הזרמה של המלח מקציר המלח בבריכה 5. הבאת מי ים תמהל את השינוי המתרחש היום בים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסכת אבן ממערת נחל חימר, התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב', העתק, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס
מכוור. ברקע: ים המלח
מפת מידבא. המאה השישית-שביעית לספירה. ים המלח ללא הלשון במרכז המפה, עם שתי סירות מטען.

על אף שאגן ים המלח היה על ציר נדידת האדם הקדמון מאפריקה לאסיה במהלך התקופה הפלאוליתית, לא התגלו באזור אתרים מתקופה זו. התנאים הטבעיים של ימה מלוחה חסרת חיים עם תנאי אקלים קשים והיעדר מקורות מים רבים הגבילו את התיישבות האדם. היישובים הקדומים שהתגלו הם ליד המעיינות הגדולים באזור.

אזור ים המלח יושב החל מסוף התקופה האפיפלאוליתית וביתר שאת מראשית התקופה הנאוליתית. האתר המרכזי של ההתיישבות היה סביב המעיינות בצפון הים באזור יריחו. בחפירות ארכאולוגיות התגלו בתל יריחו כפר של ציידים-לקטים מהתרבות הנאטופית ומעליו שרידי התרבויות החקלאיות הראשונות מהתקופה הנאוליתית. יריחו הנאוליתית הייתה כפר גדול וחשוב בגודל של כ-40 דונם כבר לפני כ-11,000 שנים, שכלל מגדל מרשים ותרבות עשירה. היישוב נחשב במשך שנים רבות לעיר, אחת הערים הקדומות בעולם, אך גישה זו אינה מקובלת עוד בראשית המאה ה-21. שכבה ארכאולוגית חשובה נוספת היא מתקופת הברונזה הקדומה מהאלף ה-4 לפנה"ס שבה הייתה נדידה של תושבים חדשים מבחוץ שהתיישבו בעיר.

בדרום האגן התגלו במערה בנחל חימר ממצאים מהתקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב', בני כ-10,000 שנה: פסלים, מסכות, חרוזי עץ, חוטים, בדים, מחצלות אטומות באספלט וגולגולות אדם מצופות באספלט הנקראות "גולגלות מכוירות". המערה שימשה כנראה כמחסן במשך זמן רב והתגלו בה ארבע שכבות.

מהתקופה הכלקוליתית מהאלף הרביעי לפנה"ס קיים המקדש הכלקוליתי בעין גדי שהתגלה בשנת 1956 ברמה מעל לקיבוץ עין גדי. ליד המקדש לא התגלו מבני מגורים ולכן ההנחה שהמקדש שימש לפולחן לאנשים שבאו ממרחק. בשנת 1961 התגלה "מטמון נחל משמר" במערה בנחל. המטמון כלל 442 חפצים עטופים במחצלת וכלל כלי נחושת וכלי שנהב. יש הסבורים שהמטמון הוא של המקדש בעין גדי. שרידים מתקופה זו נמצאו גם במערות במצדה. בעבר הירדן כ-14 קילומטרים מצפון לים המלח נמצא האתר תלוליות ע'סול הנחשב האתר הגדול ביותר מתקופה זאת. האתר נמצאו ציורי קיר ייחודיים ביניהם הכוכב מע'סול.

בתקופת הברונזה הקדומה היו בדרום ים המלח ערים גדולות. בסקרים ארכיאולוגיים התגלו חמש ערים שישבו על מסלולי נחלים היורדים לים המלח מרמת מואב. מספר אתרים נחפרו והתגלו בהם שרידי חומות, מבנים גדולים וקברים רבים. חוקרים רבים המשתייכים לאסכולה של הארכיאולוגיה התנכית מזהים שרידי הערים עם הסיפור המקראי של חמשת הערים של עמק השידים - ככר סדום (ראה להלן הסיפור המקראי).‏[19] מבין האתרים בולטים האתרים של סדום - המזוהה בבאב-א-דרה וצוער המזוהה עם ע'ור-א-סאפי (צאפי). באתר באב-א-דרה התגלתה עיר מסוף האלף השלישי לפנה"ס ומאות קברים.‏[20][21] עיר נוספת המזוהה באזור היא העיר צוער. העיר מזוהה עם שרידי עיר שהתגלו בע'ור-א-סאפי. השרידים במקום הם בעיקר של הערים הנבטית, הרומאית והביזנטית. העיר מופיעה גם במפת מידבא. יש המטילים ספק בערך ההיסטורי של סיפורי הערים בעמק השידים וסיפורי סדום ועמורה בהיעדר זיהוי ודאי של הערים. הסיפור התנ"כי מומחש באתרי תיירות עממית כמו מערת לוט באזור צאפי ואשת לוט בהר סדום.

באזור יש ממצאים רבים מהתקופה שבין המאה השנייה לפנה"ס עד המאה השנייה לספירה. בתקופה זו הייתה ביריחו עיר גדולה ובה ארמונות גדולים של המלך הורדוס. בסביבות העיר בנו החשמונאים מבצר חזק - הורקניה ששמר על הדרך לירושלים. הורדוס חיזק מבצר זה ששרידיו ניכרים עד היום.

בים הייתה פעילות של הובלת מטענים ונוסעים. המטענים היו, בין השאר, של אספלט שנאסף מגושי אספלט שצפו על פני הים והיו מקור הכנסה לשלטונות. פעילות זו נזכרת במקורות מאותה תקופה של פליניוס הזקן, יוסף בן מתתיהו ומופיעה במפת מידבא. תנועת הנוסעים הייתה ליישובים בצד המזרחי, למבצרים ולמעינות החמים. שרדי מעגנים מתקופת אלכסנדר ינאי והורדוס נמצאו במצד קדרון, חמי קלירוהי ומעגנית המלח בצפון הים.

בקומראן היה יישוב של "כת מדבר יהודה", אשר ככול הנראה היא כת האיסיים המוזכרת בכתבי יוסף בן מתיתיהו. אנשי הכת (כת קומראן או בני צדק) היו נזירים שחיו במערות באוהלים וסוכות והיו להם מבנים מרכזיים לתפילה, לימוד, מלאכה, מקוואות ואוכל. אנשי הכת השאירו אחריהם 929 שרידי כתבי יד (מגילות קומראן) שהתגלו במערות בסביבת האתר.

בתקופה זו היה באתר שמורת עין גדי יישוב גדול שהתפרנס מגידול האפרסמון (בושם) שהיה המקור לבושם המפורסם והיקר של התקופה ההלנית והרומאית. האפרסמון גודל במטעים מיוחדים וגידולו והפקת הבושם ממנו נחשבו לסודות גדולים. ליד שמורת עין גדי נמצא בית הכנסת העתיק בעין גדי. הממצאים הם מתקופה מאוחרת יותר מהמאה השלישית עד השישית לספירה. אזור מערות מפלט במדבר יהודה התפרסם בגלל הממצאים של סלים, כלים, שלדים ומסמכים (בהם מסמכי בבתא) שהשאירו אחריהם אנשי עין גדי שנמלטו למערת האיגרות מאימת החיילים הרומאיים בתקופת המרד של בר כוכבא. המסמכים כוללים מכתבים של בר כוכבא אל אנשי עין גדי.

במזרח הים היו בתקופה זו אתרי מעיינות חמים מפורסמים בחמי קלירוהי וליד הכפר ברו שמעל למעיינות החמים (חממאת מעין) של ואדי זרקא-מעין. בקלירוהי בנה הורדוס מבנים, והוא עצמו התארח במקום כדי לנסות לעצור מחלת עור חמורה שפקדה אותו.

במצדה שבישראל ובמכוור שבירדן היו מבצרים ששכנו באזורים נידחים ומבודדים הרחק מהדרכים הראשיות. המבצרים נבנו על ידי החשמונאים אולם חוזקו ופוארו על ידי הורדוס שבנה אותם להנאתו וביטחונו. המבצרים התפרסמו בגלל המערכה הגדולה שניהלו צבאות רומא נגד המורדים שמצאו בהם מסתור בתקופת המרד הגדול. המבצרים נפלו לידי הרומאים לאחר מצור ממושך.

מהחצי הראשון של האלף הראשון לספירה יש אתרים נוצרים חשובים בסביבות יריחו ובהם המנזרים בדיר אל-קרנטל, אתר הטבילה בירדן שליד קאסר אל-יהוד ותופעת נזירות מדבר יהודה.

מהתקופה הערבית יש ממצאים חשובים באזור יריחו והם שרידי ארמון גדול מהמאה השמינית לספירה. הארמון נקרא ארמון הישאם על שם אחד הח׳ליפים השאם אבן עבד אלמלכ. הארמון נהרס ברעידת האדמה הגדולה בשנת 747.

בעידן המודרני אין התיישבות גדולה באגן למרות הפעילות הכלכלית הגדולה בתיירות ובתעשייה. התנאים האקלימיים הקשים גורמים לכך שרוב העובדים באזור מגיעים אליו לעבודה מישובי ההר.

ים המלח במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1895 - מישור סדום ועמורה בחלקו הדרום-מזרחי של האגן

ים המלח מוזכר לראשונה בספר בראשית כמקום בו התרחשה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה ומכונה גם "עֵמֶק הַשִׂדִים" (שִׂדִים מלשון שיד או סיד, בהוראת זפת או חימר) (בראשית, פרק יד פסוק ג). הכתוב מציין גם שבעמק היו "בארות בארות חימר" (בראשית, יד, י). העמק היה בפינה הדרום מזרחית של האגן ושכנו בו הערים צוער, סדום ועמורה (בהן התרחש סיפור לוט). הים נזכר פעמים רבות כגבולה הדרומי מזרחי של ארץ ישראל (ספר דברים ג, יז ועוד). הים מופיע גם כ"ים הערבה" (דברים ג, יז, ספר יהושע פרק ג, טז ועוד)). שם נוסף של ים המלח במקרא הוא הים הקדמוני, מלשון "קדם" (מזרח), מפני שהוא נמצא במזרחה של הארץ (זכריה י"ד, ח'). יחזקאל בחזון אחרית הימים מנבא כי עתידים מי הימה (ים המלח) להירפא ולשמש בית חיות לדגים "כדגת הים הגדול רבה מאוד" מכוח המים שיצאו מתחת מפתן המקדש (יחזקאל מז', ח'-יב'). הים נמצא בספרות התלמודית ובמדרש. הוא מוזכר בין שבעה הימים המקיפים את ארץ ישראל. החכמים מציינים את תכונותיו הרפואיות והעובדה שאפשר לצוף בו.

הגאוגרף היווני סטראבון הזכיר את ים המלח ואת גושי הביטומן/אספלט הגדולים שצפים עליו. ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס כתב בשנת 50 לפני הספירה כי "ים המלח הוא ים גדול אשר יש ממנו הכנסה" וכי יש מסחר ער באספלט, בין היתר לצורכי חניטה במצרים. החוקר הרומי טרוגוס פומפיוס היה הראשון המכנה את הים בשם "ים המוות" (משום שדגים אינם יכולים לחיות בו). חוקרים (כמו פליניוס הזקן[22]) מציינים גם את חשיבות האזור מבחינה כלכלית בגלל האפרסמון (בושם) היקר הגדל בעין גדי. יוסף בן מתתיהו מתאר את הים ותכונותיו, את האספלט הנפלט ממנו המשמש לאיטום אוניות ולצורכי מרפא ואת הבושם הנחשק - האפרסמון מעין גדי.‏[23] ההיסטוריון הרומי טקיטוס מתאר את האגם בתרחיב-רקע על היהודים וארצם‏[24] והגאוגרף המוסלמי אל-מסעודי תיאר במאה ה-10 אבנים היוצאות ממי הים ואשר משמשות לטיפול בכאבי כליות.

חקר ים המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חקר ים המלח
סירת המשלחת של ויליאם פרנסיס לינץ' בים המלח על רקע עמודי המלח של הר סדום, ציור משנת 1848

בעת החדשה החל חקר הים במאה ה-18. האנליזה הכימית הראשונה של מים מים המלח מיוחסת לאנטואן לבואזיה, ב-1772.‏[25] הנוסע הראשון שערך תצפיות מדעיות על ים המלח היה הנוסע הגרמני אולריך יאספר זצן ששהה באזור בין 1806 ל-1807 והיה הראשון שידוע עליו כי הקיף את ים המלח.

ביולי 1835 הגיע לים המלח אירי בן 25 בשם כריסטופר קוסטיגן, אשר עשה את דרכו בסירה קטנה מהכנרת דרך הירדן.‏[26] הוא ביצע מדידות של אזור "הלשון" לשעבר אך סבל ממחסור במים ומת מסבלות האקלים. מאוחר יותר קרא החוקר לינץ' את הכף הצפונית של הלשון לשעבר על שמו: "כף קוסטיגן".

ב-1847 עבר תומאס הווארד מולינה, קצין הצי המלכותי הבריטי, את הדרך מן הכנרת לים המלח בסירה. אף הוא חלה באזור ים המלח, נלקח במסע לביירות ומת שם. על שמו קרא לינץ' את קצהו הדרומי של חצי אי הלשון לשעבר "כף מולינה".

ב-1848, יצאה משלחת של הצי האמריקאי למפות את האזור. המשלחת, בת 14 חברים בראשות לויטננט קומנדר ויליאם פרנסיס לינץ', ערכה סקר מקיף ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח. לזכר פועלו של לינץ', נקרא המצר לשעבר שהיה קיים בין הלשון לחוף המערבי של ים המלח "מצר לינץ'".

בשנת 1863 וב-1864 ערך הנוסע הבריטי הנרי בייקר טריסטרם מסעות סביב לים המלח ותיעד בצורה מפורטת את החי והצומח באזור. ב-1864 חקרה את אזור ים המלח משלחת צרפתית בראשות ארכאולוג חובב, הדוכס דה לוינה (Honoré Théodoric d'Albert de Luynes). חבר המשלחת, ויניה (L. Vignes), קבע את רום ים המלח באותה תקופה לכ-392 מטר מתחת פני הים.

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 עסקו משלחות מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל - PEF בסקר ובמדידות באזור ים המלח.

בסוף המאה ה-19 הזמין הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני את הגאולוג הגרמני מקס בלנקנהורן לחקור את האזור כדי לתרום לפיתוחו.

ב-1958 בוצעו סקרים הנדסיים נרחבים ביוזמתם של מנהל מפעלי ים המלח דאז, מרדכי מקלף, והמדען מ. כהנר. על פי סקרים אלו נקבעו מגמות הפיתוח העסקי של המפעלים.

החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור ים המלח וסביבתו הם בית גידול לצמחים ובעלי חיים ממגוון עשיר מאזורים שונים.‏[1] תנאי האקלים באזור ובמיוחד הטמפרטורות הגבוהות, כמויות משקעים נמוכות, לחות נמוכה וזמינות מעיינות אפשרו קיומם של מיני חי וצומח הנמצאים במרחק מאות קילומטרים מאוכלוסיית המקור שלהם. בשמורות הטבע, במעיינות ובאפיקי נחלי האכזב יש מאות סוגי צמחים, שיחים ועצים מהם נדירים. מבין בעלי החיים יש בבקעת ים המלח חסרי חוליות ימיים בשמורות הטבע של המעיינות, חסרי חוליות יבשתיים בעיקר באפיקי הנחלים ודו-חיים בסביבות מי המעיינות. בסך הכל תועדו בשמורות למעלה מ-150 מינים של עופות כולל עופות נודדים (בערך שלושה-רבעים מהמינים) ועופות המקננים במצוק ההעתקים. מבין העופות אפשר לציין עופות דורסים כמו הבז המדברי, הרחם, לילית המדבר ותנשמת. מבין ציפורי השיר ניתן להזכיר את העורב חום העורף, עפרוני מדבר, סנונית מדבר ואת הטריסטרמית. בבקעה יש כ-30 מינים של יונקים החיים בעיקר בשמורות הטבע של המעיינות. בין בעלי חיים אלה אפשר לציין את היעלים, הצבי הישראלי, תנים, שועלים וצבועים.‏[1]

מבט עילי על השינויים בעינות קנה בעקבות ירידת המפלס

בנוסף למערכת הביולוגית ביבשה יש מערכת ביולוגית בים. למרות המליחות הגבוהה של מי הים מתקיימים בים אצות ובקטריות. אצה חד תאית מהסוג דונליאלה המופיעה בצבע ירוק ובקטריה מסוג הלובקטריום המייצרת פיגמנט בצבע אדום המגן עליה מפני השמש. האצות והבקטריות מתרבות בשכבה העליונה של מי הים בסביבת מליחות מתחת לעשרה אחוז. האצות זקוקות לנוכחות של פוספטים לצורך תזונתם. בדרך כלל אין פריחה של האצות באופן ספונטני, אך בתקופות של ריבוי גשמים (בחורפים 1980/1 ו-1991/2) בעת דילול השכבה העליונה של הים הייתה התפרצות של גידול מהיר של האצות והבקטריות והים נצבע באדום-סגול.‏[1] אחד החששות מתעלת הימים הוא אפשרות של צמיחה מואצת של האצות והבקטריות בשכבה המדוללת שתיווצר בים בעקבות הזרמת מי ים ותמלחת מים סוף. החוקרים קובעים שהשיכוב בים יתרחש רק עם הזרמה של למעלה מ-500 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה מי ים ותמלחת.‏[16]

ירידת מפלס המים גורמת לשינוי בולט לעין בנאות החוף במיוחד בעינות צוקים ובעינות קנה. נסיגת חופי הים גרמה לחשיפת משטחים של חרסיות שבתוכן מתחתרים הפלגים בדרכם אל הים הנסוג. בכמה מקומות ההתחתרות הגיעה ל-4-6 מטר. חלק ממקורות המים התייבשו ויש שינוי ניכר במשטר הזרימה. השינויים במשטר המים גרמו לשינוי ניכר בחי והצומח באזור. הערכת המשמעויות האקולוגיות של ירידת מפלס הים שנעשתה על ידי המשרד לאיכות הסביבה, מכון ירושלים והמכון הגאולוגי קובעת בין השאר:‏[1]

  1. בגוף המים של האגם חלו שינויים בתכונות המים וכתוצאה מכך נפגעו מאפיינים ותופעות טבע ייחודיות.
  2. האפשרויות שעינות קנה וסמר יתייבשו עלולה לגרום לאבדן נאות-חוף ירוקות, להזיק למערכות הביולוגיות הנתמכות ולהביא לאבדן המגוון הגדול ביותר של אורגניזמים אנדמיים שהתגלה עד כה. האנדמיזם הוא מהערכים המדעיים המובילים במערכת הטבעית של ים המלח. ההידרדרות האקולוגית בנאות החוף של כל ים המלח צפויה להימשך והיא מחייבת היערכות הולמת להבטחת עתידם.
  3. הפעילות האנושית באגן הדרומי גרמה לשינויים סביבתיים, אקולוגיים ונופיים מרחיקי-לכת. חלק גדול מהם בלתי-הפיכים ולכך נודעות משמעויות חשובות לעתיד האזור.

אוכלוסייה, יישובים, תעשייה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפעלי ים המלח
מפעלי ים המלח
מלונות בעין בוקק

מאפייניו הטבעיים של בקע ים המלח מקנים לו את אופיו ההתיישבותי, הכלכלי והסביבתי המיוחד. תנאי האקלים של הבקע - החום והיובש, מגבילים את התאמתו ליישוב בני אדם בהיקף נרחב, מסייעים לייצור מינרלים ממי הים ומהווים בסיס לתיירות המרפא. מי ים המלח העשירים במלחים מהווים מקור לכריית אשלג ומינרלים נוספים על ידי המפעלים הכימיים בישראל ובירדן הנמצאים בחלקו הדרומי של האגן.‏[27]

מפעלים אלה תורמים תרומה נכבדה לכלכלת המדינות והאזור. הפיתוח התעשייתי הנרחב בדרום האגן הוא בעל השלכות סביבתיות ונופיות משמעותיות ומשפיע גם על פיתוח התיירות באזור. מדיניות הפיתוח באזור מדגישה את הצורך במציאת איזונים בין הפעילויות הכלכליות המתקיימות באגן, בינן לבין עצמן, ובינן ובין ההגנה על הסביבה הטבעית והנוף.

בצד המזרחי של ים המלח מתגוררת היום אוכלוסייה של כ-70,000 נפש שגרים ביישובים פייפא, צאפי, פוטאש סיטי, סווימה וכפרין. בנוסף להם מגיעים מדי יום אלפי בני אדם לעבודה בתעשייה ובתיירות בבקע מהערים מדבא, כרכ ועמאן היושבות בגב ההר. יש פעילות חקלאית נרחבת בסאפי ובכפרין וחלק הענף בתעסוקה הוא כ-30%. הפעילות התיירותית מתרכזת בצפון מזרח האגן במרכז גדול של בתי מלון. הענף העסיק כ-20% מהמועסקים. המפעלים הכימיים העסיקו כ-20% והיתר הועסקה בענף השירותים. מזרח ים המלח נמצא בסמכות "רשות עמק הירדן" הירדנית (Jordan Valley Authority - JVA).‏[28] תחום סמכותה הוא מהירמוך בצפון ועד נחל הערבה בדרום. לרשות סמכויות רבות והיא אחראית על הפיתוח הכלכלי והחברתי בעמק, ניהול משאבי המים (כולל תעלת עבדאללה - הע'ור) ופיתוח התיירות, החקלאות והתעשייה. הרשות הוקמה בשנות ה-50, אולם היא פועלת בצורתה הנוכחית משנת 1977. היא כפופה למשרד המים הממשלתי.‏[27]

בצד הצפוני בעיר יריחו וסביבתה מתגוררת היום אוכלוסייה של כ-25,000 נפש. האוכלוסייה עוסקת בעיקר בחקלאות ושירותים.‏[27]

במועצות המקומיות מועצה אזורית מגילות ים המלח ומועצה אזורית תמר במערב הים מתגוררים כ-2,500 תושבים בשנים עשר יישובים: ורד יריחו, בית הערבה, אלמוג, קלי"ה, אבנת, מצוקי דרגות, מצפה שלם, עין גדי, נווה זוהר, עין תמר ונאות הכיכר. בנוסף לכך מגיעים כל יום עובדים לאזור מאזור יריחו, מהפזורה הבדואית באזור ערד, מירושלים, ערד, דימונה ובאר שבע. התעסוקה באזור היא בעיקר בתיירות המעסיקה כ-5,000 עובדים ובתעשייה כ-2,000 עובדים שהם ברובם הגדול עובדים הבאים לאזור מגב ההר. היתרה מועסקים בחקלאות ובשירותים.‏[27]

מדיניות הפיתוח באזור מדגישה את התיירות כפעילות הכלכלית המובילה. לפי התחזית תמשך המגמה של תנועה יומית של עובדים מגב ההר לתעסוקה במפעלי התעשייה והתיירות בבקע. פיתוח החקלאות מוגבל על ידי מחסור במים והיצע של כוח אדם זול לעבודה בחקלאות.

בריכות המפעלים הכימיים בדרום האגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריכות מפעלי ים המלח באגן הדרומי כפי שנשקפות מהר סדום לקראת זריחה

הרחבת הייצור במפעלים הכימיים חייבה הקמת בריכות תעשייתיות גדולות באגן הדרומי לצורך אידוי המים וייצור אשלג על ידי מפעלי האשלג בישראל ובירדן. מערכת של מפעלי שאיבה ותעלות מספקת מים מהים באגן הצפוני לבריכות. היקף השאיבה השנתי של המפעלים מוערך ב-600 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה.‏[1] בסיום תהליך הייצור בבריכות מוחזרים לים כ-270 מיליוני מטרים מעוקבים של תמלחת. ההפרש בין השאיבה של מי הים ובין התמלחת המוחזרת מייצג את ההתאיידות של המים בבריכות המפעלים, ובכך תורם תרומה משמעותית לירידת מפלס הים. סך התאיידות המים באגן ים המלח מוערכת בלמעלה ממיליארד מטרים מעוקבים בשנה. ההתאיידות בבריכות שבאגן הדרומי היא כשליש מסך ההתאיידות באגן. הגרעון בסיכום היציאות והכניסות של מים מהאגן ואליו הוא כ-730 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה. יש המשווים את גריעת המים הנובעת מברכות האידוי לגרעון במאזן המים באגן (ואז היא מהווה 45% ממנו).

בעניינן של הבריכות קיימות שתי גישות: לפי הגישה שאומצה על ידי המפעלים הכימיים, כולל ים המלח את שני גופי המים באגן ים המלח. הראשון גוף המים בצפון האגן והשני גוף המים בבריכות המפעלים בדרומו שהן חלק מים המלח. גישה זו מצביעה על כך שעד 1976 היו שני הגופים מחוברים באופן טבעי ואחרי כן המפעלים הכימיים שאבו מים מהאגן הצפוני לייצוב האגן הדרומי. ירידת מפלס הים ההיסטורית והתייבשות האגן הדרומי, לפני פעילות המפעלים, נובעת בראש ובראשונה מהפחתת הזרימה בנהר הירדן. באגן הדרומי נרשמת יציבות בסך האידוי כפי שהייתה בתקופה בה היה מוצף כחלק מים המלח. לכן, הבריכות לא שינו משמעותית את מאזן האידוי באגן ים המלח. אחרים גורסים כי התייבשות החלק הדרומי הפרידה בין הים שנמצא בחלק הצפוני של האגן ובין הבריכות התעשייתיות הנמצאות עתה באגן הדרומי. האידוי בבריכות באגן הדרומי הוא חלק מתהליך הייצור של המלחים בבריכות המפעלים ואינו תהליך אידוי טבעי בגוף המים של ים המלח. שאיבת המים מהאגן הצפוני בו שוכן עתה ים המלח והובלתם לבריכות באגן הדרומי תורמת לירידת מפלס הים באגן הצפוני. לכן, ירידת מפלס הים באגן הצפוני, לאחר ייבוש החלק הדרומי בשנת 1976, נובעת מעצירת זרימת המים אליו ושאיבת מי הים לאידוי בבריכות התעשייתיות באגן הדרומי.‏[27]

מתחם התיירות של עין בוקק-חמי זוהר בנוי לחופי הבריכה הגדולה של מפעלי ים המלח (שטחה 80 קילומטרים רבועים ומספרה 5). בין התיירות לתעשייה שוררת מערכת יחסי תלות הדדית.‏[27] הפעילות התעשייתית מאפשרת מחד את המשך קיומו של גוף מים לצדו מוקמים בתי המלון, ומאידך גורמת לשקיעת מלח, לעליית מפלס הבריכה ולאפשרות הצפה של שטחי החוף והמתקנים הנמצאים בסמוך לקו המים. לאחר דיונים ממושכים והסכמים מורכבים החלה חברת מפעלי ים המלח בתיאום עם "החברה הממשלתית להגנות ים המלח"‏‏[29] בהקמה והפעלה של מערך לקציר המלח בבריכה 5. לפי התוכניות ישונעו כ-20 מיליון טון של מלח בשנה מהבריכה לים המלח ויפוזרו בים. יש תוכניות להקמת בריכת אידוי נוספת מצפון לבריכה 5, באזור מפרץ לינץ לשעבר, ממזרח למצדה. הבריכה תיקרא "בריכה 6".

בריכות המלח של מפעלי ים המלח באגן הדרומי של ים המלח
Magnify-clip.png
בריכות המלח של מפעלי ים המלח באגן הדרומי של ים המלח

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תייר צף על מי ים המלח
חוף עין גדי

סקירת המגמות ותוכניות הפיתוח לסובב ים המלח מצביעה על הפוטנציאל הגדול שלו כאתר תיירות ונופש ברמה עולמית.‏[27] באגן הים יש מוקדי תיירות מרפא, נופש, טבע ונוף ואתרי מורשת תרבות המופיעים על מפת התרבות והנופש העולמית. ב-2009 עלה ים המלח לשלב האחרון בתחרות החד פעמית והבינלאומית לבחירת "שבעת פלאי עולם הטבע", והגיע לעשירייה הראשונה של האתרים.‏[30]

בים המלח קיימת תיירות מרפא וספא המתבססת על סגולות המרפא של מעיינות חמים ומאגרי בוץ ים המלח, תמלחת ומי-ים חמים, עשירים במינרלים וחשיפה לקרינת אולטרה סגול טבעית נמוכה ולחץ ברומטרי גבוה. יש מספר מחלות כגון מחלות עור ופרקים המטופלות בהצלחה על ידי טבילה בתמלחת והמעיינות החמים, התמרחות בבוץ וחשיפה לקרינת השמש.‏[31] משקלם הסגולי הגבוה של המים מאפשר לאנשים לצוף בים בנקל, תכונה שהופכת את הרחצה בים לאטרקציה לתיירים. ים המלח עלול גם להיות מסוכן ומתרחצים טובעים בו מדי שנה.‏[32][33] תיירות המרפא מחו"ל מגיעה בדרך כלל לשהות של שבוע ימים ותיירות הפנים לשהות של יומיים. בנוסף לתיירות המרפא קיימת באגן ים המלח תיירות נופש, טבע ונוף, תיירות מדברית וביקורים באתרי מורשת תרבות.‏[27]

נכון לשנת 2012, בירדן, באזור סווימה שבצפון מזרח ים המלח, יש כ-2,500 חדרי מלון. קיימות תוכניות להגדיל את מספרם פי ארבעה תוך עשרים שנה.

מאז ראשית שנות ה-2000, אזור התיירות המרכזי בצידו הישראלי של ים המלח נמצא במתחם עין בוקק-חמי זוהר (מועצה אזורית תמר) שבדרום מערב האגן. באתר פועלים חמישה-עשר בתי מלון ונכון לשנת 2014, יש בהם כ-4,000 חדרי אירוח. קיימות תוכניות מאושרות להכפלה אפשרית של חדרי המלון באזור. מיקום מתחם המלונאות הוא לחופי בריכה מספר 5 של מפעלי ים המלח. הפעילות התעשייתית בבריכות האידוי מאפשרת את קיומו של גוף מים לצדו נמצאים בתי המלון. שקיעת מלח בבריכה גורמת לעלית מפלסה ומסכנת את שטחי החוף והמתקנים הנמצאים בסמוך לקו המים. כדי לפתור את הבעיה החלה חברת מפעלי ים המלח בתיאום עם החברה הממשלתית להגנות ים המלח בהקמה והפעלה של מערך לקציר המלח בבריכה.‏[27]

נוסף למלונות, מספר מוקדי אירוח ותיירות כפרית פועלים בקיבוץ עין גדי ובאזור מועצה אזורית מגילות שבצפון מערב האגן. באזור זה יש תוכניות שעשויות להביא להקמת כ-2,000 חדרי מלון (בקלי"ה ובאלמוג). כמו כן, מתוכנן לקום במקום קניון ים המלח.‏[27]

באגן הים יש מספר רב של אתרים הזוכים למספר רב של מבקרים בשנה. ביניהם בצד המערבי: קומראן, נווה עין גדי, מצדה, הר סדום ומפעלי ים המלח, כיכר סדום ומליחת נאות הכיכר. הגן הלאומי של מצדה הוכרז כאתר מורשת עולמית ומגיעים אליו כתשע מאות אלף מבקרים בשנה. בצד המזרחי: שמורת ואדי מוג'יב (נחל ארנון), שמורת ואדי זרקא-מעין, חממת מעין והכפר ברו, חמי קלירוהי (עין-א-זארה) המרכז הפנורמי בים המלח, מבצר מכוור, צאפי, וחברת האשלג הערבית.

ים המלח בסערה וגשם. מראה פנורמי ממלון מוונפיק בסווימה בירדן
Magnify-clip.png
ים המלח בסערה וגשם. מראה פנורמי ממלון מוונפיק בסווימה בירדן
מראה פנורמי של חוף רחצה בעין בוקק
Magnify-clip.png
מראה פנורמי של חוף רחצה בעין בוקק

אתרי עניין לאורך החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנים ושמורות לחופי ים המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמורת עינות צוקים לחוף ים המלח
הארמון הצפוני במצדה וים המלח ברקע
תצורת מלח בחוף הירדני של ים המלח

אתרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלים המתנקזים אל ים המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצד המזרחי של הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצד המערבי של הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 המשרד לאיכות הסביבה, משרד התשתיות הלאומיות ומכון ירושלים לחקר ישראל, מסמך מדיניות - אגן ים המלח: הערכת מצב ומשמעויות לעתיד בתנאים של המשך ירידת מפלס הים, 2006
  2. ^ 2.0 2.1 נתוני השירות ההידרולוגי על גובה מפלס ים המלח, באתר האינטרנט של קיבוץ עין גדי
  3. ^ נתון לפי רשות המים, או 40,650 קילומטרים רבועים לפי האנציקלופדיה העברית
  4. ^ ים המלח, באתר רשות המים
  5. ^ הבנק העולמי דו"ח של המכון הגאולוגי ותה"ל על ים המלח, הוגש לבנק העולמי באוגוסט 2011 (באנגלית)
  6. ^ אתר השירות המטאורולוגי, משרד התחבורה
  7. ^ Picard L. Structure and evolution of Palestine : with comparative notes on neighbouring countries, Hebrew University, Jerusalem 1943 (באנגלית)
  8. ^ סרטונים צלילת מחקר לקרקעית ים המלח - תיעוד של משלחת מחקר, מראה המעיינות התת-ימיים בים המלח; בערוץ של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב באתר YouTube,‏ 24 בספטמבר 2011
  9. ^ ‏‏אריה איסר ויהודה גוברין, "שינויים אקלימיים ומדבור הנגב בסוף התקופה הביזנטית", קתדרה 61 ספטמבר 1991
  10. ^ C. Klein, Morphological Evidence of the Lake Level Changes: Western Shore of the Dead Sea, 32 Israel Journal of Earth Sciences, 31, pp. 67-94 (1982) (באנגלית)
  11. ^ אברהם זהבי, סביבת ים המלח במפת מידבא, כתב עת קיוונים אקדמאיים‏, מכון מופ"ת
  12. ^ The Dead Sea 1972-2011 - NASA Earth Observatory, April 6, 2012 (באנגלית)
  13. ^ Red Sea - Dead Sea Water Conveyance Study Program - הדוחו"ת הסופיים של בדיקת תעלת הימים והאלטרנטיבות שלה על ידי צוותים של הבנק העולמי, ינואר 2013 (באנגלית), (בעברית)
  14. ^ דורון מרקל, מובל השלום ממפרץ אילת לים המלח (RSDS) - בדיקת היתכנות, 2013
  15. ^ הבנק העולמי דו"ח צוות המומחים על הים האדום - מפרץ אילת, עמוד 5 - הוגש לבנק העולמי באפריל 2011(באנגלית)
  16. ^ 16.0 16.1 הבנק העולמי דו"ח של המכון הגאולוגי ותה"ל על ים המלח, עמוד 5 - הוגש לבנק העולמי באוגוסט 2011(באנגלית)
  17. ^ הבנק העולמי דו"ח בדיקת היתכנות סופי של מומחי הבנק העולמי, עמודים 39-40 - הוגש לממשלות בספטמבר 2012
  18. ^ איתי גבריאלי בסיכום רב–שיח בנושא שיקום ים המלח, ינואר 2011
  19. ^ [https://www.biblearchaeology.org/post/2008/04/The-Discovery-of-the-Sin-Cities-of-Sodom-and-Gomorrah.aspx The Discovery of the Sin Cities of Sodom and Gomorrah - April 16, 2008 The Associates for Biblical Research, Akron, 2008 Bryant G. Wood] (באנגלית)
  20. ^ דו"ח החפירות Schaub and Rast 1989; 2003 (באנגלית)
  21. ^ השם סדום נזכר גם בשם הר סדום (ג'בל אוסדום בערבית), הוא נזכר בכתבי ההיסטוריון הרומאי סטרבו במאה הראשונה לפנה"ס וברשימת הבישופים במאה ה- 5/6 לספירה נזכר הבישוף של סדום.
  22. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר ה, פרקים 16-15 - על ים המלח; ספר ז, פרק 54 - על האפרסמון (באנגלית)
  23. ^ יוסף בן מתיתיהו, מלחמות היהודים, תרגם: ש. חגי, עמוד 217
  24. ^ טקיטוס, היסטוריה (״דברי הימים״), ספר ה, פרק 6 (באנגלית)
  25. ^ Tina M. Niemi, Zvi Ben-Avraham, Joel Gat, The Dead Sea: The Lake and Its Setting, Oxford University Press US, 1997; עמ' 135‏ (באנגלית)
  26. ^ נתן שור, ‏חקר אזור ים-המלח במאה ה-19, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 27.4 27.5 27.6 27.7 27.8 27.9 משרד הפנים, תוכנית מתאר ארצית (תמ"א) 13 לים המלח וחופיו - סובב ים המלח ומערבו - סוגיות תכנון עיקריות, ספטמבר 2010
  28. ^ אתר רשות עמק הירדן הירדנית (Jordan Valley Authority - JVA), 2013 (באנגלית)
  29. ^ אתר החברה הממשלתית להגנות ים המלח
  30. ^ יש סיכוי: ים המלח בין 10 המועמדים המובילים, באתר ynet‏, 6 בנובמבר 2011
  31. ^ שאול סוקניק, ים המלח, אתר המרפא הטבעי הטוב בעולם למחלות עור, מפרקים, ריאות, לב ומחלות אחרות, הוצאת מאגנס, 2007
  32. ^ דן אבןחמישית ממקרי הטביעה בישראל השנה אירעו בים המלח, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2010
  33. ^ שמעון איפרגן, ים המלח לא סולח: אפשר לטבוע גם בים המלח, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2010


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg