משתמש:הטבש/טיוטה
מהדי אח'ואן-ת'אלת'[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהדי אח'ואן-ת'אלת' (בפרסית: مهدي اخوان ثالث : 1929-1990) היה משורר איראני בולט שהצליח לשלב אלמנטים מהשירה הפרסית הקלאסית בשירה הפרסית המודרנית. עסק בפעילות פוליטית במפלגת התודה ובחוגי שמאל נוספים. חיבר כמה מהשירים החשובים ביותר בהיסטוריית השירה האיראנית, עסק בהוראת שירה, בעריכת תסריטים ובכתיבת ספרים ותוכניות טלוויזיה.
התקופה הקלאסית – ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהדי אח'ואן-ת'אלת' נולד בעיר משהד בשנת 1929, לאב רוקח מפרובינציית יזד ולאם ששורשיה בח'וראסאן. לאחר שסיים את בית הספר היסודי עבר ללמוד בבית הספר המקצועי שבעירו ולמד ריתוך. מגיל צעיר אח'ואן-ת'אלת' נמשך למוזיקה. הוא למד תחילה את עקרונות השירה הפרסית המסורתית והתאפיין בראשית דרכו כקלאסיקאי. ככל הנראה מי שחשף אותו לעקרונות הפרוזודיים של השירה הפרסית הקלאסית, היה המורה שלו בבית הספר המקצועי במשהד. די במהרה מהדי אח'ואן-ת'אלת' מצא את עצמו משתלב בחוגים הספרותיים הבולטים במשהד שהבולטת ביותר מבניהם הייתה "האגודה לספרות של ח'וראסאן". באותה תקופה הוא גם בחר לעצמו את שם העט מ.אמיד, שפירושו בפרסית "מ.תקוה".[1]
התקופה "הנימאית" ומעורבותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות הארבעים הוא הקים יחד עם רזא מרזבאן, עלי מילאני ונוספים את החוג הספרותי הנקרא 'בחר' אשר תאם יותר למגמות מודרניסטיות בשירה. באותו תקופה, אח'ואן-ת'אלת' הצטרף גם לחוגים השייכים לשמאל הפוליטי באיראן, שהיו פופולריים באותם ימים בקרב אינטלקטואלים ואמנים. עד מהרה הוא הפך לחבר בוועדה המחוזית של ארגון הנוער של מפלגת התודה שהייתה בראשית דרכה. בשנת 1947, לאחר ששיריו כבר זכו להכרה בעיתונות במשהד, אח'ואן-ת'אלת' עבר לטהראן והחל לעבוד בעריכה. ב-1948 הוא הצטרף למשרד התרבות האיראני ונשלח לעבוד כמורה בוראמין שבפאתי טהראן. גם לאחר המעבר הוא המשיך לפעול כאקטיביסט בתחום הפוליטי. ב-1951 הוא פרסם את חיבור אוסף שיריו שנקרא "ארגנון" ('אורגן'), אותו הקדיש "לכל לוחמי החופש".[2] המהדורה הראשונה שפרסם הכילה בעיקר שירים קלאסיים, אולם כאלו המבטאים התרחקות הדרגתית מהכללים הפרוזודיים של השירה הפרסית הקלאסית. בשנת 1951 הוא מונה לעורך הספרותי של עיתון ג'ואנאן-י דמוכראת ('הדמוקרטים הצעירים') ובכך העמיק את הקשר שלו עם משוררים בני דורו.
משבר הנפט של ראשית שנות החמישים וההפיכה הצבאית באיראן הובילו לכך שראש הממשלה הפופולרי מחמד מצדק איבד את ראשות הממשלה וכי כל הכוח במדינה חזר להיות מרוכז בידיו של מחמד רזה שאה. המצב שנוצר גרם לתסכול רב בקרב פעילי השמאל בניהם נמנה אח'ואן-ת'אלת'. בחורף 1953 הוא נתפס פעמיים בשל פעילות ומעורבות פוליטית במפלגת ה'תודה' ובשל כך נכלא במשך שנה. לאחר שחרורו מהכלא הוא נשלח ללמד באזור כאשאן, אך שב לאחר זמן קצר לטהראן ושם עבד בעיתונות ופרסם כתבים תחת שמות עט שונים.[3]
בשנת 1956 פרסם אח'ואן-ת'אלת' את קובץ שיריו השני "זמסתאן" (חורף) המורכב מ-39 פואמות. קובץ שירים זה נכתב לאורו של סגנון שירה חדש באיראן, 'שירה נימאית" (נקראת גם "השירה החדשה"), על שם נימא יושיג'. מפתח סגנון מודרני זה קרא תגר על כללי השירה הפרסית הקלאסית ופיתח סגנון שירה הרווי בהומור ובביקורת חברתית. גם במקבצי שירים מאוחרים יותר אח'ואן-ת'אלת' נהג לכתוב בסגנון המשקף שירה נימאית ועמד על ההבחנה בינה לבין השירה הקלאסית. עם זאת בשונה מנימא, אח'ואן-ת'אלת' נע בקלות יותר בין מסגרות קלאסיות בשירה לבין מסגרות מודרניות. בעזרת אסוציאציות היוצאות מגדר הטקסט, ווריאציות תחביריות קלאסיות, ואזכור שמות של דמויות מאפוסים איראנים עתיקים, הוא הצליח לבסס בשירה המודרנית שכתב הישענות על העבר האיראני המשותף והמפואר.[4]
פועלו בשדה התרבות טרם המהפכה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
"זמסתאן" הפך קובץ שירים פופולרי מאוד באותם ימים באיראן ומכאן שגם אח'ואן-ת'אלת' הפך בזכותו למפורסם הרבה יותר. חיבור זה משקף בתוכנו את ההשקפה הקודרת של החברה האיראנית בשנות החמישים לנוכח השינוי המהותי שחוותה. לאחר ההצלחה שחווה עם פרסום "זמסתאן", מהדי אח'ואן-ת'אלת' החל לעבוד בחברת הפקת הסרטים של הסופר ויוצר הסרטים אברהים גלסתאן. תפקידו שם כלל עריכת תסריטי סרטים ופיקוח על הקלטות פסקול. במהלך עבודתו בחברה של גלסתאן, אח'ואן-ת'אלת' שיתף פעולה עם בכירי עולם התרבות, הכתיבה והקולנוע האיראני ובניהם פרוע' פרח'זאד, כרים אמאמי ונג'ף דריאבנדרי.[5]
ספרו השלישי, אאח'ר שאהנאמה (סיום ה-שאהנאמה) התפרסם בשנת 1959 וכלל כמה משיריו המוערכים ביותר. השאהנאמה ('ספר המלכים') הוא שמה של היצירה הפרסית הקלאסית של פירדוסי שהתפרסמה ב-1010 ומספרת על ההיסטוריה המיתית של איראן מבריאת העולם ועד לימי הכיבוש המוסלמי. אאחר שאהנאמה של אח'ואן-ת'אלת' מורכב ממעשיות הניתנות לפיענוח רק על ידי הקורא הנשען על הסיפורים מהאפוס האיראני. הקובץ בוחן את הקשר בין השפה, התפיסה, העצמי (של הקורא), הזמן והמרחב.[6] אח'ואן-ת'אלת' חושף בשיר הראשי בקובץ את הבעיות הפוליטיות-חברתיות העכשוויות באיראן אל מול הגותו סביב ההיסטוריה המפוארת של איראן הפרה-אסלאמית ועל כן מנסה לשכנע את הקורא כי אין אפשרות להחיותה.[7] שיר זה זכה לשבחים רבים על רגישותו של המשורר לנושאים החברתיים והפוליטיים באיראן, בין המשבחים נמנו פרוע' פרח'זאד וג'לאל אל-י אחמד.
ב-1961 אח'ואן-ת'אלת' עזב את החברה של גלסתאן והחל לעבוד בשיתוף פעולה עם רדיו איראן, שם עסק בכתיבת תוכניות תרבות וספרות. בשנת 1969 הוא עבר לאבאדן על מנת למצוא עבודה בתחנת טלוויזיה מקומית והחל לכתוב תוכניות טלוויזיה בנושאי ספרות ותרבות וכן כתב חוברות בנושאי גיאוגרפיה היסטורית של אזורים שונים באיראן. תוכניות הטלוויזיה שיצר נועדו לחשוף שכבה נוספת של איראנים לספרות האיראנית הענפה.[8]
ב-1974 נפטרה ביתו והוא החליט לחזור לטהראן, שם החל לעבוד בטלוויזיה האיראנית הלאומית והופיע באופן תדיר בתוכניות שעסקו בתרבות ובספרות. בשנת 1977 הוא קיבל תפקידים בהוראת ספרות מהתקופה הסאמאנית וכן בהוראת ספרות עכשווית באוניברסיטת טהראן, באוניברסיטה הלאומית ובמכללה להכשרת מורים. באותם שנים המשיך לפרסם קובצי שירה, רובם בסגנון "שירה נימאית".
התקופה המאוחרת – חזרה לפרוזודיה הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1981 יצא לפנסיה אח'ואן-ת'אלת' מעבודה ממשלתית. בשנת 1983 לאחר שפרסם שיר העונה לשם "אני אוהב אותך, אוי מולדת עתיקה" התעוררה ביקורת עזה כנגד אח'ואן-ת'אלת' מצד מנגנוני המשטר האסלאמי החדש. שיר זה אופיין כשיר הנע בין פטריוטיזם לבין גישה ביקורתית כנגד המדינה האסלאמית כשבפועל השיר מתרפק על העבר החילוני והטרום אסלאמי של איראן. מתוקף כך, השיר נוכס על ידי כוחות אופוזיציוניים באיראן ומחוצה לה והמשטר האסלאמי זימן את אח'ואן-ת'אלת' לבית המשפט בטהראן. במשפט הוא נדרש להצהיר על נאמנותו לרפובליקה האסלאמית. יתר על כן, הוא גם חויב לדבר בראיון טלוויזיוני כשתמונתו של אייתוללה ח'ומייני תלויה מעל ראשו.[9]
ב-1989 אח'ואן-ת'אלת' פרסם מקבץ שירים הנושא את שם השיר - "אני אוהב אותך, הו מולדת עתיקה" אשר כלל כמה מהשירים הנחשבים ביותר שלו בפרוזודיה הקלאסית. קובץ זה אפיין את חזרתו לסגנון השירה הפרסית הקלאסית ואת נטישת הסגנון הנימאי. עם זאת, נטישה זו גרמה לביקורת ספרותית רבה שהופנתה כלפיו מצד החוגים הספרותיים המודרניסטים. אף על פי כן, מהדי אח'ואן-ת'אלת' נזכר כמי שאחראי במידה ניכרת להתפתחות השירה הפרסית המודרנית. הוא הצליח להשפיע על שירה זו השואבת מאפיינים מהסגנון הנימאי, לחברה לעולם התוכן של השירה הקלאסית וכן כמי שהפריך את הטענה כי מי שפונה לשירה המודרנית עושה זאת כי אינו מצליח לשלוט בתורת המשקל ובכללי השירה הקלאסית.[10]
בשנת 1990 הוזמן אח'ואן-ת'אלת' לביקור ב-"בית התרבות העולמי" היושב בברלין אשר היה ביקורו הראשון מחוץ לגבולות איראן. בנוסף, הוא ביקר גם במדינות אנגליה, דנמרק, שבדיה, נורבגיה וצרפת.[11] באותה שנה נפטר אח'ואן-ת'אלת' מהתקף לב ונקבר ליד המוזוליאום של פירודוסי שבטוס, צפונית לעיר משהד בא נולד.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אורגן" (Arghanoon) – 1951.
"חורף" (Zemestān) – 1956.
"סיום ה-שאהנאמה" (Ākhare Shāhnāmeh) – 1959.
"מן האוסטה הזו" (Az In Avestā) – 1965.
"שירי הציד" (Manzoomeye Shekār)- 1966.
"סתיו בכלא" (Pāeez dar Zendān) – 1969.
"אהבת מילים ותכלת" (Aasheghānehā va Kabood) – 1969.
"התקווה הגדולה ביותר" (Behtarin Omid) – 1969.
"שירים נבחרים" (Ghozideh-ye Ash-ār) – 1970.
"בחצר הקטנה של הסתיו בכלא" (Dar Hayāte Koochak Pāeez dar Zendān) - 1976.
"גהינום, אבל קר" (Duzakh Amma Sard) – 1978.
"החיים אומרים: עדיין עלינו לחיות" (Zendegi Migooyad Amma Bāz Bayad Zist) – 1978.
"אני אוהב אותך, הו מולדת עתיקה" (Torā Ay Kohan Boom o Bar Doost Dāram) – 1989.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ [1]Saeid Rezvani, “AKHAVAN-E SALESS, MEHDI”, Encyclopedia Iranica, online edition, 2013.
- ^ [1]Saeid Rezvani, “AKHAVAN-E SALESS, MEHDI”, Encyclopedia Iranica, online edition, 2013.
- ^ [1] Saeid Rezvani, “AKHAVAN-E SALESS, MEHDI”, Encyclopedia Iranica, online edition, 2013.
- ^ Marie Huber, “Broken Lyres: Epic, Performance, and History in Mehdi Akhavān Sāles’ Ākhar-e Shāhnāmeh”, Literary Text Research, online edition, 2015.
- ^ Saeid Rezvani, “AKHAVAN-E SALESS, MEHDI”, Encyclopedia Iranica, online edition, 2013.
- ^ Marie Huber, “Broken Lyres: Epic, Performance, and History in Mehdi Akhavān Sāles’ Ākhar-e Shāhnāmeh”, Literary Text Research, online edition, 2015.
- ^ [1]“Mehdi Akhavan Sales”, Iran Chamber Society, online edition.
- ^ Ahmad Karimi-Hakkak, “Poet of Desires Turned to Dust: In Memoriam Mehdi Akhavan Saless,” World Literature Today, Vol.65 no.1 (1991), p.23.
- ^ Ahmad Karimi-Hakkak, “I Love You, Ancient Homeland,” Iranian Studies, Vol.30 no.3/4 (1997), p.1.
- ^ Marie Huber, “Broken Lyres: Epic, Performance, and History in Mehdi Akhavān Sāles’ Ākhar-e Shāhnāmeh”, Literary Text Research, online edition, 2015.
- ^ Ahmad Karimi-Hakkak, “Poet of Desires Turned to Dust: In Memoriam Mehdi Akhavan Saless,” World Literature Today, Vol.65 no.1 (1991), p.24.