השושלת הסאמאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האמירות הסאמאנית
הוקמה 819
התפרקה 1005
ישות קודמת טאהרים
ישות יורשת קראח'אנים, ע'זנווים
משטר אמירות
שפה פרסית חדשה, ערבית
יבשת אסיה
עיר בירה סמרקנד, בוכרה
Samanid dynasty (819–999).GIF

השושלת הסאמאנית הייתה משפחה פרסית במוצאה אשר צאצאיה הקימו אמירות אוטונומית בתחומי הח'ליפות העבאסית. בשיאה השתרעה הממלכה הסאמאנית על כל טראנסאוקסאניה ועל ח'וראסאן. השושלת נקראה על שם אבי המשפחה סאמאן ח'דא, שבא מקרב שורות הדהקאנים, האצולה האיראנית הנמוכה, שהתגבשה בשלהי התקופה הסאסאנית. בתחילה משלו הסאמאנים תחת הסוזרניות של השושלת הטאהרית. האוטונומיה הסאמאנית החלה עם נפילת הטאהרים בשנת 873. בשנת 999 נפלה טראנסאוקסניה לידי הקראח'אנים וח'וראסאן לידי הע'זנווים. הממלכה הסאמאנית המשיכה לשרוד באופן מצומצם ביותר עד לנפילתה הסופית בשנת 1005.

ההיסטוריה של השושלת הסאמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתה של המשפחה הסאמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת בניו של אסד בן סאמאן ח'דא העניקו את תמיכתם לעבאסים ובתמורה קיבל כל אחד מהם משרה של מושל. נוח קיבל את סמרקנד, אחמד את פרע'אנה, יחיא את שאש, ואליאס את הראת. הסאמאנים היו במוצאם פרסים מאזור סוגדיאנה, מכפר ליד סמרקנד. סברה אחרת גורסת כי באו מדרום לאוקסוס, מכפר ליד בלח' או ליד תרמיד'. המשפחה יצאה ככל הנראה מקרב מעמד הדהקאנים, האצולה הפרסית-סאסאנית הנמוכה. הסאמאנים ייחסו לעצמם גניאולוגיה החוזרת לאחד מבתי האצולה הגדולים של האימפריה הסאסאנית.

תקופת השיא של האמירות הסאמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 875 אישר הח'ליף אל-מעתמד באופן רשמי, את השלטון של נצר בן אחמד מן המשפחה הסאמאנית על טראנסאוקסניה כולה. אישור זה סימל את הכפפת אזור טראנסאוקסניה לח'ליפות, למרות שהסאמאנים זכו לאוטונומיה שלטונית רבה לפני מתן האישור ואף יותר לאחריו. העצמאות דה פקטו של הסאמאנים אפשרה להם להשקיע את כספי המסים שגבו, בטראנסאוקסניה ואחרי כן גם בח'וראסאן, כשזו באה תחת שלטונה, והעניקה לאזורים אלו שגשוג כלכלי ותרבותי.

הכיבושים של הסאמאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצפארים כבשו את הראת מידי הסאמאנים בשנת 876, אך השליטה הסאמאנית בטראנסאוקסניה התרחבה בהדרגה. ח'וראסאן באה תחת שלטון הסאמאנים אחרי הניצחון על הצפארים בשנת 900. הסאמאנים הצליחו לבסס שליטה סוזרנית על ח'ווארזם, על שאש ועל אספיג'אב. בנוסף כבשו הסאמאנים באישור הח'ליף את טברסתאן, את גרג'אן ואת ריי. מרבית סיסתאן נכבשת גם כן. הסאמאנים עאעו פשיטות לתוך שטחי המחיה של השבטים הטורקיים, שישבו מצפון לממלכתם. בשנת 893 כבשו הסאמאנים את טראז (תלס) לזמן מסוים וזו נותרה תחת הסוזארניות שלהם.

תרומת השלטון הסאמאמני באיסלום טראנסאוקסניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון הסאמאני בטראנסאוקסניה סייע גם להפצת האסלאם בחבל זה. הסאמאנים לא היו רק השלטון המוסלמי היציב הראשון בטראנסאוקסניה, אלא גם פעלו רבות להנחלת הדת המוסלמית אם בחרב ואם בדרכי נועם. המסעות הצבאיים של השליטים הסאמאנים מול התרכים נודעו לתהילה, אולם תפקיד חשוב לא פחות היה לסוחרים ולאנשי הדת, שיצאו מהאמירות הסאמאנית והמירו לאסלאם את בני השבטים התרכיים ממזרח לאמירות ומצפונה.

תור הזהב של האמירות הסאמאנית - שלטונו של נצר בן אחמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת שלטונו של נצר בן אחמד, שאחרי מותו זכה לכינוי האמיר בר המזל (אל-אמיר סעיד), נחשבת לעידן הזהב של השלטון הסאמאני, בשל ההישגים התרבותיים והאינטלקטואליים של תקופה זו. עיר הבירה הסאמאנית בוכרה, הפכה למרכז של ידע עוד מלפני עלות נצר בן אחמד לשלטון, אך בתקופתו נקבצו לחצרו מגדולי אנשי הרוח והיוצרים של התקופה. מלומדים רבים נוספים פעלו תחת חסותם של נציבי המחוזות האחרים של האמירות הסאמאנית, אשר עיצבו את חצרותיהם כחיקוי לחצר השליט בבוכרה. נצר בן אחמד והווזירים הגדולים שפעלו בתקופת שלטונו, הציעו את חסותם לגאוגרפים, לאסטרונומים ולתאולוגים, וכן גם לסופרים ולמשוררים. נצר בן אחמד נעזר בווזירים מוכשרים כדי להפוך לאחד השליטים הסאמאנים החשובים ביותר. למרות שנקרא אל-אמיר סעיד, נאלץ נצר בן אחמד להתמודד עם מרידות רבות בתקופת שלטונו, שהחלה כאשר היה בן 8 שנים. בזכות יועציו הממולחים, הצליח נצר להביס את כל יריביו ולשלוט באמירות הסאמאנית עד יום מותו, בגיל 37. תקופתו של נצר בן אחמד מסמנת אמנם את נקודת הזניט של האמירות הסאמאנית, אך גם בתקופתם של יורשיו אחריו, שנאבקו בשקיעה הצבאית והפוליטית של האמירות, המשיכה היצירה התרבותית בכול עוזה.

נפילת האמירות הסאמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 999 פלשו הקרא-ח'אנים לתוך האמירות הסאמאנית, כבשו את הבירה בוכרה, והשלימו את השתלטותם על טראנסאוקסניה. בכיבוש בוכרה העניקו הקרא-ח'אנים coup de grace לממלכה הסאמאנית למרות שזו המשיכה לשרוד באופן מצומצם עד שנת 1005. באותה שנה בה השתלטו הקרא-ח'אנים על טראנסאוקסניה, כבש מחמוד מע'זנה את ח'וראסאן מידי הסאמאנים ושתי השושלות הטורקיות קבעו את נהר האוקסוס כגבול בין ממלכותיהם. האמירות הסאמאנית איבדה באופן הדרגתי שטחים לטובת יריבותיה בכל העשור האחרון של המאה העשירית, אך כיבוש בוכרה וח'וראסאן בשנת 999, סימל את הקץ דה-פקטו של האמירות.

השפעות נפילת הסאמאנים על טראנסאוקסניה ועל ח'וראסאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קץ האמירות הסאמאנית סימל את סוף הדומיננטיות הפוליטית של האיראנים בטראנסאוקסניה ובח'וראסאן. השלטון באזורים אלו עבר לשושלות ממוצא טורקי, הקרא-ח'אנים והע'זנווים ואחרי-כן הסלג'וקים (יש לציין כי בעוד הקרא-ח'אנים והסלג'וקים היו שושלות תרכיות שעמדו בראש עממים תרכיים היו הע'זנווים ממלוכים במקורם, ועלייתם לא ציינה הגירה תרכית המונית לתוך עולם האסלאם). סוף הדומיננטיות הפוליטית לא הביא לשקיעה מיידית של התרבות הפרסית בטראנסאוקסניה ובח'וראסאן. הע'זנווים ואחריהם הסלג'וקים בחרו לאמץ את השפה הפרסית החדשה, גם ביצירה הספרותית וגם במנהל, ואף הקרא-ח'אנים הושפעו רבות מהתרבות הפרסית-מוסלמית. תרבות זו תמשיך להיות נפוצה בטראנסאוקסניה ובח'וראסאן שנים רבות אחרי נפילת הסאמאנים. עם זאת, ההגירה התרכית ההמונית לטראנסאוקסניה, ולצפון ח'וראסאן, הביאה לטורקיפיזציה איטית של אזורים אלו, קרי השפות האיראניות הוחלפו באופן הדרגתי בשפות טורקיות.

היחס של הסאמאנים כלפי הח'ליפים העבאסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסאמאנים הקפידו לשמור על מערכת יחסים תקינה עם הח'ליפים והכירו להלכה בעליונות העבאסית, אך בפועל התאפיין שלטונם בטראנסאוקסניה ובח'וראסאן במידה רבה מאוד של עצמאות. הסאמאנים שלחו מתנות לח'ליף, אך ככל הנראה לא העבירו לו מיסים. המטבעות הסאמאנים נטבעו תחת השמות של הח'ליפה ושל השליט הסאמאני גם יחד ושני השמות הוזכרו יחד גם בח'טבה.

התרומה התרבותית של הסאמאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסאמאנים נודעו לא רק בשל חשיבותם הפוליטית והדתית, אלא גם בזכות תרומתם התרבותית. הסאמאנים עודדו את המשך היצירה בשפה הערבית, אך גם היו הפטרונים החשובים ביותר בזמנם של הפרסית החדשה. דיאלקט זה, שבאותה תקופה כונה בשם דארי, התפתח מתוך אחד הווריאנטים של הפרסית האמצעית, השפה הרשמית של האימפריה הסאסאנית. "הפרסית החדשה" הפכה תחת השלטון הסאמאני ללשון האיראנית הדומיננטית במרכז אסיה. התפשטות הפרסית החדשה הסתייעה בזכות פועלם של מלומדים חשובים, כמשוררים רודכי ודקיקי, שנהנו מחסותם של האמירים הסאמאנים. הפרסית החדשה אף הפכה להיות בסופו של דבר השפה הרשמית של הבירוקרטיה הסאמאנית. יותר מכול סימלה שפה זו, את האינטגרציה של האיראנים בעולם האסלאם לצד הערבים, שקדמו להם, ולצד התרכים, שבזמן השושלת הסלג'וקית ישתלטו על לב עולם האסלאם.

עידן שלטונו של נצר בן אחמד נזכר לטובה בייחוד בזכות העובדה שבחצרו בבוכרה, התרכזו מלומדים דגולים כגון האסטרונום אבן אמאג'ור אל-תרכי, שפעל תקופה מסוימת בחצר הסאמאנית, והמשורר העיוור רודכי, שתרם כאמור תרומה רבת חשיבות להתפחות הפרסית החדשה. אחד הווזירים של נצר בן אחמד, היה גאוגרף מיומן, אשר פעל רבות להרחבת הידע הגאוגרפי של בני תקופתו ולשם כך אף הזמין גאוגרפים רבים לחצר הסאמאנית בבוכרה. הגאוגרף הנודע ביותר באותה תקופה, אבו זייד אל-בלח'י, שהיה בן חסותו של הווזיר, סירב לעזוב את בלח' עירו ולבוא לבוכרה, ובסופו של דבר איבד את תמיכת פטרונו. למרות חסרונו של אל-בלח'י, פעלו בחצר בבוכרה גאוגרפים ונוסעים מפורסמים אחרים דוגמת, אבו דלפ, נוסע, משורר, ומינרלוג, שכתב חיבור חשוב אודו מסעו לסנדובל, ככל הנראה הממלכה האויגורית בחבל סינקיאנג, בצפון מערב סין של ימינו.

על החשיבות התרבותית של הממלכה הסאמאנית, אפשר ללמוד מעצם העובדה שהפרסית החדשה התפתחה דווקא שם ולא במרכז ההיסטורי שלה באזור פארס. הפרסית החדשה, החלה להיווצר על ידי משוררים, כבר בחצרות הטאהרים והצפארים. יחד עם זאת, היו אלו הסאמאנים, שבחצרותיהם נעשתה ההתפתחות המשמעותית ביותר של דיאלקט זה. גם אצל הסאמאנים היו אלו המשוררים שהיוו את חיל החלוץ של היצירה בפרסית החדשה. החשוב במשוררים אלו, היה רודכי הנזכר לעיל, שהיה גם משורר פורה ביותר וגם הראשון שהצליח להפוך את השירה בשפה הפרסית החדשה לעומדת בפני עצמה ולא לחיקוי חיוור של השירה הערבית. משוררים, שפעלו בתקופת חייו, הביעו הערכה עצומה לגאוניותו והתייחסו אליו כאבי השירה הפרסית.

מלבד שירה, חוברו בחצרות הסאמאנים גם יצירות מדעיות ב-"פרסית חדשה", ביניהם ראוי להזכיר במיוחד את ספרי הרפואה והפרמקולוגיה. המשורר דקיקי הוזמן לחצר הסאמאנית בבוכרה והוטל עליו ליצור שירה אפית אודות איראן הפרה-אסלאמית. דקיקי נרצח לפני שהספיק לסיים את עבודתו. המשורר האיראני המפורסם פירדוסי החל לחבר את השאה נאמה, תחת השלטון הסאמאני, אחרי שנחשף ליצירתו הלא גמורה של דקיקי, אך סיים אותה בחצרו של מחמוד מע'זנה (למרות שעזב את החצר הע'זנווית אחרי שהסתכסך עם מחמוד).

בנוסף ליצירה מקורית, תורגמו בחצרות הסאמאנים חלק מיצירות המופת, שנכתבו בשפה הערבית, לשפה "הפרסית החדשה". האמיר הסאמאני מנצור בן נוח, נכדו של נצר בן אחמד, הורה על הקמת קבוצה של מלומדים, על-מנת לתרגם את תפסיר הקוראן של אל-טברי. תרגום זה, היה התפסיר הראשון בשפה הפרסית. אותו שליט סאמאני אף הורה לווזיר שלו לתרגם את חיבור דברי הימים של טברי. נצר בן אחמד אסף ספרים רבים בפרסית ובערבית לספרייה שלו בבוכרה, ויורשיו אחריו אף הוסיפו והגדילו אוסף זה. הרופא והפילוסוף המוסלמי המפורסם אבן סינא, שנולד בבוכרה ושהתחנך בה בשלהי התקופה הסאמאנית, ביקר בספרייה זו בתקופתו של האמיר נוח אבן מנצור, ושיבח אותה היקפה, על גיוונה ועל העותקים הנדירים ביותר שנמצאו בה.

התפתחותה של התרבות הפרסית בחצרות הסאמאנים, הביאו את החוקרים לכנות תקופה זו בשמות כגון "הרנסאנס הסאמאני", "הרנסאנס האיראני", "רנסאנס של הספרות הפרסית" וכיוצא באלו. ההישגים התרבותיים שנוצרו בחצרות הסאמאנים לא רק עומדים בפני עצמם אלא השפיעו באופן ישיר על חצרות הע'זנווים והסלג'וקים אחריהם. שתי שושלות אלו, שהיו טורקיות במוצאן, עלו לחשיבות בעולם האסלאם אחרי הרנסאנס הסאמאני של התרבות הפרסית. כתוצאה מכך בחרו השליטים הע'זנווים והסלג'וקים, לעודד את המשך התפתחותה של התרבות הפרסית, על פני הערבית והטורקיית. אפשר לראות השפעה סאמאנית על יצירות כגון השאה-נאמה של פרדוסי, סיאסת-נאמה של נט'אם אל-מלכ ויצירות חשובות נוספות בפרסית, שנכתבו תכף לאחר שקיעת האמירות הסאמאנית.

הסאמאנים והטורקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיקום של טראנסאוקסאניה ושל ח'וראסאן כנקודת מפגש בין הח'ליפות העבאסית לבין השבטים הנומאדיים של הערבה, הביא ליצירת מערכת יחסים מורכבת ורב גונית בין העממים הטורקיים לבין השושלות השולטות באזורים אלו. הסאמאנים, ועוד הטאהרים לפניהם, נלחמו בשבטים טורקיים, סחרו בעבדים טורקים והחזיקו לוחמים טורקים בצבאותיהם. כבר בתפקידם כמושלים מחוזיים, ניהלו הסאמאנים שורה של מערכות ג'יהאד נגד השבטים הטורקיים בספר הצפון מזרחי של טראנסאוקסניה. השליטים הסאמאנים אף הקימו באזורי ספר, דוגמת שאש, אספיג'אב ופרע'אנה, מערך של ביצורים ושל ריבאטים, בהם הציבו כוחות משמר של לוחמים ע'אזים. עם זאת, נאלצו הסאמאנים לבצר גם את הערים בטבורה של טראנסאוקסניה, ואף את מחוז בוכרה עצמו, נגד פשיטות של שבטים טורקיים.

בסביבות שנת 840 ניהל נוח בן אסד, המושל הסאמאני של סמרקנד, מערכה נגד הטורקים באזור אספיג'אב. נוח אף הורה על ביצורה של העיר, כדי להרתיע פשיטות נוספות של הנוודים הטורקיים. ההיסטוריון הסאמאני אבו בכר מחמד בן ג'עפר נרשח'י טען כי אסמאעיל בן אחמד הנהיג כל חייו באופן אישי מסעות מלחמה נגד התרכים (ידועים בוודאות מסעות מלחמה שהנהיג אסמאעיל ב-893 וב-903). נרשח'י טען כי אסמאעיל לא תחזק את חומות בוכרה כקודמיו בטענה כי "כל עוד אני חי, אני החומה של מחוז בוכרה" (למרות שקצת קשה יותר להאמין לטענה של נרשח'י שהחומות חרבו כתוצאה מהזנחה זו). בשנת 893, רק שנה אחרי שביסס עצמו כשליט יחיד של הממלכה הסאמאנית, הנהיג אסמאעיל צבא סאמאני גדול נגד השבטים הקרלוקים וכבש מהם את אזור העיר תלס (טראז). במקורות נוקבים במספרים 10,000 ו-15,000 לציון מניין הטורקים, שנפלו בשבי הצבא הסאמאני במהלך כיבוש תלס.

הסאמאנים נהגו לשעבד את הטורקים, שנפלו בשבי. כמו כן רכשו הסאמאנים באופן ישיר מהשבטים הטורקיים, שבויים מהמלחמות הבין שבטיות על-מנת לשעבדם. העבדים נחשבו באותה תקופה סחורה בעלת ערך רב. המסחר בעבדים מגזעים שונים והמיסוי על סחר זה הפכו לאחד ממקורות הכנסה העיקריים של הממלכה הסאמאנית. השליטים הסאמאנים אף הקימו מחנות אימון בהם הכשירו את העבדים הטורקים לקריירה בצבא או בבירוקרטיה, ושלחו אותם בסיום הכשרתם לשמש כע'למאן בח'ליפות. טולון, אביו של אחמד מייסד השושלת הטולונית במצרים, היה חלק מתשלום המס, בעבדים טורקיים, שהעלה נוח בן אסד לח'ליף אל-מאמון. הח'ליף אל-מעתצם שלח שליח מיוחד כדי לרכוש מאותו מושל סאמאני עבדים טורקיים לצבא הממלוכי הפרטי שלו. הצבא והבירוקרטיה של הממלכה הסאמאנית החלו גם הם להתבסס באופן גדל והולך על ממלוכים טורקיים, בעיקר מתקופתו של אסמאעיל בן אחמד ואילך.

הממלוכים בתוך האמירות הסאמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניזאם אל-מולכ תיאר בהרחבה את מערך ההכשרה שהעניקו הסאמאנים לעבדים הטורקיים. מודל ההכשרה הסאמאני שימש דוגמה גם לשושלות שבאו אחריהם ובייחוד הע'זנווים והסלג'וקים. בדומה לח'ליפות גם בממלכה הסאמאנית צברו הממלוכים התרכיים כוח רב, דבר שהביא לשינוי במאזן הכוחות בתוך האמירות הסאמאנית ושהפך את העבדים הטורקיים פעמים רבות לכוח מאחורי הכס. המשמר המלכותי של האמירים הסאמאנים הפך להיות בהדרגה למורכב רובו ככולו מממלוכים. התחזקותו של משמר פרייטוריאני זה הביא לעלייה בכוחו של הח'אגב, שהיה מעין שר חצר וממונה על המשמר, על חשבונו של הווכיל, ראש משק הבית של האמיר (משרה המקבילה במידת מה למאיורדומוס בחצר המרובינגית באירופה). חשובה אף יותר הייתה החלפתם של הדהקאנים, פרסים ממעמד אצולה נמוך, בעבדים טורקיים במשרות האדמיניסטרציה של האמירות.

הממלוכים אף החליפו את בני המשפחה הסאמאנית בשלטון על חו'ראסאן, חבל ארץ שהיה בעל חשיבות מכרעת לאמירים הסאמאנים. הממלוכים נחשבו נאמנים יותר לשליט, מהאצולה הפרסית ואף מבני משפחתו, וכן גם הוכשרו למשרותיהם מילדות. עם זאת, כאשר ראו הממלוכים סיכון לזכויות היתר שלהם, הייתה נאמנותם לשליט מתבטלת מפני האינטרס המעמדי שלהם. דוגמה לכך אפשר למצוא ברציחתו של האמיר הסאמאני אחמד בן אסמאעיל, אביו של נצר בן אחמד, בידי הע'למאן הטורקיים שלו, בשל קנאתם בטובות הכלכליות שהרעיף השליט הסאמאני על פקידים שידעו ערבית בחצרו (ככל הנראה הכוונה לעלמאא). במחצית השנייה של המאה העשירית איבדה הממלכה הסאמאנית את שליטתה בח'וראסאן לטובת שושלות, שמוצאן בממלוכים התרכיים של צבאה. השושלת הסימג'ורידית הצליחה לבסס לעצמה שלטון אוטונומי בח'ןראסאן עד שנחלה תבוסה סופית מידיו של מחמוד מע'זנה. מוצא השושלת הע'זנווית בסבוכ תג'ין, שהיה ממלוכ של אלפ תג'ין, בעצמו ממלוכ סאמאני מלכותי. הע'זנווים הצליחו לבסס לעצמם ממלכה עצמאית ואף לקחו תפקיד מרכזי בחיסולה של האמירות הסאמאנית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nizam al-Mulk, The Book of Government or Rules for Kings: The Siyar al-Muluk or Siyasat-nama of Nizam al-Mulk, Hubert Drake (tr.), 2nd Edition, London, Henley and Boston: Routledge & Kegan Paul, 1978.
  • Narshakhi, Abu Bakr Muhammad ibn Ja’far, The History of Bukhara, Richard N. Frye (tr.), Princeton, NJ: Markus Wiener Publishers, 2004.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כאהן, קלוד, האסלאם, מלידתו עד תחילת האימפריה העות'מאנית (המאה השביעית עד סוף המאה החמש-עשרה), תל אביב: דביר, תשנ"ה / 1995.
  • קנדי, היו, מחמד והח'ליפות: המזרח התיכון המוסלמי מהמאה השישית עד המאה האחת-עשרה, עמנואל קופלביץ' (מתרגם), ירושלים ובאר שבע: מוסד ביאליק והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ט / 1998.
  • Frye, Richard N., "The Samanids," in Richard N. Frye, The Cambridge History of Iran, Vol. 4: From the Arab Invasion to the Saljuqs, Cambridge: Cambridge University Press, 1975, pp. 136-161.
  • Golden, Peter B., An Introduction to the History of the Turkic Peoples: Ethnogenesis and State-Formation in Medieval and Early Modern Eurasia and the Middle East, Wiesbaden: Otto Harrassowitz, 1992.
  • Gordon, Matthew S., The Breaking of a Thousand Swords: A History of the Turkish Military of Samara (A.H. 200-275/815-889 C.E.), Albany, NY: State University of New York Press, 2001.
  • Lazard, Gilbert, "The Rise of the New Persian Language," in Richard N. Frye, The Cambridge History of Iran, Vol. 4: From the Arab Invasion to the Saljuqs, Cambridge: Cambridge University Press, 1975, pp. 595-633.
  • Negmatov, Numan N., "The Samanid State," in Clifford E. Bosworth and M. S. Asimov (eds.), History of Civilizations of Central Asia, Vol. 4, Part 1, Delhi: Motilal Banarsidass, 1999, pp. 77-94.
  • Tafazzoli, Ahmad, "Iranian Languages, ," in Clifford E. Bosworth and M. S. Asimov (eds.), History of Civilizations of Central Asia, Vol. 4, Part 2, Delhi: Motilal Banarsidass, 2003, pp. 323-330.
  • Yar-Shater, Ehsan, "Persian Literature," in Peter M. Holt, Ann K. S. Lambton and Bernard Lewis, The Cambridge History of Islam, Vol. 2B, Cambridge: Cambridge University Press, 2000, pp. 671-681.

אנציקלופדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Barthold, Wilhelm, "Mansur b. Nuh," Encyclopaedia of Islam, Vol. 6, pp. 432-433.
  • de Blois, F. C., "Rudaki," Encyclopaedia of Islam, Vol. 8, pp. 585-586.
  • Bosworth, Clifford E., "Samanids," Encyclopaedia of Islam, Vol. 8, pp. 1025-1029

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
הטאהרים
הסאמאנים הבא:
הקראח'אנים