משתמש:ספיר נימי/טיוטה אוהל השיג
האוהל הבדואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה האוהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוהל הבדואי הינו סמל המשקף את החברה הבדואית כולה. מבנה האוהל הבדואי מתאים לתנאי המדבר והופך אותו למעון אידיאלי למגורים במדבר. האוהל מותאם לחיי נוודים. ניתן לקפלו ולהעתיקו ממקום למקום, בהתאם לעונות השנה, ויריעותיו מותאמות לתנאים המשתנים של מזג האוויר. בחורף בונים הבדואים את אוהליהם בתחתית מדרון - במרחק סביר מערוצי מים זורמים - להגנה מפגעי מזג האוויר. בקיץ מוקם האוהל הבדואי בראש גבעה, ויריעותיו עשויות מחומרים קלים יותר, כמו יוטה וברזנט. פתח האוהל פונה תמיד למזרח - לכיוון השמש העולה [1].
הקמת האוהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוהל הבדואי המסורתי, כדוגמת אוהל השיג, מכונה "עודיה", והוא עומד מתוח על 9 עמודים. עמודי האוהל מסודרים בשלוש שורות אופקיות בקו צפוני דרומי, כדי שהאוהל יהיה יציב, ובו זמנית, כדי שיריעת הגג לא תתרופף או תיקרע. באמצע האוהל מציבים את ה"ווסט", עמוד התווך של האוהל, חורצים בראשו חריץ, ובצורת V, ולפני שזוקפים אותו במקומו, במרכז האוהל, תוחבים לתוך החריץ "קטב". הקטב הוא גזע-עץ באורך 25 עד 30 ס"מ, מלופף בפיסת בד, או בימינו, בניילון, וכשהוא נתחב, במצב מאוזן, לתוך החריץ שבראש הווסט[2].
מקומו התרבותי של ה"שיג" בחברה הבדואית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרך כלל במרכזו של מאהל השבט ומוקף באוהלי בני השבט, יעמוד אוהל האירוח השבטי הנקרא קעד אר-רג'אל או "שיג", זהו אגף הגברים. בשיג מתקיימות כלל הפעילויות החברתיות של הגברים הנמנים עם המשפחה. בשיג נוהג בעל הבית לקבל את פני אורחיו לשיחות גברים ולבילוי של שעות פנויות. איש שמרבים לפקוד את ביתו, למשל נושא תפקיד רשמי בשבט, חייב שיהיה לו שיג גדול יותר. בדואי מן השורה, איש פשוט שאינו נושא בתפקיד רשמי, די לו בשיג קטן וצנוע. למרות שאגף הגברים הוא אגף האירוח, אין הוא משופע בציוד אירוח כמו שטיחים, מזרנים או כריות. הציוד הקבוע המצוי בו הוא מערכת כלי קפה. כאשר אורח פוקד את הבית, אין הוא מוצא אגף המיועד או מוכן לאירוח מבעוד מועד, ולכן, מזדרזים להביא אליו מזרונים, כריות ושטיחים, ומתקינים זאת למול עיניו, בעודו עומד, וזאת כדי להדגיש בפניו כי עושים זאת עבורו ולכבודו[3].
מכיוון שהזקנים יושבים בשיג דרך קבע והם שפותחים אותו בבוקר בהשמעת צלילי כתישת הקפה ("אד’נת אל-ג’ורון" = צלילי העלי והמכתש), והם שסוגרים אותו לאחר שאחרון האורחים או בני המשפחה הלכו לאוהליהם- זהו מעין פרלמנט הזקנים במשפחה המורחבת, בחמולה ואפילו בשבט. ומכאן שהם בעלי הסמכות וההחלטה. השיג הוא כאמור מקום האירוח המרכזי, שבו מארחים ומלינים את הזרים. בשיג מחנכים הזקנים והמבוגרים את ילדי המשפחה באמצעות סיפור, שיר וחיקוי ההתנהגות שלהם. בשיג מתקיימים אירועי שמחה וחג קטנים (כמו: חתונה, ברית מילה וזבח דתי), כאשר לא מעוניינים באירוע המוני, שלשמו מקיימים את "בּיְת אַל-פַרַח" (אוהל השמחה). השיג הוא מרכז תקשורת, בקליטת ידיעות ומסרים מבחוץ (אם על ידי אורחים ואם על ידי בני משפחה). שייח המעוניין בגיוס בני שבטו למשימה מסוימת איננו צריך לפנות לכל אחד ואחד, אלא רק אל השיג, ומשם מופצות הוראותיו. באותו אופן מפוצות הידיעות גם בקרב הנשים, הן קולטות את הידיעות שעברו בין הגברים ומעבירות אותן בקרב נשות המאהל ומשם גם לנשות השבט.
