חתונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חתונה היא הטקס של כניסה בברית הנישואים. טקס זה נערך בצורות שונות בתרבויות ובדתות שונות, וגם במסגרת תרבות מסוימת מתקיימות דרכים מגוונות לעריכתו. בני הזוג המתייצבים לחתונה קרויים חתן וכלה, ובתום הטקס הם נקראים בעל ואישה.

[עריכה] ביהדות

חתונה יהודית, ציור מאת יוסף ישראלס, משנת 1903

ערך מורחב – חופה וקידושין

טקס הנישואים היהודי קרוי חופה וקידושין. כיום נהוג לקדש תחת החופה באמצעות טבעת, בטקס שבמרכזו האיש אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה. בסיום שלב זו האשה נחשבת אשת-איש, ואינה יכולה להינשא לאחר.

בעבר נהגו החתן והכלה להתקשט בעת החופה בעטרות חתנים וכלות. החתן היה מניח על ראשו עטרה של הדס או של ורד. הכלה ענדה בראשה עטרה של זהב בה הייתה מצוירת ירושלים של זהב, עליה היה החתן מניח טלית צבעונית.

האשכנזים נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" (בראשית כב, יז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (החצי הראשון של החודש העברי).

את הטקס עורך רב, המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של מניין בטקס.

נהגו ישראל שלפני החתונה, החתן והכלה עוברים תהליך של לימוד הלכות והדרכות מיוחדות הקשורות למעמדם החדש, ולכיצד עליהם לחיות בשמחה ובדבקות בניהם מצד ובקדושה וקרוב לה' מאידך.

קיים מנהג להמנע מעריכת חתונה בימי בין המצרים ובימי ספירת העומר שלפני ל"ג בעומר.

חתונה של זוג צעיר שהיא חתונה ראשונה (לחתן, לכלה או לשניהם) נהוג לחגוג במסיבה שבה משתתפים מוזמנים רבים. חתונה הנערכת בגיל מבוגר מצוינת בדרך כלל בטקס צנוע.

יש העורכים, ימים אחדים לפני החתונה, את טקס החינה.