חתונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חתונה היא הטקס של כניסה בברית הנישואים. טקס זה נערך בצורות שונות בתרבויות ובדתות שונות, וגם במסגרת תרבות מסוימת מתקיימות דרכים מגוונות לעריכתו. בני הזוג המתייצבים לחתונה קרויים חתן וכלה, ובתום הטקס הם נקראים בעל ואישה (בהתאמות המתבקשות במקרה של נישואים חד מיניים), וקיימת ביניהם זיקה המעוגנת בחוק. יש מקומות שהטקס מתפצל לטקס רשמי (דתי או אזרחי) ולמסיבה וארוחה, ויש מקומות שחוגגים את שניהם ביחד. בדרך כלל החברה או המדינה מחייבת טקס זה כדי שהסטטוס של אנשים ישתנה מרווקים לנשואים. בחברות שמרניות אסור לחיות חיי אישות ולהתגורר ביחד ללא טקס זה.

כאשר זוג חוגג את יום נישואיו ה- 25 נקראת חגיגה זו חתונת הכסף, חגיגת יום הנישואין ה- 50 נקראת חתונת הזהב, כאשר בני הזוג יחגגו את יום הנישואים בפעם השישים, תקרא חגיגה זו חתונת היהלום

תוכן עניינים 1 ביהדות 2 בנצרות 3 באסלאם 4 גלריה 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביהדות

ערך מורחב – חופה וקידושין

טקס הנישואין היהודי קרוי חופה וקידושין. כיום נהוג לקדש תחת החופה באמצעות טבעת, בטקס שבמרכזו האיש אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה. בסיום שלב זו האשה נחשבת אשת-איש, ואינה יכולה להינשא לאחר.

בעבר נהגו החתן והכלה להתקשט בעת החופה בעטרות חתנים וכלות. החתן היה מניח על ראשו עטרה של הדס או של ורד. הכלה ענדה בראשה עטרה של זהב בה הייתה מצוירת ירושלים של זהב, עליה היה החתן מניח טלית צבעונית. בציבור הליטאי נוהגים חתנים רבים ללבוש פראק בתונתם. האשכנזים נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" (בראשית כב, יז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (החצי הראשון של החודש העברי).

את הטקס עורך רב, המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של מניין בטקס. אצל שומרי המסורת נהוג שלפני החתונה, החתן והכלה עוברים הכשרה הכוללת לימוד הלכות, מנהגים והדרכות שייסיעו להם בחיים המשותפים שהם עתידים לבנות. ההדרכה מפרטת כיצד לחיות בשמחה ובדבקות ביניהם על פי דרך התורה, כך שהזוגיות תהיה קדושה ותקרב אותם לאלוהים.

חתונה של זוג צעיר שהיא חתונה ראשונה (לחתן, לכלה או לשניהם) נהוג לחגוג במסיבה שבה משתתפים מוזמנים רבים. חתונה הנערכת בגיל מבוגר מצוינת בדרך כלל בטקס צנוע. קיים מנהג להימנע מעריכת חתונה בימי בין המצרים ובימי ספירת העומר שלפני ל"ג בעומר.

יש העורכים, ימים אחדים לפני החתונה, את טקס החינה.

[עריכה] בנצרות

בנצרות הטקס הדתי נעשה בדרך כלל בכנסייה, בעריכתו של הכומר. החתן והכלה עומדים לפני הכומר, והם מתבקשים לענות על מספר שאלות, ולנדור את נדר הנישואים לחיות עם האחר, בטוב וברע באושר ובחולי. הם עונדים טבעות אחד לשני, ואם יש מישהו בקהל שיש לו עוררין על הנישואים הוא מתבקש לומר את דברו או לידום לעד. בסוף הטקס החתן מקבל אישור לנשק את הכלה. בנצרות הקתולית אי אפשר לבטל את החתונה ואי אפשר להתגרש.

[עריכה] באסלאם

[עריכה] גלריה

חתונה יפנית	חתונה סיקית	כלה חותמת על הרישיון בחתונה נוצרית. ציור של אדמונד בלייר לייטון	חתונה בתאילנד
טקס חתונה הינדי	טקס חתונה פיליפיני	חתונה קוריאנית מסורתית	חתונה פרסית

[עריכה] לקריאה נוספת

• החתונות שלנו - הטקס כתעודת זהות ישראלית, ארץ אחרת, יוני-יולי 2004

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חתונה

• אליעזר מלמד, הלכות החתונה ומנהגיה, א, ב, באתר של ישיבת בית אל