משתמש:עומרי דהן/האי מאהה

האי מאהה, סיישל

מאהה הוא האי הגדול ביותר מקבוצת איי סיישל (157.3 קמ"ר), שנמצא בנקודה הצפון מזרחית ביותר מבין קבוצת איי סיישל באוקיינוס ההודי. נכון לשנת 2010, על פי מפקד האוכלוסין, אוכלוסיית האי מאהה מנתה 77,000 איש. בצד הצפון-מזרחי של האי שוכנת עיר הבירה של איי סיישל, ויקטוריה (נקראת גם נמל ויקטוריה או מאהה) והיא מאכלסת 86% מאוכלוסיית האי כולו. האי נקרא על שם ברטראן-פרנסואה מאהה דה לא בורדונה (Bertrand-François Mahé de La Bourdonnais), שהיה מושל מאוריציוס הצרפתית.

היסטוריה

הראשונים שהגיעו לאי היו הבריטים בשנת 1609. לאחר מכן אירופים לא ביקרו כלל באי, עד הגעת המשלחת של לאזר פיקאול בשנת 1742. חיל הים הצרפתי, (נקרא גם Le Cerf), עגן בנמל ויקטוריה ב-1 בנובמבר 1756. על האונייה היה קורנייל ניקולא מרפי, שכבש את האי עבור מלך צרפת דאז, על ידי הנחת אבן. כיום האבן (נקראת גם "אבן הבעלות"), היא האנדרטה העתיקה ביותר על האי מאהה, ומוצגת במוזיאון הלאומי ויקטוריה.

באוגוסט 1801, צי המלחמה הבריטי המלכותי, HMS Sibylle, לכד וניצח את צי המלחמה הצרפתי שיפון (Chiffonne) בקרב המפורסם על האי מאהה. הצי הצרפתי התבצר על קו החוף של מאהה בין השוניות ועם הופעת הצי הבריטי החל קרב קצר אך עם התנגדות חריפה, שבסופו ניצח הצי הבריטי את הצי הצרפתי שיפון עם אבידות רבות. מאהה נותר רכוש צרפת עד שנת 1812, שהפך לקולוניה בריטית. הוא נשאר מושבה עד שנת 1976 בה קיבלה סיישל עצמאות והפכה לאומה שהעיר ויקטוריה בירתה.

גאוגרפיה

הנקודה הכי גבוהה באי נקראת מורן סיישל (Morne Seychellois) ושוכנת בגובה 905 מטרים, בפארק הלאומי מורן סיישל. מרבית האוכלוסייה שוכנת בחלקים הצפוניים-מזרחיים של האי, כמו כן גם נמל התעופה הבינלאומי של סיישל, שנפתח ב-1971. בחלקים הדרומיים והמערביים של האי שוכנים פארקים לאומיים נוספים (כגון הפארק הימי הלאומי ביי טרני והפארק הלאומי הימי פורט לאוניי) ובנוסף גם אוניברסיטת סיישל.

חי וצומח

באי אקלים טרופי ולח, הטמפרטורה הממוצעת היא 30 מעלות צלזיוס וכמעט בכל חודשי השנה יורד גשם. ישנם פארקים רבים עם צמחייה מגוונת ועשירה, בעיקר צמחים אנדמיים נדירים כמו צמח המדוזה (שנמצא רק באי מאהה), נפנטס פרבילי הטורף (או בכינוייו קנקן סיישל) ומינים נדירים של סחלבים.

האי מאהה לא זכה למראית עין האנושות עד סוף המאה ה-17 ולכן היה לאיזור מחקר עשיר להבנת חיות הבר והצומח. תצפיות ומחקרים רבים שנעשו באי מהווים את הבסיס להבנתנו על סוגי חיות הבר והצומח הפראי שהיו באי לפני התיישבות האדם.

מינים רבים של חיות נמצאים בסכנת הכחדה מאז פלישת האדם לאי. הגורמים העיקריים הם הציד וכריתת היערות. חיפוש אחר מזון וענפי ספורט שונים הביאו לגסיסה רבה של מינים, ומינים אחרים איבדו בתי הגידול שלהם בעקבות כריתת עצים. חלקם אף נכחדו כליל, כגון התוכון הסיישלי, צב הביצות הסיישלי וקרוקודיל המים המלוחים. בזכות מאמצים רבים לשימור החי והצומח, בייחוד של האוקיינוגרף ז'אק קוסטו, האי משגשג ומינים רבים יצאו מסכנת הכחדה. מאמצים אלו החלו בתקופת הקולוניאליזם הבריטי ואף תפסו תאוצה לאחר שסיישל קיבלה את עצמאותה. גם לארגונים כמו BirdLife International והחברה לשימור סיישל היה חלק אינטגרלי רחב בשימור האי וסיוע למינים השונים.

האי מאופיין ומוכר בעיקר בגלל מיני הציפורים הרבות שחיות עליו. במאהה יש למעלה מ-150 מושבות שונות של ציפורים, בניהן זנים אנדמיים נדירים ומיני ציפורים יחודיות לאי עצמו כגון היונה הכחולה, ציפור שמש ועוד. באי ניתן לראות גם ציפורים רבות שמאפיינות את האיים באוקיינוס ההודי כמו אנפות וביצניות. סיפור הצלחה מוכר הוא של "עורב הנחלים אדום החזה הסיישלי", שהיה על סף הכחדה ותודות לצפרים וארגוני איכות הסביבה חזר לחיות בסביבה פורייה ונחשב כיום לאחד מזני הציפורים הנדירות בעולם, אך יצא מסכנת הכחדה.

בנוסף לציפורים, ניתן למצוא באי צבי יבשה מזן אלדברה, שנמצאים בריכוז גבוה באיי סיישל ובניהם במאהה. האי עתיר בזנים של שממיות ולטאות, צפרדעים סוגלוסידיות – בין זני הצפרדעים הקטן ביותר בעולם, למעלה מ-30 מיני סרטנים, חלזונות אנדמיים, דגים יחודיים וכרישי לוויתן.

כלכלה

בעבר מרבית הכלכלה של האי נשענה על ייצוא מסורתי של קופרה, וניל וקינמון ומרבית הכסף שהגיע לאי היה ממכירת סחורה מהמטעים. לאחר שקיבלה סיישל את עצמאותה ב-1976 הדבר הביא למינוף ופיתוח הכלכלה, ביחד עם פתיחת נמל התעופה הבינלאומי כמה שנים לפני כן והאיץ את התיירות אל מאהה בפרט ואיי סיישל בכלל. כיום התיירות מהווה כ20% מהתוצר המקומי הגולמי ומכניסה מעל 400 מיליון דולר בממוצע בשנה, וכ-15% מכוח העבודה הן במשרות הקשורות בתעשיית התיירות. עם זאת, בעקבות החשיבות לשימור האי והטבע והמרחק הרב שהוא נמצא מאירופה ואמריקה (מהן מגיעים מרבית התיירים לאי), ישנה בלימה מסויימת ואין אפשרות להישען על תעשייה זו כעיקרית.

מרבית הכסף שזורם לאי מגיע מדיג, שהיא התעשייה הפופולרית בד"כ באיים. במים יש למעלה מ1000 מיני דגים שחלקם מוגנים (אסורים לדיג) אך רבים אחרים ניתן לדוג והמטבח הסיישלי מורכב ברובו מדגים ופירות ים.

תעשיית הטונה מהווה את הנתח הגדול ביותר בייצוא ורוב ההכנסות מדיג מגיעות מתעשייה זו. לתעשיית הדיג יש קשר הדוק עם "היינץ", שיותר ממחצית ממפעלי שימורי הטונה נמצאים בבעלותו. מקור הכנסה נוסף הוא דיג סרטנים, ודמי רישיון שמשלמים דייגים זרים עבור הזכות לדוג סביב האי.

תעשיות נוספות שקיימות הן ייצור בהיקף קטן ונדל"ן של משקיעים זרים (בעיקר במלונות וריזורטים). לאחרונה נחקר שוק חדש של קידוח נפט לאחר שנמצאו מצבורי נפט רבים בסביבות איי סיישל. משאבים אלו יכולים להוות פוטנציאל גבוה להכנסות גבוהות אך תעשייה זו עדיין בראשיתה ובנוסף, אינה עולה בקו אחד עם חזון המדינה לשמר את החי והצומח באי.

עם זאת, קרוב ל-90% מהצריכה הפרטית והציבורית היא ממוצרים מיובאים ולכן הכלכלה אינה יציבה שכן היא מסתמכת על ייבוא ותלויה במדינות זרות, אך מצליחה להחזיק לאורך שנים כש-98% מהתושבים מועסקים ותורמים להתפתחות ושגשוג כלכלי.