כריש לווייתני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgכריש לווייתן
Whale shark Georgia aquarium.jpg
כריש לווייתני באקווריום בג'ורג'יה
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: דגי סחוס
על־סדרה: דמויי כריש
סדרה: זנבתנאים
משפחה: כרישים לווייתניים
סוג: כריש לווייתני
מין: כריש לווייתני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Rhincodon typus
‏(סמית', 1828)
תחום תפוצה
Rhincodon typus distmap.png
תפוצת הכריש הלווייתני (בכחול)

כריש לווייתני (שם מדעי: Rhincodon Typus) הוא מין כריש גדול-ממדים יחיד בסוגו (שם מדעי: Rhincodon) ובמשפחת הכרישים לווייתניים (שם מדעי: Rhincodontidae). כריש הלווייתן מצוי באזורים רבים בכדור הארץ, אך לא באזורים הארקטיים.

כריש זה נחשב לדג הגדול בעולם (למעט יונקים ימיים): הפרט הגדול ביותר שנתפס ונמדד בצורה מדויקת היה באורך של 12.65 מטר ובמשקל של מעל 21.5 טון. טענות לגבי פרטים גדולים יותר שנצפו אינן מבוססות מבחינה מדעית.

למרות גודלו, כריש זה אינו נחשב למסוכן לבני אדם, וצוללים רבים נוהגים ללוותו ואף להיצמד אליו תוך כדי תנועה. כריש הלווייתן נצפה לעתים קרובות בחופי תאילנד, באיים המלדיביים, במערב אוסטרליה, באיי גלאפגוס ואף בים-סוף. הכריש הלווייתני ניצוד לעתים כחלק מדיג מסחרי או חובבני, לרוב במקומות בהם הוא מתקבץ באופן עונתי. גודל האוכלוסייה נמצא כיום בירידה, ומצב השימור שלו מוגדר כיום על ידי ה-IUCN כפגיע.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין הכריש הלווייתני זוהה לראשונה באפריל 1828, לאחר שפרט בגודל של 4.6 מטרים ניצוד בעזרת צלצל בטייבל ביי (Table Bay) שבדרום אפריקה. מאוחר יותר הוא תואר על ידי זואולוג בשם אנדרו סמית', רופא צבאי שהיה מצורף לחיילים בריטיים שהוצבו בקייפטאון. הוא המשיך ופרסם תיאור מפורט יותר של אותו הפרט ב-1849. שמו של הדג, "כריש לווייתני", נובע מהפיזיולוגיה שלו - דג זה הוא כריש שגודלו כגודל לווייתן ושמשתמש בטכניקת אכילה דומה לזו של הלווייתן - סינון המזון מתוך המים.

תפוצה ובתי גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכריש הלווייתני נפוץ באוקיינוסים בעלי האקלים הטרופי והממוזג עד חמים. למרות שנחשב כי הכריש הלווייתני חי באזורים המרוחקים מן החוף, כלומר במי האוקיינוסים הפתוחים, אולם התקבצויות עונתיות לצורכי תזונה מתקיימות במספר אתרים הסמוכים לחופים, כמו שונית האלמוגים של נינגלו שבמערב אוסטרליה, אוטילה (Útila) שבהונדורס, בטנגאס (Batangas) שבפיליפינים, ופמבה וזנזיבר הסמוכים לחופי טנזניה. למרות שהוא נצפה לרוב מרוחק מן החוף, תועדו מקרים בהם הוא התקרב לחוף, בהיכנסו למפרצי מים רדודים או לאטולי אלמוגים, או בהימצאו ליד שפכי נהרות. הכריש הלווייתני מצוי בין קווי הרוחב ±30 מעלות לערך. הוא שוחה בעומקים שלא עולים על 700 מטרים[1]. הוא לרוב בגפו, ולמעט מקרים בו הוא נמצא באתרים עם שפע של מזון, נדיר למצוא אותו בקבוצות.

אנטומיה והופעה חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוואה בין גודלם של כריש לווייתני ואדם ממוצע

הכריש הלווייתני מסנן את מזונו מתוך המים. לצורך כך, פיו מרווח ועשוי להגיע לרוחב של מטר וחצי. יש לו חמישה זוגות גדולים של זימים. שתי עיניו הקטנות ממוקמות בחזית ראשו הרחב והשטוח. רוב גופו של הכריש אפור ובטנו לבנה. בכל אחד מצדדיו של הכריש משתרעים לאורכו שלושה תלמים. עורו נראה כלוח דמקה, שכן עליו נמצאים פסים ונקודות בצבע צהוב בהיר. נקודות אלו ייחודיות לכל כריש לווייתני, כלומר לכל פרט יש דפוס נקודות שונה. בשל כך, הנקודות משמשות לזיהוי פרטים שונים, ולכן מסייעות לביצוע ספירת האוכלוסיות של הכריש. עובי העור עשוי להגיע לעשרה סנטימטרים. הכריש בעל שני זוגות של סנפירים גביים וסנפירים צדיים. צורת חלקי הזנב של הכריש הלווייתני משתנה עם הגיל: בעוד אצל הכרישים הצעירים, החלק העליון של הזנב גדול יותר, זנבם של הכרישים הבוגרים נראה כקשת. פתחי הנשימה של הכריש נמצאים מאחורי העיניים.

כריש לווייתני במכל גדול באקווריום באוסקה

הכריש הלווייתני אינו שוחה ביעילות, הרי שכל גופו משתתף בהנעתו במים. עובדה זו אינה נפוצה בקרב הכרישים, ומביאה אותו לידי מהירות ממוצעת של חמישה קילומטרים בשעה. הפרט הגדול ביותר שנמדד במדויק נלכד ב-11 בנובמבר 1947 לא רחוק מהעיר קראצ'י שבפקיסטן. אורכו היה 12.65 מטרים, משקלו היה למעלה מ-21.5 טונות, והיקפו היה שבעה מטרים[2]. המדען האירי, אדוארד פרסבל רייט (1834 - 1910), טען כי בביקורו בסיישל ב-1868 הוא צפה בכריש לווייתני שאורכו 15 מטרים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכריש הלווייתני הוא אחד משלושה מיני כרישאים אשר מסננים את מזונם מתוך המים, לצד הכריש הענק והכריש גדול הפה (Megachasma pelagios). הוא ניזון מפיטופלנקטון, מאצות, מפלנקטון, מקריל ומצורות חיים נקטוניות קטנות, כמו דיונוני רחף (Teuthida) ובעלי חוליות קטנים. השורות הרבות של המזיפות אינן משמשות את הכריש בתהליך האכילה. במקום זאת, הכריש ממלא את פיו במים, סוגר את פיו ומוציא את המים דרך הזימים. במרווח הזמן שבין סגירת הפה ופתיחת סוגרי הזימים, הפלנקטון נלכד בשִנִּ‏יוֹ‏ת (denticles) הקרובות לזימים וללוע. התאמה זו, הפועלת כמסננת, ייחודית בקרב ההתאמות הקשורות בזימים, והיא מונעת את המעבר של עצמים שקוטרם גדול משניים עד שלושה מילימטרים. לאחר מכן, הכריש בולע את כל מה שנלכד. כרישים לווייתנים נצפו "משתעלים", ומשוער כי על ידי כך הם מנקים חלקיקי מזון מהשניות[3].

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכי הרבייה של הכרישים הלווייתניים היו עד לא מזמן לא ברורות. מחקר שהתבסס על ביצה בודדת שנמצאה ליד חופי מקסיקו ב-1956, הצביע על כך שהכרישים הללו מטילים ביצים. עם זאת, לכידתה של נקבה ביולי 1996, אשר הייתה בהריון עם 300 צאצאים, הפריכה את הנתון הקודם, והוכיחה כי הכרישים הלווייתניים הם דווקא אובו-ויויפאריים (משריצים את הצאצאים חיים, לאחר שאלו בוקעים מביציהם בתוך רחם אמם)[4]. הביצים נשארות בגוף והנקבות משריצות את צאצאיהן חיים, כאשר אורכם בעת הלידה נע בין 40 ל-60 סנטימטרים. הסברה היא שהכרישים הלווייתניים מגיעים לבגרות מינית בסביבות גיל 30, אולם הם לרוב צריכים להגיע לאורך של תשעה מטרים כדי להגיע לבגרות המינית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו מידע נוסף כאן
  2. ^ Gerald L. Wood, "Animal Facts and Feats", 1990
  3. ^ ראו כאן
  4. ^ ראו כאן וכאן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]