משתמש:רוני ברקוביץ/דבורה מנקין

דבורה מנקין היא חוקרת ומרצה בכירה בחוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר שלה הם אלימות פוליטית, תהליכי סכסוך ומעבר ושיקום לאחר סכסוך, עם התמקדות במזרח התיכון ובזירה הישראלית בפרט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא שיש להרחיב מידע ביוגרפי.

כיום מתגוררת מנקין בירושלים.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 השלימה מנקין תואר ראשון במשפטים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. בתואר השני עברה לאוניברסיטת קליפורניה (UCLA), שם קיבלה ב-2007 תואר שני במדעי המדינה וב-2012 השלימה את הדוקטורט שלה. עם סיום הדוקטורט כיהנה ועד שנת 2014 כיהנה מנקרין כעמיתת מחקר של אגודת מרטין בובר (Martin Buber Society of Fellows) באוניברסיטה העברית, שם השלימה גם את מחקר הפוסט-דוקטורט שלה.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 החלה דבורה ללמד בבית הספר לפוליטיקה ולימודים גלובליים של אוניברסיטת אריזונה, כאשר בשנת 2016 חזרה לישראל והחלה בתפקידה הנוכחי כחוקרת ומרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2022 זכתה מנקין למעמד של מרצה בכירה. בנוסף, בין השנים 2020-2023 כיהנה כראשת התכנית ללימודי מחקר (תל"ם) של המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018 זכתה מנקין במלגת אלון של המועצה להשכלה גבוהה לתמיכה במדענים צעירים מצטיינים. The Bruce Russett Award for best article published in JCR during 2020, 2021. The Giovanni Sartori Best Book Award from the Qualitative and Mixed-Methods Section of the American Political Science Association, 2021. Devorah S. Manekin 3 The Alon Fellowship for Outstanding Researchers, The Israeli Council for Higher Edu- cation, 2018. Teaching Excellence Award, Faculty of Social Science, Hebrew University of Jerusalem, 2013, 2017, 2018. Teaching Excellence Award, Hebrew University of Jerusalem, 2016-2017. Network of European Peace Scientists medal for best publication in peace science, 2016. Hayward Alker Best Paper Award, Interpretive Methodologies and Methods Group, American Political Science Association, 2013.

עבודת המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי המחקר של ד"ר מנקין הם אלימות פוליטית, תהליכי סכסוך ומעבר ושיקום לאחר סכסוך, עם התמקדות במזרח התיכון ובזירה הישראלית בפרט.

פרסומים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2015 לקחה חלק במחקר משותף שנערך לקראת הבחירות לכנסת ה-20 ובחן כיצד השירות הצבאי משפיע על עמדות פוליטיות של לוחמים. במאמרם The political legacies of combat: Attitudes toward war and peace among Israeli ex-combatants בחנו מנקין יחד עם ד״ר גיא גרוסמן ופרופסור דן מיודובניק את השפעת השירות הצבאי הקרבי על עמדות כלפי הסכסוך הישראלי - פלסטיני, ועל מגמות ההצבעה בבחירות.^[1]. תוצאות המחקר מצביעות על כך ששירות קרבי בישראל מקשיח עמדות כלפי היריב ‏ומפחית את מידת התמיכה במשא ומתן ופשרות.

בשנת 2020 מאמרה Framing the Narrative: Female Fighters, External Audience Attitudes, and Transnational Support for Armed Rebellions זכה בפרס מאמר השנה של כתב העת Journal of Conflict Resolution, ע"ש ברוס ראסט.^[2] המאמר, אותו כתבה ד"ר מנקין יחד עם Reed M. Wood, בוחן כיצד מגדר ומסגור מגדרי משפיע על סכסוכים חמושים.

בספטמבר 2021 פורסם מאמרה Effective for Whom? Ethnic Identity and Nonviolent Resistance בכתב העת American Political Science Review . במחקר משותף זה עם פרופסור תמר מיטס נבדקו מחאות של שחורים בארה"ב ושל יוצאי אתיופיה ופלסטינים אזרחי ישראל, בישראל, בסדרה של ניסויים עם אלפי משתתפים. מטרתו הייתה לבדוק כיצד נתפסת התנגדות בלתי אלימה של מיעוטים אתניים והאם יתרון אי-האלימות (מחאה בלתי אלימה) קיים במידה שווה לקבוצות רוב ולקבוצות מיעוט. הממצאים הן מישראל והן מארה״ב מצביעים על כך שחברי קבוצות מיעוט אתניות אשר מוחים באופן לא אלים נתפסים באופן סטריאוטיפי כאלימים יותר. ^[3].

בשנת 2022 קיבלה מנקין ציון לשבח מהאגודה הישראלית למדע המדינה על מחקרה Regular Soldiers, Irregular War ^[4] אשר עוסק בגילויי אלימות ואיפוק בקרב חיילים ישראלים באינתיפאדה השנייה.^[5] במחקר היא מבחינה בין אלימות אלימות אופורטוניסטית אשר נועדה לשרת מטרות אישיות ואלימות יזומה שמשרתת מטרות קבוצתיות. בתוך כך היא מדגימה כיצד המבנה הארגוני משפיע על התנהגות הפרטים בארגון כאשר בהיעדר פיקוד ובקרה יעילים, ניתן למצוא יותר גילויים של אלימות אופורטוניסטית, ולעומת זאת,תהליכי בקרה ארגונית הינם חיוניים עבור הופעתה של אלימות אסטרטגית.

באותו הקשר, ב-2013 פורסם מאמרה Violence Against Civilians in the Second Intifada: The Moderating Effect of Armed Group Structure on Opportunistic Violence^[6] בכתב העת Comparative Political Studies. בו בחנה מדוע חלק מהלוחמים נוטים יותר מאחרים לנקוט באלימות נגד אזרחים, תוך התמקדות באלימות אופורטוניסטית שאינה מתוכננת או מאושרת על ידי הממונים הצבאיים.

פרסומים בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מפלגה אסלאמית היא חלק מממשלת הקואליציה החדשה של ישראל. איך זה קרה?" (An Islamist party is part of Israel’s new coalition government), 2021.וושינגטון פוסט.עם גיא גרוסמן.

"ישראל העבירה חוק שנוי במחלוקת על התנחלויות. מאיפה קיבל הפרלמנט שלו את תמיכה?"(Israel passed a controversial law about settlements. Where did its parliament get the support?), 2017.וושינגטון פוסט.עם גיא גרוסמן.

"מדוע כמה חיילים ישראלים משתמשים בכוח לא מורשה?" (Why do some Israeli soldiers use unauthorized force?), 2016.וושינגטון פוסט.

"בישראל, ניסיון קרבי אינטנסיבי הפחית את התמיכה במשא ומתן ובזכויות אדם ארגונים"(In Israel, intense combat experience decreased support for negotiations and human rights organizations.), 2015. OpenDemocracy.net. עם גיא גרוסמן ודן מיודוניק והשפעת השירות הצבאי על דפוסי הצבעה, כך שלוחמי ‏צה"ל לשעבר נוטים להצביע עבור מפלגות ימין.

ראיון של ד״ר גיא גרוסמן, ד״ר דבורה מנקין ‏וד״ר דן מיודובניק לנועם אמיר, מעריב, מחקר: שירות כלוחם בצה"ל גורם ללוחמים להצביע למפלגות הימין מחקר חדש של האוניברסיטה העברית, שבודק את השפעת השירות הקרבי על עמדות כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, קבע: הלוחמים זזים ימינה.^[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Grossman, G., Manekin, D., & Miodownik, D. (2015). The Political Legacies of Combat: Attitudes Toward War and Peace Among Israeli Ex-Combatants. International Organization, 69(4), 981-1009. doi:10.1017/S002081831500020X
^ Manekin, D., & Wood, R. M. (2020). Framing the Narrative: Female Fighters, External Audience Attitudes, and Transnational Support for Armed Rebellions. Journal of Conflict Resolution, 64(9), 1638-1665. https://doi.org/10.1177/0022002720912823
^ MANEKIN, D., & MITTS, T. (2022). Effective for Whom? Ethnic Identity and Nonviolent Resistance. American Political Science Review, 116(1), 161-180. doi:10.1017/S0003055421000940
^ Manekin, D. S. (2020). Regular Soldiers, Irregular War: Violence and Restraint in the Second Intifada. Cornell University Press.‏
^ https://www.ispsa.org/association-awards-for2022
^ Manekin, D. (2013). Violence Against Civilians in the Second Intifada: The Moderating Effect of Armed Group Structure on Opportunistic Violence. Comparative Political Studies, 46(10), 1273-1300. https://doi.org/10.1177/0010414013489382
^ https://www.maariv.co.il/news/military/Article-466358

[1] Grossman, G., Manekin, D., & Miodownik, D. (2015). The Political Legacies of Combat: Attitudes Toward War and Peace Among Israeli Ex-Combatants. International Organization, 69(4), 981-1009. doi:10.1017/S002081831500020X

[2] Manekin, D., & Wood, R. M. (2020). Framing the Narrative: Female Fighters, External Audience Attitudes, and Transnational Support for Armed Rebellions. Journal of Conflict Resolution, 64(9), 1638-1665. https://doi.org/10.1177/0022002720912823

[3] MANEKIN, D., & MITTS, T. (2022). Effective for Whom? Ethnic Identity and Nonviolent Resistance. American Political Science Review, 116(1), 161-180. doi:10.1017/S0003055421000940

[4] Manekin, D. S. (2020). Regular Soldiers, Irregular War: Violence and Restraint in the Second Intifada. Cornell University Press.‏

[5] ttps://www.ispsa.org/association-awards-for2022

[6] Manekin, D. (2013). Violence Against Civilians in the Second Intifada: The Moderating Effect of Armed Group Structure on Opportunistic Violence. Comparative Political Studies, 46(10), 1273-1300. https://doi.org/10.1177/0010414013489382

[7] ttps://www.maariv.co.il/news/military/Article-466358

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]