המועצה להשכלה גבוהה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט בכניסה לבניין המועצה להשכלה גבוהה בירושלים
בניין המועצה להשכלה גבוהה בירושלים

המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) היא, מאז 1958, רשות פיקוח[1] ממלכתית במדינת ישראל. הגוף המפקח על הקמת אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות חדשות, הרחבת מוסדות להשכלה גבוהה קיימים ואישור תארים, המלצה להכרה במוסדות אקדמיים כולל שלוחות של מוסדות השכלה גבוהה מחו"ל, פיקוח על הענקת תארים מדעיים, העברת הכספים מהממשלה למוסדות והצעות לקידום חקירה מדעית בנושאים שונים. המועצה פועלת על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, על-פיו אסור לה להגביל את חופש הדעה והמצפון, להתערב בקביעת תוכניות לימודים ולהתערב במינוי הסגל האקדמי ובדרכי ההוראה.

המועצה להשכלה גבוהה ממוקמת ב-"כיכר אלברט איינשטיין" בירושלים, בצמוד אל בניין האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

הרכב המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצה להשכלה גבוהה 21 חברים ובראשם שר החינוך המשמש כיושב ראש המועצה. עוד חברים בה יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב, ויו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל. לפחות שני שלישים מבין חברי המועצה הם "בעלי מעמד בשדה ההשכלה הגבוהה, שהמליץ עליהם שר החינוך והתרבות, לאחר התייעצות עם המוסדות המוכרים להשכלה גבוהה"‏[2], וכן אנשי ציבור. חברי המועצה מתמנים על ידי נשיא המדינה בהמלצת הממשלה לתקופה של חמש שנים.

נכון לתחילת שנת 2014, בין חברי המועצה מכהנים שר החינוך שי פירון, פרופסור מנואל טרכטנברג (יו"ר ות"ת), אורי רשטיק (יו"ר התאחדות הסטודנטים), פרופסור אורציון ברתנא, פרופסור פאדיה נאסר-אבו אלהיג'א, פרופסור יונינה אלדר, פרופ’ חגית מסר-ירון, פרופסור עזרי טרזי ופרופסור משה מאור.

תיקצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הוועדה לתכנון ולתקצוב

גוף מרכזי של המועצה להשכלה גבוהה החל משנת 1974 הוא ות"ת - הוועדה לתכנון ולתקצוב, העוסקת בחלוקת תקציב ההשכלה הגבוהה בין האוניברסיטאות והמכללות הפועלות בישראל.

תקציב המועצה להשכלה גבוהה וועדת המשנה שלה, הוועדה לתכנון ולתקצוב, למימון ההשכלה הגבוהה בישראל הינו כ-6 מיליארד שקלים בשנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות החמישים נוצרה תלות הולכת וגדלה של המוסדות האקדמיים בתקציב הממשלתי ונוצר חשש שהממשלה תשפיע על הלך הרוחות במוסדות האקדמיים דבר הפוגע בחופש האקדמי ומנוגד לנייטרליות המפלגתית שאמורה לאפיין את המוסדות הללו.

ב־1956 הוקמה ועדה מיוחדת לבדיקת הבעייתיות שבמימון הממשלה בראשות נגיד בנק ישראל - דוד הורוביץ. הוועדה המליצה למנות מועצה מיוחדת שתפקח על המוסדות האקדמיים ועל היחסים ביניהם לבין השלטון. המלצות הוועדה קובעו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, ומיד לאחר חקיקתו החלה המועצה לפעול.

בשנת 1974 הוקמה הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) כוועדת משנה של המל"ג, כדי לחלק את תקציבי המדינה למוסדות להשכלה גבוהה בין המוסדות. בהתאם לכך שונה חוק המל"ג ב-1975 על מנת לאפשר את פעולת הות"ת וב-6 ביוני 1977, ניתן למל"ג גושפנקה נוספת בהחלטת הממשלה 666‏[3].

בתיקון לחוק משנת תשנ"ה (1995) נקבע מעמד המכללות האקדמיות בישראל ונקבעה זכותן להעניק תארים. בתיקון משנת 2002 הוכרה זכותן של המכללות להעניק תואר שני. בדצמבר 2011 אושר לחמש מכללות: המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, מכון טכנולוגי חולון, המכללה האקדמית נתניה, המרכז הבינתחומי הרצליה והמסלול האקדמי המכללה למינהל - להעניק לאנשי סגל תואר פרופסור. מל"ג סייגה אישור זה בדרישה כי במכללה יהיו לפחות חמישה פרופסורים בתחום של המועמד שהמכללה מבקשת להעניק לו תואר פרופסור.

בדצמבר 2005 תוקן החוק והוכנס נציג סטודנטים נוסף למועצה להשכלה גבוהה, אשר מייצג את הסטודנטים מן המכללות המתוקצבות בישראל. על פי החוק "מספר חברי המועצה ייקבע מתקופה לתקופה על ידי הממשלה על פי המלצת שר החינוך והתרבות, ובלבד שהמספר לא יפחת מתשעה-עשר ולא יעלה על עשרים וחמישה, ושר החינוך והתרבות ביניהם". כיום מונה המל"ג 24 חברים. החוק מוסיף וקובע כי "חברי המועצה יוצעו לנשיא המדינה על ידי הממשלה; לפחות שני שלישים מהם יהיו בעלי מעמד בשדה ההשכלה הגבוהה".


פרויקטים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקטים העיקריים המופעלים על ידי המועצה להשכלה גבוהה הינם:

  • תוכנית טמפוס לתמיכה במודרניזציה של ההשכלה הגבוהה במדינות מזרח אירופה, מרכז אסיה, מערב הבלקן, צפון אפריקה והמזרח התיכון.
  • שת"פ אקדמי עם סין והודו - תוכנית זו נועדה עבור פיתוח הקשרים האקדמיים עם המדינות סין והודו וחיזוק מעמדה האקדמי של מדינת ישראל בעולם.
  • תוכנית מרכזי המצוינות I-CORE - להקמת מרכזי מחקר מובילים ברמה העולמית במגוון תחומים.
  • הקרן לקידום מדעי הרוח - קרן לתמיכה בפעילויות בעלות פוטנציאל ליצור שינוי ארוך טווח באיכות ההוראה והמחקר ותמיכה בתחומים בעלי חשיבות לאומית במדעי הרוח.
  • פעילות בתחום הפלורליזם והרחבת הנגישות של ערבים, דרוזים וצ’רקסים למערכת ההשכלה הגבוהה.
  • הקמת תשתיות מחקר מרכזיות באקדמיה כבסיס לפוטנציאל הצמיחה המחקרית והחדשנות ומנוע של צמיחה כלכלית וחברתית.
  • קידום השתלבות נשים באקדמיה.

המועצה להשכלה גבוהה - יהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המועצה להשכלה גבוהה (יהודה ושומרון)

אחריות המועצה אינה חלה על מוסדות אקדמיים ביהודה ושומרון, אזור המוגדר חוקית כשטח בתפיסה לוחמתית ולא כחלק ממדינת ישראל. לצורך הטיפול במוסדות אקדמיים ישראליים באזור הוקם גוף נפרד עם סמכויות מקבילות, המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון (מל"ג יו"ש). סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה מסמיך (אם כי לא מחייב) את המועצה להשכלה גבוהה להכיר בתואר שהעניק מוסד להשכלה גבוהה שניתן לו היתר על ידי מל"ג יו"ש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אורי ארבל-גנץ, 2003, רגולציה – הרשות המפקחת, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה עמוד 84
  2. ^ חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, סעיף 4א'
  3. ^ פסק דין בג"ץ 11075/04 ובג"ץ 64/05, עמוד 3