משתמש:Rlbaris/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"עצמים צפים בעין" (באנגלית Floaters, 'צַפוֹנִים') הינו כינוי המתאר מגוון הפרעות בשדה הראיה הנדמות כעצמים הצפים בתוך הגוף הזגוגי של העין (Vitreous Humour). העצמים הנצפים נבדלים זה מזה בגודלם, צורתם, מספרם, צבעם ומרקמם, תנועותם ואופן שבירת האור דרכם[1]. ניתן להבחין בגופיפים בשל הצל אותו הם מטילים על הרשתית או בשל האור הנשבר דרכם[2]. כיוון שמקור ההפרעה הוא עצמים בעין עצמה, אין מדובר באשליה אופטית אלא בתופעה אנטופטית (Entoptic phenomena)- אפקט חזותי שמקורו תוך עיני.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגופיפים הצפים בעין נראים כעצמים התלויים בגוף הזגוגי של העין, הVitreous Humour- חומר קרישי שקוף ומימי, המהווה את רוב העין וממלא את החלל שבין העדשה באיזור הקדמי של העין לבין הרשתית החלקה האחורי. תפקידו של הנוזל הוא הגנה על קולטני האור הנמצאים ברשתית ורגישים מפני מגע ישיר עם הסביבה. צורתם של הגופיפים הינה למעשה צילם של העצמים המוקרן על רשתית העין. העובדה שהגופים אינם מקובעים בעין וזזים בגוף הזגוגי, היא הסיבה בגינה ניתן להבחין בהם. כיוון שעצמים קבועים בעין ומקומם מעוגן ביחס לרשתית, כדוגמת כלי הדם, "מסוננים" ע"י המוח משדה הראייה, כחלק מהסתגלות עיצבית. העצמים הצפים זזים באיטיות בתוך הנוזל בכיוון תנועת העיניים המהירות. נסיון למקד את הראיה בעצמים הצפים איננו פשוט כיוון שהעצמים עוקבים אחר תנועות העין, ומתמקמים בצידי המבט הישיר. בניגוד למשתמע משמם, העצמים אינם צפים בחופשיות, אלא נוטים לשקוע מטה.

ניתן להבחין בגופיפים הצפים בעין בעיקר בעת התבוננות במשטח מונוכרומטי, אשר ממלא את כל שדה הראיה- כדוגמת שמים כחולים ומוארמוארים. הסיבה לכך כפולה ונובעת משילוב של הטיית הראש מעלה בעת התבוננות בשמים, שקיעת וריכוז הגופיפים בגומחה המרכזית ברשתית (Foba), בצורה המקלה על ראייתם. כמו כן אישון העין מצטמצם בעת ההתבוננות בשמים המוארים, מה שגורם לעצמים הצפים להופיע מטושטשים פחות וביתר חדות[3].

הגופיפים הצפים אינם נדירים, ולרוב אינם גורמים להפרעות אצל בני האדם. למרות זאת, במקרים קיצוניים הגופיפים הצפים יכולים להוות הפרעה מכבידה על איכות הראייה, במיוחד במקרים בהם הגוף מופיע ככתם גדול הצף בשדה הראיה. הגופיפים הצפים מהווים אחת התלונות הנפוצות לרופאי עיניים, וסקר שנערך ב2002 בקרב אופטמטריסטים בבריטניה העלה כי, בממוצע, מידי חודש כל אופטמטריסט מטפל ב14 פניות אודות גופיפים צפים. הבעיה איננה נחלתם של בני הגיל המבוגר בלבד, ומופיעים גם בגילאים צעירים יותר בעיקר אצל הסובלים מקוצר ראייה, וכן לאחר ניתוח להסרת קטרקט ולאחר טראומה. מקרים של גופיפים צפים בעיניהם של מבוגרים צעירים הינם קשים יותר לטיפול.

הגורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הפרעה לגוף הזגוגי של העין מוגדרת כ"גופיפים צפים בעין", ולהלן נפרט את ההפרעות הנפוצות הגורמות לתופעה:

היפרדות הזגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומר הצמיגי המרכיב את הגוף הזגוגי של העין מורכב מ99% מים ו-1% יסודות מוצקים. אותם מרכיבים מוצקים מורכב מרשת סיבי קולגן וחומצה היאלורונית, אשר תומכים במולקולות המים ומעניקים לעין את צמיגותה. פירוק רשת הסיבים הזו גורמת לחומצה היאלורונית לשחרר את מולקולות המים הכלואות, וכתוצאה מזאת גורמים למיום המרקם הצמיגי. סיבי הקולגן נשברים ל-ליפונים, סיבים קטנים המשתחררים וצפים בגוף הזגוגי של העין. הליפונים האלו הם הגופיפים הצפים הגורמים להפרעה. גופיפים הנגרמים מהיפרדות הזגוגית מעטים במספרם ונראים כקווים. תופעה זו איננה נדירה, ומתרחשת כחלק מתהליך ההתבגרות- אצל ילודים ותינוקות הגוף הזגוגי של העין צלול, אולם פגמים מתחילים להופיע כבר בגיל צעיר.

היפרדות הזגוגית האחורית והיפרדות הרישתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגיל, יכולת התמיכה הפנימית של הגוף הזגוגי נחלשת, וחיבורו של תוך הגוף למסגרת החיצונית מתערער וכתוצאה מכך מתרחק החלק האחורי של הגוף הזגוגי מקולטני הרשתית. כתוצאה מההיפרדות, הזגוגית המצטמקת מגרה פיזית את הקולטנים ברשתית, וגורמת לפוטופסיה- הבזקי אור בשדה הראייה של המטופל או תחושה שזבוב מפריע לשדה הראיה.[4] שחרורה הסופי של זגוגית העין מקצה עצב הראייה (Optic Nerve) גורמים להופעת גופיף גדול, שלרוב צורתו טבעת ("טבעת וויס, Weiss ring"[5]). כסיבוך אפשרי, חלקים מהרשתית עשויים להיתלש ע"י קרום הזגוגית המתכווץ בתהליך המכונה "היפרדות רישתית". במקרים מסויימים עלול לזלוג דם לתוך העין, במקרה שכזה המטופל יראה שטף נקודות זעירות. תהליך זה עלול לגרום לעיוורון.

גופיפים בבורסה הפרפמאקיולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטברות חד תאים בבורסה הפרהמאקיולארית- שק נוזלים הממוקם מעל הרישתית. הגופיפים במקום זה נדמים למטופל כתולעת/רשת/תא. מעט מאוד ידוע על איזור זה של העין, וניתן להבחין בו רק לאחר היפרדות הגוף הזגוגי של העין מהרשתית בגילאים מבוגרים. בשל גודלם המיקרוסקופי של הגופיפים הצפים לא ניתן להבחין בהם ע"י הסתכלות מקצועית חיצונית לעין, וניתן לראותם רק בשל קרבתם לרשתית. ניתן להבחין בגופיפים עד העשור השלישי לחיים, אך במהלך העשור הרביעי ואילך התופעה נעשית נדירה. טכנית, הפרעות אלו אינם "גופיפים צפים" במובן שאין מדובר בגופים הצפים בגוף הזגוגי של העין.

נסיגת עורק ה-היאלויד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורק ההיאלוייד (Hyaloid artery) עובר דרך גוף העין בשלב ההתפתחות העוברית, ובשליש האחרון של ההריון העורק נסוג ומתפורר. לעיתים נותרים חלקיקים מהעורק הנותרים צפים בגוף הזגוגי של העין.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רופא עיניים או אופטימטריסט יכולים להבחין בגופיפים הצפים בעין באמצעות שימוש באופתלמוסקופ (ראי עין, ophthalmoscope) או נורת סדק (slit lamp). על כל פנים, לא ניתן להבחין בגופיפים הצפים בבורסה הפרהמאקיולארית וקרובים לרשתית. במידה ואדם רוצה לצפות באופן עצמאי בגופיפים הצפים בעינו, יש לצמצם את אישון, לדוגמא באמצעות הגדלת אור הרקע או שימוש בחריר ממוקד. כמו כן רצוי להטות את הראש קלות, כך שהגופיפים יתנקזו אל עבר ציר מרכז העין. באמצעות כך הגופיפים מופיעים בצורה ברורה יותר לעין. הופעת דמעות רשתיות מקושרת להופעת גופיפים צפים בעין במקרים רבים, כפי שדווח במחקר שפורסם, במסגרת "סדרת בדיקות רציונאלית" במגזין של איגוד הרפואה האמריקנית. במחקר עולה שמטופל החווה הופעה חדשה של גופיפים צפים ו/או הבזקים בשדה הראיה, לצד כאשר השנים מתלווים לירידה בכושר הראייה, צריך לפנות לגורם מקצוע המתמחה בתחום העין.

דרכי טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור כך שחלק מרכזי מהגופיפים הצפים בעין נובע מתהליך טבעי של הזדקנות הגוף הזגוגי של העין, כך שאין טיפול תרופתי או טיפול מונע המצמצמים את הופעת הגופיפים. אולם במקרים קשים בהם יש הפרעה חריגה באיכות הראיה או הופעת גופיפים רבים מהמקובל, יתכן יהיה צורך בהליך כירורגי.

ניתוח ויטרקטומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח ויטרקטומי הינו ניתוח לכריתת הגוף הזגוגי של העין או מקצתו. בניתוח מוחדרים כלי הניתוח לעינו של המטופל, ונעשה שימוש בקרני לייזר להצמדת הרשתית לדופן העין. לאחר החזרת הרשתית למקומה התקין, ממלאים את חלל העין בגז. בשבועות שלאחר הניתוח נוזלי העין יחליפו בהדרגה את בועת הגז, והגז יתנדף מהעין.

טיפול ויטראוליזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול ויטראוליזיס הינו טיפול יעיל העושה שימוש בקרני לייזר בעצמה גבוהה במיוחד. במסגרת הטיפול מכוונת קרן הלייזר אל הגופיף הצף בעין, ובפעימות קצרות מחממת אותו עד להתאדותו והפיכתו לגז. הגז מפעפע ויוצא, באופן טבעי, דרך רקמות העין. בצורה זו ניתן להעלים ו/או לצמצם את גודלם של הגופיפים הצפים. ישנה מחלוקת מקצועית אודות אפקטיביות הטיפול.

לקריאה נוספת:

Spots before your eyes. (eye-floaters)- Science digest [0036-8296] yr:1982 vol:90 pg:104

קישורים חיצוניים:

http://vitreousfloatersolutions.com/

http://www.formulamedical.com/Topics/Head&Neck/Eye%20floaters%20vitreous.htm

  1. ^ <a href="http://www.nei.nih.gov/health/floaters/index.asp" rel="nofollow" class="external text" style="color: rgb(102, 51, 102); background-image: url(); background-color: rgb(255, 255, 255); padding-right: 13px; font-size: 11.818181991577148px; line-height: 17.27272605895996px; background-position: 100% 50%; background-repeat: no-repeat no-repeat;">"Facts about floaters"</a>. National Eye Institute. December 2007. Retrieved February 2008.
  2. ^ American Academy of Ophthalmology. "Floaters and Flashes: A Closer Look" (pamphlet) San Francisco: AAO, 2006. <a href="https://en.wikipedia.org/wiki/Special:BookSources/1560553715" class="internal mw-magiclink-isbn" style="color: rgb(11, 0, 128); background-color: rgb(221, 238, 255); font-size: 11.818181991577148px; line-height: 17.27272605895996px;">ISBN 1-56055-371-5</a>
  3. ^ =Flashes and floatersEye series--9 =

    Hodge, Chris ; Roberts, Tim[עריכת קוד מקור | עריכה]

     Australian family physician, 2003, Vol.32(10), pp.851-2 [Peer Reviewed Journal]

  4. ^ http://www.stlukeseye.com/Conditions/floaters.html
  5. ^ =to induce a posterior vitreous detachment =

    Desai, U R; Bhatti, R A; Khan, K A; Rubowitz, A[עריכת קוד מקור | עריכה]

     British Journal of Ophthalmology, 2008, Vol.92(3), p.420 [Peer Reviewed Journal]