משתמש:Yoavd/תמונות שצילמתי/סיור בירושלים 03.04.2009

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שער יפו הוא אחד משמונת שערי ירושלים בחומת העיר העתיקה.

השער ידוע גם בשמו הערבי 'באב אל ח'ליל' (שער חברון), ובתקופה הצלבנית הוא נקרא גם 'שער דוד', על שם המצודה הקרויה מגדל דוד הסמוכה לו. השער קבוע באמצע החומה המערבית של העיר העתיקה בירושלים, ונקרא על שם הדרך העתיקה המוליכה ממנו מערבה אל העיר יפו (היום - רחוב יפו) ונמל יפו, שהיה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לתקופת המנדט הבריטי. שם השער בערבית מתייחס לדרך חברון העתיקה, היוצאת משער יפו דרומה ומוליכה אל הערים בית לחם וחברון. שתי דרכים עתיקות אלו מהוות גם כיום עורקי תחבורה ראשיים בירושלים.



שערי חולדה הם שני שערי כניסה בכותל הדרומי של הר הבית. השער המערבי כפול והמזרחי משולש. השערים היו במפלס נמוך מרובו של הר הבית, ועל כן רוב החוקרים סבורים שהשערים מובילים במחילה אל תוך שטח ההר ומשם היה צורך לעלות במדרגות אל הרחבה. עם זאת, לאחרונה העלה חוקר המקדש הרב זלמן מנחם קורן פקפוקים בעניין ולדעתו השערים היו עיליים. הוא מסיק זאת בעקבות החפירות שערכו הערבים בהר, שעולה מהן כי השטח הדרומי לא היה מכוסה בעפר בזמן הורדוס.

השערים התקיימו בתקופת בית המקדש השני, ייתכן שעוד לפני מקדש הורדוס. השערים מתועדים במשנה במסכת מידות, המספרת על חמשת שערי הר הבית:

חמישה שערים היו להר הבית: שני שערי חולדה מן הדרום - משמשין כניסה ויציאה, קיפונוס מן המערב - משמש כניסה ויציאה, טדי מן הצפון - לא היה משמש כלום, שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה, שבו כהן גדול השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאים להר המשחה.

הכותל הדרומי הוא קיר התמך הדרומי של רחבת הר הבית בירושלים. בנוסף, בחלקו המזרחי, הכותל הדרומי מהווה את הקיר הדרומי של העיר העתיקה כולה.

מקובל כי הקיר הנוכחי עובר בתוואי שקבע הורדוס לאחר הרחבת מתחם הר הבית החשמונאי. ניתן לראות שהנדבכים התחתונים של הכותל הדרומי הם בעלי סיתות שוליים הרודיאני אופייני המוכר מאבני הכותל המערבי. בפינה הדרום מזרחית של החומה השתמרו כ-30 נדבכים הרודיאנים היורדים עד לסלע האם.

בכותל נמצאו שרידים של שער משולש ושער כפול (מוסתר ברובו על ידי חומת העיר העתיקה). למרות שהשערים הנוכחיים מאוחרים לתקופת הורדוס (אומאים) משוער כי הם נמצאים במקומם של שערים מסוף תקופת בית המקדש השני. השם המקובל, שערי חולדה, לקוח מהמשנה במסכת מידות. מתוך השערים היה צורך לעלות מתחת לאדמה עד ההגעה לרחבת הר הבית. בקצהו המזרחי של הכותל נמצא שער יחיד, מהתקופה הצלבנית. כיום, כל השערים סתומים.

הכותל הדרומי ורחבתו היו חלק מהחפירות הארכאולוגית של בנימין מזר לאחר מלחמת ששת הימים, והיום נמצאים בשטח הגן הארכאולוגי ירושלים.


הכותל המערבי (או כפי שנהוג לכנותו בקיצור: הכותל) הוא חלקו המערבי של קיר התמך שבסוף תקופת בית שני הקיף את הר הבית, הנחשב למקום הקדוש ביותר ליהודים.

הכותל המערבי הינו שריד של קיר התמך של הר הבית שנבנה בסוף תקופת בית שני. למעשה, הכותל הינו קיר התמך המערבי של מתחם הר-הבית המורחב שאותו בנה הורדוס. הכותל אינו חומה, שכן לא נועד להגנה, ומצידו הפנימי, מילא הורדוס את הר הבית בעפר ובמבנים תת-קרקעיים, כדי להרחיב ולפאר את שטחו.

כיום, רובו של הכותל קבור תחת פני השטח, מלבד רחבת הכותל המערבי, הכותל הקטן (ראו להלן), ומספר מקומות בהם הכותל חשוף ומשמש בתור קיר לבתים פרטיים ברובע המוסלמי.

חלק מהכותל נמצא גם בגן הארכאולוגי בסמוך לרחבת התפילה. בגן הארכאולוגי אפשר לגשת גם לכותל הדרומי.

מנהרות הכותל הוא כינוי למערך של חללים שמתפרשים מקצהּ הצפוני של רחבת התפילה בכותל המערבי של הר הבית ועד הקצה הצפוני של כותל זה. המנהרה עצמה היא חפירה שערך משרד הדתות מתחת למפלס החיים בעיר העתיקה, והיא נמצאת מתחת לשכונות מגורים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. לצד המנהרה המתחם כולל מבנים מתקופת בית שני ומימי הביניים, בורות מים, אתר מחצבה ובית כנסת מול המקום המשוער של קודש הקודשים של בית המקדש.