הכותל המערבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הכותל המערבי (או כפי שנהוג לכנותו בקיצור: הכותל) הוא חלקו המערבי של קיר התמך שבסוף תקופת בית שני הקיף את הר הבית, הנחשב למקום הקדוש ביותר ליהודים.

תוכן עניינים 1 ייעודו המקורי של הכותל 2 הכותל במסורת היהודית 3 הכותל במסורת המוסלמית 4 ניסיונות יהודיים לרכישת הכותל 5 הכותל בעת החדשה 5.1 מעמד מדיני 6 כתובות על גבי אבני הכותל 7 הכותל הקטן 8 הערות שוליים 9 לקריאה נוספת 10 ראו גם 11 קישורים חיצוניים

ייעודו המקורי של הכותל

הכותל המערבי הינו שריד של קיר התמך של הר הבית שנבנה בסוף תקופת בית שני. למעשה, הכותל הינו קיר התמך המערבי של מתחם הר-הבית המורחב שאותו בנה הורדוס. הכותל אינו חומה, שכן לא נועד להגנה, ומצידו הפנימי, מילא הורדוס את הר הבית בעפר ובמבנים תת-קרקעיים, כדי להרחיב ולפאר את שטחו.

כיום, רובו של הכותל קבור תחת פני השטח, מלבד רחבת הכותל המערבי, הכותל הקטן (ראו להלן), ומספר מקומות בהם הכותל חשוף ומשמש בתור קיר לבתים פרטיים ברובע המוסלמי.

חלק מהכותל נמצא גם בגן הארכאולוגי בסמוך לרחבת התפילה. בגן הארכאולוגי אפשר לגשת גם לכותל הדרומי.

הכותל במסורת היהודית

הערבים כינו את הכותל בשם "כותל הדמעות" או "כותל הבכי" (حائط المبكى, חאאֶ'ט אלמַבְּכָּא), על שם תפילותיהם ובכיים של היהודים שבאו להתפלל שם, וכינוי זה התקבל יותר מאוחר גם לתיאור הכותל בשפה האנגלית (The Wailing Wall).

מדרש חז"ל ידוע קובע כי "שכינה לא זזה מעולם מהכותל המערבי", אך אין הכוונה למבנה שאותו מקובל לכנות היום "הכותל המערבי" אלא לאחד מכתלי בית המקדש.

תפילות של יהודים באתרים סביב חומת הר הבית (לאחר חורבן בית שני) מתועדות כבר מהמאה הרביעית לספירה בסיפורי נוסעים ועולים לרגל. נראה שהמנהג להתפלל סמוך לכותל המערבי התגבש במאה ה-16 בימי ראשית השלטון העות'מאני בירושלים.

עדות ראשונה לתפילות אבלות של יהודים מול חומות הר הבית נמצאת בדבריו של "הנוסע מבורדו" - עולה רגל צרפתי נוצרי שהגיע לירושלים בשנת 333 לספירה^[1]:

	יש שתי אנדרטאות של אדריאנוס, ולא רחוק מהאנדרטאות נמצאת אבן נקובה שהיהודים באים אליה כל שנה ומושחים אותה בשמן. הם מקוננים על עצמם באנחות וקורעים את בגדיהם ואז עוזבים
-- "יומן מסע מבורדו לירושלים", תיאור ירושלים, חלק 591

התיאור מתייחס ככל הנראה לטקסי האבלות של תשעה באב. מקומה של "האבן הנקובה" אינו ברור, אך מעריכים שהיא עמדה דווקא באזור הפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית. באותה תקופה הוטלו מגבלות על כניסת יהודים לירושלים, כך שיהודים פקדו בעיקר את הר הזיתים שממנו היה אפשר להשקיף על הר הבית. כיוון שכך, ייחסו יהודים חשיבות מיוחדת דווקא לכותל המזרחי של חומת הר הבית, כיוון שהוא הנשקף מהר הזיתים, וכיוון שממנו יצאו הכהן הגדול ועוזריו להכין אפר פרה אדומה בימי המקדש.

על פי חלק מהחוקרים, המונח "הכותל המערבי" לא התייחס לחומת הר הבית כי אם לכותלו של המקדש עצמו. זהו הקיר המערבי המיוחס למבנה ה"דביר" - קודש הקודשים. עד למאה השביעית, עמדו דומם חורבותיו של בית המקדש ואף שליט לא סילק אותן. אולם, במאה השביעית מגורשים השליטים הביזנטיים מן הארץ על ידי הפרסים, וזאת בתמיכת הקהילה היהודית של ירושלים. לאחר שנים מעטות, חזרו הביזנטים - וכעונש הם מפנים את חורבותיו של בית המקדש, כולל את כותלו המערבי, אשר עד אז עדיין ניצב מבין ההריסות. תחת ההריסות הם בונים תשתית לכנסייה מתומנת. אולם זמן קצר לאחר מכן הם מגורשים על ידי הערבים שכבשו הארץ, ולא מספיקים להוציא לפועל תוכניתם לבנות בזיליקה על ההר.^[2]

לאחר הכיבוש הערבי-מוסלמי של ירושלים בשנת 638, שוקמה רחבת הר הבית ונבנו עליה המסגדים העומדים עליה עד היום. יסודותיה המתומנים של הכנסייה המתומנת שימשו בסיס לבנייתה של כיפה הסלע. בתקופה זו התיר השלטון המוסלמי ליהודים לגור בירושלים. מכאן ואילך התגבש מנהג של תפילה באזור הדרומי-מזרחי של חומת הר הבית, ובמיוחד סמוך לשערים שבנו המוסלמים בכותל המזרחי ובכותל הדרומי. על הכתלים האלה נמצאו כתובות ובהן שמות של יהודים שפקדו אותם.

בנימין מטודלה שביקר בירושלים בסוף המאה ה-12, מזכיר מקום מול כיפת הסלע: "...כותל מערבי, אחד מהכתלים שהיו במקדש בקודש הקודשים, וקוראים אותו שער הרחמים, ולשם באים היהודים להתפלל בפני הכותל בעזרה". תיאור דומה מופיע בספרו של רבי יצחק חילו, "שבילי ירושלים", שנכתב ב-1333, וגם בתיאור זה נזכר "הכותל המערבי" כשם נרדף ל"שער הרחמים".

התיאור הראשון שאפשר לייחס בוודאות למקום הנקרא היום הכותל המערבי הוא משנת 1488 ונכתב בידי רבי עובדיה מברטנורא בעקבות ביקורו בירושלים. במהלך המאה ה-15 מתרבים התיאורים של הכותל המערבי בדיווחים של נוסעים יהודים וקראים ונראה שבתקופה זו כבר הפך המקום לאתר תפילה יהודי מוכר. זמן קצר לאחר כיבוש ירושלים בידי העות'מאנים (שנת 1517), החל השלטון העות'מאני לשקם את העיר ואת המבנים שבה, ואף עודד יהודים מממגורשי ספרד להתיישב ברחבי האימפריה העות'מאנית בכלל ובארץ ישראל בפרט. לפיכך, יהודים רבים יותר יכלו לפקוד את המקום והחל להתקיים בו אתר תפילה קבוע.

הכותל במסורת המוסלמית

במסורת המוסלמית נזכר הכותל המערבי כמקום אליו קשר הנביא מוחמד את הבהמה הפלאית שלו אל-בוראק לאחר מסע הטיסה הלילי שלו ממכה אל מסגד אל-אקצא. לכן נקרא הכותל בפי המוסלמים גם אל-בוראק. המופתי אמין אל חוסייני עשה שימוש במסורת זו, בנוסף לטיעונים משפטיים כאלה ואחרים, כדי לדרוש בעלות על הכותל בתקופת המנדט הבריטי. בעבר לא היה קונצנזוס על המסורת הזאת בקרב ההוגים המוסלמים, אולם היא נעשתה מקובלת יותר ויותר במהלך המאה ה-20 ככל שהסכסוך בין היהודים לערבים בירושלים גבר, בפרט מאז מאורעות תרפ"ט שהחלו בכותל המערבי, ומכונות לפיכך בערבית "מהפכת אל-בוראק". כיום אין מוסלמים רבים המערערים על המסורת הזו. בעבר אמרו הוגים מוסלמים אחדים כי סביר שבהמת הרכיבה הפלאית אל-בוראק נקשרה דווקא לכותל הדרומי, כיוון שמסגד אל אקצא סמוך אליו. באנציקלופדיית האסלאם אין שום אזכור לכותל המערבי כקשור לאסלאם וגם בספרי תיירות של הוקף עד 1990 אין אזכור לעניין זה. הדבר מעלה השערות, הרווחות בעיקר בקרב תנועות הימין בישראל, שהניסיון לקשור את אמונת האסלאם לכותל המערבי נבע למעשה ממניעים פוליטיים [1].

ניסיונות יהודיים לרכישת הכותל

בימי השלטון העות'מאני נחשב הכותל לחלק מהשטח שהיה בבעלות הנהלת הווקף על הר הבית. כך עולה מתיעוד של שני ניסיונות שערכו יהודים לקנות את הכותל מידי הווקף, כדי להופכו לרכוש יהודי. ב-1887 ניסה הברון אדמונד דה רוטשילד לרכוש את הכותל בעת ביקורו בארץ. ליוזמה זו התנגדו רבני ירושלים שחששו מתגובה קשה של המוסלמים בעיר. יוזמה נוספת הייתה בשנת 1914. בשנה זו פנה דוד ילין אל שגריר ארצות הברית באיסטנבול, הנרי מורגנטאו האב, וביקש ממנו לפעול להסכמת השלטונות העות'מאניים למכירת הכותל ל"חברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ ישראל" שנוסדה בידי ילין ואחרים. ילין העריך את הסכום שיש לגייס במיליון פרנק צרפתי. ^[3]

הכותל בעת החדשה

הכותל עבר לידי ישראל במלחמת ששת הימים, ומאז הגישה אליו חופשית ליהודים וללא-יהודים. תמונת הצנחנים הצופים אל הכותל לאחר כיבוש העיר העתיקה היא מהתמונות המפורסמות בתולדות מדינת ישראל.

לאחר המלחמה נהרסה שכונת המוגרבים ששכנה מול הכותל, ובמקומה נבנתה רחבה למתפללים ולמבקרים. אזור תחום ברחבה המשתרע עד הכותל עצמו נחשב כבית כנסת, ובכניסה אליו מתבקשים המבקרים לכסות את ראשם. כמו כן יש באזור זה הפרדה בין נשים לגברים.

התפילה במקום מתנהלת על פי כללי היהדות האורתודוקסית, דבר שמעורר מדי פעם מחלוקות. דרישתן של נשים דתיות מקבוצת נשות הכותל (חלקן רפורמיות) להתפלל ברחבת הכותל כשהן עטופות בטליתות, נדחתה. פנייה לבג"ץ הביאה לפשרה שעל פיה הן יתפללו בסמוך לכותל אך מחוץ לאזור התחום ברחבה.

אל מול הקונצנזוס בדבר חשיבותו הדתית והלאומית של הכותל עומדים דבריו של ישעיהו ליבוביץ, במכתב למערכת "הארץ" שהתפרסם ב-21 ביולי 1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, וגינה את הנהירה לכותל בכלי רכב בעצם חג השבועות, והוסיף:

	אשר לליכוד הלאומי בצלו של הכותל - הנה הצעתי: תתוקן הרחבה שלפני הכותל כדיסקוטק הגדול ביותר במדינת ישראל, וייקרא שמו "דיסקוטק השכינה". דבר זה ישביע את רצונם של כל החוגים והפלגים בעם: של החילוניים - בשל היותו דיסקוטק, של הדתיים - בשל שם השכינה הנקרא עליו.
-- הדיסכותל

היום הכותל משמש כבית כנסת עממי, בו נערכים מאות של מניינים במהלך כל יום. רב הכותל הוא הרב שמואל רבינוביץ. נהוג שנערים המגיעים לגיל מצוות עולים לכותל כדי לעלות לתורה. כמו כן, חטיבת הצנחנים וחיל המשטרה הצבאית משביעים את חייליהם בכותל. ונערכים בו אירועים ממלכתיים נוספים, כמו פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

מבקרים בכותל נוהגים לכתוב פתקים עם בקשות לאלוהים ולשימם בין אבני הכותל. בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית אפשרית הגישה לכותל גם מרחוק. מספר ארגונים יהודיים ובהם ישיבת אש התורה מפעילים מצלמת-אינטרנט המשדרת לאינטרנט תמונה עדכנית במהלך כל שעות היום מהכותל ובכך מביאים את הכותל לכל מקום בעולם. כמו כן, ישנו שירות חינם של חברת בזק לקבלת בקשות מכל רחבי העולם בפקס ובדואר אלקטרוני, על מנת לשים אותן בכותל.

על-פי דרישת בג"ץ, עקב עתירה של קבוצת קבוצת "נשות הכותל" הרפורמית, משמש קטע של הכותל שבגן הארכאולוגי, סמוך לקשת רובינסון, לתפילות משותפות של גברים ונשים.

מעמד מדיני

הכותל נכבש במלחמת ששת הימים, ועל כן הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בריבונות הישראלית עליו. אף על פי כן, יש תמיכה רחבה בעולם להשארתו בידי ישראל בכל הסדר קבע. תמיכה זו אינה מתייחסת להר הבית הצמוד לכותל.

כתובות על גבי אבני הכותל

על אחדות מאבני הכותל המערבי (וכך גם בכותל הדרומי) נחרתו במהלך השנים כתובות עבריות על ידי עולי רגל יהודים שביקרו במקום.

הכתובת הקדומה ביותר מצויה מתחת לקשת רובינזון ומצטטת מדברי הנביא ישעיהו. כתובת זו מתוארכת למאה ה-4 לספירה. ברחבות הכותל המערבי מצויות בנדבכים שמעל לראשי המתפללים מספר רב של כתובות המאזכרות שמות עבריים, כנראה של עולי הרגל עצמם שבכך ביקשו להנציח את שמם על גבי האבנים הקדושות. כתובות אלו נחרתו על אבנים שהיו בעבר בגובה המתפללים, אך בשל הנמכת מפלס הרחבה קשה כיום לראותן. בין הכתובות, היו שמולאו בצבע כדי להבליט את הכתובת על פני האבן ושאר הכתובות, עם חלוף השנים הצבע נעלם או הוסר והכתובות התמזגו עם גוון האבן.

מכיוון שברחבת הכותל (עד לשנת 1967) לא היה מעולם פיקוח דתי קפדני לאורך כל שעות היום, היה ניתן לבצע את אותן יצירות גרפיטי. על פי ההלכה הדבר אסור בתכלית האיסור (בדומה לסיבה שהגרפיטי נאסר). התייחסות לדבר ניתן למצוא בספרות השו"ת, בדורנו נשאל הראשון לציון הרב שלמה עמאר על ידי רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים שמואל רבינוביץ בנוגע לחיזוק אבני הכותל. הרב עמאר בתשובה הנ"ל פירט על פני כמה עשרות עמודים את מעמד וגדרי קדושתו של הכותל המערבי בהתבססו על מקורות רבים ואיתנים^[4].

הכותל הקטן

ערך מורחב – הכותל הקטן

הכותל הקטן הינו אתר תפילות יהודי, הנמצא בהמשכו של הכותל המערבי של הר הבית צפונה, סמוך למקום קודש הקודשים. במקום מתקיימות תפילות המאורגנות על ידי ארגון "כותלנו" מיסודה של ישיבת עטרת כהנים.

הכותל הקטן הוא המקום השני בקרבתו (מחוץ להר הבית) אל המקום המקובל כמקום קודש הקודשים. במנהרות הכותל נמצא "שער וורן", אשר נמצא מול קודש הקודשים במדויק.

הכותל הקטן נמצא סמוך לשער הברזל, ולמבקרים בו מתאפשרת לרוב הצצה אל תוך הר הבית. ביקור במקום ממחיש את הווי הכותל לפני מלחמת ששת הימים, כאשר מדינת ישראל יצרה את רחבת הכותל הגדולה המוכרת לנו. 'רחבת' הכותל הקטן היא סמטה צרה (כ-3 מטר) המצפין מרחוב שער הברזל ומוביל לבתי מגורים פרטיים. בכך, תנועת האנשים העוברת בה פחותה משהייתה בכותל ה'גדול ', שהייתה מעבר ראשי בגיא המרכזי לעבר שער האשפות.

הערות שוליים

1. ^ הקטע תורגם מהנוסח האנגלי של אוברי סטיוארט משנת 1887, כפי שמופיע באתר זה. הטקסט במקורו נכתב בלטינית.
2. ^ מאיר בן-דב, מרדכי נאור, זאב ענר הכותל, בהוצאת משרד הביטחון.
3. ^ מכתבו של דוד ילין לשגריר ארצות הברית באיסטנבול פורסם ב-15 במאי 2007 בידי "הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" בירושלים. ראו דיווח בעיתון הארץ.
4. ^ התשובה מופיעה (בין השאר) בחוברת "עיטורי כהנים", גיליון 245, תשס"ה (עמודים 11 - 34).

לקריאה נוספת

מאיר בן-דב, מרדכי נאור וזאב ענר, הכותל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1981. אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), הכותל המערבי - אריאל 180-181, תשס"ז.

ראו גם

• מנהרות הכותל
• הר הבית
• העיר העתיקה
• ירושלים

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: הכותל המערבי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הכותל המערבי

• הכותל - אתר הכותל, מצלמות שונות מהכותל ומידע על אירועים שנערכים בו בזמנים שונים.
• סיור וירטואלי בכותל - צולם בדצמבר 2007
• דב בן מאיר, הכותל המערבי: מאימתי?, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
• ד"ר זאב וילנאי, הכותל המערבי במסורת ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
• מצלמת הכותל באתר אש התורה
• פורטל תמונות של ירושלים הכותל המערבי
• אתר לא רשמי המרכז מידע תיירותי אודות הכותל
• שיחרור הכותל והעיר העתיקה - הקלטה של שידור רדיו היסטורי
• ירושלים הקדומה מתגלית בחפירות הסמוכות לכותל מתוך אתר "לדעת".

דף זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. לפרטים וסיבות עיינו בדף הגרסאות הקודמות ובדף השיחה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה.