נושא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נושאלעז: "סובייקט") הוא מונח בתורת התחביר המציין את מעמדו התחבירי של רכיב המשפט שמתאר או מאפיין נשוא המשפט (בלעז פרדיקט). יש להבחין בין השימוש במונח נושא כמתאר מעמד תחבירי מוגדר בשפה נתונה, לבין השימוש במונח זה כמתאר מעמד תחבירי התקף בכל השפות (הגם שהדוגלים בדקדוק אוניברסלי אינם מקבלים הבחנה זו). בעוד עבור שפה נתונה ניתן להציע איפיוניים פנים-לשונים למעמד הנושא (ראו דיון בנושא העברי בהמשך), קשה להציע איפיונים התקפים לכלל הלשונות. עיקר הקושי נובע מכך שמושג הנושא משלב בתוכו במסורת הבלשנית שלושה איפיונים שונים:

  • אפיון לפי מבנה המסר: הנושא הינו התמה של המשפט. כלומר, הנושא הוא הרכיב הידוע, ש"עליו מדבר המשפט". יספרסן השתמש במונח נושא פסיכלוגי לתיאור אפיון זה.
  • אפיון לפי תפקיד סמנטי: במשפט פועלי ניתן לאפיין את הנושא כמבצע הפעולה (בלעז אגנס או agent), אך אפיון זה בעייתי עבור משפט סביל. יספרסן השתמש במושג נושא לוגי לתיאור אפיון זה.
  • אפיון תחבירי: פעמים רבות ניתן לאפיין את הנושא לפי אמות מידה צורניות-תחביריות, כדוגמת הרכיב במשפט אשר גורר התאם עם הפועל, הרכיב אשר מסומן ביחסת נומינטיב וכדומה.

הנושא בתחביר העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית קל לאפיין את נושא המשפט הפועלי, כרכיב במשפט אשר גורר התאם עם הפועל:

הילד אכל תפוח.
הילדה אכלה תפוח.

במשפט השמני המצב סבוך יותר. על פי רוב, הנושא מאופיין בהיותו הרכיב המיודע של המשפט, בעוד שהנשוא הוא הרכיב הבלתי מיודע:

הילד גבוה.
המלך הוא עירום.

אפיון זה בעייתי במשפטים שמניים שבו שני הרכיבים הם מיודעים או בלתי-מיודעים:

ילדים זה שמחה.
הנשיא הוא ראש המדינה.

בפועל, זיהוי הנושא במשפטים שמנים נעשה לפי מבנה המסר: הרכיב הידוע, ש"עליו מדבר המשפט" מאופיין כנושא.

במשפטים אחרים, זיהוי הנושא מתבסס בעיקרו על קונבנציה תחבירית:

יש לי כסף.
אסור לעשן.

הנושא במשפט סביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור מעלה, הנושא ניתן להגדרה על ידי מאפיינים שונים. לעתים, מאפיינים אלו אינם עולים בקנה אחד. דוגמה בולטת לכך היא משפט הסביל, שבו מבצע הפעולה איננו הטופיק. לדוגמה:

החברה הוקמה בידי יוסי כהן.

במשפט זה, מבצע הפעולה הוא "יוסי כהן" אך הטופיק (הרכיב הידוע, שעליו מדבר המשפט) הינו "החברה". התחביר העברי מאפיין בכל זאת את "החברה" כנושא המשפט, כיוון שזהו הרכיב הגורר התאם עם הפועל. מבחינה בין לשונית, משפטים סבילים מיוחדים בכך שדווקא מקבל הפעולה נמצא במעמד הנושא, ולא מבצע הפעולה. לכן, ייתכנו משפטים סבילים ללא מבצע פעולה מפורש:

האש כובתה.

הנושא במבט בין לשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפות רבות (שבדית, למשל) אין התאמה בין הנושא לפועל, ובשפות אחרות (שפות ארגטיביות, כמו בסקית) הפועל מתאים דווקא למושא, או לנושא ולמושא גם יחד; לכן כלל ההתאם לא יכול לשמש כבסיס להגדרה אוניברסלית.

נושא סתמי ואימפרסונאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות מסוימות דורשות קיומו של נושא תחבירי, גם כאשר לפועל אין מבצע פעולה. דוגמה לכך הוא שם הגוף האנגלי it במשפט הבא:

it rains

נושא זה מכונה נושא סתמי (בלעז dummy subject). לעתים משמש הנושא הסתמי לציון נושא אימפרסונאלי (נושא לא-אישי), אשר מתייחס למבצע פעולה אנושי, אך לא מוגדר:

גנבו לי את המכונית
אומרים שיירד גשם.

בשפות רבות, כגון בעברית, נושא זה מצוין על ידי התאם של גוף נסתרים, ואילו בשפות אחרות קיים כינוי גוף מיוחד לנושא זה כגון man הגרמני או on הצרפתי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • O. Jespersen, The Philosophy of Grammar
  • W. Croft, Typology and Universals, Cambridge University Press (2003)‎
  • E.L. Keenan, ‘Passive in the World’s Languages’, in: T. Shopen (ed.), Language Typology and Syntactic Description, Vol. I, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 243–281