סוזן קיטינג גלספל
 | |
| סוזן קיטינג גלספל | |
| לידה |
1876 דבנפורט, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1948 (בגיל 72 בערך) פרובינסטאון, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת דרייק, אוניברסיטת שיקגו |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תחום כתיבה | מחזות |
| יצירות בולטות |
Alison's House |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה | פוליצר |
| חתימה |
 |
  | |
סוזן קיטינג גלספל (באנגלית: Susan Keating Glaspell; 1 ביולי 1876 – 27 ביולי 1948) הייתה כותבת מחזות, שחקנית, סופרת ועיתונאית אמריקאית. גלספל ידועה בכך שייסדה, ביחד עם ג'ורג' קוק, את קבוצת "שחקני פרובינסטאון" (Provincetown Players) רבת ההשפעה[1]. בין עבודותיה המפורסמות ביותר - המחזות "Alison's House" ו-"Trifles" עבודותיה עסקו בנושאים פמיניסטיים ואקטואליים לאותה תקופה. "Alison's House" זכה בפרס פוליצר בשנת 1931[2]. גלספל הייתה האישה השנייה בהיסטוריית ארצות הברית שזכתה לפרס הזה על עבודות ספרות דרמה.
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלספל נולדה בשנת 1876, בדבנפורט, איווה. הוריה - אביה, אלמר גלספל, ואמה, אליס קיטינג - היו חקלאים. במשך כל ילדותה התגוררה בחוות הוריה, שם גדלה על עקרונות העבודה הקשה וההתמדה.[1] היא למדה בבית ספר ציבורי דבנפורט, ואחרי שסיימה את לימודי התיכון, החלה לימודיה באוניברסיטת דרייק בדה מויין, שם למדה ספרות וקלאסיקות ספרותיות.[3]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1913, גלספל התחתנה עם ג'ורג' קראם קוק, שהיה כותב מחזות, סופר ופרופסור, ועברה איתו לניו יורק. גלספל עצמה רצתה ילדים משלה, אבל לאחר הפלה טבעית בשנת 1914, החליטה שהניסיון להיכנס להריון שנית יהיה דבר מסוכן לבריאותה. במקום זאת, היא הייתה לדמות הורית לשני ילדיה החורגים, נילה והארל.[3]
קריירה אומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלספל סיימה את לימודיה באוניברסיטה בשנת 1899, והחלה באותה שנה לעבוד כעיתונאית. לאחר כשנתיים, גלספל עזבה את העיתון וחזרה לדבנפורט במטרה להשקיע את כל זמנה בכתיבת ספרות בדיונית. הסיפורים שכתבה החלו להופיע בעקביות במספר כתבי עת. היא פרסמה את ספרה הראשון, "The Glory of The Conquered," בשנת 1909, שזכה להצלחה רבה. לאחר שהתגוררה שנה בפריז, פרסמה את ספרה השני, "The Visioning (1911)".[2]
בבית הקיץ שלהם בקייפ קוד, 1915, הזוג ארגן קבוצת שחקנים חובבים שהעלו מספר מחזות קצרים. בשנה לאחר מכן, יוג'יון אוניל הוכר לקבוצה, והיא החלה להיקרא "שחקני פרובינסטאון" (Provincetown Players).[2]גלספל כתבה מספר מחזות עבור הקבוצה, והמפורסם מביניהם היה "Trifles". ההצלחה המרובה של המחזה עודדה את הקבוצה לעבור לגריניץ', ניו יורק.[4]
עד לשנת 1922, "שחקני פרובינסטאון" העלו למעלה מ־90 מחזות של כמעט 50 כותבי מחזות אמריקאים. ([4]גלספל שיחקה בעצמה ברבים ממחזותיה. בתקופה הזאת נוצר קונפליקט אידאולוגי בקרב השחקנים. הקבוצה, שהחלה בתור "מגרש משחקים" לכותבי מחזות ומרחב עבודה תיאטרלי נהפכה לקבוצה שדגשה מסחרי וכספי. היו כאלה שדבקו בעמדתם שהקבוצה צריכה להישאר נאמנה לגרסתה המקורית, והיו כאלה שטענו להפך ותמכו בעקרונות החדשים שלה. גלספל וקוק התמנו עם הראשונים, ובעקבות כך שלא הסכימו עם שינוי הקבוצה ועקרונותיה החדשים, מאוחר יותר באותה שנה, הם עברו לגור בדלפי, יוון. קוק נפטר שם שנתיים לאחר מכן.[4]
גלספל חזרה לניו יורק. היא פגשה את נורמן מאטסון, סופר צעיר ממנה בהרבה. הם עברו לגור ביחד לתקופה, ומעולם לא התחתנו באופן רשמי. בשנת 1927, היא פרסמה את הביוגרפיה שכתבה לבן זוגה המנוח, ג'ורג' קוק, הנקראה The Road to The Temple. (4)[4]
בעקבות אותו הקונפליקט הפנימי של "שחקני פרובינסטאון" והשינוי הדרמטי שעברו מאז הקמתם, גלספל ניתקה את עצמה סופית מהקבוצה. (4) [4]
גלספל לא חזרה לכתיבת מחזות עד לשנת 1930, שבמהלכה, כתבה את אחד ממחזותיה המפורסמים ביותר, "Allison's House." הוא היה מבוסס על סיפור חיה של אמילי דיקינסון. המחזה זכה בפרס פוליצר בשנת 1931.[4] בשנת 1940, היא הוציאה לאור את ספר הילדים היחיד שלה, "Cherished and Shared of Old".
גלספל נשארה לגור בפרובינסטאון, מסצ'וסטס, עד למותה בשנת 1948. בשנת 1967, תשע עשרה שנים לאחר מותה, סוזן גלספל נכנסה להיכל התהילה של הנשים של איווה. (4)[4]
פעילות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חיה, גלספל כתבה תשעה ספרים, ארבעה עשר מחזות, וסיפורים קצרים ומאמרים רבים מאד.[1] בעבודותיה, גלספל השתמשה בטכניקות תיאטרליות מודרניות לזמנה. היא הייתה אחת מכותבת המחזות הראשונות שכתבה נשים מודרניות והציגה את חיפושיהן אחר עצמאות ומימוש עצמי.[3][4] ב"fidelity" ו "suppressed desires" גלספל התנסתה בסימבוליות ובימוי אקספרסיוניסטי. לתקופה, עבודותיה הושפעו מהזרם הפרוידיאני, ובחלק מעבודותיה היא עוסקת בשיגעון, מצב נפשי ומחלות נפש. ([3]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1931, פרס פוליצר.[2]
עבודות מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Visioning, 1911
- The Glory of The Conquered, 1909
- The Road to The Temple, 1927
מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Inheritors, 1921
- The Outside, 1917
- The Verge
- Trifles, 1916
סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A Jury of Her Peers
- At Twilight
- For Love of the Hills
- Freckles M'Grath
- From A to Z
- Government Goat
- His America
- His Smile
- How the Prince Saw America
- One of Those Impossible Americans
- Out There
- The Anarchist: His Dog
- The Last Sixty Minutes
- The Man of Flesh and Blood
- The Plea
- The Preposterous Motives
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סוזן קיטינג גלספל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סוזן קיטינג גלספל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי סוזן קיטינג גלספל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
סוזן גלספל, דף שער בספרייה הלאומית
