סלסה (ריקוד)

סלסה היא סגנון ריקוד לטיני שהתפתח בתחילת המאה ה-20 בקובה של לפני המהפכה הקומוניסטית. בתחילת דרכה הושפעה הסלסה מיוצרים פורטוריקנים, והיא הופצה לכל העולם המערבי מניו יורק. הסלסה התפתחה במקור מצעדי הבסיס של ריקוד הסון הקובני והוואוואנקו האפרו-קובני בשילוב אלמנטים מריקוד הסווינג, הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה, ומגוון ריקודים אפרו-קובניים אחרים.

הריקוד נרקד על מוזיקה לטינית במקצב 4 רבעים, מבוססת על סון, טימבה או ממבו.

סגנונות סלסה

קיימים מספר סגנונות עיקריים, שהתפתחו במקומות שונים.

סלסה קובנית זוגית

סלסה קובנית זוגית מאופיינת בצעדים בתנועה מעגלית בשילוב תנועות אגן זורמות של שני בני הזוג, הידועות בשם "דספלוטה". הרקדנים נוטים להתרכז בתנועת גוף זורמת, ולא במימוש וריאציות מסובכות. קיים דגש חזק על תנועת כתפיים ואגן, והריקוד הוא מיני במובהק. המהגרים הקובנים במיאמי פיתחו סגנון ריקוד שונה במקצת, בסגנון זה ישנו דגש חזק על וריאציות מסובכות המבוצעות תוך כדי תנועה במעגל של בן זוג אחד יחסית לשני. ווריאציות אלו מבוצעות כאשר ידי המובלת והמוביל הינן אחוזות, ולכן הן מכונות לעתים "קשירות", לאור האסוציאציות שהן מעלות.

רואדה (מעגל)

ערך מורחב – רואדה

הרואדה היא ריקוד רחוב קובני במקור, הנרקד במעגל של זוגות. כל הזוגות מבצעים את אותן הווריאציות המסומנות מראש באמצעות איתותי ידיים וצעקות של אחד המשתתפים, המשמש כקאנטנטה (בתרגום: זמר) - ומוביל את הרואדה. המושג "קזינו רואדה" מתאר את סגנון זה, משום שהסגנון הומצא בתור סגנון קליט וקל עבור תיירי הימורים מערביים שהגיעו להוואנה, ונרקד מחוץ לבתי ההימורים. הריקוד דורש מהמשתתפים ידע של הסימנים המוסכמים ושל שמות התרגילים, ובמהלכו בני הזוג מתחלפים באופן מתמיד, כך שהריקוד אינו מיני.

Cross Body Lead Style

סגנון זה מקורו בארצות הברית, ומאופיין בהשפעות סלוניות שחדרו לריקוד הקובני. כמו כן, בני הזוג מקפידים בריקוד על היצמדות לקו ישר, כאשר הווריאציות מבוצעות לרוב תוך כדי העברה של הבחורה מצד אחד של הקו לצדו השני, כך שהיא חולפת לאורך הגבר (על שם צעד זה נקרא הסגנון). הסגנון יותר כוריאוגרפי מהסגנונות הדרום-אמריקאיים, ומאפשר ביטוי חופשי של בני הזוג על ידי תנועת גוף וידיים (ליידי-סטייל ומן-סטייל).

סלסה בסגנון L.A.

סלסה זו היא צורת ריקוד הדומה לסגנון הקודם, אך שמה דגש רב יותר על הריקוד בתור מופע. מאופיינת בביצוע רוטינות מורכבות של עבודת רגליים הקרויות "שיינס", שבמהלכם בני הזוג אינם שומרים על קשר עין אלא מסתכלים לכיוון הקהל הצופה בהם. בסגנון ריקוד זה בני הזוג מקפידים להישאר על קו ישר, וקיימת החלפת מקומות מדויקת בין הבחור לבחורה. התנועות חדות ומוקצנות, ולווריאציות מצטרפות "הפלות" של הבחורה.

סלסה קולומביאנית / פורטוריקנית

סגנונות ריקוד אלו שמים דגש על ביצוע של רקיעה מיוחדת בספירת ה-3 וה-7 בכל תיבה. הריקוד כמעט נטול וריאציות, כאשר בני הזוג רוקדים זה מול זה בתנועה של משיכה ודחיפה, לעתים כאשר כפות הידיים מונחות אנכית זו על זו.

סלסה בסגנון ניו-יורק

זהו סגנון המאופיין בריקוד על ספירת ה-2 במקום ה-1, שונה מהסגנונות האחרים. התנועה רכה וזורמת, תוך נסיון לשמור על קו, אך ללא הקפדה מוחלטת. התנועה נראית יותר רגועה ונמתחת על פני זמן רב יותר מאשר בסגנונות אחרים. לרוב, סגנון זה נרקד על מוזיקת ממבו ניו-יורקית.

מקצב

מכיוון שהסלסה נבנתה מתהליכים הסטוריים וחברתיים רבים, קשה לקבוע מה מייחד אותה מסגנונות מוזיקה שונים הדומים לה. המשותף בין שירי הסלסה הם שלוש תבניות מוזיקליות: טומבאו, הקלאווה, והמונטונו. מקצב ה- Clave, הקלאווה, מנוגן על ידי 2 מקלות עץ המשמיעים בדרך כלל מקצב ספיציפי איתו אפשר בקלות למצוא את קצב הסלסה. נקישות העץ נשמעות על ה-2,3,5,6.5,8 (מתוך 8 רבעים).

מקצב ה- Tumbao, הטומבאו, מנוגן בד"כ על ידי תופי הקונגס והבס המדגישים בעיקר את הפעמות 4 ו-8 (מתוך 8 רבעים).

מקצב ה- montuno, המונטונו, מנוגן לרוב על ידי קלידים, גיטרות ובהתאמה כלי הנשיפה וקובעים לרוב את צורת הריקוד (אם הדגש על ה-2 אז ירקדו ניו יורק, ואילו על ה-1 ירקדו לדוגמא L.A או קובני). המונטונו מבוסס על חזרתיות של אקורדים בשמניית הסלסה כאשר הדגש לרוב הוא על ה-1, אך מנוגן על כל פעמה שהנגן יבחר.

כאשר שלושת התבניות המוזיקליות מתקיימות בו זמנית בשיר, נשייך אותו לסגנון הסלסה, והניואנסים השונים בתוך התבניות המוזיקליות והדגשים המוזיקליים יקבעו את סגנון הריקוד.

קישורים חיצוניים

• מאגר וריאציות כולל סרטונים והסברים
• דרור שקולניק, שייק איט צי'קיטה, מגזין סיגאר.