סמל כימי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סמל כימי הוא קיצור שמו של יסוד, המייצג אותו בטבלה המחזורית ובנוסחאות כימיות והניתן לו לפי שמו, שהוא לרוב לטיני או יווני, או על שמה של אישיות. לכל יסוד סמל כימי ייחודי, בן אות אחת או שתיים, הראשונה גדולה והשנייה קטנה. לאחדים מהיסודות המלאכותיים שאין להם שם פרטי, אלא רק שם זמני, סמל זמני בן שלוש אותיות.

סמליהם הכימיים של יסודות, מסודרים לפי הסדר שלהם בטבלה המחזורית; במוזיאון הלאומי לטבע ומדע שבטוקיו

דוגמאות: שמו הלטיני של החמצן - Oxygenium, ולכן הסמל שלו הוא O. שמה הלטיני של הכספית Hydrargyrum, ולכן היא מסומנת Hg. סמלו של הרובידיום הוא Rb.

הסמלים הכימיים הראשונים הומצאו בראשית המאה ה-19 על ידי ג'ון דלטון, אשר השתמש בסמלים מיוחדים שהוא עצמו המציא. הדבר אמנם הקל על רישום נוסחאות כימיות, אך הקשה מאוד על מדפיסים, שנאלצו לייצר תווים נוספים על-מנת שיוכלו להכניס את הסימולים לספרים. לכן, כעבור כמה עשרות שנים הציע הכימאי השוודי יונס יעקב ברצליוס להחליף את הסמלים של דלטון בסמלים שמורכבים מאותיות האלפבית הלטיני, ולהתאים לכל יסוד סמל לפי שמו, שזוהי גם השיטה הנהוגה כיום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמל כימי בוויקישיתוף