טוקיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טוקיו
東京都
סמל העיר
חותם העיר
Tokyo Montage 2012.pngמלמעלה בכיוון השעון: רובע שינג'וקו על רקע הר פוג'י, גשר הקשת בענן, בית הדיאט של יפן, רובע שיבויה ועץ השמיים
מדינה / טריטוריה Flag of Japan.svg  יפן
חבל ארץ קאנטו
שטח 2,187.08 קמ"ר
גובה 6 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

8,704,569‏  (נכון ל-2009)
37,468,203‏  (נכון ל-2009)
13,650 נפש לקמ"ר (נכון ל-2009)
קואורדינטות 35°41′N 139°46′E / 35.683°N 139.767°E / 35.683; 139.767קואורדינטות: 35°41′N 139°46′E / 35.683°N 139.767°E / 35.683; 139.767
אזור זמן UTC +9
http://www.metro.tokyo.jp/ENGLISH
מפת טוקיו - בצהוב מסומנים הרבעים המיוחדים של טוקיו ובירוק כפרים עיירות ואזורים אחרים
Hanzi (traditional).svg
בערך זה מופיע גופן מזרח אסייתי.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

גשר ניג'ובאשי בטוקיו. לציבור מותר לעבור בו פעמײם בשנה: בראש השנה וביום הולדתו של הקיסר
יסודות המגדל המרכזי בטירת אדו. לפי המסורת היפנית, לאחר שהמגדל חרב באחת מרעידות האדמה, העדיף השוגון להשקיע את כל ממונו בשיפוץ העיר במקום בשיפוץ מבצרו

טוקיויפנית: 東京都 ‏- IPA: ) היא עיר הבירה של יפן המהווה את המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. טוקיו ממוקמת בחופו המזרחי של האי הונשו שהוא האי הראשי של יפן, על גדות מפרץ טוקיו. בטוקיו חיים למעלה מ-12 מיליון תושבים, ובטוקיו רבתי קרוב ל-34 מיליון תושבים, מה שהופך את המטרופולין טוקיו רבתי למטרופולין המאוכלס בעולם. למעלה משני מיליון איש המתגוררים מחוץ לעיר נוסעים בקביעות לעבוד בתוך העיר טוקיו.

טוקיו נחשבת לאחת הערים המתקדמות והמודרניות בעולם. קו הרקיע שלה עמוס גורדי שחקים המעוצבים בחדשנות בחלקם; מערכת התחבורה הציבורית שלה נחשבת לטובה בעולם; מערכת הכבישים שבה הומה ויעילה; וניתן למצוא בה אזורי קניות ובילוי נוצצים ויוקרתיים, המשלבים בין המודרניות של עיר מערבית גדולה, לבין מאפיינים יפניים מסורתיים, חלקם מיוחדים רק לאזור טוקיו.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברה, נודעה טוקיו בשם "אדו", אשר משמעותו שפך‏[1] (הכוונה היא לשפך הנהר, על שום מיקום העיר). שם העיר שונה לטוקיו (טו - מזרח | קיו - בירת) כאשר הפכה אדו לבירת הקיסרות בשנת 1868, בקנה אחד עם מסורת מזרח אסיאתית בה כוללים את המילה "בירה" בשם עיר הבירה‏[1]. בתקופת מייג'י המוקדמת, העיר נקראה גם "טוקאי" (Tōkei), הגייה אלטרנטיבית לאותן אותיות סיניות המייצגות את המילה "טוקיו"‏[2]. בכמה מסמכים מערביים ששרדו, נהוגה ההגייה "Tokei". עם זאת, ההגייה הזאת ארכאית ואינה בשימוש.‏[3]

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוקיו היא במעמד סטטוטורי זהה ל-47 המחוזות של יפן, אף שבפועל אינה מוגדרת כמחוז, אלא כמטרופולין.

הממשל המקומי של טוקיו הינו ייחודי מבין מחוזות יפן. העיר מוגדרת כ"מטרופוליס", ומנוהלת על ידי ממשלת המטרופולין של טוקיו. העיר מחולקת (כמפורט מטה) ל-23 רבעים ו-26 אזורים עירוניים נוספים, וכן כלולים בה איים רבים באוקיינוס השקט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את חשיבותה הנוכחית של טוקיו ניתן לשייך לפועלם של שני אנשים: השוגון טוקוגאווה איאיאסו, והקיסר מוצוהיטו. בשנת 1603, לאחר איחוד המדינות השונות למדינה אחת, השוגון טוקוגאווה איאיאסו (Tokugawa Ieyasu), הפך את העיר, שנקראה אז אדו (Edo) לעיר הבירה מבחינה מעשית, אם כי מבחינה פורמלית עיר הבירה ("קיו" ביפנית) המשיכה להיות קיוטו, מאחר ששם שכנה המשפחה הקיסרית. השוגון הקים את מבצרו המרשים, מקום מגוריו, מגורי לוחמיו הסמוראים והמרכז המנהלי, במקום שהיום נמצא הארמון הקיסרי (皇居). אז היה זה ממש מעל לנמל, אך כיום הוא במרכז העיר, שכן חלקים גדולים מהעיר נמצאים על מילוי אדמה מלאכותי. כתוצאה מפעולה זו גדלה העיר והפכה לאחת הערים הגדולות בעולם (במאה ה-18 התגוררו בעיר למעלה ממיליון תושבים).

לאחר ההפיכה באמצע המאה ה-19 שהפילה את השוגונים והחזירה את שלטון הקיסר, עבר בשנת 1869 הקיסר מוצוהיטו בן ה-17 מקיוטו לאדו, שינה את שם העיר לטוקיו, והפך אותה לבירה הקיסרית. את ארמונו קבע הקיסר במתחם הגדול (קוטרו כחמשה ק"מ) שבו שכן מבצרו של השוגון. כיום ניתן לבקר בחלק קטן ממתחם זה, המכונה "הגנים המערביים" , בעוד שלמתחם הפנימי ניתן להיכנס רק פעמיים בשנה: ב-23 בדצמבר, יום הולדתו של הקיסר מוצוהיטו, וב-2 בינואר, לרגל השנה החדשה. בתמונות המתפרסמות בכלי תקשורת רבים נראים הקיסר ומשפחתו יוצאים למרפסת ומנופפים מספר פעמים לקהל הרב (כ-40,000 איש המתחלפים בכל פעם).

אסונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1923 נפגעה העיר ברעידת האדמה הגדולה של קאנטו (קאנטו היה רובע מרכזי בעיר). ברעידת אדמה זו נהרגו כ-140,000 בני אדם וכשני מיליון איש ואישה איבדו את ביתם, בעיקר בשל שריפות ענק שהשתוללו בכאוס שלאחר הרעידה. כ-20 שנה לאחר מכן, העיר עמדה שוב בפני סכנה גדולה. הפצצות בעלות הברית במהלך 1945 פגעו קשה בעיר, ולמעשה החריבו כמעט את כולה.

כחלק ממאמצי השיקום המוצלחים מאוד שנערכו ביפן בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שוקמה העיר, ולמעשה נבנתה מחדש מהיסוד. התוצאה היוותה בסיס לטוקיו של היום. הוקמו בה מערכות רכבת תחתית ורכבות מצוינות, נבנו גורדי שחקים רבים, ומרכזי מסחר ובילויים קרמו עור וגידים. כיום טוקיו נחשבת למופת של השתקמות מהפצצות, בקנה מידה אחד עם ברלין המשוקמת.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוקיו ממוקמת בצפון מערב מפרץ טוקיו, לחוף האוקיינוס השקט. גודל העיר כ-90 ק"מ ממזרח למערב וכ-25 ק"מ מצפון לדרום.

אזור המטרופולין של טוקיו הינו המטרופולין הגדול בעולם. העיר מורכבת מ-23 רבעים מיוחדים, 26 ערים, 5 עיירות ו-8 כפרים.

23 רובעי טוקיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז טוקיו מורכב מ-23 עיריות, חלקן מוגדרות כרובע ("קוּ") וחלקן כעיר ("שִׁי"). כולן ישויות עירונית עצמאית, עם ראש עיר נבחר ומועצה נבחרת, אולם חלק מהפונקציות המשותפות לרבעים מנוהלות על ידי ממשלת מטרופולין טוקיו. נכון לשנת 2003, התגוררו ברבעים 8.34 מיליון תושבים. צפיפות האוכלוסין הממוצעת: 13,416 נפשות לקמ"ר.

ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת לווין של טוקיו רבתי

מערבית ל-23 הרבעים של טוקיו מצויים "ערים" ("שִׁי") אשר מעמדן המשפטי זהה למעמד ערים אחרות ביפן. ערים אלה מהוות פרברים של טוקיו, ומקום מגורים לעובדים הרבים היוממים בעיר. קבוצת ערים אלה מכונה - "מערב טוקיו".

הרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הר פוג'י הגובל בטוקיו, הנחשב לאחד מסמלי יפן ולאחד ההרים המפורסמים בעולם, ישנם מספר הרים נוספים בטוקיו. ההר הגבוה ביותר המצוי בשטח המטרופולין הוא הר קומוטורי שגובהו 2,017 מ'. הרים נוספים בטוקיו הם הר טאקאסו (1,737 מ'), הר אודאקה (1,266 מ'), והר מיטאקה (929 מ'). בחלקה המערבי ביותר של העיר נמצא מחוז נישיטאמה("גאן" ביפנית) , אשר רובו הררי מאוד ואינו מאפשר מגורים.

איים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איי איזו

במפרץ טוקיו נמצא האי המלאכותי אודאיבה. מלבדו, מרבית איים השייכים לעיר טוקיו פרוסים עד למרחק של 1,300 ק"מ ממרכז העיר. הם מנוהלים על ידי סניפים של הממשל המטרופוליני, ורובם נחשבים למעשה לכפרים ולא לחלק מטוקיו עצמה.

איי איזו

ארכיפלג אוגסווארה

פארקים לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב טוקיו מצויים שלושה פארקים לאומיים: פארק לאומי צ'יצ'יבו טאמה, פארק לאומי מייג'י נו מורי טאקו קוואסי ופארק אואנו ("מתנה קיסרית") דרומית לטוקיו נמצא הפארק הלאומי איי אוגסווארה.

אתרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיבויה, אזור בילוי הידוע כאחד ממתחמי הקניות השוקקים בעולם
  • במרכזה של טוקיו מצוי הארמון הקיסרי - במקום בו עמדה בעבר טירת אדו.
  • בניין השלטון המטרופוליני של טוקיו נמצא בשינג'וקו.
  • אזורי העסקים והכספים העיקריים של טוקיו, בהם נמצאים הנהלות הבנקים הגדולים הם מארונוצ'י ואטמאצ'י.
  • אזורי הקניות והבידור העיקריים הם אזורי גינזה ויוראקוצ'ו.
  • שיבויה הינו מרכז אופנה, קניות ובילויים יוקרתי והומה בצורה יוצאת מגדר הרגיל אפילו בקנה המידה של טוקיו. מעבר החצייה המרכזי בשיבויה, הסמוך לתחנת הרכבת שיבויה, הוא מעבר החצייה ההומה ביותר בעולם. אתרים מפורסמים בשיבויה: חנות הכלבו 109 ופסלו של הכלב האצ'יקו.
  • ברובע מינאטו-קו מצוי מגדל טוקיו, מגדל תקשורת ותצפית ומגדל תומכות הפלדה הגבוה בעולם.
  • בסומידה ניתן לצפות בעיר טוקיו ממגדל עץ השמיים, מגדל תצפית שהוא הגבוה ביותר ביפן. במגדל יש 2 תחנות תצפית. בתחנת התצפית הראשונה הוצבו מול החלונות מסכים אינטראקטיביים, המאפשרים להציג את תמונת הנוף הנשקף מהחלון כפי שהיא נראית בשעת יום ובשעת לילה.
  • באואנו מצוי פארק אואנו וגן החיות אואנו וכן מספר רב של מוזיאונים. סמוך לפארק אואנו נמצא שוק אמיוקו, אחד השווקים הגדולים באסיה, בו ניתן למצוא בגדים, אביזרי אופנה, מוצרי מזון ומתנות.

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית טוקיו חוקקה תקנה אשר מטרתה לצמצם בפליטת גזי חממה. המושל שינטרו אישיהארה יצר את מערכת איזון הפליטה הראשונה ביפן, בכוונה להוריד את פליטת גזי החממה בשיעור מצטבר של 25% עד 2020, מתחת לרמה של 2000.‏[4] טוקיו היא דוגמה לאי חום עירוני (מטרופולין אשר חם בצורה יוצאת דופן מאשר האזור המקיף אותו), והתופעה חמורה במיוחד ברבעי המטרופולין‏[5] (ולא בערים המרכיבות את טוקיו). על פי ממשלת מטרופולין טוקיו‏[6], הטמפרטורה הממוצעת השנתית עלתה בכ-3 מעלות צלזיוס במהלך 100 השנים האחרונות. זהו שינוי דרמטי כל כך, עד שבחוגים מסוימים מצוטטת טוקיו כ"דוגמה משכנעת לקשר שבין צמיחה עירונית לאקלים"‏[5]

אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסין
טוקיו רבתי 35.77 מיליון(אומדן)[7]
מטרופולין טוקיו‏[8] 13.18 מיליון
23 הרבעים 8.96 מיליון
אזור טאמה 4.1 מיליון
אזור האיים 28,000
לפי גיל
קבוצת גיל מספר באחוזים
קטינים (0-14) 1.461 מיליון 11.8%
מגיל העבודה (15-64) 8.546 מיליון 69.3%
פנסיונרים (65+) 2.332 מיליון 18.9
לפי שעות היממה (נכון לשנת 2007)
  • שעות היום: 14.978 מיליון
  • שעות הלילה: 12.416 מיליון
לפי לאום
  • תושבים זרים: 364,653 (נכון ל-2006)

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למטרופולין טוקיו יש את הכלכלכה המטרופולינית הגדולה בעולם. על פי מחקרים שנערכו, בשנת 2008 לאזור העירוני של טוקיו (35.2 מיליון תושבים) היה תמ"ג כולל של 1.479 מיליארד דולר (שווי כוח הקנייה), מה שמיקם את טוקיו במקום הראשון ברשימה‏[9]. על פי נתונים שנאספו בשנת 2009, 51 מהחברות שמדורגות במדד הפורצ'ן גלובל 500 (המדרג את 500 התאגידים הגדולים בעולם על פי הפדיון שלהן), בסיסן בטוקיו. מספר זה הוא כפול ממספר חברות במדד שנמצאות בעיר המדורגת במקום השני מבחינת מספר החברות, פריס (27 חברות)‏[10]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו גינזה - קו הרכבת התחתית הראשון באסיה, הפועל החל משנת 1924

טוקיו, כמרכז אזור טוקיו רבתי, הוא השטח הגדול ביפן מבחינת תחבורה קרקעית ואווירית. התחבורה הציבורית בתוך טוקיו נשלטת על ידי רשת ענפה של רכבות ורכבת תחתית, הידועות ביעלות וניקיון.‏[11] בנוסף, ישנן מספר מפעילות תחבורה ציבורית המספקות שירותי אוטובוסים, מונורייל, וחשמליות, המהוות אמצעי תחבורה יעיל אך שולי יחסית.

שדות תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטוקיו שני שדות תעופה מרכזיים. נמל התעופה טוקיו האנדה, שהוא נמל התעופה הגדול ביפן, ומשמש בעיקר לטיסות פנים, ונמל התעופה טוקיו נריטה (ממוקם בנריטה שבצ'יבה), המשמש בעיקר לטיסות בינלאומיות. בנוסף, לטוקיו ארבעה שדות תעופה משניים: שדה התעופה צ'ופו שב-צ'ופו סיטי, המשמש לטיסות מקומיות לאיי איזו; שדה התעופה אושימה, שדה התעופה הצ'יג'וג'ימה, שדה התעופה מייאקג'ימה.

רכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו יאמאנוטה

מערכת הרכבות היא אמצעי התחבורה הראשי של טוקיו (ושל יפן). קו יאמאנוטה, קו קייהין טוהוקו, קו צ'והו וקו סובו מהווים את קווי הרכבת העיקריים המשרתים את תושבי טוקיו. חברת הרכבות של יפן מפעילה את כל הקווים האלה, דרך חברת הבת שלה, חברת הרכבות של מזרח יפן. בעיר פועלת גם רכבת השינקנסן.
קו יאמאנוטה הוא קו מעגלי, המופעל בידי חברת הרכבות של מזרח יפן, ועובר דרך מרבית התחנות החשובות של מרכז טוקיו, ודרך האזורים השוקקים ביותר שלה: גינזה, שיבויה, אקיהברה ושינג'וקו. על פי נתונים מ-2008, ביום ממוצע נוסעים בקו יאמאנוטה כ-3.232 מיליון נוסעים. סך הכול אורכו הכולל של הקו, על כל 29 תחנותיו, הוא 34.5 קילומטר.

רכבת תחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הרכבת התחתית בטוקיו‏[12]

בהיותה מהיעילות, נקיות, מורכבות ומקיפות בעולם, נחשבת מערכת הרכבת התחתית של טוקיו, הטוקיו מטרו, לטובה ביותר בעולם. היא משמשת כציר תחבורה מרכזי בעיר, ויש הטוענים (המספרים שונים ממחקר למחקר ומשתנים באופן תדיר) שהיא מערכת הרכבת התחתית העירונית העמוסה בעולם. על הפעלת הרכבת התחתית מופקדת לשכת התחבורה של מטרופולין טוקיו ("טואיי סבוואי"). ראו למשל את קו גינזה.

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוס בטוקיו

בנוסף על השלטון המקומי המפעיל רשת אוטובוסים רחבה, פועלות בטוקיו מספר חברות אטובוסים פרטיות. לאוטובוסים בטוקיו תפקיד משני בלבד והוא השלמת קווי הרכבת התחתית.

מוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוניות משמשות את תושבי טוקיו בעיקר אחרי חצות, כאשר קווי הרכבת התחתית אינם פעילים.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאונים שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטראות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוקיו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוקיו, בהיותה אחת מהערים המערביות והגדולות באסיה, מהווה בעשורים האחרונים מוקד משיכה רב לאישים שונים בתרבות המערבית. ספרים, מחזות, סרטים וסדרות עוסקים בה.

בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהיותה של טוקיו העיר הגדולה של יפן, ומכיוון שממוקמים בה מרבית אולפני הסרטים והטלוויזיה של יפן, מהווה העיר תפאורה למרבית הסרטים, סדרות וסרטי הטלוויזיה, ואף סדרות וספרי ההנפשה היפנית (הן אנימה והן מאנגה). מספר סרטים הוליוודיים צולמו בטוקיו ובהם טוקיו ג'ו, סרט ג'יימס בונד - "אתה חי רק פעמיים", "מהיר ועצבני 3" וכן קיל ביל ואבודים בטוקיו.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוקיו מהווה את מרכז ההשכלה של יפן, ונמצאות בה אוניברסיטאות, מכללות ובתי ספר מקצועיים רבים. הטובה באוניברסיטאות יפן היא אוניברסיטת טוקיו. אוניברסיטאות חשובות נוספות הן אוניברסיטת קייו, אוניברסיטת היטוטסובאשי ואוניברסיטת ואסדה.

אוניברסיטאות בטוקיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער אקאמון באוניברסיטת טוקיו
מקדש עתיק יומין לצד מגדל טוקיו מאפיינים את השילוב הישן לחדש בטוקיו

אוניברסיטאות לאומיות

אוניברסיטאות ציבוריות

אוניברסיטאות פרטיות

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטוקיו אצטדיון ספורט אחד מרכזי, הבולט מעל השאר: הטוקיו דום. הוא אצטדיון בייסבול, בו משחקים היומיורו ג'יינטס. צורתו הייחודית זיכתה אותו בכינוי "הביצה הגדולה של טוקיו" והוא אחד המבנים הידועים בעיר.

בטוקיו שתי קבוצות בייסבול מקצועיות:

איגוד הסומו היפני ממוקם בטוקיו, ומדי שנה, בינואר, מאי, ספטמבר נערכות תחרויות סומו.

בשנת 1964 נערכו משחקי הקיץ האולימפיים בעיר ויערכו שוב בשנת 2020.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לרבים מהרבעים והערים בתוך טוקיו יש ערים תאומות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Room, Adrian, Placenames of the World.,McFarland & Company, 1996; ISBN 0786418141
  2. ^ Fiévé, Nicolas and Paul Waley, Japanese Capitals in Historical Perspective: Place, Power and Memory in Kyoto, Edo and Tokyo.2003
  3. ^ 明治東京異聞~トウケイかトウキョウか~東京の読み方, הארכיונים הלאומיים של טוקיו (2004) (ביפנית)
  4. ^ "World Business Council for Sustainable Development (WBCSD)"
  5. ^ 5.0 5.1 Barry, Roger Graham & Richard J. Chorley. Atmosphere, Weather and Climate. Routledge (2003)([1] באתר "גוגל ספרים" ספר זמין ברשת)
  6. ^ Efforts in Japan to Mitigate the Urban Heat Island Effect, אתר "Japan for Sustainability ", ספטמבר 2008
  7. ^ האומדן התפרסם ב-1 באוקטובר 2003, כך שהוא אינו מעודכן כראוי
  8. ^ ללא המחוזות הסמוכים
  9. ^ תמ"ג לערים מסביב לעולם בין השנים 2008 - 2025, באתר של Pricewaterhouse Coopers (חברה כלכלית יוקרתית)
  10. ^ החברות המובילות ב"פורצ'ן גלובל 500", על פי ערים. באתר המגזין הכלכלי של CNN
  11. ^ "A Country Study: Japan" (פרק שני), ספריית הקונגרס
  12. ^ מעודכן לאוגוסט 2010
בירות מדינות אסיה

אוזבקיסטן: טשקנטאזרבייג'ן: באקואיחוד האמירויות הערביות: אבו דאביאינדונזיה: ג'קרטה 3איראן: טהראןאפגניסטן: קאבולארמניה: ירוואןבהוטן: טהימפהובחריין: מנאמהבנגלדש: דאקהברוניי: בנדר סרי בגוואןגאורגיה: טביליסי 1הודו: ניו דלהיהמלדיביים: מאלההפיליפינים: מנילההרפובליקה הסינית: טאיפיי2הרפובליקה העממית של סין: בייג'ינגוייטנאם: האנויטג'יקיסטן: דושנבהטורקיה: אנקרה 1טורקמניסטן: אשגאבטיפן: טוקיוירדן: עמאןישראל: ירושליםכווית: כווית סיטילאוס: ויינטיאןלבנון: ביירותמונגוליה: אולן בטורמזרח טימור: דילי 3מיאנמר: נייפידאומלזיה: קואלה לומפורנפאל: קטמנדוסוריה: דמשקסינגפור: סינגפורסרי לנקה: קולומבועומאן: מאסקטעיראק: בגדאדערב הסעודית: ריאדפקיסטן: אסלאמאבאדקוריאה הדרומית: סיאולקוריאה הצפונית: פיונגיאנגקזחסטן: אסטנה 1קטאר: דוחהקירגיזסטן: בישקקקמבודיה: פנום פןרוסיה: מוסקבה 1תאילנד: בנגקוקתימן: צנעא


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים

איבדאןאיסטנבולבגדאדבואנוס איירסבוגוטהבייג'ינגבנגלורבנגקוקג'קרטהדאקהדלהיהונג קונגטהראןטוקיוטורונטויאנגוןכלכותהלאגוסלאהורלונדוןלימהמומבאימוסקבהמנילהמקסיקו סיטיניו יורקסאו פאולוסיאולסינגפורסנטיאגו דה צ'ילהקראצ'יקהירקינשאסהריו דה ז'ניירושאנגחאי

ערים שאירחו משחקי קיץ אולימפיים

אתונה (1896) • פריז (1900) • סנט לואיס (1904) • לונדון (1908) • סטוקהולם (1912) • אנטוורפן (1920) • פריז (1924) • אמסטרדם (1928) • לוס אנג'לס (1932) • ברלין (1936) • לונדון (1948) • הלסינקי (1952) • מלבורן (1956) • רומא (1960) • טוקיו (1964) • מקסיקו סיטי (1968) • מינכן (1972) • מונטריאול (1976) • מוסקבה (1980) • לוס אנג'לס (1984) • סיאול (1988) • ברצלונה (1992) • אטלנטה (1996) • סידני (2000) • אתונה (2004) • בייג'ינג (2008) • לונדון (2012)

משחקים עתידיים: ריו דה ז'ניירו (2016) • טוקיו (2020)