פה דה טרואה
בבלט, פָּה דֶה טְרוּאָה (בצרפתית: Pas de trois – צעד [ריקוד] לשלושה) הוא ריקוד המיועד לשלושה רקדנים.
חלקי הפה דה טרואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפה דה טרואה מורכב בדרך כלל מחמישה חלקים:
- Entrée (הקדמה) - כניסת הרקדנים לבמה וריקוד פתיחה משותף.
- וריאציה ראשונה - קטע סולו לרקדן הראשון.
- וריאציה שנייה - קטע סולו לרקדן השני.
- וריאציה שלישית - קטע סולו לרקדן השלישי.
- Coda (חתימה) - החלק החותם של המערך, מבוצע על ידי שלושת הרקדנים. בדרך כלל מורכב מלחן במקצב מהיר ובעל אופי מרהיב ווירטואוזי.
מריוס פטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב ריקודי הפה דה טרואה ברפרטואר הבלט הקלאסי הם חלקים מיצירות של הכוריאוגרף הגדול מריוס פטיפה. אף שפטיפה יצר פה דה טרואה רבים במהלך הקריירה שלו ברוסיה, קרוב ל-150 יצירות, רק שלושה מהם נשמרו:
- Pas de trois des Odalisques מהבלט המפורסם שהקים לתחייה "Le Corsaire" (לחן: אדולף אדם וצ'זרה פוני, ריקוד לשלוש רקדניות).
- Paquita Pas de trois מהבלט שחידש בשנת 1881 "Paquita" (לחן: לודוויג מינקוס ואדוארד דלדווז, ריקוד לשתי רקדניות ורקדן).
- הפה דה טרואה לגרסה שלו לאגם הברבורים משנת 1895 (לחן: פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, ריקוד לשתי רקדניות ורקדן).
בדרך כלל, בחלק ה-Entrée ביצירותיו של פטיפה, הרקדן שיופיע בווריאציה הראשונה ירקוד רק בכשלושה רבעים מהפתיח, לטובת מנוחה והכנה לסולו שלפניו.
