פין-יין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פִּין-יִין (כתב סיני: 拼音; פין-יין: Pīnyīn ‏- IPA: ‏[pʰín ín]) היא שיטה לכתיבת מנדרינית תקנית באותיות לטיניות. השיטה, ששמה הרשמי הוא "הַאנְיוּ פִּין-יִין" (Hànyǔ Pīnyīn), היא השיטה הרשמית (מאז 1979) לכתיבת סינית באותיות לטיניות ברפובליקה העממית של סין ובמוסדות האו"ם. "האניו פין-יין" אושרה גם בתקן של ארגון התקינה הבינלאומי (ISO-7098:1991).

השם "פין-יין" נגזר מהמלים המנדריניות pīn - "איות" (拼), ו-yīn - "צליל" (音).

פין-יין הוא כתיב פונטי במובן זה שמשקף את הגיית המנדרינית התקנית לפי כללים קבועים. עם זאת, אין יחס של 1:1 בין סימן להגה. הדבר אמור במיוחד לגבי התנועות - כל אחת מהאותיות המייצגות תנועה מייצגת למעשה מספר תנועות שונות. הקריאה המסוימת של האות נקבעת לפי האותיות המופיעות לפניה ואחריה, והיא צפויה לגמרי. בדרך כלל מסומן הגה בסימן אחד, אך יש לכך כמה חריגים שבהם צרוף של שתי אותיות מייצג הגה אחד, למשל: sh, zh. השיטה כוללת את כל אותיות האלפבית הלטיני המודרני, למעט v, ובנוסף להן את האות ü שנשאלה מגרמנית. סימני התנועות כוללים סימנים דיאקריטיים המציינים את הטונים. עם זאת, סימון הטון אינו נפוץ בשימוש יומיומי, ולרוב הוא מופיע רק בטקסטים דידקטיים (בדומה לסימני הניקוד בעברית או לסימני התנועות בערבית).

שימושי הפין-יין מגוונים. השיטה נלמדת בבתי הספר ברפובליקה העממית של סין ככלי עזר ללימוד ההגייה של הכתב הסיני, המבוסס על לוגוגרמות. היא שימושית גם לזרים המבקשים ללמוד מנדרינית תקנית (השפה הרשמית והנפוצה ברפובליקה העממית) בלא להידרש ללימוד הכתב הסיני.

השיטה משמשת באופן רשמי לתעתוק שמות פרטיים ושמות מקומות בסין. היא נהוגה לגבי שמות סיניים לא רק ברפובליקה העממית עצמה, אלא גם במדינות רבות המשתמשות באלפבית הלטיני. במאה ה-21, תעתיקים לשיטות כתב אחרות (למשל, לאלפבית העברי) מתבססים בעיקר על ההגייה המשתקפת בפין-יין. בישראל נהוג כיום לכתוב את שמה של עיר הבירה של הרפובליקה העממית של סין "בייג'ינג" על פי הכתיב בפין-יין Beijing. בעבר היה מקובל התעתיק: פקין, על-פי תעתיקים אחרים לאותיות לטיניות.

שימוש נוסף לפין-יין הוא בכתיבת מנדרינית במחשב. כדי להקל על הכתיבה באמצעות מקלדת רגילה, מותקנות בגרסאות סיניות של Microsoft Windows ובמערכות הפעלה אחרות תוכנות המאפשרות לכתוב מנדרינית בפין-יין וממירות באופן אוטומטי את הצלילים לסימניות סיניות.

השיטה פורסמה לראשונה בשנת 1958.

עיצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימון
הגראפי
תעתיק IPA הערך הפונטי
b p פ"א
c tsʰ צ מנושפת
ch ʈʂʰ דומה ל-צ' אך מנושפת, והלשון מקופלת לאחור (retroflex)
d t טי"ת (לא נחצית)
f f פ"א רפה
g k קו"ף
h x דומה ל-חי"ת או כֿ; לפני תנועת a נהגית כ-ה
j דומה ל-צ' (טש) אך אחורית יותר
k קו"ף מנושפת
l l למ"ד
m m מ"ם
n n נו"ן
ng ŋ נו"ן במילה אַנְגְּלִיָה
p פ"א מנושפת
q tɕʰ דומה ל-צ' אך אחורית יותר ומנושפת
r ʐ ~ ɻ דומה ל-ז' (j צרפתית) או ל-r אנגלית
s s סמ"ך
sh ʂ כמו שי"ן אך הלשון מקופלת לאחור (retroflex)
t טי"ת (לא נחצית) מנושפת
w w כמו w באנגלית, מופיעה רק בראש מילה
x ɕ דומה לשי"ן עברית אך יותר אחורית
y j יו"ד; לפני u דומה ל-ü גרמנית, אך עיצורית
z ts צד"י מודרנית
zh ʈʂ דומה ל-צ' (טש) אך הלשון מקופלת לאחור (retroflex)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]