פניוס (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פֵּנֵיוֹ‏סיוונית: Πηνειός, בלטינית: Peneus) הוא שמו של אל-נהר במיתולוגיה היוונית, אחד משלושת אלפי נהרות, בנם של אוקיינוס ותֵטִיס. הנימפה קְרֶ‏אוּ‏סָ‏ה ילדה לו בן אחד, הִיסְפֶּ‏‏אוּ‏ס, שהיה מלך הלַ‏פִּ‏יתִים, ושלוש בנות – קִירֵנֵה, דַ‏פְנֵה וסְטִילְבֶּ‏‏ה. על שמו נקרא הנהר פניוס בתסאליה.

אֶ‏רוֹ‏ס, אל האהבה היווני, ירה את אחד מחציו באפולון אל השמש, וגרם לו להתאהב בדפנה, בת פניוס. על פי הגרסה הארקדית של המיתוס הייתה היא בתו של אל הנהר לָ‏דוֹ‏ן. מחשבת ארוס הייתה כי דפנה תשים את אפולון לשנינה, גמול על שאפולון לעג לכישורי הקשתות שלו. ארוס אף טען כי שירת אפולון מרגיזה אותו. דפנה התפללה לאל הנהר פניוס כדי שיסייע לה, והוא הפכה לעץ דפנה, שנעשה לימים מקודש לאפולון.

Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.