פרשת האחים סולדאד
 | |||
| אנג'לה דייוויס מפגינה למען האחים סולדאד (1970) | |||
|
חלק מהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח הפנתרים השחורים | |||
|---|---|---|---|
| תאריכי המאבק | 13 בינואר 1970 – 27 במרץ 1972 (שנתיים ו־10 שבועות) | ||
| מקום |
כלא סולדאד (אנ'), קליפורניה, ארצות הברית בית הסוהר סן קוונטין | ||
| קואורדינטות | 36°28′09″N 121°23′00″W / 36.469167°N 121.383333°W | ||
| עילה |
הרג שלוש אסירים רצח סוהר | ||
| מטרה | שיפור תנאי אסירים | ||
| שיטת המאבק | אלימה | ||
| דמויות בולטות | |||
| |||
 | |||
האחים סולדאד היה כינוי לשלושה אסירים אפרו־אמריקאים מכלא סולדאד (אנ') שבקליפורניה. הפרשה הקשורה אליהם החלה ב־1970, לאחר ששלושתם הואשמו ברצח סוהר בכלא כנקמה על רצח אסירים. הפרשה נמשכה עד 1972, ותוך כדי התקופה נהרג אחד מהשלושה והשניים האחרים זוכו במשפט. הפרשה הביאה לתנועת מחאה ברחבי ארצות הברית, בטענה שהשלטונות התנכלו לשלושת האסירים מאחר שהיו פעילים חברתיים וחברים בתנועת הפנתרים השחורים. מחאה זו הייתה חלק מהתעוררות כללית של אפרו־אמריקאים בארצות הברית, והיא הפנתה את תשומת הלב של הציבור והתקשורת לשיעור הגבוה של האפרו־אמריקאים בבתי הכלא בארצות הברית, לתנאי המאסר הקשים שאיתם התמודדו וליחס הגזעני מצד שלטונות בתי הכלא שממנו סבלו.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה־50 וה־60 התגבר כוחה של התנועה האפרו־אמריקאית לזכויות האזרח, שהוביל מרטין לותר קינג. תנועה זו, שדגלה בפעילות לא אלימה להשגת מטרותיה, הביאה להישגים רבים למען השוויון בין הגזעים ולחקיקת חוקים בנושא, אולם התנגדות חזקה ואלימה של גופים לבנים שמרנים הביאה לתגובות נגד אלימות מצד פעילים אפרו־אמריקאים. פעילים אלו, וביניהם חברי תנועת הפנתרים השחורים, דגלו בשימוש בנשק חם להשגת מטרותיהם.
אחד התחומים שבהם בלט האי־שוויון היה בתי הסוהר, שבקרב האסירים בהם היה שיעורם של האפרו־אמריקאים גבוה. זאת, בשעה שרבים מצוות הסוהרים היה לבן והראה ביטויי גזענות כלפי האסירים. אי־שוויון זה גרם במקרים רבים למהומות ולמרידות שיזמו האסירים כחלק מהקריאה לתיקון המצב.
שרשרת האירועים הקשורים לאחים סולדאד[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאסר בבית הכלא סולדאד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־1969 נקלטו שלושה אסירים אפרו־אמריקאים בכלא סולדאד (אנ'). היו אלו ג'ורג' ג'קסון (אנ'), חבר הפנתרים השחורים, פליטה דרומגו (Fleeta Drumgo) וג'ון קלוצ'ט (John Clutchette). הכינוי שניתן להם, "האחים סולדאד", הוא משחק מילים, שכן בארצות הברית הביטוי soul brother ("אח נשמה") הוא כינוי לאדם אפרו־אמריקאי. השלושה נכלאו באגף O, שנחשב האגף שבו תנאי המאסר הם הקשים ביותר. בספר שכתב ג'קסון הוא תיאר את חוויית המאסר באגף:
באגף O החזקים ביותר לא מחזיקים מעמד יותר משבועיים. השהות שם הורסת את הנפש, מחשבותיו של אדם הופכות מבולבלות לחלוטין. הרעש המטורף הבוקע מגרונות האסירים, צלילים של אנשים מתוסכלים, רעש הסורגים, הצלילים המתכתיים מהקירות, מגשי הפלדה, מיטות הברזל המוברגות לקיר, הצלילים החלולים מהכיורים והשירותים העשויים מברזל יצוק. הריחות, הפסולת האנושית שנזרקה עלינו, גופות מלוכלכות, האוכל הרקוב. אסירים שחורים עוזבים את המקום על עגלת מתים או בזחילה
— מתוך הספר "Soledad Brother" מאת ג'ורג' ג'קסון (אנ'), 1970
.
נוסף על כך ציין ג'קסון בספרו את היחס העוין של הסוהרים כלפי האסירים.
המהומה בחצר הכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־13 בינואר 1970 הוצאו שני אסירים לבנים ו־14 אסירים אפרו־אמריקאים מהאגף השמור של הכלא לחצר הכלא להתרעננות. הגם שהופרדו פרצה בתוך זמן קצר תגרה בין הקבוצות והשומר במגדל, הקצין אופי ג' מילר (Opie G. Miller), שהוכשר גם כצלף, פתח באש על האסירים האפרו־אמריקאים ללא התרעה מוקדמת והרג שלושה מהם (וו. ל. נולן (W. L. Nolen), קליבלנד אדוארדז (Cleveland Edwards) ואלווין מילר (Alvin Miller)).
בעקבות המקרה פתחו 13 אסירים אפרו־אמריקאים בשביתת רעב בדרישה לחקירה אמיתית של המקרה. אך ב־16 בינואר 1970 ניקה חבר מושבעים במחוז מונטריי בקליפורניה את מילר, לאחר שקבע שהירי היה מוצדק, וזאת אף שהאסירים ששהו בחצר הכלא לא זומנו להעיד.
רצח הסוהר ג'ון מילר[עריכת קוד מקור | עריכה]
30 דקות לאחר שנודע לאסירים על פסיקת חבר המושבעים נמצאה גופתו של הסוהר ג'ון ו' מילז (John V. Mills) בקומת הקרקע, אחרי שהוכה והושלך מהקומה השלישית בקרבת חדרו של ג'ורג' ג'קסון. על גופתו של מילז נמצא פתק שבו נכתב "אחד נפל, עדיין נותרו שניים" (One down, two to go), ולכן יוחס הרצח לנקמה על מותם של שלושת האסירים בינואר אותה שנה. צוות חקירה של בית הכלא בדק את המקרה והגיש את מסקנותיו לבית המשפט של מחוז מונטריי. ב־14 בפברואר 1970 קבע חבר מושבעים נרחב שג'ורג' ג'קסון, פליטה דרומגו וג'ון קלוצ'ט אשמים ברצח מדרגה ראשונה[1].
המחאה הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות פסק הדין פעלה עורכת דינו של ג'קסון, פיי סטנדר (אנ'), להקמת ועדה ציבורית בשם "הועדה להגנת האחים סולדאד" (SBDC - Soledad Brothers Defense Committee) והחלה מחאה ציבורית בהנהגתה של הפעילה החברתית אנג'לה דייוויס. למחאה הצטרפו ידוענים מהאגף השמאלי של הפוליטיקה האמריקאית, ובהם מרלון ברנדו, ג'יין פונדה, נועם חומסקי, לורנס פרלינגטי, אלן גינסברג, טום היידן, לינוס פאולינג, פיט סיגר, בנג'מין ספוק ואחרים. במחאה תמכו פוליטיקאים דמוקרטים שקראו לחקירה עצמאית של הפרשה. כדי לתמוך במצדדי החקירה הוציאו התומכים לאור את ספרו של ג'קסון "האחים סולדאד: מכתביו של ג'ורג' ג'קסון מהכלא" (Soledad Brother: The Prison Letters of George Jackson).
אירועי בית המשפט בסן רפאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־7 באוגוסט 1970 התכנס בית משפט בסן רפאל (אנ') שבקליפורניה לדון במשפטו של האסיר ג'יימס מקליין. בתוך כדי המשפט פרץ לאולם המשפט ג'ונתן ג'קסון (אחיו של ג'ורג' ג'קסון) כשהוא חמוש ולקח בני ערובה, שניים מצוות בית המשפט (ובכלל זה השופט) ושלוש נשים מצוות המושבעים. ג'ונתן שחרר את מקליין ודרש את שחרורם של האחים סולדאד (ובהם אחיו).
כשיצאו ג'ונתן ומקליין מבית המשפט פתחה המשטרה באש והרגה את שניהם. שני בני אדם נוספים נהרגו וביניהם בן ערובה. בדיקת האקדח שבו השתמש ג'ונתן הראה שהוא בבעלותה של אנג'לה דייוויס, שהובילה את המחאה בפרשת האחים סולדאד. המשטרה הוציאה צו מעצר כנגד דייוויס, והיא נאלצה לברוח ולרדת למחתרת[2].
אירועי כלא סן קוונטין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המאסר בכלא סולדאד הועברו שלשות האחים סולדאד לכלא סן קוונטין. ב־21 באוגוסט 1971, לאחר שהשיג ג'ורג' ג'קסון אקדח[3], הוא יזם מרד בכלא. ג'קסון הצליח לשחרר אסירים באחת הקומות, ובמהומה שנוצרה נורו למוות שלושה סוהרים וכן שני אסירים. ג'קסון עצמו ניסה לברוח לחצר, אך נורה למוות בידי צלף.
אירועי כלא אטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בבית הכלא אטיקה החלה בשנות ה־70 תסיסה של אסירים אפרו־אמריקאים נגד תנאי הכליאה שלהם. ביולי 1971 הגישו האסירים שורה של תביעות להנהלת הכלא, אבל זו רק הביאה להקשחת עמדותיה של ההנהלה ולצמצום זכויותיהם של האסירים. ב־21 באוגוסט הגיעה לכלא השמועה על מותו של ג'ורג' ג'קסון בכלא סן קוונטין, ולמוחרת פתחו 700 אסירים בשביתת רעב לזכרו. בהמשך הידרדר המרי למהומות כלליות, שהביאו למותם של 33 אסירים ועשרה סוהרים.
משפטם של האחים סולדאד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך כל התקופה הסוערת התנהל משפטם של שלושת האחים סולדאד, אגב עיכובים רבים. לאחר מותו של ג'קסון נמשך המשפט של השניים הנותרים, וב־27 במרץ 1972 הם זוכו מאשמת רצח הסוהר – השופט קבע שהמדינה לא הצליחה להוכיח לחלוטין את אשמתם.
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־1998 הוקמה בארצות הברית הלהקה "האחים סולדאד" (אנ'), שנקראה על שם שלושת האסירים של כלא סולדאד וניגנה בסגנון גראז' רוק. הלהקה התפרקה ב־2006[4].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Soledad Brother: The Prison Letters of George Jackson (1970). ISBN 1-55652-230-4[5]
- Min S Yee. The Melancholy History of Soledad Prison; In Which a Utopian Scheme Turns Bedlam (1973). ISBN 0-06-129800-X
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה דור, אנג'לה דייוויס והאחים של סולדאד, מעריב, 4 בדצמבר 1970
- מ. דרומי, אנג'לה דייוויס והאחים של סולדאד, מעריב, 9 ביוני 1972, המשך
- האחים סולדאד, באתר rebelarchives.humspace.ucla.edu
- האחים סולדאד, באתר freedomarchives.org
- אנג'לה דייוויס, מאמר על האחים סולדאד, באתר jstor.org
- מכתביו של ג'ורג' ג'קסון, באתר historyisaweapon.com
- ג'ורג' ג'קסון, באתר aaregistry.org
סיפורם של האחים סולדאד ואנג'לה דייוויס, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המשמעות של פסיקה זו עבור נאשמים אפרו-אמריקאים הייתה בדרך כלל גזר דין מוות
- ^ בסופו של דבר זוכתה דייוויס מעורבות בפרשת החטיפה והאירועים שנקשרו לפרשה זו
- ^ קיימות מספר גרסאות איך השיג ג'קסון אקדח. גרסה אחת טענה שעורך דינו העביר לו את האקדח וגרסה שנייה טענה שהסוהרים נתנו לו אקדח כעילה להרוג אותו
- ^ להקת האחים סולדאד, באתר furious.com
- ^ ספרו של ג'קסון, באתר אמזון