מרלון ברנדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרלון ברנדו
Marlon Brando in 'Streetcar named Desire' trailer.jpg
מרלון ברנדו, 1951
תאריך לידה: 3 באפריל 1924
מקום לידה: אומהה, נברסקה, ארצות הברית
תאריך פטירה: 1 ביולי 2004 (בגיל 80)
מקום פטירה: לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
marlonbrando.com
פרופיל ב-IMDb
מרלון ברנדו בתמונה מתוך "חשמלית ושמה תשוקה", צולם על ידי קרל ואן וכטן, 1948

מרלון ברנדואנגלית: Marlon Brando‏; 3 באפריל 1924 - 1 ביולי 2004) היה שחקן קולנוע אמריקאי, זוכה שני פרסי אוסקר. נחשב לאחד מגדולי שחקני הקולנוע בכל הזמנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנדו נולד באומהה, נברסקה למרלון ברנדו, יצרן מזון כימי, ולדורותי ג'וליה, שחקנית תיאטרון. לברנדו שתי אחיות בוגרות בשם ג'קלין ופרנסס. משפחתו ממוצא גרמני, אנגלי ואירי. בילדותו, עברה משפחתו לאוונסטון, אילינוי כיוון שאביו עבר לעבוד בשיקגו, אך הוריו נפרדו כשהיה בן 11. ברנדו עבר עם אימו ואחיותיו לסנטה אנה, קליפורניה. ב-1937, חזרו הוריו להיות ביחד והמשפחה עברה לליברטיויל, אילינוי.

לאחר שגורש מאקדמיה צבאית, החליט לעשות הסבה למשחק, הוא עבר לניו יורק בעקבות אחיותיו והצטרף ל"אולפן השחקנים", שם החל לשחק בתפקידי תיאטרון קטנים. ברנדון היה חסיד של סטלה אדלר ויישם את שיטת המשחק החדשה שפותחה ב"אולפן השחקנים" (Actors Studio) בראשית שנות ה-50, יחד עם חבריו פול ניומן, רוברט רדפורד וסטיב מקווין. השיטה שפותחה בבית הספר, והתבססה על שיטת סטניסלבסקי, הביאה קלילות מול המצלמה וחופשיות כאילו אין מצלמה מולו אלא הוא אכן יושב בין אנשים ומתווכח איתם ממש. השיטה מאוד הצליחה ודחקה את דור המשחק הקשה והרשמי של המפרי בוגרט, קרי גראנט וספנסר טרייסי.

ב-1947, הייתה פריצתו הגדולה בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה", בבימויו של איליה קאזאן. כאשר קאזאן עיבד את הסרט לקולנוע (1950) הוא ליהק את מרבית הצוות המקורי, וביניהם ברנדו בתפקיד הראשי. ברנדו הפך כוכב בין לילה, הוא אמנם הפסיד את פרס האוסקר להמפרי בוגרט, אך קיבל מעמד של כוכב הוליוודי. בשנים הבאות המשיך ברנדו לעשות תפקידים שזכו להצלחה, ביוליוס קיסר, ויוה זפאטה ובכפירי אריות, אך את מעמד האייקון שלו קיבל על השתתפותו בסרט פרא, שם שיחק מנהיג כנופיית אופנוענים. בשנת 1954 הגיע ברנדו לפסגתו המקצועית, כאשר זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט חופי הכרך, עוד שיתוף פעולה מוצלח שלו עם איליה קאזאן. שיא זה היה תחילת הנפילה של ברנדו, שהחל להיכשל בבחירת התפקידים שלו. ברנדו נכשל, סרט אחר סרט, מקצועית וקופתית. במשך אותם שנים הועם כוכבו, והוא נחשב למי שהיה, במשך תקופה הוא עבד באירופה, וניסה לשקם את מעמדו שם אך לשווא. בשנת 1970, החל פרנסיס פורד קופולה, לעבד את הספר הסנדק לסרט, קופולה החליט ללהק את ברנדו לתפקיד דון קורליאונה. ברנדו הפתיע את מבקריו בהופעה טוטלית של דמות שהייתה מבוגרת ממנו בהרבה (כשהיה בערך בן 48). ההופעה זיכתה אותו בפרס האוסקר לשנת 1972, אך ברנדו סירב לקבל את הפרס ואף נעדר מהטקס. במקומו הגיעה לטקס סאשין ליטל-פט'ר, אינדיאנית בת לשבט אפאצ'י, והסבירה שהתבקשה לדחות את הפרס בשמו ולשאת נאום, כמחאה על היחס לאינדיאנים.

ברנדו השיב לעצמו את מעמדו, ובשנים הבאות כיכב בסרטים הטנגו האחרון בפריז, סופרמן ודו-קרב במיזורי, אך תפקידו החשוב ביותר, היה בתור הקולונל קורץ המטורף בסרט אפוקליפסה עכשיו. בשנים אלה החל ברנדו להזניח את עצמו, הוא העלה עשרות קילוגרמים במשקלו, והסתגר בביתו. בחייו האישיים, הוא סבל מטרגדיות קשות, כאשר בנו הואשם ברצח, ובתו התאבדה. לאורך השנים הבאות מיעט ברנדו להשתתף בסרטים והפגין בהם שמץ מהווירטואוזיות שאיפיינה אותו בעבר. מועמדתו האחרונה לפרס האוסקר הייתה על תפקידו בסרט עונת יובש לבנה. הסרט האחרון בו הופיע ברנדו היה "הפריצה", אשר יצא לאקרנים ב-2001. ברנדו השתתף ב-39 סרטים.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלון ברנדו היה ידוע בחיים סוערים אשר כללו נשים רבות. יש לו 16 ילדים, מתוכם שלושה מאומצים. הוא טען שהיה לו רומן סודי עם מרלין מונרו במשך שנים רבות. ב-1957, הוא נישא לשחקנית הבריטית אנה קשפי. לאחר כשנה נולד בנם כריסטיאן, וב-1959, התגרשו השניים. בשנת 1960, הוא נישא לשחקנית המכסיקנית מוויטה קסטנידה. לזוג שני ילדים בשם מיקו ורבקה. הזוג התגרש ב-1962. באותה שנה הוא נישא לשחקנית טריטה טריפאיה. לזוג שני ילדים בשם סימון וטריטה. ברנדון אימץ את בתה של טריטה מנישואים קודמים ואת אחייניתו ראיאטואה. הזוג התגרש ביולי 1972. מאוחר יותר, היה לו מערכת יחסים ארוכה עם עוזרת הבית שלו, מריה רויז. לזוג שלושה ילדים: נינה, מיילס וטימוטי. יש לו 5 ילדים נוספים מנשים לא מזוהות.

ברנדו נתפס פעמים כשהוא מתבטא באמירות שיכולות להתפרש כאנטישמיות פעם אחת בראיון לעיתון פלייבוי בשנת 1979 ופעם אחת בראיון אצל לארי קינג בשנת 1996, שבהם הוא טען שהיהודים שולטים בהוליווד, אבל הוא הסביר אחר כך שהוא התכוון דווקא להחמיא ליהודים ושהם צריכים להשתמש בשליטה שלהם בתקשורת העולמית בכלל ובהוליווד בפרט על מנת להראות לעולם את התרומה היוצאת דופן של העם הקטן הזה וסיים באמירה "תודה לאל על היהודים".

בשנות ה-40 תרם ברנדו כסף לארגון האצ"ל, אך בשנותיו האחרונות הוא העביר ביקורת על מדיניות ישראל ותמך בתנועה הלאומית הפלסטינית.

ב-1 ביולי 2004, נפטר ברנדו בבית החולים בגיל 80. הוא סבל מאי ספיקת לב, ובשנים האחרונות לחייו הוא אובחן כחולה סרטן. הוא השאיר נכסי נדל"ן בשווי 21.6 מיליון דולר. לפי פורבס, נכסיו ממשיכים לצבור רווח שנתי של 9 מיליון דולר.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]