צ'ינג שי
 | |
| לידה |
1776? גואנגדונג, שושלת צ'ינג  |
|---|---|
| פטירה |
1844 (בגיל 68 בערך) מקאו הפורטוגזית, האימפריה הפורטוגזית |
| מדינה |
שושלת צ'ינג |
| בן או בת זוג |
זינג אי |
  | |
מאדאם צ'ינג או צ'ינג שי[1] (בסינית: 郑氏; בסינית המסורתית: 鄭氏; בפיניין: Zhèng Shì; בקנטונזית: Jihng Sih; "אלמנתו של צ'נג"; 1775 – 1844), הידועה גם בשם צ'נג אני סאו (בסינית: 郑一嫂; בסינית המסורתית: 鄭一嫂; בפיניין: Zhèng Yī Sǎo; בקנטונזית: Jihng Yāt Sóu; "אשתו של צ'נג אי"), הייתה פיראטית סינית בולטת מתקופת הביניים של שושלת צ'ינג, שזרעה אימה באזור הים הסיני בתחילת המאה ה-19. היא פיקדה על 300 ספינות המאוישות על ידי כ-20,000 עד 40,000 פיראטים[2] — גברים, נשים ואפילו ילדים. היא התעמתה עם האימפריות של התקופה, כולל האימפריה הבריטית, הפורטוגזית, ושושלת צ'ינג. היא הייתה אחת ממספר זעום של קפטנים פיראטים שהצליחו לפרוש מהמקצוע.
צ'ינג שי תוארה במספר רב של ספרים, רומנים, משחקי וידאו, וסרטים באסיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא נולדה בשם שי צ'נגו (סינית: 石香姑; Jyutping: sek6 heong1 gu1, IPA: [sɛk hœŋ ku]) בשנת 1775 בגואנגדונג. היא הייתה זונה קנטונזית שעבדה בבית בושת קטן בגואנג'ואו,[3] אך נחטפה על ידי פיראטים. בשנת 1801, היא נישאה לצ'נג אי, פיראט ידוע לשמצה. פירושו של השם הנפוץ שהייתה ידועה בו, הוא פשוט "אלמנתו של צ'נג".
נישואים לצ'נג אי[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'נג אי בא ממשפחת פיראטים מצליחה, שהתחילה פעילותה באמצע המאה ה-17. לאחר נישואיו לצ'ינג שי, "שהשתתפה באופן מלא בפעילות הפיראטיות של בעלה",[4] צ'נג אי ניצל את המוניטין שלו כדי ללכד קואליציה של ציים פיראטיים קנטונזים מתחרים בברית. עד 1804, הקואליציה הייתה לכוח עצום, ואחד הציים החזקים ביותר בסין. הקואליציה נודעה בשם "צי הדגל האדום".[5]
עלייתה למנהיגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 בנובמבר 1807, צ'נג אי מת בווייטנאם.[6] צ'ינג שי מיד החלה ליטול לעצמה את תפקיד ההנהגה שלו. היא התחילה לטפח קשרים אישיים כדי לקבל הכרה מיריבים ולגבש את סמכותה. על מנת למנוע מראש קונפליקט עם היריבים, היא ביקשה את תמיכתם של בני המשפחה החזקים ביותר של בעלה: אחיינו צ'נג פאו-יאנג ובן דודו צ'נג-צ'י. היא גם הבטיחה לעצמה תמיכה מתוך הקואליציה על ידי גם שחיזקה קפטנים שהיו נאמנים לבעלה, ויצירת יחסי תלות בה מצד קפטנים אחרים.[5]
מכיוון שעמד כוח כה גדול לפיקודה, צ'ינג שי הבינה שתצטרך סיוע בניהול היומיומי של הצי, ושזה הכרחי שזה יהיה מישהו שגם נאמן לה, וגם מקובל על הפיראטים עצמם. היא בחרה לתפקיד את צ'אנג פו צאי.
יחסיה עם צ'אנג פו צאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'אנג פו צאי היה בנו של דייג, וגויס בכפייה לפיראטיות בגיל 15 על ידי צ'נג אי. צ'אנג עלה במהירות בסולם הדרגות עד שבסופו של דבר אומץ על ידי צ'נג איי.[7]
ברגע שצ'ינג שי בחרה בצ' אנג, היא פעלה במהירות כדי לחזק את השותפות - השניים הפכו למאהבים, ואף נישאו לאחר זמן קצר.[7] בין הגילאים 32 ו-35, צ'ינג שי ילדה בן עם צ'אנג. צ'אנג פו צאי מת בגיל 36, מגורם לא ידוע.
הקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברגע שהחזיקה צ'ינג בהנהגת הצי, התחילה את המשימה לאחד את הצי דרך החלת סט של חוקים.[8] בתרגום של נוימן של ההיסטוריה של הפיראטים ששרצו בים סין כתוב כי היה זה צ'אנג פו צאי שהנפיק את הקוד.[9] הקוד היה מאוד מחמיר, ואכיפתו קפדנית לעילא.[10]
ראשית, כל מי שנתן פקודה משלו (שלא נמסרה מצ'ינג שי), או מי שהפר את פקודת הממונה עליו - נערף ראשו במקום.
שנית, איסור מוחלט על גנבת כספים מקופות ציבוריות או מבני הכפרים שסיפקו אספקה לפיראטים.[11]
שלישית, כל שלל שנלקח היה צריך להיות מוצג לביקורת קבוצתית. השלל היה נרשם על ידי הגזבר ואז מחולק לפי הקוד על ידי מפקד הצי: מי שהביא את השלל היה מקבל עשרים אחוז, ואת השאר היו מפקידים בקופה הציבורית.
רביעית, כסף מזומן שנלקח בפשיטות נמסר למפקד הקבוצה, שהיה מעניק למוסר רק כמות קטנה, ומשתמש בשאר לרכישת מצרכים עבור ספינות אחרות שפחות הצליחו במשימותיהן.[6][12] העונש בגין עבירה ראשונה של אי-מסירה היה הצלפות קשות בגב. עבירות חוזרות או הסתרת סכומים גדולים נשאו עונש מוות.[12]
על פי הקוד של צ'ינג שי, היה על הפיראטים לשחרר נשים שבויות, אך בפועל, היו הגברים לוקחים את הנשים היפות בעיניהם כפילגשים, או נישאים להן. אך אם שודד ים היה נישא לאישה, הוא היה חייב להיות נאמן לה.[13] את שאר השבויות היו משחררים או דורשים עבורן כופר. שודדי ים שאנסו שבויות הוצאו להורג, ובמקרים של יחסי מין בהסכמה עם שבויות, נערף ראשו של הפיראט, ואת האישה היו זורקים לים עם כדורי תותח קשורים לרגליה.[14][12][13]
על הפרות של כללים אחרים של הקוד היו מענישים במלקות, כפיתה באזיקים, או ביתור. לעריקים או מי שעזב ללא אישור רשמי היו כורתים את האוזניים, ואז מוליכים אותם לראווה לעיני חברי הצי. על פי גלספול, הקוד "הוליד כוח שהיה ללא חת בהתקפה, נואש בהגנה, ולא מתפשר, גם כאשר היה במיעוט מספרי מול האויב."[10]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצי בפיקודה של צ'ינג שי שלט במספר גדול של כפרים לאורך החוף, ובמקרים מסוימים אפילו הטיל עליהם היטלים ומיסים. לדברי רוברט אנטוני, צ'ינג שי "שדדה ערים, שווקים וכפרים, ממקאו ועד לקנטון".[15]
צי הדגל האדום תחת שליטתה של צ'ינג שי היה בלתי מובס — לא יכלו לו שושלת צ'ינג הסינית, הצי הפורטוגזי, ואף לא הבריטים. אך בשנת 1810 הוצעה חנינה לכל הפיראטים של האזור, וצ'ינג שי ניצלה זאת.[16] היא סיימה את הקריירה שלה באותה שנה, כאשר קיבלה חנינה מהממשלה הסינית. היא שמרה את השלל שצברה, ופתחה בית הימורים.[17]
היא מתה בשנת 1844, בגיל 69.[17]
אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיפורו של חורחה לואיס בורחס, "האלמנה צ'ינג, הגברת הפיראטית", מתוארת צ'ינג באופן חצי בדיוני, ומתוארת כ"גבירה שודדת ים שפעלה במימי אסיה, מן הים הצהוב ועד לנהרות של חוף אנאם", וכמי, שלאחר שנכנעה לכוחות הקיסר, קיבלה חנינה והותרה לחיות את שארית חייה כמבריחת אופיום. בורחס נתן קרדיט לספר שיצא ב-1932, "ההיסטוריה של הפיראטיות", מאת פיליפ גוס (הנכד של פיליפ הנרי גוס), כמקור הסיפור.[18]
ב-2003, יצא הסרט של ארמנו אולמי "לשיר מאחורי המסכים", המבוסס באופן רופף על סיפורו של בורחס, אף על פי שסוגיות זכויות קניין אינטלקטואלי בארגנטינה מנעו מהסופר מלהופיע ברשימת הקרדיטים.[19][20]
"אפטרלייף", רומן גרפי משנת 2006, מתאר את צ'ינג שי כמגנת אדם שנלחמת בשדים כדי להגן על התושבים של העולם התחתון.
בשנת 2007, בסרט השלישי בסדרת שודדי הקאריביים, צ'ינג שי הוצגה כ"הגבירה צ'ינג", אחת מתשעה שליטים פיראטים.
בשנות ה-90 פעלה בבית המלון והקזינו "אי המטמון" בלאס וגאס מסעדה סינית בשם "מאדאם צ'ינג", על שמה של צ'ינג שי.
"דגל אדום", סדרת טלוויזיה שהחלה הפקתה ב-2015, מספרת את סיפורה של צ'ינג שי, בכיכובם של מגי קיו ופרנסואה ארנו, ובהשתתפותו של דילן מקדרמוט.[21]
"הדגל שלנו אומר מוות" (2022), סדרת קומדיה רומנטית מקורית של HBO, הוסיפה את צ'ינג כדמות בעונתה השניה (2023).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צ'ינג שי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Murray, Dian,(1987), Pirates of the South China Coast, 1790-1810, pg65, Stanford University Press, [[:en:Special:BookSources/0804713766|ISBN 0-8047-1376-6]]
- ^ Murray, Dian,(1987), Pirates of the South China Coast, 1790-1810, pg 71,Stanford University Press, [[:en:Special:BookSources/0804713766|ISBN 0-8047-1376-6]]
- ^ Lily Xiao Hong Lee, A. D. Stefanowska, Clara Wing-chung Ho - 2003 - 387 pages
- ^ Murray, Dian,(1987), Pirates of the South China Coast, 1790-1810, pg71, Stanford University Press, [[:en:Special:BookSources/0804713766|ISBN 0-8047-1376-6]]
- ^ 1 2 Murray, Dian, (1987), Pirates of the South China Coast, 1790-1810, pg 71, Stanford University Press, [[:en:Special:BookSources/0804713766|ISBN 0-8047-1376-6]]
- ^ 1 2 Yuan Yung-lun, Ching hai-fen chi(Record of the Pacification of the Pirates)
- ^ 1 2 Lu K’un, Ch’eng, Kwang-tung hai-fang hui-lan (An Examination of Kwangtung’s Sea Defense)
- ^ Maughan, Philip, “An Account of the Ladrones Who Infested the Coast of China”, pg28
- ^ Murray, Dian, Pennell, Bandits at Sea : A Pirates Reader, Ch13: “Cheng I Sao in Fact and Fiction”, pg260
- ^ 1 2 Glasspoole, Richard, “Substance”, pg 44-45
- ^ Yuan Yung-lun, Ching hai-fen chi (Record of the Pacification of the Pirates)
- ^ 1 2 3 Maughan, Philip, “An Account of the Ladrones Who Infested the Coast of China”, pg29
- ^ 1 2 Turner, J, “Account of the Captivity of J. J. Turner, Chief Mate of the Ship Tay, Amongst the Ladrones”, pg71
- ^ Yuan Yung-lun, Ching hai-fen chi(Record of the Pacification of the Pirates)
- ^ Antony, Robert
- ^ Andrea J. Buchanan, Miriam Peskowitz - 2007 - 279 page
- ^ 1 2 Koerth, Maggie (2007-08-28). "Most successful pirate was beautiful and tough". CNN.
- ^ Borges, Jorge Luis.
- ^
"Cantando dietro i paraventi", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ Weissberg, Jay (23 באוקטובר 2003). "Singing Behind Screens". Variety.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Deadline Hollywood, 28 March 2014
