יחסי מין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "סקס" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סקס (פירושונים).
ציור מאת אדואר-אנרי אבריל (Avril) המתאר יחסי מין בין גבר ואישה
ציור מאת דומיניקו קרסטי (Domenico Cresti) המתאר יחסי מין בין גברים
איור מאת לאונרדו דה וינצ'י המראה את האנטומיה של משגל בין גבר ואישה באמצעות חתך אורך של גופם

יחסי מיןסלנג: סקס[1]) הם מגע אינטימי בין בני אדם בו מעורבים איברי המין. ישנן סיבות רבות לקיום יחסי מין. שלוש הסיבות הנפוצות הן:

  • למטרת רבייה.
  • לשם ביסוסו והעמקתו של קשר רגשי וכביטוי של אהבה בין שותפים ליחסי מין.
  • על מנת להפיק הנאה גופנית.

על קיום יחסי מין יש מגבלות חוקיות ותרבותיות שונות: יש איסורים שונים על קיום יחסי מין בתוך קבוצת שארות (יחסים אלו מוגדרים כגילוי עריות), עם קטינים, ועם אדם שמקיים קשר קבוע עם בן/בת זוג אחר/ת או עם יותר משותף אחד (מנאז' א-טרואה), וישנן תרבויות האוסרות על קיום יחסי מין שלא במסגרת חיי נישואים. כאשר יחסי המין מתקיימים ללא הסכמת אחד הצדדים המעורבים, הם מוגדרים כאונס, והדבר נחשב ברוב התרבויות כעבירה מוסרית וחוקית חמורה. ברוב החברות יש איסור על קיום יחסי מין עם בעלי חיים.

לקיום יחסי מין ללא חשש מהיריון משתמשים באמצעי מניעה מסוגים שונים. הקונדום משמש גם להגנה מפני הידבקות במחלות מין, מחלות המועברות בעת קיום יחסי מין.

לעיתים, בני זוג ליחסי מין משתמשים גם באביזרי מין.

המילה "מין" מגיעה ככל הנראה משמו של אל הפוריות והפריון במיתולוגיה המצרית שנקרא "מין". יחסי מין הכוללים חדירה מכונים גם בשם הזדווגות, בעיקר בהקשר של בעלי חיים. יחסי מין בין בני אדם הכוללים חדירה, קרויים מִשגל.

יחסי אישות, הוא כינוי ליחסי מין, לרוב בהקשרים הלכתיים או משפטיים.

סיווג יחסי מין

נהוג לחלק את יחסי המין לשלוש קטגוריות, בהתאם לאיברים המעורבים במעשה:

  • מין וגינאלי: יחסים שבהם מתמקדים או חודרים אל הנרתיק של האישה.
  • מין אוראלי: יחסים שבהם מעורבים הפה והלשון של צד אחד, ואיברי המין העיקריים של האדם השני.
בסלנג יחסים כאלו נקראים "ירידה", "מציצה" או "ליקוק".
יחסים אלו מגרים את קצות העצבים של הנרתיק אצל נשים או את הערמונית אצל גברים, הסמוכים לדופן האחורי של החלחולת.

פעילות מינית

משחק מקדים ועוררות מינית

רישום של "משחק מקדים"
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עוררות מינית

במקרים רבים יחסי המין כוללים משחק מקדים שיכול לשמש כשלב מכין ומעורר. בשלב זה בני הזוג מגיעים לעוררות המינית הדרושה לקיום יחסי המין על ידי מגע, כמו ליטוף, ליקוק ונשיקה של גוף בן הזוג ואיברי מינו. גם דיבור יכול להיחשב כמשחק מקדים אם יש לו פעולה מעוררת.

במהלך הגירוי המיני הנלווה למשחק המקדים מתרחשת אצל הגבר זקפה שבה הפין מתקשה כתוצאה מזרימת דם לתוכו. הזקפה תלויה בגורמים הבאים:

אצל האישה מתרחשת בזמן ההתעוררות סיכה נרתיקית כתוצאה מהפרשה של בלוטות שנמצאות סמוך לפתח הנרתיק ולצוואר הרחם. גם דפנות הנרתיק מפרישות נוזלי סיכה, אף שאינן כוללות בלוטות כלשהן. בנוסף, יכולה להתרחש בשלב זה אצל האישה הזדקרות של הפטמות, התרחבות של הנרתיק, התרחבות של שפתי הפות עקב אצירת דם באזור, והזדקרות של הדגדגן.

במקרה ששלב זה של העוררות המינית נפגם אצל הגבר, המצב מכונה אין-אונות (או בלעז אימפוטנציה), ואז הגבר אינו יכול לקיים יחסי מין רגילים הכוללים חדירה, ואילו אצל האישה מקובל לכנות זאת בשם "קרירות מינית". חדירה וגינאלית כשהנרתיק יבש עלולה לגרום לחבלה. הרקע לבעיות אלו בתפקוד המיני יכול להיות פיזיולוגי או פסיכולוגי.

מבחינה פסיכולוגית, מהווה המשחק המקדים שלב של העמקת הקרבה בין בני הזוג ושל יצירת אמון ביניהם. אורכו של המשחק המקדים אינו קבוע והוא אינו שלב הכרחי לפני קיום יחסי מין. ניתן לוותר עליו או לקצר אותו אם התרחש גירוי מיני קודם לכן ושני בני הזוג מוכנים לקיום יחסי מין הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה פיזיולוגית.

המגע המיני

איור המופיע ב"קאמה סוטרה"

בשלב זה ישנה חדירה אל תוך הנרתיק או אל פי הטבעת, או מגע וחיכוך באיברי המין בצורות אחרות, דבר האמור לגרום להנאה אצל בני הזוג בשל האזורים הארוגניים שבפין, בנרתיק, בפי הטבעת או בשפתיים ובפה. אצל הגבר יכולה להתרחש בשלב זה פליטה מוקדמת הנחשבת לבעיה שמקורה בדרך כלל פסיכולוגי. אצל האישה ייתכנו כאבים בעת החדירה, עקב יובש, וגיניזמוס (התכווצות בלתי רצונית של הנרתיק), זיהום פטרייתי או מחלה אחרת.

את המגע המיני ניתן לבצע בתנוחות מגוונות התלויות בסוג יחסי המין (וגינאליים, אוראליים או אנאליים), ובהעדפות של בני הזוג. דיון נרחב בתנוחות שונות נמצא כבר בספר ההודי העתיק "קאמה סוטרה", ומעסיק את מרבית התרבויות. תנוחות נפוצות הן:

  • התנוחה המיסיונרית: תנוחה שבה בני הזוג שוכבים זה על זה, לרוב פנים אל פנים. ביחסי מין בין אישה וגבר מתייחסת תנוחה זו רק למקרים שבהם הגבר נמצא מעל האישה ובמקרה ההפוך נקראת התנוחה "האישה מעל".
  • חדירה מאחור: אחד מבני הזוג כורע על ארבע גפיו, ואילו בן הזוג השני חודר אל הנרתיק או אל פי הטבעת מאחור. בסלנג אנגלי, המקובל גם בקרב דוברי עברית, קרויה תנוחה זו בשם doggy style, עקב דמיונה לדרך ההזדווגות של כלבים.
  • "כפיות": תנוחה שבה שני בני הזוג שוכבים על צדם, אחד מאחורי השני (בדומה לשתי כפיות צמודות) וישנה חדירה לנרתיק או לפי הטבעת.
  • 69: תנוחת מין אוראלי שבה בני הזוג הפוכים זה לזה, כך שפיו של האחד נסמך אל איבר מינו של האחר.

רוב הנשים אינן מגיעות לאורגזמה מחדירה בלבד אלא מגירוי של הדגדגן. ישנן תנוחות שמאפשרות גירוי שכזה במקביל לחדירה של הפין. תנוחת ה"רוכבת" מאפשרת לאישה ליצור את התנועה, בזמן שהגבר יכול לגרות את הדגדגן באצבעותיו. כמו כן, תנוחת ה"כפיות", כאשר האישה מעבירה את אחת מרגליה מעל רגליו של הגבר יוצרת אפשרות לגירוי מעין זה. מבחינה תרבותית, חדירה של הפין נתפסת כ"מין אמתי" ואילו גירוי של הדגדגן, הנחוץ להנאתה של האישה נתפס כמשני. עם זאת, בשנים האחרונות עולה המודעות לאורגזמה הנשית.

אורגזמה

אורגזמה יכולה להתרחש עם התקדמות המגע המיני, והיא מתבטאת בתחושת עונג. קיימים הבדלים בין אורגזמה של הגבר ואורגזמה של האישה. אצל הגבר האורגזמה מלווה בהתכווצויות שרירי בסיס הפין ופליטת נוזל הזרע המכיל תאי זרע, ואילו אצל האישה מתרחשות התכווצויות של הנרתיק.

ייתכנו מצבים של אי הגעה לאורגזמה, הן אצל גברים והן אצל נשים. אצל הגבר יכול להיות מצב של כאבים בשלב זה. האורגזמה של הגבר והאורגזמה של האישה אינן מתרחשות לרוב בו זמנית. האישה יכולה לחוות מספר אורגזמות בזו אחר זו, ואילו הגבר זקוק לזמן מה לפני שיוכל להגיע שוב לאורגזמה.

המין והרפואה

מכיוון שיחסי מין הם פעילות מורכבת הכוללת אינטרקציה בין שני אנשים, ועשויה לכלול קשת רחבה של בעיות, מבעיות פיזיולוגיות ועד בעיות פסיכולוגיות, ישנם מומחים מהתמחויות שונות המטפלים בבעיות אלו. בבעיות פיזיולוגיות מטפלים גינקולוג אצל נשים ואורולוג אצל גברים. גם רופאי עור מטפלים בבעיות מין מסוימות. אם הבעיה לא נעוצה בבעיה פיזיולוגית, ניתן לפנות לפסיכולוג המתמחה בטיפול מיני, שאמור לרדת לשורשי הבעיה הנפשית או התפיסתית שגורמת לבעיית התפקוד המיני אצל כל אחד מבני הזוג ואף לסייע בפתרון בעיות מיניות הנובעות ממערכת היחסים ביניהם. פסיכולוגים כאלו קרויים לעתים סקסולוגים.

אמצעי מניעה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אמצעי מניעה

על מנת למנוע היריון לא רצוי, נעשה שימוש במגוון אמצעי מניעה שתפקידם למנוע את ההפריה של הביצית באמצעות תא הזרע. ניתן להשתמש בשיטות המבוססות על הקמת חיץ בין הזרע לביצית או בשיטות הורמונליות המשבשות את תהליך ההפריה. אמצעי המניעה הנפוצים הם: קונדום, גלולה למניעת היריון, התקן תוך רחמי, דיאפרגמה, ספוגית וקצף קוטל זרע.

לעתים בני זוג משתמשים בשיטות "עממיות" שאינן יעילות כלל. בשיטת "המשגל הנסוג" שבו הפין מוצא מהנרתיק לפני הפליטה קיים סיכוי להיכנס להיריון עקב פליטת זרע המתרחשת לפני האורגזמה. "שיטת הימים הבטוחים" שבה קיום היחסים נעשה בתקופה שאין ביוץ אצל האישה אינה בטוחה משום שקשה לדעת בוודאות את הימים בהם מתרחש הביוץ.

על מנת למנוע היריון לא רצוי לאחר קיום יחסים ללא אמצעי מניעה יכולה האישה ליטול את "גלולת היום שאחרי" שהיא למעשה מינון גבוה של גלולה למניעת היריון. אפשר לקחת אותה עד 72 שעות לאחר קיום היחסים. אם האישה התעברה ניתן להפסיק את ההריון באופן מלאכותי. הליך זה נקרא הפלה מלאכותית. קיימות שתי דרכים לבצע הפלה מלאכותית: טיפול תרופתי או הליך כירורגי בשם גרידה. גרידה היא בעצם סוג של ניתוח, כרוך בסיכון, יקר ואינו נעים. כאשר הפלה מלאכותית מתבצעת בתנאים סניטריים נאותים ועל ידי רופא המוסמך לכך, הסיכונים נמוכים.

הפרעות בקיום יחסי מין

מצבים שונים, רפואיים ואחרים יכולים להפריע לקיום יחסי מין:

דיספרוניה כאבים בעת מגע מיני אצל נשים. לכאב יכול להיות מקור נפשי או פיזי. כשלב ראשון, מומלץ להיבדק אצל רופא/ת נשים כדי לוודא שהמקור אינו בגירוי מקומי, דלקת, פטריות, וגיניזמוס או וסטיבוליטיס (דלקת מבוא העריה). המקור אחר לכאבים עשוי להיות רגשי הנובע ממבוכה, חוסר בשלות לקיום יחסי מין או קשיים בזוגיות עם בן/בת הזוג.

מחלות מין

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחלת מין

קיימות מחלות מידבקות מיוחדות המועברות בעת מגע מיני. חלקן מחלות קלות יחסית, למשל יבלות עור (קונדילומה), כיני ערווה, גרדת והרפס; חלקן עלולות להוביל לעקרות, למשל זיבה וכלמידיה; וחלקן מחלות קשות שעלולות להיות אף קטלניות, למשל איידס ודלקת כבד נגיפית מסוג B (הפטיטיס B).

בכדי להתגונן בפני מחלות אלה, שגורמות להדבקה על ידי העברת נוזלי גוף ועל ידי מגע בין השכבות הריריות של הגוף, הדרך הבטוחה ביותר, מלבד הימנעות מקיום יחסי מין, היא שימוש בקונדום. רצוי להשתמש בו במיוחד כאשר יחסי המין הם אקראיים, וההיסטוריה הרפואית של בן הזוג לא ידועה. על כל פנים, קונדום אינו מגן הגנה מלאה מפני מחלות מין מסוימות (למשל עגבת, הרפס, גרדת או הפטיטיס) שיכולות לעבור גם במגע עור לעור, פה לפה וכו'. ביחסי מין וגינאליים, נשים רגישות יותר להידבקויות מאשר גברים, הואיל וזרע הגבר נשאר בנרתיק האשה.

מין בתרבויות העולם

היחס למין השתנה לאורך ההיסטוריה והוא תלוי תרבות ותקופה. כך, למשל, ביוון העתיקה הייתה נהוגה גישה מתירנית כלפי מין, וכך גם ברומא העתיקה שתרבותה הושפעה עמוקות מזו של היוונים. המתירנות ביוון העתיקה התבטאה, בין היתר, בזנות ממוסדת ואף באורגיות המוניות. כמו כן ההומוסקסואליות הייתה מקובלת ונפוצה בקרב האליטות.‏[2]

כדוגמאות נוספות ליחס כלפי המין בתרבויות שונות ניתן לציין את התרבות היפנית הקדומה, שבה היה מקובל לרצוח נשים שקיימו יחסי מין ללא נישואין או נשים שבגדו בבעליהן. בחלקים של אפריקה השתרש המנהג לכרות את הדגדגן לבנות צעירות, במה שמכונה "מילת נשים", זאת כדי שהאישה לא תחווה הנאה מינית בהמשך חייה, ובכך להפחית את סיכויה לבגוד. בארצות הברית היו כמה מדינות שבהן נאסרו יחסים אנאליים במה שמכונה "חוקי סדום". רק ב-2004 ביטל בית המשפט העליון של ארצות הברית חוקים אלו, שכבר זמן רב קודם לכן לא נאכפו בפועל.

יחסי מין בין בני אותו מין זוכים כיום שוב ללגיטימציה רבה יותר ולהגנה חוקית מלאה בעולם המערבי. לעומת זאת ברוב מדינות ערב ובעולם השלישי שני גברים שייתפסו מקיימים יחסי מין עשויים לקבל עונשים חמורים עד כדי מוות. לשלוש הדתות המונותאיסטיות מסורת ארוכה של התנגדות ליחסים אלו. האסלאם, הנצרות הקתולית והיהדות האורתודוקסית רואים בהם חטא חמור. עם זאת, זרמים דתיים מרכזיים כמו הכנסייה האנגליקנית, היהדות הרפורמית והיהדות הקונסרבטיבית מתייחסים בסובלנות ליחסים אלו ואף מעודדים את מיסודם במסגרת זוגית.

בתרבות המערב

בתרבות המערבית החילונית ישנם כיום מספר ערכי יסוד שראשיתם בעידן הנאורות:

  • גישות הומניסטיות אנתרופוצנטריות אשר חוגגות את היופי של גוף האדם, אפילו יופי ארוטי, ביצירות ספרות ואמנות, ורואות צרכים ויצרים אנושיים בסיסיים, כמו היצר המיני, כיצרים טבעיים אשר אין סיבה לדכאם או להתבייש בהם כל עוד אינם פוגעים באנשים אחרים. מגישות כאלו נובעת למשל ההתנגדות לדיני צניעות רבים בהלכה היהודית, ושלילת הטומאה של דם הווסת.
  • תפיסות רומנטיות, הרואות במימושה של אהבה רומנטית כסיבה מרכזית לנישואים, ואת המגע הגופני בין בני הזוג, המשיכה המינית והסיפוק המיני ההדדי כמרכיבים מרכזיים בחיי הנישואים. מתפיסות אלו נובע למשל הצורך לבדוק התאמה מינית בין בני זוג גם לפני הנישואים.
  • מחקר מדעי בתחומי הפסיכולוגיה והסקסולוגיה הביא לתגליות חדשות, למשל בדבר קיומה ומאפייניה של האורגזמה הנשית. מחקרים אלו מדגישים את החשיבות של חינוך מיני ותקשורת פתוחה בין בני זוג על מנת לוודא סיפוק מיני. בהתאם לכך יהודים חילוניים רבים אינם שוללים או אף רואים בחיוב שיחה גלויה על מין בין בני הזוג, גירוי מיני הדדי, קיום יחסים באור וללא כיסוי, ובכל תנוחה מינית המקובלת על שני בני הזוג.

מאז הופעת החילון ותנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, יהודים חילונים ויהודים רפורמים אימצו את רוב ערכי היסוד של תרבות המערב, ובעקבות כך נטשו את רוב הדינים והאיסורים של ההלכה האורתודוקסית לגבי יחסי מין. מנקודת הראות של ערכים וגישות כאלו, הלכות רבות הנוגעות ליחסי מין נתפסות כשרירותיות, שמרניות ואף בלתי-מוסריות, בעיקר אצל אנשים שאינם מאמינים בסמכות ההלכה מלכתחילה.

לעומת זאת, התרבות המערבית הדתית והשמרנית רואה בגישה המתירנית דרך שמביאה בעקבותיה אסונות רבים לעוסקים בכך: מבחינה רפואית – הידבקות במחלות מין, והפרעות חמורות בפוריות; מבחינה חברתית – הריסת התא המשפחתי, יצירת משפחות חד-הוריות, הפקרת החינוך של הילדים, הגברת האלימות בין האנשים הנוהגים בחופשיות יתר בתחום המיני, הרס המטרות הנלוות למין, שהן פריה ורבייה, ואהבה אמיתית בין בני הזוג. כמו כן, ככל שהיצר המיני משוחרר ללא רסן, ללא המטרות החיוביות שבו, וללא רגשות האהבה והקשר הבסיסי שבין בני הזוג – הרי זה מביא לאכזבות קשות, ולהפרעות בתפקוד המיני מסוג אין-אונות וקרירות מינית‏[3].

בספרו תולדות המיניות, יוצא חוקר התרבות והפילוסוף מישל פוקו נגד ההיפותזה שטוענת שהשיח על אודות המיניות החל מהמאה ה-17 היה דכאני ורק במאה העשרים החלה פתיחות בנידון. פוקו טוען שהחברה המערבית אובססיבית בנושא המין, וזו אובססיה שהחלה עם המצאת הפרקטיקה הכנסייתית של הוידוי, והלכה והשתכללה עם הפסיכיאטריה והפסיכואנליזה. לדידו המערב תופס את המין כסוד כמוס שנמצא בתוך כל אדם ומעניק לו משמעות.

המין והדת

בתרבויות אליליות

בתרבויות האליליות המיניות הייתה חופשית וללא הגבלות מרובות. היו תרבויות קדומות כמו התרבות הכנענית שבהן היו "כוהנות אהבה" במקדשים, וחלק מהפולחן היה לקיים איתן יחסים, ואף אורגיות במהלך עבודת האליל. כמו גם פולחני מין בין כהני וכהנות אלילים שונים במה שמכונה "חתונה קדושה". היו מקומות בעולם בהם הגברים היו מאוננים על האדמה ו"מפרים" אותה כחלק מסימולציה פולחנית שתגרום לשנה ברוכה ביבול.

מין פולחני מתואר בתנ"ך בכמה מקומות.

ביהדות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיניות ביהדות

היהדות רואה ביחסי מין מצווה, אבל מבקשת לפקח עליהם ולהסדיר אותם. המונח המקובל בספרות התורנית ליחסי מין הוא "ביאה". יחסי מין בין איש לאשתו מכונה בדרך כלל "תשמיש המיטה" (בקיצור: "תשמיש").

הגישה החיובית ליחסי מין משתמעת מהמצווה הראשונה בתורה, היא מצוות "פרו ורבו". בנוסף קיום יחסי מין הוא מצווה מפורשת: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" ("עונתה" פירושו קיום יחסי מין עם האישה), ואף חובה בסיסית שאין להשתמט ממנה, ("כל שאינו עוסק בפריה ורבייה כאילו שופך דמים") - כל זמן שהוא נעשה במסגרת משפחתית כזו או אחרת (ובימים קדומים גם מוסד הפילגש) ובמסגרת מגבלות ההלכה. עד כדי כך חשובה המצווה, שלכהן הגדול אסור לכהן בתפקידו אם איננו נשוי, ובתלמוד אף נאמר "כל אדם שאין לו אישה אינו קרוי אדם" (בבלי, מסכת יבמות, סג א). על פי הקבלה וספר הזוהר, בית שלא מתקיימים בו יחסי מין - אין השכינה שורה בו.

דוגמה מובהקת לגישה זו באה לידי ביטוי בביקורת המושמעת בקרב פרשני המקרא, למן תקופת התלמוד, על פרישתו של משה רבנו מאשתו ציפורה, על מנת להישאר במדרגתו הרוחנית. בפרשה בה נענשת מרים, אחות משה, על הוצאת לשון הרע אודות משה, טוענים פרשני המקרא כי מרים מתחה ביקורת על פרישתו של משה מציפורה בניגוד להלכה, וכי נענשה על עצם מעשה הרכילות ולא על תוכן הדברים, מכיוון שלמעשה, הביקורת עצמה הייתה מוצדקת.

לעתים, היו תלמידי חכמים שפרשו מאישה, והדוגמה המפורסמת ביותר לכך הוא רבי שמעון בן עזאי, מחכמי המשנה, אשר כל חייו שקד על לימודי התורה ולא נשא אשה בהסבירו כי "מה אעשה ונפשי חשקה בתורה. אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים" (בבלי, מסכת יבמות סג, ב).

קיום יחסי מין האסורים על פי ההלכה נחשב לאחד האיסורים החמורים ביותר ודינו עונש מוות, מלבד נידה, יחסים עם גויים והוצאת זרע לבטלה שעונשם בידי שמים.

להלן סוגי יחסי המין האסורים על-פי הדת היהודית:

  • ניאוף - יחסי מין בין גבר לבין אישה נשואה או מאורסת (מקודשת) לאחר. איסור זה חמור במיוחד, שכן הוא אחד מעשרת הדיברות. כמו כן הוא נכלל באיסורי גילוי עריות.
  • גילוי עריות - יחסי מין בין קרובי משפחה. פירוט בהרחבה של מי בדיוק מוגדר כקרוב/קרובת משפחה לעניין זה מצוי בספר ויקרא. איסור זה הוא אחד משלושת האיסורים החמורים של "ייהרג ובל יעבור".
  • משכב זכר - יחסי מין אנאליים בין שני גברים. "וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה--תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם." (ויקרא כ', י"ג), "וְאֶת-זָכָר--לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה, הִוא." (ויקרא, י"ח, כ"ב). ומפרש רש"י כמכניס מכחול בשפורפרת.
  • משכב בהמה - יחסי מין בין אדם לבעל חיים. "כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה, מוֹת יוּמָת." (שמות, כ"ב, י"ח), "וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה--מוֹת יוּמָת; וְאֶת-הַבְּהֵמָה, תַּהֲרֹגוּ." (ויקרא, כ', ט"ו), "וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ--וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה, וְאֶת-הַבְּהֵמָה; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם." (ויקרא, כ', ט"ז).
  • קיום יחסים עם אישה נידה - אישה הנמצאת בזמן וסת ושבעה ימים אחריה. מהמקרא האיסור היה מוגבל לשבעת ימים: "שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" (ויקרא, ט"ו, י"ט), וחז"ל הוסיפו "שבעת ימי ליבון" מסיום תקופת הנידה.
  • זנות פולחנית / יחסי מין בין עבד לבן חורין - "לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (דברים כ"ג י"ח)
  • קיום יחסי מין בין יהודים לגויים - אף שבית דין אינו עונש, קיימת הוראה לא מחייבת של "הבועל ארמית - קנאים פוגעים בו".
  • אונס - לאונס נקבעים סוגים שונים של עונשים, בהתאם למצבה המשפחתי של הנאנסת (נשואה, מאורסת או רווקה) ובהתאם למקום האונס (בעיר או בשדה), המשפיע על יכולת הנאנסת להזעיק עזרה.
  • שפיכת זרע לבטלה - פליטת זרע שלא במהלך יחסי מין עם אישה ובכללם אוננות. איסור זה לא רשום באופן מפורש במקרא.

על פי הקבלה, במעשה המיניות הנכון ישנו חיבור ואיחוד של אידאות עליונים בינן לבין עצמן ובינן לבין העולם, ובמעשה מיניות "מקולקל", יש עמעום האור האלוהי והרחקתו מהעולם.

על פי הרמב"ם, בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון (בבלי, נדרים כ ב):

אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות."

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, י [ט]

מין וגינאלי נקרא "ביאה כדרכה", ואצל בני זוג נשואים, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, הוא נקרא "מורד" וזו עילה מוצדקת לגירושין.

מין אנאלי הוא בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש שני משכבים, ומין אנאלי נקרא בתלמוד "ביאה שלא כדרכה" או "הפיכת השולחן". בעלי התוספות סוברים שאקט זה מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע.‏[4]

מין אוראלי הוא חלק מ"ביאה דרך איברים" ואינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ואינו נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הדבר נעשה במסגרת יחסים אסורים.

"קיצור שולחן ערוך" בעקבות התלמוד קובע מגבלות אחדות על קיום יחסי מין, ובהן:

לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה, אבל כשאינה מרוצה לא ישמש עמה ומכל שכן דאסור לאנסה. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו או שהוא שנוא לה, דאמרה ליה: לא בעינא לך ואף על פי שרצויה בתשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה והיא אינה יודעת אף על פי שאינה שנואה לו אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש, גם לא ישמש כשהוא שכור, או היא שכורה.

השולחן ערוך (אבן העזר כה) קובע מגבלות נוספות על התנאים הסביבתיים של המיניות, ובהן איסור לקיים יחסים במקומות ציבוריים כשווקים, רחובות, גנות ופרדסים, ואיסור לקיים יחסים בפני אדם אחר אפילו ילד קטן.

בנצרות

הנצרות הקתולית ונגזרותיה נחשבות לדת, שהיחס שלה כלפי המין הוא השמרני והחריף ביותר. המיניות נחשבת לחטא ואסמכתא לכך היא הפסוק בתהילים "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי" (תהילים פרק נ"א פסוק ז'). על פי הנצרות, קיום היחסים הינו רק לשם הולדה והתרבות, ואסורים יחסים לשם הנאה בלבד. לאנשי הדת של הנצרות הקתולית אסור להינשא, ובכנסייה האורתודוקסית רק לכמרים הזוטרים מותר להינשא. התנזרות מיחסי מין נחשבת למעלה גדולה בנצרות.

באסלאם

באסלאם היחס למין יותר מתירני מאשר ביהדות, ויש היתר לפוליגמיה, אם כי יש איסור על מין אנאלי. אין הבדל מבחינת האיסורים בין שני המינים אם כי בחברות שמרניות כדוגמת חברות ערביות ואפריקאיות יש זכויות יתר לגברים, אף על פי שהדת עצמה אינה מבדילה בין המינים. לפי הקוראן, האהבה בין הגבר לאישה הוא מעשה ידי אלוהים‏‏‏[5]. גם הגבר וגם האישה צריכים להגשים את צורכיהם המיניים של האחר. בזמן הווסת אסור לקיים יחסי אישות, אבל מגע מיני אחר, כגון נשיקות וכל פעילות מינית שאינה כוללת מגע בנרתיק - מותר במפורש. בתרבויות אסלאמיות מסוימות, קיום יחסי מין שלא במסגרת נישואים עלול להוביל לרצח על חילול כבוד המשפחה של האישה, אף שאין לכך היתר רשמי בקוראן.

בבודהיזם

בבודהיזם, מי שבוחר לתרגל ושהוסמך להיות נזיר או נזירה, גם בוחר לחיות חיי פרישות, המניעה מיחסי מין נתפסת כצורך כדי להגיע להארה. קיום יחסי מין הוא אחד מארבע עבירות עיקריות שיש על נזיר. אמנם, בוג'ריאנה, קיום יחסי מין יכול אפילו להיות חלק מהדרך אל ההארה. בודהיסטים הדיוטות (שאינם נזירים) אינם צריכים לפרוש מיחסי מין, שכן מין הוא חלק טבעי מאוד של חברה עם משפחה וילדים. כמו כן, הבודהיזם אינו נכנס לפרטים לגבי מה נכון ומה לא נכון בתוך פעילויות החיים. פרטים של התנהגות מקובלת או לא מקובלת ביחסי מין אינה מוזכרת במפורש באף אחד מהכתבים הדתיים.

מין בחוק הישראלי

בחוק העונשין מפורטות עבירות מין אחדות, שעיקרן קיום יחסי מין בכפייה, כולל מצבים של קיום יחסי מין עם קטין, שגילו מתחת לגיל ההסכמה, ויחסי מין בין מטפל נפשי למטופל.

החוק הישראלי מחלק את עבירות קיום יחסי מין בכפיה לפי סוגי האקטים המיניים שנכפו:

מין וגינאלי בכפייה מכונה בחוק העונשין הישראלי "אונס".
מין אנאלי או אוראלי בכפייה מכונה בחוק העונשין הישראלי "מעשה סדום" ודינו כאונס.

בפקודת החוק הפלילי, שנחקקה על ידי שלטונות המנדט הבריטי ועם הקמת המדינה נכללה בחוקי מדינת ישראל, ובחוק העונשין שהחליף אותה, נכללו איסורים על סוגים אחדים של יחסי מין, גם כאשר הם נעשים מרצון בין בוגרים. זו לשונו של סעיף 351 לחוק העונשין (בגרסתו הראשונה, משנת 1977)‏‏‏‏[6]:

העושה אחת מאלה, דינו - מאסר עשר שנים:

(1) שוכב עם אדם שלא כדרך הטבע;
(2) שוכב עם בהמה;
(3) מרשה לגבר לשכב עמו;
(4) מרשה לגבר לשכב עמה שלא כדרך הטבע.

למעשה אסר סעיף זה יחסי מין הומוסקסואליים, וכן אסר מין אוראלי ומין אנאלי, גם במסגרת יחסי מין הטרוסקסואליים. במסגרת תיקון מס' 22 לחוק העונשין, שאושר בכנסת בשנת 1988, בוטל איסור זה.

זנות, כלומר מתן יחסי מין תמורת תשלום, אינה אסורה בישראל, אבל השידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך אסורה הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור פרסום שירותי זנות בעיתונים. סעיף 203ג לחוק העונשין קובע: "המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו - מאסר שלוש שנים".

פאראפיליה

תבליט בו נראים גברים המזדווגים עם סוס. התבליט מצוי על קיר חיצוני במקדש הינדואי של האל לקשמי בעיר קהאג'וראהו.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פאראפיליה

פאראפיליה היא התנהגות מינית שאינה נמצאת בתחום ההתנהגויות המקובלות על ידי החברה. המושג אינו מוגדר באופן חד משמעי והוא תלוי תרבות ותקופה. ככלל, החברה המודרנית סובלנית למגוון התנהגויות מיניות רחב, כל עוד אלו אינן פוגעות בזולת או בסדר הציבורי.

פדופיליה וזואופיליה הן פאראפיליות המוגדרות כסטיות מיניות ואסורות על פי חוק ברוב מדינות העולם, משום שהפרטנר אינו כשיר להביע הסכמה חוקית ליחסים אלה. בנוסף לכך מימוש הפנטזיה הפדופילית בצורת יחסי מין עם ילדים כרוך עלולה לגרום נזק ארוך טווח לקורבן - הילד או הילדה.‏[7] פדופיליה נחשבת לפשע חמור הן בעיני החוק ברוב העולם והן מבחינה חברתית ותרבותית. עם זאת, במדינות מסויימות, ניתנה גושפנקא חוקית לפדופיליה והותר להתחתן עם בנות צעירות במיוחד והן מותרות לבעליהן. נקרופיליה נחשבת גם היא לסטייה מינית חמורה.

אקסהיביציוניזם היא פאראפיליה הנחשבת כסטייה מינית, ובמקרים מסוימים גוררת עונשים בחוק. מציצנות, מעבר להיותה סטייה מינית, פוגעת בפרטיותו של הקורבן, וקבועים נגדה עונשים בחוק.

יחסים סאדו-מזוכיסטים אינם נחשבים כיום כסטייה, כל עוד הם לא גורמים למצוקה נפשית או גופנית. אם יחסים אלו נעשים בהסכמה מלאה, הם אינם אסורים בחוק.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • טל תמיר (עורכת): נשים לגופן: בריאות, גוף, מיניות, יחסים. מודן 2011

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מילה לועזית שמקורה בלטינית, ומשמעותה מין (במובן של זן)
  2. ^ ראו: הומוסקסואליות ביוון העתיקה
  3. ^ לפי הגדרתו של אברהם שטיינברג באנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך "מיניות". ראו גם london p, encyclopedia of bioethics, pp 1560-1569; Farley MA, encyclopedia of bioethics, pp 1575-1589.
  4. ^ "ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר)" (בבלי יבמות דף ל"ד עמוד ב', פירוש בעלי התוספות)
  5. ^ ‏Qur'an http://www.usc.edu/dept/MSA/quran/030.qmt.html#030.021
  6. ^ ‏ס"ח 864 מ-4.8.1977‏
  7. ^ ההשפעה על הקורבן בעת ניצול מיני של ילדים (באנגלית)