צינור הנפט בקו-בתומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צינור הנפט בקו-בתומי
סוג צינור נפט
מוצא שדות הנפט של בקו
יעד בתומי
עובר דרך Flag of Azerbaijan.svg  אזרבייג'ן
Flag of Georgia.svg  גאורגיה
מפעיל צינור הקרוסין: חברת צינור הנפט הים הכספי-הים השחור
צינור הנפט: Azneft
אורך 833 ק"מ
קוטר צינור הקרוסין: 200 מ"מ
צינור הנפט: 250 מ"מ
קיבולת מקסימלית צינור הקרוסין: מיליון טון בשנה
צינור הנפט: 1.64 מיליון טון בשנה
הנקודה הגבוהה 823 מטר
מספר תחנות צינור הקרוסין: 16
צינור הנפט: 13
כיוון זרימה ממזרח למערב
שנת הפעלה צינור הקרוסין:1907
צינור הנפט: 30 באפריל 1930
צינורות הנפט של בקו. הקו האדום לסופסה, עובר ברובו על תוואי הצינור בקו-בתומי

צינור הנפט בקו-בתומי היה קו להובלת קרוסין (בשלב הראשון) ונפט גולמי משדות הנפט שליד העיר בקו, בירת אזרבייג'ן, דרך הקווקז, עד עיר הנמל בתומי שלחופי הים השחור בגאורגיה. כאשר הוקם ב-1907, היה הצינור שארכו 833 ק"מ, הארוך מסוגו בעולם‏[1].

צינור הקרוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בד בבד עם פיתוח שדות הנפט שליד בקו, בסוף המאה ה-19 הועלו רעיונות לשווקו דרך נמלי הים השחור. התוצר העיקרי באותה תקופה היה הקרוסין, ששימש למאור. ב-1880 הציע דימיטרי מנדלייב לפרוס קו צינור וארבע שנים לאחר מכן תכנן המהנדס ולדימיר שוחוב את הצינור, דרך עמק נהר קורה לטביליסי ומשם, דרך קוטאיסי לבתומי. ב-1883 נסללה מסילת ברזל, במימון משפחת רוטשילד, לשינוע קרוסין בתוואי זה.

סלילת הצינור, בקוטר 200 מ"מ החלה ב-1897 והסתיימה ב-1907. הצינור כלל 16 תחנות שאיבה, לצידה של מסילת הברזל ולצידו נפרס גם קו טלפון. הצינור העביר כמיליון טון קרוסין בשנה‏[2], שיוצאו במכליות דרך הים השחור לאירופה. עם מלחמת האזרחים ברוסיה והתערערות המצב הביטחוני, הפוליטי והכלכלי באזור נפסקה תעבורת הקרוסין.

צינור הנפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1924 העלתה ממשלת ברית המועצות את הצורך לייצא נפט מבקו לאירופה. משא ומתן שהתקיים מול חברות מצרפת להקמה משותפת של צינור נפט גולמי ושיווקו לצרפת ומשם לאירופה, עלה על שרטון. ב-30 באפריל 1930 נחנך צינור הנפט, בקוטר 250 מ"מ, שהקמתו החלה ב-1928. הנפט הובל אל בתי זיקוק שהוקמו לצורך זה בבתומי וכלל 13 תחנות שאיבה לאורך הדרך. הפעילות התבצעה דרך החברה הממשלתית Azneft (אזרבייג'ן-נפט), שהוקמה כתוצאה מהלאמתן של 272 חברות נפט פרטיות שפעלו בבקו ערב מהפכת אוקטובר. קיבולת הצינור הייתה 1.64 טון נפט בשנה‏[3].

באוגוסט 1942, תחת איום של פלישת גרמניה הנאצית והשתלטותה על צינור הנפט ושדות הנפט, פורק חלק ניכר של הצינור, לבל יפול בידי האויב.

קו הצינור משתמש כיום חלק מקו באקו-טביליסי-ג'ייהאן ובקו-סופסה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]