מהפכת אוקטובר
מהפכת אוקטובר (ברוסית: Октябрьская революция), הידועה גם כמהפכה הבולשביקית, היא מהפכה שהחלה ברוסיה ב-25 באוקטובר 1917 (על פי הלוח היוליאני אשר היה בשימוש ברוסיה באותה עת; 7 בנובמבר על פי הלוח הגרגוריאני הנוכחי). במהפכה זו הקומוניסטים, בראשות ולדימיר איליץ' לנין, הפילו את הממשלה הליברלית של אלכסנדר קרנסקי ותפסו את השלטון. מהפכת אוקטובר הביאה להקמת שלטון קומוניסטי דיקטטורי בברית המועצות, אשר התקיים עד 1991.
מהפכת אוקטובר הייתה השלב השני במהפכה הרוסית של 1917. קדמה לה מהפכת פברואר בה עבר השלטון מידי הצאר, ניקולאי השני לבית רומנוב, אל גאורגי לבוב שעמד בראש הליברלים. כך למעשה פסק שלטון הצארים, בן חמש מאות השנים. במאי של אותה השנה עבר השלטון לידי אלכסנדר קרנסקי.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ב-25 באוקטובר 1917 (על פי הלוח היוליאני), הובילה המפלגה הבולשביקית בראשות מנהיגה לנין, את המהפכנים הקומוניסטים והסוציאלסטים למרד, כמעט ללא שפיכות דמים בפטרוגרד, בירת רוסיה באותה עת, נגד הממשלה הזמנית החלשה של קרנסקי. מאוחר יותר, ברישומי המהפכה שנכתבו על ידי ברית המועצות, תוארו אירועי אוקטובר כדרמטיים הרבה יותר ממה שהיו באמת.
רוב הזמן היה המאבק בפטרוגרד ללא שפיכות דמים, כאשר הבולשביקים תפסו את המבנים העיקריים של הממשלה הזמנית עם התנגדות קלה עד שלבסוף פרצו בהתקפה על ארמון החורף. סרטים רשמיים של הממשל הסובייטי שצולמו הרבה לאחר מכן הציגו הסתערות אדירה על ארמון החורף וקרבות עזים, אך במציאות המורדים הבולשביקים נתקלו בהתנגדות קלה מאוד אם בכלל, ומבחינה מעשית, די היה בכניסתם לבניין כדי להשתלט עליו. ככל הנראה, בכל המהלך היו 2 הרוגים ו-5 פצועים משני הצדדים.
הקונגרס השני של המועצות הנבחרות התכנס באותו הזמן, ומתוך 649 הצירים הנבחרים שבו, 390 היו בולשביקים וקרוב ל-100 השתייכו לאגף השמאלי של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, שתמכו גם הם בהפלת ממשלתו של קרנסקי. כשהוכרזה נפילתו של ארמון החורף, הקונגרס הוציא צו שיעביר כוח אל הסובייטים נבחרי הפועלים, החיילים והאיכרים, על מנת לאשר את המהפכה. ההחלטה לא עברה בתמימות דעים. רבים מהסוציאל רבולוציונרים האמינו שלנין והבולשביקים תפסו את השלטון בצורה בלתי חוקית ויצאו לפני שהתקבלה ההחלטה. בזמן יציאתם קרא אליהם לאון טרוצקי בזלזול: "כן, צאו, לכו, עיזבו, אתם נכנסים לפח האשפה של ההיסטוריה". ביום שלאחר מכן הסובייטים בחרו את "מועצת ממוני העם" כבסיסה של הממשלה הסובייטית החדשה, עד לכינוס האספה המכוננת, והעבירה את הצו על השלום (שתבע את יציאתה המיידית של רוסיה ממלחמת העולם הראשונה) ואת הצו על האדמה (שהציע את ביטול רכוש הפרט וחילוק האדמות מחדש לידי האיכרות).
הצו על האדמה אישר את פעולותיהם של האיכרים אשר בכל רחבי רוסיה החזיקו באדמותיהם של האצולה ושל הקולאקים - האיכרים הרוסים העשירים. הבולשביקים ראו עצמם כמייצגים של ברית בין פועלים ואיכרים (בסמל הקומוניסטי, חיבור של הפטיש והמגל מסמל את איחוד הפועלים והאיכרים).
הצלחת התקוממות אוקטובר הביאה לסיומו את שלב המהפכה שהתעוררה בפברואר ושינתה את אופיה של המהפכה מליברלית לסוציאליסטית. נסיון להשתלט על מוסקבה, חודש לאחר מכן, נתקל בהתנגדות חריפה ואלימה הרבה יותר, והבולשביקים לא תפסו שליטה מלאה בעיר עד מרץ 1918; בחלקים אחרים של רוסיה נמשכה מלחמת האזרחים כמה שנים נוספות.
[עריכה] הממשל החדש
בעקבות הפלת ממשלת המעבר הרוסית בהתאם להחלטת הוועידה של הסובייטים הוקמה ממשלה חדשה בראשות ולדימיר לנין. הממשלה קבלה על עצמה שם "מועצת הקומיסרים העממיים" וכל חבר בה היה "קומיסר עממי". להלן הרכב הממשלה החדשה כפי שהורכבה ב-8 בנובמבר 1917:
- יושב ראש - ולדימיר לנין
- קומיסר לענייני פנים - אלכסיי ריקוב
- קומיסר לענייני חקלאות - ולדמיר מיליוטין. לאחר כשבועיים בתפקיד התפטר לאור אי-הסכמה עם מדיניות הממשלה. במקומו מונה אלכסנדר שליכטר.
- קומיסר לענייני העבודה - אלכסנדר שליאפניקוב
- קומיסר לענייני צבא וצי - וועדה בהשתתפות ולדימיר אנטונוב-אובסיינקו, ניולאי קרילנקו ופבל דיבנקו
- קומיסר למסחר ותעשייה - ויקטור נוגין
- קומיסר האוצר - איוואן סקבורצוב
- קומיסר החינוך - אנטולי לונצ'רסקי
- קומיסר לענייני חוץ - לאון טרוצקי
- קומיסר לענייני משפט - גאוגרי אופוקוב
- קומיסר לענייני מזון - איוואן טאודורוביץ'
- קומיסר לענייני דואר - ניקולאי אבילוב
- קומיסר לענייני מיעוטים - יוסף סטלין
רובם נהרגו במהלך הטיהורים הגדולים, לאון טרוצקי נרצח במקסיקו על ידי מתנקש בשנת 1940.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- ס"א סמית, המהפכה הרוסית, מסדרת "מבוא קצר מאוד" של אוניברסיטת אוקספורד, (תרגום מאנגלית: דרורה בלישה), תל אביב: ידיעות ספרים, 2008.
- מארק פרו וז'אק ברטן, מהפכה ומלחמת אזרחים ברוסיה, בתוך: פייר וידאל-נאקה (עורך), תולדות העולם, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993, עמ' 255-254.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אלי שאלתיאל, מיכאל קונפינו, פרק מתוך: מהפכות 1917 והדרך אליהן, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1993