כותאיסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כותאיסי
ქუთაისი
סמל כותאיסי
סמל העיר כותאיסי
דגל כותאיסי
דגל העיר כותאיסי
גלאתי
גלאתיkutaisi.gov
מדינה / טריטוריה Flag of Georgia.svg גאורגיה
חבל ארץ אימרתי
מחוז אימרתי
ראש העיר ניקולוז קאצ'קאצ'ישווילי
(ნიკოლოზ კაჭკაჭიშვილი)
שטח 70 קמ"ר
תאריך ייסוד האלף הראשון לפנה"ס
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

196,500‏ ‏[1] (נכון ל-2013)
קואורדינטות 42°15′00″N 42°42′00″E / 42.25000°N 42.70000°E / 42.25000; 42.70000קואורדינטות: 42°15′00″N 42°42′00″E / 42.25000°N 42.70000°E / 42.25000; 42.70000
אזור זמן UTC +4
kutaisi.gov.ge
Kutaisi S 1.JPG
כותאיסי, שנות ה-70 של המאה ה-19
מצבה מבית הקברות היהודי בכותאיסי
בית כנסת בכותאיסי

כּוּתָ‏איסיגאורגית: ქუთაისი) היא בירת מחוז אימרתי שבמערב גאורגיה, והעיר השנייה בגודלה בגאורגיה, עם 196,500 תושבים‏[1]. העיר שוכנת בחלקו הצפוני של מישור קולכתי (კოლხეთის დაბლობი), סמוך להרי הקווקז הגדול, על שתי גדותיו של הנהר ריוני, ומרוחקת 221 ק"מ מערבית לטביליסי, בירת גאורגיה. בכותאיסי הייתה מרוכזת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בגאורגיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותאיסי משתרעת על שתי גדות נהר הריוני, ונמצאת בגובה 125-300 מטר מעל פני הים. ממזרח וצפון-מזרח נתחמת על ידי מרגלות ההרים הצפוניים של אימרתי. מצפון ברכס סמגורלי וממערב ומדרום בקרקעות החקלאיות של מישור קולכתי (კოლხეთის დაბლობი).

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בכותאיסי הוא סובטרופי לח, עם זרימות אוויר מונסוניות מהחוף, האופייני למישור קולחתי בסתיו ובחורף. הקיץ בדרך כלל חם, ויחסית יבש, כאשר החורף הוא רטוב וקר. הטמפרטורה הממוצעת בעיר היא 14.5 מעלות צלזיוס. ינואר הוא החודש הקר מבין חודשי השנה, עם טמפרטורה ממוצעת של 5.2 מעלות צלזיוס, ויולי הוא החודש החם ביותר עם טמפרטורה ממוצעת של 23 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה הייתה 17- מעלות צלזיוס ואילו הגבוהה ביותר הייתה 44 מעלות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1530 מ"מ בשנה, והגשם יכול להופיע בכל עונות השנה. לעתים קרובות מכסה שלג כבד את העיר (מגיע ל-30 ס"מ או יותר לסופת שלג) בחורף, אבל השלג המכסה את העיר בדרך כלל נמס תוך מספר ימים. כותאיסי חווה רוחות מזרחיות חזקות בקיץ הנושבות מההרים הסמוכים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מחקרים ארכאולוגיים, שימשה כותאיסי כבירת ממלכת קולכיס באלף השני לפנה"ס. סברה רווחת בקרב ההיסטוריונים היא כי כאשר אפולוניוס מרודוס (Ἀπολλώνιος Ῥόδιος ) כתב לגבי יאסון והארגונאוטים ומסעם האגדי לקולכיס, כותאיסי או בשמה הקדום איה, הייתה היעד הסופי למסע, ומקום שלטונו של המלך אאטי. משם חטפו הארגונאוטים לפי המיתולוגיה היוונית את גיזת הזהב. מן המאה ה-6 לפנה"ס ועד המאה ה-7 לספירה הייתה בירת הממלכה המערב-גאורגית אגריסי. במאה ה-7 נכבשה על ידי הערבים. בשנת 975 שוחררה והייתה בירת הממלכה הגאורגית המאוחדת עד שחרורה של טביליסי ב-1122. עד המאה ה-15 הייתה חלק מהממלכה המאוחדת ועם התפרקותה באותה מאה - בירת ממלכת אימרתי, שנכבשה על ידי האימפריה הרוסית ב-1810. בשנת 1881 יצא לאור העיתון המודפס הראשון בכותאיסי, "שרוֹמָה" ("עמל") שהכיל תעמולה של רעיונות סוציאליסטיות. הוא נסגר שנתיים מאוחר יותר.

תחת השלטון הסובייטי התפתחה כמרכז תעשייתי חשוב, במיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה. המפעל הגדול ביותר בעיר היה לייצור משאיות, והוא העסיק למעלה מ-20,000 פועלים. עם עצמאותה של גאורגיה ב-1991, כותאיסי סובלת ממצוקה כלכלית כתוצאה מקריסת קשרי-הגומלין עם מערך הייצור המבוזר של הכלכלה הסובייטית המתוכננת. מבחינה מנהלית, כותאיסי היא בירתו של מחוז אימרתי.

יהודי כותאיסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהודי כותאיסי

בכותאיסי הייתה מרוכזת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בגאורגיה, שעד גל העלייה הראשון בשנות ה-70 של המאה ה-20 מנתה למעלה מ-20,000 נפש. בעיר ניצב עדיין בית הכנסת המפואר של הקהילה, שנחנך ב-1887, אחד משלושה בתי הכנסת שהיו בעיר. השלטונות המקומיים מטפחים את הרכוש הציבורי היהודי גם בהיעדר קהילה מאורגנת, שמתחילת המאה ה-21 מונה, בעקבות גל העלייה של שנות ה-90, עשרות משפחות בלבד.

היהודים התיישבו בכותאיסי עוד במאה ה-19. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, ומילאו תפקיד חשוב בכלכלת האזור. הגידול שחל באוכלוסיית הגאורגים, בשנים שלאחר החלת הצו לשחרור הצמיתים בגאורגיה, בשנת 1864, הביא להגירה לערים של צמיתים לשעבר, בעלי מלאכה ואיכרים. בשנת 1871 היו בפלך כותאיסי 4,702 יהודים. הקהילה היהודית בכותאיסי עצמה הייתה השלישית בגודלה בגאורגיה. במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1897 נספרו בכותאיסי עצמה 4,843 יהודים, ובכל פלך כותאיסי 8,864 יהודים ו- 46 קראים. שלא כמו בטביליסי ובבתומי, בהם היו רוב של אשכנזים, הייתה הקהילה היהודית בכותאיסי על טהרת יהודים מקומיים.

ההגירה המחודשת של יהודים, במחצית השנייה של המאה ה-19, לערים בפלך כותאיסי, בעיקר של סוחרים קטנים, הביאה להגברת האנטישמיות בגאורגיה, שבאו לידי ביטוי בשיאן בעלילת הדם בסוראמי ובעלילת הדם בסצ'חרה, שבהן היה מעורב משה מונטיפיורי עצמו. אמנם, אין ידיעות לגבי קיום מפגשים בין מונטיפיורי ליהודי גאורגיה‏[2] בעת ביקוריו ברחבי האימפריה הרוסית. לעומת זאת, ידוע כי, מונטיפיורי פגש עולים מגאורגיה בארץ, שחלקם לבשו מדים קווקזיים או צ'רקסיים. וחלקם נשא אותות כבוד על לבושם, דבר שהרשים אותו במיוחד. הם ציינו בפניו כי האותות ניתנו להם בגין השתתפותם האמיצה במלחמת רוסיה נגד הצ'רקסים, כמו כן ציינו כי אנשי העיר כותאיסי הרסו את המקום, ונותרו הלוחמים היהודים שהגנו על אוצר הממשלה הרוסית‏[3].

עלילת הדם של סצ'חרה נידונה בבית הדין המחוזי בכותאיסי. דבר העלילה זכה לפרסום רב בעיתונות היהודית ברוסיה, עלילת דם זו הביאה להתגייסותם של אישים יהודים, ובראשם הברון גינסבורג מסנקט פטרבורג. שני עורכי-דין נודעים, היהודי קרופניק (1845-1905) והרוסי אלכסנדרוב, שנקראו להגן על הנאשמים, הצליחו, ב-13 במרץ 1879, להפריך את ההאשמות, והנאשמים זוכו מכל אשמה. למרות זאת לא פסקה רדיפת היהודים בכותאיסי ובשנת 1895 התחוללו מהומות בין הנוצרים והיהודים. מהומות אלו הביאו ליציאת המשוררים סרגיי מסחי ואנטון פורצלאדזה להגנת היהודים, תוך הבעת גינוי חריפה לתופעת הקנאות הדתית והלאומית כמנוגדת לתרבות ולמסורת הגאורגית. בשנת 1913, נסחטו היהודים באופן שיטתי על ידי כנופיה, בהוראתו של עוזר המושל של כותאיסי. מספר יהודים שהתנגדו, נורו.

בתחילת המאה ה-20 הופעלו בכותאיסי שני בתי כנסת, ובתפקיד הרב הראשי של מערב גאורגיה, שימש ר. אלואשווילי (1858-1922). בתקופה זו, החלו לחלחל רעיונות הציונות בגאורגיה, בתחילה בין האשכנזים ולאחר מכן בקרב יהודי גאורגיה המקומיים. המתנגדים לציונות בגאורגיה הופעלו מכותאיסי, בהנהגת ר. אלואשווילי. במשנת 1880 הוקם בכותאיסי תלמודי תורה, ובשנת 1903 נפתח בכותאיסי בית הספר הציבורי היהודי, בית ספר שהיה בעל אופי חילוני. בשנת 1908 היו בבית הספר 328 תלמידים, ובשנת 1911 614 תלמידים.

מהפכת פברואר בשנת 1917, הביאה לתחייה מחודשת של החיים היהודיים. הקמת סניף של תנועת "צעירי ציון", יציאת דו-השבועון הציוני "חמה אֶבּראֶליסה" ("קול היהודי") בשפה הגאורגית, בעריכת ס. ציציאשווילי (Ш. Цициашвили). בין הכותבים בביטאון היו דוד באזוב, בנו הרצל באזוב, נתן אליהשווילי, בן ציון אליגולשווילי ועוד. רבים מהיהודים התארגנו במסגרת אנטי-ציונית. קבוצה קטנה בשם "אסימילטורים" (נטמעים). בראשות האחים ג'. ומ. חננאשווילי, שנהנו מתמיכת של הדמוקרטים (מיעוט בקואליציאה השלטת בממשלת גאורגיה). על פי טענת הקבוצה, מוצאם של יהודי גאורגיה הוא אותו המוצא של הגאורגים האחרים, והם נבדלים מהם רק בדתם, שאותה קיבלו על עצמם בשלב כלשהו בהיסטוריה. הם פירסמו מאמר, בעיתונות הגאורגית, כנגד יהודי רוסיה, שרצו להטמע, כחלק מהאוכלוסייה הגאורגית. במאבק כנגד הציונות, תמכה קבוצת האסימילטורים בחוגים האורתודוקסיים. הם היו הקבוצה היהודית היחידה שלא השתתפה בקונגרס בטביליסי בשנת 1918. האנטי-ציונים ערכו בכותאיסי כינוס לבחירת המועמדים לבחירות שהיו אמורות להתקיים לפרלמנט של גאורגיה. הנציגים היו: רבי י. דברשווילי (1893-1980) וא. בוריאשווילי. לאחר פלישת הצבא האדום לגאורגיה, עזבו הרבה מהיהודים את גאורגיה. מביניהם היו רבים מכותאיסי כולל ר. אלואשווילי.

תחנת רכבת בכותאיסי

בשנות ה-20 של המאה ה-19 עסקו רוב יהודי כותאיסי במסחר ומלאכת יד. לפני המרד האנטי בולשביקי של 1924, לא רדפו השלטונות אחרי היהודים. לא הפריעו לפעילות ציונית, לא נסגרו בתי כנסת וכו'. אולם לאחר המרד נעצר כל מי שנחשב בפעילות ציונית, רבנים הוטרדו בחקירות, נסגרו בתי כנסות ועוד.

מאותה תקופה ועד אמצע שנות ה-30 של אותה מאה, החלו השלטונות לשים לב לשיקום התרבותי וההשכלתי של יהודי גאורגיה. בכותאיסי נפתחו בתי ספר יהודיים, מועדונים, ספריות וחוגים. כמו כן נפתח סניף של "אוזט" ("ОЗЕТ", Общество землеустройства еврейских трудящихся), חברה לניהול הפעלים היהודים, שדאגו להציב את היהודים בתעשייה ובקואופרטיבים. כבר בשנת 1929, מספר נכבד של יהודי כותאיסי עבדו במפעל המשי המקומי.

בשנים 1937-1938, החלו בכותאיסי, כמו בשאר ברית המועצות, מאבק כנגד היהדות, והתרבות היהודית החילונית. ראשי הקהילה היהודית נעצרו. ביניהם: ג'. דברשווילי (1902-1986), הרב של כותאיסי בשנים 1927-1965, נ. אליהאשווילי (1888-1965), הרב הראשי של העיר כותאיסי בשנים 1955-1965 ואחרים.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו לכותאיסי פליטים יהודים, שבחלקם אף נשארו בעיר עם תום המלחמה, בכללם היה גם דב גפונוב, שתרגם מגאורגית את האפוס הגאורגי, עוטה עור הנמר. בעקבות תרגום היצירה הוא זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, אך לא הורשה לצאת מברית המועצות כדי לקבלו. למרות זאת, התרגום עורר הדים בגאורגיה. העיתונות לא יכלה לוותר על התפארות בתרגום תרבותם ברחבי העולם ודיווחו בהרחבה על התרגום. בעקבות הפרסום, הפך גפונוב לסמל בעיני הציונים במדינה ועורר יהודים רבים לעליה. בכותאיסי הוקם אתר הנצחה על שמו ב"רחוב שאוּמיאני", שהיה מאוכלס ברובו ביהודים עוד מתקופת ימי הביניים. הרחוב שנקרא על שם המהפכן, שאומיאני, משנת 1926 הוסב, בשנת 1989, ל"רחוב גפונוב" ‏[4].

בשנים 1945-1946 היו בעיר שלוש קהילות, ולכל אחת מהן בית כנסת משלה: האחת ברחוב שאומיאני 8, שנבנה בראשית המאה ה-19; השני אף הוא באותו מבנה, שנבנה בשנות ה-80 של המאה ה-19; והשלישי באותו רחוב מספר 39, שנבנה באמצע המאה ה-19. בשנת 1952 ניסו הרשויות לסגור את אחד משלושת בתי הכנסת אך נתקלו בהתנגדות נמרצת, שבעקבותיה נאלצו השלטונות לוותר על כוונתם. שלושת בתי הכנסת המשיכו לפעול עד ראשית 1953[5].

בתקופת הקמפיין האנטישמי בברית המועצות בשנים 1948-1953, נעצרו יהודים רבים. בינואר 1953 נסגר בית הכנסת של כותאיסי.

יהודי כותאיסי שיחקו תפקיד מכריע במאבק של יהודי גאורגיה לעלייה לישראל. על מכתב 18 המשפחות, שנשלח לאו"ם היו חתומות 13 משפחות מכותאיסי.

החל משנות ה-80 המאוחרות, עם פתיחת שערי ברית המועצות, היו קיימים חיי קהילה ותרבות בכותאיסי. בשנים 1989 - 1991, עם התמוטטות ברית המועצות והקמת הרפובליקה של גאורגיה, הוקמה אגודה מקומית גאורגית-ישראלית. בשנים 1989 - 1993, בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטת כותאיסי, נערך מחקר על ההיסטוריה של היהודים בגאורגיה בראשות ד. חננשווילי.

בשנים 1969 - 1984, עזבו אלפי יהודים את כותאיסי ועלו לישראל. מתחילת העלייה המסיבית לישראל, משנת 1989, עלו לישראל מכותאיסי 1,945 יהודים ובינואר 2001 49 יהודים. על פי הסוכנות היהודית היו בכותאיסי 2,300 יהודים ב-1993. עד סוף 1999 נותרו בעיר כ-600 יהודים.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתדרלת בגרטי מן המאה ה-11 הממוקמת בכותאיסי

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכותאיסי יש מסורת גדולה בספורט, עם הרבה מועדוני ספורט מפורסמים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפנה יזרעאל (עורכת), גיאורגיה: כותאיסי, קולאשי, אוני: מסע אל הקהילה היהודית, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2010, ISBN 9789652272737

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסיית העיר לפי שנים:
    2007: 189,700 איש
    2006: 190,100 איש
    2005: 184,500 איש
    2004: 183,800 איש
    2003: 184,700 איש
    2002: 185,965 איש
    1989: 232,510 איש
  2. ^ גרשון בן-אורן, ‏"מונטיפיורי ויהודי גאורגיה", עמ' 75. באתר מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב
  3. ^ משה מונטיפיורי, "סיפור משה וירושלים", ירושלים 1876, על פגישת מונטיפיורי עם נציגי היהודים הגרוזים בא"י, נכתב גם ב"הלבנון"
  4. ^ ההיסטוריה של רחובות בגאורגיה
  5. ^ מרדכי אלטשולר, יהדות במכבש הסובייטי: בין דת לזהות יהודית בברית המועצות, 1964-1941, עמ' 480, מרכז זלמן לתולדות ישראל, ירושלים, ISBN 9789652272256


נפות אימרתי

נפות: נפת בר'דתי · נפת ואני · נפת זסטפוני · נפת תרג'ולה · נפת סמטרדיה · נפת סצ'חרה · נפת טקיבולי · נפת צ'יאתורה · נפת צקאלטובו · נפת חרגאולי · נפת חוני


עיר במעמד נפה: כותאיסי
גאורגיה