גאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה של גאורגיה
საქართველო
Flag of Georgia.svg Greater coat of arms of Georgia.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: הכוח באחדות
המנון לאומי: חירות
מיקום גאורגיה
יבשת אירואסיה
שפה רשמית גאורגית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
טביליסי
41°43′N 44°48′E / 41.717°N 44.800°E / 41.717; 44.800
משטר רפובליקה פרלמנטרית
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
גאורגי מרגוולשווילי
אִירָאקְלִי רָ'ארִיבּאשְוִוילִי
הקמה
- עצמאות
- תאריך
פירוק ברית המועצות
מברית המועצות
9 באפריל 1991
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
69,700 קמ"ר‏[2]
121 בעולם
זניח
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
4,935,880 נפש‏[2] 
121 בעולם
70.82 נפש לקמ"ר
132 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
27,300 מיליון $ 
119 בעולם
5,531 $
154 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.745 
72 בעולם
מטבע לארי גאורגי ‏ (GEL)
אזור זמן UTC +3
סיומת אינטרנט .ge
קידומת בינלאומית 995+
ציור פלק מצופה זהב מהמאה ה-15: גיאורגי הקדוש הורג דרקון
תבליט של ממוס הקדוש ממנזר גלאתי; בין המאה ה-14 ל-15 לספירה
קתדרלת סיוני מנהר הקורה, בשנות ה-70 של המאה ה-19

הרפובליקה של גאורגיה, המוכרת בישראל גם בשם גרוזיה ובעבר נודעה בעברית גם בשם גורג'יה (השם המקומי בגאורגית הוא: საქართველო, בתעתיק עברי: סַכָּרְתְבֵלוֹ), היא מדינה באירואסיה, בעבר הקווקז לחופו המזרחי של הים השחור. למדינה גבולות עם רוסיה מצפון, עם אזרבייג'ן במזרח, עם ארמניה וטורקיה בדרום, ובמערבה הים השחור.

גאורגיה היא מדינת לאום ליברל-דמוקרטית, בעלת מסורת ותרבות עתיקות. ההיסטוריה הגאורגית משתרעת על פני כ-3,000 שנים, ועל פי האמונה היא הייתה יעדו של יאסון במסעו להשבת גיזת הזהב. גאורגיה נחשבת כחלק מאירופה, אולם במקורות שונים משתנה שיוך המדינה והיא נחשבת לפעמים חלק מאסיה ולפעמים מדינה המשתרעת בשתי יבשות. גאורגיה, או גרוזיה, הייתה חלק מברית המועצות. ב-9 באפריל 1991, מועד ההכרזה הרשמית על פירוק הברית, זכתה בעצמאות מלאה.

גאורגיה השתמשה באלפבית היווני ובאלפבית הארמי לפני שאימצה את האלפבית הגאורגי, שאינו משויך ישירות לשום אלפבית אחר בעולם. בשנת 327 הוכרזה הנצרות כדת הרשמית של המדינה בממלכה הגאורגית העתיקה של ממלכת איבריה, והפכה את גאורגיה לממלכה השלישית אחרי קיסרות אקסום האתיופית שקיבלה עליה את הנצרות. התנ"ך תורגם לגאורגית במאה החמישית.

גאורגיה, ששטחה ברובו הררי, משופעת במשאבים טבעיים רבים. תערובת של אזור אלפיני בהרי הקווקז, וחוף ים בעל אקלים סובטרופי של הים השחור, המושך אליו תיירים רבים, כך שבגאורגיה יש גם אתרי ספורט חורף וגם אתרי נופש ימי.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מקור השם "גאורגיה"

השם "גאורגיה" (Γεωργία), נהוג בשפות רבות. "גֶאוֹרגֶה" (Γεωργ) ההלניסטי נובע מ"גאורגיוס" (Γεώργιος), שמשמעותו "איכר", ולפיכך גאורגיה משמעותה "אדמה חקלאית".

הגאורגים מכנים את עצמם "כּארתבֶלֶבּי" (ქართველები), לארצם הם קוראים "סַכּארתבֶלוֹ" (საქართველო), ושפתם נקראת בפיהם "כּארתוּלי" (ქართული). מקור המילה הוא משמו של גיבור מהמיתולוגיה הגאורגית בשם כרתלוס, שנחשב לאבי הגאורגים. על פי המיתוסים הגאורגיים, כרתלוס היה בנו של תוגרמה (מצאצאיו של יפת בנו של נח).

חוץ מהשם גאורגיה ידועים הגאורגים גם בשם "גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرجی), שפירושה, בדומה ליוונית, הוא חקלאי ושם המדינה "גוּרגֶ'סטַן". הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לשמם של גאורגים בטורקית "גוּרג'וּ" (Gürcü), ומכאן שם המדינה "גוּרג'יסטַן" (Gürcüstan). בנוסף לשם "גורג'ים" ידועים הגאורגים כ"גרוּזין" (Грузин) ברוסית ושם המדינה "גרוּזיה", והיה נפוץ במדינות ברית המועצות לשעבר והוא עדיין קיים בכמה מדינות סלאביות, בישראל, וביפן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של גאורגיה

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי העדויות הארכאולוגיות הייתה גאורגיה מיושבת כבר מתחילת תקופת האבן. גילוי טכניקות עיבוד הברזל באנטוליה ובקווקז היו תחילת תקופת הברזל. בתקופה זו החלו לצמוח הממלכות הגאורגיות המוקדמות: ממלכת קולכיסאגריסי אחריה) במערב גאורגיה וממלכת איבריה במזרחה. תושבי ממלכות אלה היו השבטים הפרוטו-גאורגים הראשונים המופיעים בהיסטוריה הכתובה מהמאה ה-12 לפנה"ס. העדויות הארכאולוגיות מאופיינות באלמנטים של כלי מתכת וצורפות שיוצרו בטכניקות עיבוד מתקדמות, ומאששות קיום ישות מדינית של ממלכה. במאה הרביעית לפנה"ס הייתה הממלכה הגאורגית המאוחדת, ממלכת איבריה, דוגמה מוקדמת לארגון מדינה מתקדם תחת מלך אחד והיררכיה של אצולה.

הכרזת הנצרות כדת-הממלכה כבר בשנת 337 נתנה דחיפה להתפתחות הספרות והאמנות, והביאה לאיחוד הממלכות הגאורגיות. העובדה כי גאורגיה ניצבה בתווך בין העולם המוסלמי לעולם הנוצרי הפכה את האזור למוקד מאבקים וחילופים דינמיים בין העולמות שהגיעו לשיאם בסביבות המאה השתים-עשרה והשלוש-עשרה ברנסאנס של האומה הגאורגית.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ימי הביניים, נפלו הממלכות הגאורגיות לידי הערבים. הממלכה הערבית שהוקמה נקראה אמירות טביליסי והשתרעה על כמחצית שטח גאורגיה כיום. ברבות הימים פרשה האמירות מהאימפריה הערבית, דבר שהביא לחורבנה של העיר טביליסי. הגאורגים השתחררו מעול הערבים רק במאה האחת עשרה, לאחר 400 שנות שלטון זר, על ידי המלך דוד הבנאי. תור הזהב של גאורגיה היה במאה ה-12, אז הייתה המעצמה החזקה במזרח התיכון. תקופה זו התאפיינה בפריחה תרבותית ודתית, כפי שבאה לידי ביטוי ביצירת המופת הספרותית של שותא רוסתאוולי ובניית האקדמיות התאולוגיות במנזרי גלאתי ואיק'לתו. לפסגה תרבותית ופוליטית זו גאורגיה האמירה תחת מלכותה של המלכה תמר (1184 - 1210). למרות מלחמות ההישרדות התכופות נגד שכניה המוסלמים, הייתה זו גם תקופת סובלנות דתית כלפי נתיניה המוסלמים והיהודים של הממלכה הגאורגית.

במאה ה-13 נכבשה הממלכה על ידי המונגולים, שהיו אז בשיא כוחם. המונגולים שלטו בגאורגיה כשהם מותירים את המלוכה הגאורגית על כנה. כתוצאה מסכסוכים בין האצולה הגאורגית לשלטון המרכזי ובינם לבין עצמם, התפרקה הממלכה הגאורגית למספר נסיכויות (כארתלי, קאחתי, אימרתי, סמגרלו, גוריה, סוואנתי ואבחזיה) במאה ה-15, דבר שנוצל היטב על ידי שכניהם, האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית במאה השש עשרה. הכיבוש הזר, שלווה במסעות-עונשין אכזריים בעקבות המרידות הגאורגיות התכופות, רושש את האוכלוסייה ושיעבד אותה עוד יותר לאדוניה הפיאודליים.

בתחילת המאה ה-18 ניסה המלך וחטנג השישי לשקם את השלטון המרכזי בעזרת רפורמה חוקית וסיוע לתרבות. בהוראתו נוסד בשנת 1709 בית הדפוס הגאורגי הראשון בבירה טביליסי, אך שמרנותו הפוליטית הייתה בעוכריו, והכשילה את ניסיונותיו לחלץ את ארצו מן הקיפאון הכלכלי-חברתי.

ההשתלטות הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1783 חתמו רוסיה והממלכה הגיאורגית כארתלי-קאחתי על חוזה גאורגייבסק, שלפיו הפכה כארתלי-קאחתי למדינת חסות של רוסיה, דבר שלא מנע את ביזת טביליסי, בעקבות קרב קרצניסי משנת 1795.

ב-8 בינואר 1801 חתם הצאר פאבל הראשון על צו המספח את ממלכת כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית, צו שאושר גם על ידי בנו אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה ב-12 בספטמבר של אותה שנה. השליח הגאורגי בסנקט פטרבורג הגיב במכתב מחאה, שנשלח לנסיך קורקין, שהיה סגן השגריר. במאי של אותה שנה, הגנרל הרוסי קארל היינריך קנורינג, שמונה למלך המשנה של הקווקז מטעם הצאר, הדיח את היורש הגאורגי המיועד לכס המלכות, דוד בטונישווילי וייסד ממשלה בראשות הגנרל איוון פטרוביץ' לסרייב.

האצולה הגאורגית לא קיבלה את ההדחה עד אפריל 1802, כאשר גנרל קנורינג הקיף את האצילים בקתדרלת סיוני שבטביליסי והכריח אותם להישבע אמונים לאימפריה הרוסית. אלה שלא הסכימו נעצרו באופן זמני. בקיץ 1805 הנחיל הצבא הרוסי מפלה בנהר אסקרני ליד זגם לצבא הפרסי, ובכך הציל את טביליסי מהכיבוש.

בשנת 1810, אחרי קרב קצר, נכבשה הממלכה הגאורגית המערבית, ממלכת אימרתי, על ידי הצאר אלכסנדר הראשון. המלך האימרתי האחרון, והשליט האחרון לבית בגרטיוני, סולומון השני, מת בגלות בשנת 1815. משנת 1803 ועד שנת 1878, בעקבות מספר רב של מלחמות רוסיות נגד הטורקים והפרסים, סופחו מספר מחוזות נוספים של גאורגיה לאימפריה הרוסית (מחוז בתומי, ארטווין, אחלציחה, פותי ואבחזיה).

נסיכות גוריה בוטלה בשנת 1828, ונסיכות מגרליה בשנת 1857. מחוז סוואנתי סופח בהדרגה בתקופה 1857 - 1859.

הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה 1918 - 1921[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה

אחרי מהפכת פברואר ב-1917, ממשלת המעבר הרוסית כוננה ועדה טרנס-קווקזית מיוחדת כדי שתשלוט באזור. ועדה זו הוחלפה אחרי מהפכת אוקטובר, בקומיסריון של עבר-הקווקז שנועד לשלוט באופן רשמי באזור. ועדה טרנס קווקזית, בראשות המנשביק הגאורגי, ניקולאי צ'לידזה, הכריזה ב-24 בפברואר 1918, על הקמת פדרציה דמוקרטית ועצמאית שנקראה הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז.

הרפובליקה התפרקה עם הכרזתה של גאורגיה על עצמאות ב-26 במאי 1918, באמצע מלחמת האזרחים ברוסיה. הרפובליקה החדשה הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית, ובבחירות היחידות שהתקיימו לפרלמנט ניצחה המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית, שנחשבה למפלגה של המנשביקים. מנהיגם נואה ז'ורדניה, הפך לראש הממשלה הגאורגית. הממשלה החדשה ניסתה לשקם את גאורגיה, והחלה ברפורמות כוללות במדינה.

בשנת 1918 אף ייסדו אוניברסיטה בטביליסי. אבל ממשלה זו נתקלה בקשיים מבית ומחוץ כבר מתחילתה. בשנת 1918 התחוללה מלחמה גאורגית-ארמנית במחוזות הגאורגיים שאוכלסו ברוב ארמני, שהסתיים בהתערבות ישירה של הבריטים. בשנים 1918 - 1919, הגנרל הגאורגי מזניאשווילי הנהיג את ההתקפה הגיאורגית כנגד הצבא הלבן, שהונהג על ידי מויסייב ודניקין במטרה לתבוע את ערי החוף טואפסה סוצ'י ואדלר, לגאורגיה.

עצמאות המדינה לא האריכה ימים, ובפברואר 1921 גאורגיה הותקפה על ידי הצבא האדום. הצבא הגאורגי הפסיד בקרב, והממשלה הסוציאל-דמוקרטית ברחה מהמדינה. ב-25 בפברואר 1921 נכנס הצבא האדום בראשות הקומיסר סרגו אורדז'וניקידזה לבירת גאורגיה, טביליסי, וכונן ממשלת בובות קומוניסטית, שנקראה "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה" והונהגה על ידי הבולשביק הגאורגי פיליפ מחרדזה. החל מ-12 במרץ 1922 ועד 5 בדצמבר 1936 הייתה חלק מהרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז, שכללה גם את ארמניה ואזרבייג'ן. הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז לא הצליחה להתגבש ליחידה אחת, וגאורגיה הפכה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה.

הממשלה הגאורגית, שנמלטה על אונייה צרפתית, המשיכה לתפקד כממשלה גולה, ניסתה לערער את השלטון בגאורגיה הסובייטית, ותמכה בהתארגנויות אנטי-סובייטיות בגאורגיה ומחוצה לה. קבוצת גרילה קטנה השם "הקושרים של גאורגיה", בראשות קולונל ככוצה צ'ולוק'שווילי, התארגנה באותם ימים במטרה להילחם בשלטון הבולשוויקי. העניין עורר רגשות פטריוטיים, והמרד, שתפס תאוצה, הגיע לשיאו בקרב שהתרחש באוגוסט 1924 ונקרא "מרד אוגוסט בגאורגיה". קרב זה נסתיים ללא הכרעה. בסופו של דבר הוכרעו המורדים ונמלטו מהמדינה.

גאורגיה תחת שליטה הסובייטית 1921-1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הרפובליקה הפדרטיבית של עבר הקווקז, גאורגיה הסובייטית

תחת משטרו של סטלין (שהיה גאורגי בעצמו) נרצחו כ-100,000 גאורגים בטיהורים פוליטיים. במלחמת העולם השנייה כ-700,000 גאורגים נלחמו בשורות הצבא האדום כנגד הנאצים. כ-350,000 מתוכם נפלו בחזית המזרחית. היה זה הגאורגי מליטון כנתריה, שהניף את דגל הניצחון על הרייכסטאג. חלק קטן מהגאורגים נלחם במסגרת הלגיון הגאורגי של הוורמאכט, וחלק מרד. אחרי המלחמה עברה גאורגיה תהליכי תיעוש ועיור. בבירה טביליסי, שמספר תושביה עלה על מיליון, נחנכה ב-1966 רכבת תחתית.

לאחר טבח טביליסי בשנת 1956, התפתחה תנועת מחתרת של צעירים גאורגים בראשות מרב קוסטבה וזוויאד גמסחורדיה בשם "גורגסליאני" (על שם וחטנג גורגסלי), שנעצרו מספר פעמים על ידי השלטונות הסובייטים.

שר החוץ הסובייטי, אדוארד שוורדנדזה, היה "ארכיטקט" הפרסטרויקה של שנות ה-80. במהלך אותה תקופה התפתחה בגאורגיה שיטה רב-מפלגתית שהעדיפה עצמאות. המדינה ערכה את הבחירות הדמוקרטיות הרב-מפלגתיות הראשונות בברית המועצות ב-28 באוקטובר 1990. החל מנובמבר 1990 ועד מרץ 1991 היה אחד ממנהיגי תנועת השחרור הלאומית ד"ר זוויאד גמסחורדיה, נשיא המועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה (הפרלמנט של גאורגיה).

עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באפריל 1989, בשיא המאבק האזרחי לעצמאות, ביצע הצבא האדום טבח בעצרת שקטה במרכז הבירה - 20 בני-אדם נרצחו (מרביתם נשים צעירות) ועשרות נפצעו. האירוע כונה "הטרגדיה של 9 באפריל", והיה אבן דרך במאבק הגאורגי לעצמאות. בדיוק כעבור שנתיים, ב-9 באפריל 1991, הכריזה גאורגיה על עצמאותה והקימה את הרפובליקה של גאורגיה, לא לפני הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במרחב הסובייטי ב-28 באוקטובר 1990.

ב-26 במאי 1991 נבחר זוויאד גמסחורדיה לנשיאה הראשון של גאורגיה העצמאית. עם זאת, גמסחורדיה הוכיח עצמו כנשיא כושל, שלא הצליח להתמודד עם הבעיות הכלכליות והאתניות של גאורגיה, והודח בהפיכה צבאית ב-22 בדצמבר 1991. הפיכה זו היוותה חלק ממלחמת האזרחים הגאורגית, שכללה מאבק פוליטי בין תומכי גמסחורדיה, שכונו "זוויאדיסטים" ובין תומכי הנשיא שתפס את מקומו של גמסחורדיה, אדוארד שוורדנדזה, וכן מאבק בין הממשל המרכזי ובין שלושה חבלים בדלנים, שביקשו לפרוש מגאורגיה - אבחזיה, דרום אוסטיה ואג'ריה. המלחמה נמשכה עד שנת 1995 והסתיימה בתבוסת הזוויאדיסטים, בפרישתם של החבלים המורדים והכרזתם על עצמאות דה פקטו. עצמאותם של החבלים המורדים, שנתמכה על ידי הפדרציה הרוסית אך לא הוכרה על ידי הקהיליה הבינלאומית, הביאה לטיהור אתני בו גורשו כרבע מיליון גאורגים מאבחזיה ומדרום אוסטיה, וכן היגרו אוסטים מתחומי גאורגיה.

ב-2003 הודח שוורדנדזה (שנבחר בבחירות דמוקרטיות ב-1995 וב-2000) באירוע שכונה "מהפכת הוורדים", והיה בעיקרו מחאה עממית שהיוותה דוגמה ל"מהפכה הכתומה" באוקראינה, ואירועים דומים במרחב הפוסט סובייטי. המפגינים, שמחו על זיופים בבחירות לפרלמנט, העלו לשלטון באופן זמני את הנשיאה נינו בורג'נדזה, אך לאחר קיום בחירות דמוקרטיות נבחר לנשיא מיכאיל סאקשווילי.

הנשיא החדש פתח בשורת רפורמות שמטרתן לחזק את צבאה וכלכלתה של גאורגיה, ולהשליט את מרותה של גאורגיה בחבלים הבדלניים. הצלחה ראשונה נחל סאקשווילי כאשר הצליח לאחד עם גאורגיה את מחוז אג'ריה. אך הצלחה זו לוותה בהחרפת העימות בדרום אוסטיה, שהדרדר לחילופי אש בשנת 2004 שאיימו על יציבות הסדר הפסקת האש שהושג בחבל בשנת 1992. אירועים אלו הביאו להחרפת היחסים עם רוסיה, שסייעה לבדלנים באוסטיה ובאבחזיה באופן גלוי כמעט.

פלישת רוסיה לגאורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוזות הבדלניים אבחזיה ודרום אוסטיה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה בדרום אוסטיה

ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה ביצעו הרוסים ב-8 באוגוסט 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגאורגיה. גם לאחר נכונותה של ממשלת גאורגיה לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש המוצעת של האיחוד האירופי, המשיכה המתקפה הרוסית, אשר כללה פלישה לשטחי גאורגיה עצמה, הן מכיוון דרום אוסטיה והן מכיוון אבחזיה, הפגזת נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, הטלת מצור על נמלי הים של גאורגיה (הופסקה לאחר לחץ אוקראיני), כיבוש העיר גורי ופגיעה בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גאורגיה למערבה, מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לפי הערכות האו"ם לכ-115 אלף פליטים גיאורגיים‏‏‏[6].

ממשלות ארצות הברית, בריטניה וצרפת דרשו מממשלת רוסיה לסגת משטחיה של גאורגיה וגינו את מוסקבה על הפעלת הכוח המאסיבית נגד גאורגיה, וממשלת גאורגיה ביקשה סיוע מממשלות המערב ומנאט"ו[7]. לבסוף, לאחר חמישה ימי לחימה, הודיע נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כי הכוחות הרוסיים נסוגים משטחי גאורגיה, אך בפועל לא התבצעה נסיגה, דבר שהביא ב-19 באוגוסט להודעה חריפה מצד נאט"ו ולטיוטת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד רוסיה.

בעקבות הפלישה הצביע הפרלמנט הגאורגי פה אחד לא לחדש את חברות גאורגיה בחבר המדינות, וזו הסתיימה ב-17 באוגוסט 2009.

יחסי גאורגיה-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי גאורגיה-ישראל

היחסים בין גאורגיה לישראל מוסדו לראשונה ב-1 ביוני 1992, לאחר פירוקה של ברית המועצות והכרזת העצמאות של גאורגיה. שתי המדינות מחזיקות שגרירויות במדינה השנייה, כאשר שגרירות גאורגיה ממוקמת בתל אביב ושגרירות ישראל ממוקמת בטביליסי. בנוסף קיימת בישראל לשכת מסחר העוסקת בפיתוחם והרחבתם של יחסי הסחר בין ישראל לגאורגיה.

בשנים האחרונות התפתחו היחסים בין המדינות עד כדי יחסי ידידות, ועזרה הדדית בין שתיהן בפן הצבאי, התרבותי, הכלכלי והחינוכי.

החל משנת 2013 תושבי גאורגיה זכאים לאשרת כניסה לישראל ללא צורך בהנפקת ויזה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף הררי בגאורגיה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאוגרפיה של גאורגיה

גאורגיה משתרעת על פני שתי יבשות, מכיוון שחלקים במערבה נמצאים למעשה באירופה וחלקים במזרחה משויכים לאסיה שטחה הוא כ-70,000 קמ"ר (בערך פי 3 מישראל). גבולה הצפוני באורך של 723 ק"מ הוא עם רוסיה. המחוזות הרוסיים הגובלים בגאורגיה הם: המחוז הפדרלי מחוז קרסנודר והרפובליקות קאראצ'אי-צ'רקסיה, קברדינו-בלקריה, צפון אוסטיה - אלניה, אינגושטיה, צ'צ'ניה ודאגסטן. בדרום מזרחה היא חולקת גבול באורך 322 ק"מ עם אזרבייג'ן, וגבול באורך 164 ק"מ עם ארמניה ובדרום עד דרום מערב גבול באורך 252 ק"מ עם טורקיה. יתרת הגבול המערבי הוא חופי הים השחור.

הרי הקווקז הגדולים שמצפונה מקושרים בשרשרת הרי סוראמי או הרי ליחי שבמרכזה להרי הקווקז הקטן שבדרומה. הרי סוראמי מחלקים את גאורגיה לשני אזוריה הגאוגרפיים העיקריים - מזרח ומערב גאורגיה:

  • מזרח גאורגיה - (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור של עמקי נהרות רחבים, המופרדים בהרים נמוכים יחסית. באזור זה האקלים יבש יותר מאשר במערב בגלל ניתוקו הטופוגרפי מן הים והיותו חשוף לרוחות מזרחיות. האזור מושקה בנהר מטקווארי (קורה), שיובליו העיקריים הם אראגווי, ליאחווי, יורי, אלזני וכסאני.
  • מערב גאורגיה - (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור מישורי יחסית, המתחבר להרי הקווקז הקטן בהרים נמוכים שבדרומו. באזור זה האקלים ברובו סובטרופי לח עקב הקרבה לים השחור והיותו חשוף לרוחות מערביות, הגורמות לריבוי משקעים. בחורף יורד כאן (חוץ מבמישור החוף) שלג רב. מישור קולכתי, המהווה את ליבתו המאוכלסת, מושקה על ידי הנהר ריוני, שיובליו העיקריים הם צחניסצקאלי וקווירילה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים של גאורגיה מגוון מאוד בהתחשב בממדיה הלא גדולים של המדינה. ישנם שני אזורי אקלים עיקריים המזרחי והמערבי. רכס הרי הקווקז הגדול משחק תפקיד חשוב במיתון אקלימה של גאורגיה, ומגן על המדינה מחדירה של אוויר קר יותר מצפון. רכס הרי הקווקז המשני מגן על האזור מהשפעת אוויר חם ויבש מדרום.

רוב חלקה המערבי של גאורגיה שוכנת באזור אקלים סובטרופי לח עם כמות משקעים שנתית הנעה בין 1000 - 4000 מ"מ. כמות המשקעים מתחלקת בצורה אחידה בין כל עונות השנה, אף על פי שירידת הגשמים יכולה להיות כבדה במיוחד במהלך הסתיו. האקלים של האזור משתנה באופן משמעותי באזורים הגבוהים של גאורגיה, וכאשר האזורים הנמוכים של מערב גאורגיה הם חמים יחסית במשך השנה, אזורי ההרים ומרגלות ההרים (כולל את הקווקז הגדול והקווקז המשני) קרים, הקייצים רטובים ומושלגים בחורף (השלג נערם לעתים לגובה של 2 מטר במחוזות רבים). אג'ריה הוא המחוז בעל כמות המשקעים הרבה ביותר בקווקז, כאשר יער הגשם הממוזג מטירַלה, מזרחית לכובולתי מקבלת בסביבות 4500 מ"מ גשם בשנה.

למזרח גאורגיה יש אקלים הנע בין מאקלים סובטרופי לח לאקלים ים תיכוני. מזג האוויר באזור מושפע מאוויר יבש הנע מאזור הים הכספי/מרכז אסיה ממזרח ואוויר לח המושפע מהים השחור ממערב. חדירת האוויר הלח מהים השחור נחסמת לעתים קרובות על ידי מספר רכסי הרים (רכס ליחי ורכס מסחתי) שמפרידים את החלק המזרחי והמערבי של המדינה. כמות המשקעים השנתית נמוכה בהרבה ממערב גאורגיה ונעה בין 400 - 1600 מ"מ. התקופה הרטובה ביותר מופיעה בדרך כלל באביב ובסתיו, כאשר חודשי החורף והקיץ נוטים להיות היבשים יותר. הקיץ ברוב מזרח גאורגיה חם (במיוחד במישורים ובאזורים הנמוכים), והחורפים קרים יחסית. כמו בחלקה המערבי של גאורגיה החלקים הגבוהים של גאורגיה משחקים תפקיד חשוב והתנאים האקלימיים מעל לגובה 1500 מטר מעל פני הים קרים יותר בהרבה מהחלקים הנמוכים של גאורגיה. האזור השוכן מעל לגובה של 2,000 מטר מעל פני הים קפוא ומושלג לעתים קרובות גם בחודשי הקיץ.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשר שפוצץ על נהר הצ'לוכי
דגל קרב של צבא גאורגיה

מעצמאותה בשנת 1991 עד אוקטובר 2012 גאורגיה הייתה דמוקרטיה נשיאותית נוסח צרפת (שבה הנשיא וראש הממשלה יכולים להיות ממפלגות יריבות). בראשה של גאורגיה עמד נשיא, אשר נבחר לקדנציה של 5 שנים והיה בעל סמכויות רבות. הנשיא מינה את ראש הממשלה בכפוף לאישור הפרלמנט, שנבחר כל ארבע שנים ומונה 235 חברים. בשנת 2012, לפני הבחירות לפרלמנט באוקטובר של אותה שנה, הנשיא סאקשווילי יזם שינוי בחוקה; מטרת השינוי הייתה שימור שלטונו גם אחרי סוף תקופת כהונתו השנייה והאחרונה כנשיא. על-פי השינוי בחוקה, הפרלמנט ממנה את ראש הממשלה וראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה ולא הנשיא.

בבחירות אוקטובר 2012 לפרלמנט, האופוזיציה ניצחה. תקוותו של הנשיא סאקשווילי להנהיג את המדינה כראש הממשלה נכזבה. סאקשווילי כיבד את החוק החדש והעביר את סמכויות השלטון אל ראש הממשלה שנבחר על ידי הפרלמנט - בידזינה איוואנישווילי; בכך, גאורגיה נהפכה לדמוקרטיה פרלמנטרית, שבה לנשיא תפקיד ייצוגי-סמלי בלבד.

המשבר שפרץ, בעקבות הטענה להונאה בפתקי ההצבעה בבחירות לפרלמנט בשנת 2003, גרם למהפכת הוורדים, שהביאה להתפטרות הנשיא המכהן, אדוארד שוורדנדזה, ב-23 בנובמבר 2003. בעקבות המהפכה, שנסתיימה ללא שפיכות דמים, מונתה נשיאה זמנית, מי שהייתה יושבת ראש הפרלמנט, נינו בורג'נדזה. ב-4 בינואר 2004 זכה בבחירות לפרלמנט מיכאיל סאקשווילי, מנהיג המפלגת התנועה הלאומית-דמוקרטית ונכנס לתפקידו ב-25 בינואר של אותה שנה. בבחירות שנערכו מחדש ב-28 במרץ 2004 ניצחה מפלגתו של סאאקשווילי ברוב גדול של המושבים (כ- 75%), עם מפלגה אחת נוספת שהשיגה 7.5% מהמושבים (האופוזיציה הימנית) כאשר אחוז החסימה עומד על 7% מקולות הבוחרים. בחירות אלה נחשבות לחופשיות ביותר בהיסטוריה העצמאית של גאורגיה. למרות המתיחות הגוברת בין השלטון המרכזי למנהיג האג'רי, אסלן אבשידזה, השפיעו הבחירות על המחוז.

בפרלמנט הראשון של סאקשווילי נכללו בין היתר: סלומה זורבישווילי כשרת חוץ, שהייתה שגרירת צרפת בגאורגיה, בהסכמתו של ז'אק שיראק לאחר בקשה של סאקשווילי. סאקשווילי גם כופף את החוק הגאורגי ונתן לזורבישווילי אזרחות גאורגית בנוסף לזו הצרפתית, בניגוד לחוק הגאורגי שלא מאפשר אזרחות כפולה. כמו כן כיהנו בפרלמנט גם יהודיות: ננה פטרקצישווילי, כנציגת העיר קווארלי. מזיה פטרקצישווילי תורתלדזה נכנסה לפרלמנט ברשימה הפרופורציונית והייתה התשיעית ברשימה בגוש של האופוזיציה הימנית. אלנה תבדורדזה - יהודיה למחצה ומגינה על זכויות האדם.

המתיחות בין הממשלה הגאורגית לשלטון באג'ריה התפתחה במהירות הולכת וגוברת לאחר הבחירות בסוף אפריל. המתיחות הגיעה לשיאה ב-1 במאי 2004, כאשר אבשידזה הגיב לתמרונים הצבאיים של הצבא הגאורגי, שהתקיימו ליד אג'ריה, בפיצוץ שלושת הגשרים המחברים את אג'ריה לגאורגיה על נהר הצ'לוכי. ב-5 במאי הוכרח אבשידזה לגלות מאג'ריה בעקבות הפגנות סוערות בבתומי שקראו להתפטרותו, ורוסיה הגבירה את הלחץ על ידי שר החוץ שלה איגור איוונוב.

ב-3 בפברואר 2005, ראש הממשלה זוראב ז'ווניה מת, לכאורה מהרעלת פחמן חד-חמצני מדליפה שנגרמה מצינור גז חשוף, בביתו של ראול אוסופוב, סגנו של מושל מחוז כארתלי תחתית. מאוחר יותר, חברו הקרוב של ז'ווניה ובעל בריתו משכבר הימים, שר האוצר זוראב נור'אידלי, נתמנה על ידי סאקשווילי למחליפו בתפקיד ראש הממשלה.

מאז שעלה לשלטון, בשנת 2003, נתן סאקשווילי דחיפה להתפתחות צבא גאורגיה, והגדיל את היקפו ב-26,000 חיילים. בכלל זה נכללים 5,000 חיילים שאומנו בטכנולוגיות מתקדמות על ידי צבא ארצות הברית חלק מיחידות אלה הועברו לבסיסים בעיראק כחלק מהקואליציה הבינלאומית באזור, כשהם משרתים בבעקובה, באזור הירוק של בגדאד (מיקומה של מפקדת הקואליציה במרכז בגדד). במאי 2005, הגדוד ה-13 של חיל הרגלים ("שַבנַבַּדה") היה לגדוד הראשון שמשרת במלואו מחוץ לגאורגיה. יחידה זו אחראית לשתי נקודות ביקורת בכניסות לאזור הירוק, ומספקת אבטחה לפרלמנט העיראקי. באוקטובר 2005, היחידה הוחלפה בגדוד ה-21 של חיל הרגלים במדי הקרב של יחידה אמריקאית; הם שירתו תחת הדיוויזיה השלישית של חיל הרגלים.

בשנת 2006 התפרץ משבר קודורי, כאשר מנהיג המיליציה המקומית בעמק קודורי (החלק היחיד של אבחזיה שנמצא בשליטת גאורגיה באותם ימים), הכריז על אי ציות לשלטון הגאורגי. הממשלה הגאורגית השתלטה על האזור במבצע משולב של משטרת גאורגיה והצבא הגאורגי.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוזות גאורגיה
מס. מחוז בירת המחוז
1 אבחזיה סוחומי
2 סמגרלו וסוואנתי עילית זוגדידי
3 גוריה אוזורגתי
4 אג'ריה בתומי
5 רצ'ה-לצ'חומי וסוואנתי תחתית אמברולאורי
6 אימרתי כותאיסי
7 סאמצחה-ג'אוואחתי אחלציחה
8 כארתלי הפנימית גורי
9 מצחתה מתיאנתי מצחתה
10 כארתלי תחתית רוסתווי
11 קאחתי תלאווי
12 טביליסי רבתי טביליסי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות גאורגיה

גאורגיה מחולקת לשתי רפובליקות אוטונומיות ועשרה מחוזות, הנקראים "מחַרֶה". מחוזות אלה מחולקים ל-73 נפות או תת-מחוזות, שמתוכן 13 נפות הן בשטח שתי הרפובליקות האוטונומיות (6 באג'ריה ו-7 באבחזיה), ובהן אין לגאורגים שליטה דה פקטו. נפות אלה נקראות ראיוֹני.

אזור נוסף שאינו נמצא בשליטה גאורגית הוא דרום אוסטיה, שבעבר נחשבה לאדמיניסטרציה אוטונומית (מוכרת גם כסמצ'אבלו): בשנים האחרונות היא נמצאת במגעים עם רוסיה כדי לקבל עצמאות והיא, למעשה, חלק מכארתלי הפנימית.

מחוזות גאורגיה
Regions of Georgia.png

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת גאורגיה

מבחינה היסטורית, כלכלת גאורגיה הייתה מבוססת על חקלאות ותיירות. הרבה תרבויות עתיקות עברו דרך גאורגיה, לעתים העשירו אותה ולעתים השמידו את כלכלת המדינה. במאה ה-20 הוכפפה הכלכלה הגאורגית למשטר התכנון הסוציאלי הסובייטי. החל משנת 1991 עמדה גאורגיה בפני שינויים רבים, עם שינוי מבנה המשק מקומוניסטי לקפיטליסטית. על פי הסטטיסטיקה העדכנית, היבוא עולה על היצוא, והתמ"ג הצטמצם במעט והיה גידול משמעותי בהשקעות ממשלתיות. למרות זאת, על פי הבנק העולמי, גאורגיה נחשבת למדינה מספר אחת ברפורמות בעולם, כאשר תוך שנה אחת, קפצה ממקום 112 למקום 37 במונחי "קלות עשיית העסקים", כאשר רוב המדינות השכנות נמצאות בסביבות מקום 100 במדד הבנק העולמי.

הכלכלה הגאורגית, באופן מסורתי, סבבה סביב תיירות הים השחור, עיבוד הדרים, תה וענבים; כריית מנגן ונחושת; וסקטור קטן של תוצרת תעשייתית ביצור יין, מתכות, מכונות, כימיקלים וטקסטיל. המדינה מייבאת את רוב צורכי האנרגיה, כולל גז טבעי, ומוצרי נפט. מקור אנרגיה פנימי גדול למדי הוא אנרגיית מים. למרות הנזק החמור, שהכלכלה סבלה במהלך הסכסוכים האזרחיים, החל משנת 1995 התמ"ג צומח והאינפלציה פוחתת. הכלכלה הגאורגית ממשיכה לחוות בעיות תקציב גדולות במהלך רפורמה לצמצום המיסוי והפחתתו. צמיחת כלכלה נפגעה גם מהשחיתות שנפוצה במדינה. שקיפות בינלאומית, הוכרה באופן בינלאומי, וכובדה באופן נרחב על ידי ארגונים שהתחייבו למדיניות הדגשת המלחמה בשחיתות בעולם, כאשר היא ממקמת את גאורגיה במקום ה-99 בשנת 2006 במדד השחיתות העולמי (שבו דירוג של 1 הוא השחיתות המעטה ביותר (ישראל נמצאה בשנה זו במקום 34).‏[8] מיקום זה הוא שיפור משמעותי יחסית למדד 2005 שהעמיד את גאורגיה במקום 130. בשנת 2012 הוסיף מעמדה של גאורגיה להשתפר במדד זה, והיא ממוקמת במקום ה-51 (ישראל ממוקמת במקום 39)‏[9]. גאורגיה עדיין סובלת ממחסור באנרגיה; היא הפריטה את רשת החשמל במדינה בשנת 1998, ומפיצי החשמל משתפרים עם הזמן. גאורגיה תולה תקוותה בשיקום בזמן הארוך, ובהתפתחות מסדרון תחבורתי בינלאומי שיעבור דרך נמלי המפתח של הים השחור: פותי ובתומי.

היבולים העיקריים בחקלאות הגאורגית הם ענבים, תפוחים, פירות הדר, אבטיחים, מלונים ודלעות. מענבים מפיקים יינות, לרוב בשיטה מסורתית. משק החי מורכב בעיקר מכבשים, מחזירים, מפרות ומיני עופות.

התעשייה הגאורגית מייצרת מתכות, מנועים וטקסטיל; בתחום התעשייה הקלה: תה, יינות, ריבות ומים מינרליים.

גאורגיה מייבאת: דלק, חיטה, מזון, מכונות, חלפים וציוד תובלה. גאורגיה מייצאת מוצרי ברזל ופלדה, מוצרי מזון, טקסטיל, כימיקלים ומכונות. שותפי המסחר העיקריים: רוסיה, טורקיה, אזרבייג'ן וארמניה.

אוצרות הטבע של גאורגיה הם: נפט, גז טבעי, אבן בניין, ארסן, בהט, ברקת, זהב, חרסיות, כספית, מנגן ופחם.

היין הגאורגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יין גאורגי

גאורגיה נחשבת, יחד עם איראן, לאחת מערשי תרבות היין וזאת על פי ממצאים ארכאולוגיים, שמתארכים את ייצור היין לשנת 5000 לפנה"ס. הזנים ושיטות היצור של היין הגאורגי הם עתיקים ביותר. היין הגאורגי האופייני הוא חצי מתוק, ובעיני תושבי המדינה הוא מתחרה ביין הצרפתי, הספרדי ויתר היינות המערב אירופאים. יין גאורגי נוחל הצלחה בעולם ובמיוחד במזרח אירופה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – דמוגרפיה של גאורגיה, גאורגים, אג'רים, סוואנים, מגרלים, אבחזים
גודל האוכלוסייה של גאורגיה בשנים 1992 - 2003, באלפים
דף מתוך תנ"ך גאורגי נדיר המתוארך לשנת 1030 המתאר את עלייתו של לזרוס

אוכלוסיית גאורגיה מונה כ-4.5 מיליון בני אדם איש (2013), המתחלקת לרוב מוחלט של גאורגים המהווים 83.8% מהאוכלוסייה, אזרים 6.5%, ארמנים 5.7% מהאוכלוסייה ורוסים המהווים 1.5% מהאוכלוסייה (רובם היגרו אחרי הצהרת העצמאות של גאורגיה). האבחזים באבחזיה והאוסטים בדרום אוסטיה (ומעבר לגבול בצפון אוסטיה) מנסים לפרוש מגאורגיה מאז הכרזתה על עצמאות. שתי קבוצות נוספות של כרתוולים חיים בגאורגיה: הסוואנים מסוואנתי והמגרלים מסמגרלו, ועם קבוצה קטנה יותר של הלאזים דוברי הלאזית, שרובם מתגוררים בטורקיה. הם נפרדים כקבוצות בלשניות אבל בעלי קירבה אתנית ותרבותית לגאורגים האחרים. ישנן קבוצות אתניות קטנות נוספות, ביניהן אשורים, צ'צ'נים, יוונים, קברדינים, כורדים, יהודים, טורקים ואוקראינים.

מאז נפילת ברית המועצות, סבלה גאורגיה משינויים משמעותיים בהרכב האוכלוסייה ותפוצתה. המרד באבחזיה, הסכסוך האג'רי והכלכלה השבירה בדרום אוסטיה, שהובילה להתמעטות הזדמנויות העבודה, הובילו אלפי גאורגים להגר בחיפוש אחרי עבודה, במיוחד לרוסיה. הבעיה החריפה עקב שיעור ילודה נמוך של האוכלוסייה שלא היגרה. בעיה דומה קיימת אצל השכנה ארמניה. גודל אוכלוסיית גאורגיה מוערך כיום בכמיליון איש פחות מגודל האוכלוסייה בשנת 1990, וחלק מהמשקיפים טוענים כי המספר האמיתי אף נמוך יותר.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית

כיום רוב האוכלוסייה משתייכת לנצרות האורתודוקסית של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית (83.9%). גאורגיה היא המדינה השלישית העתיקה ביותר, אחרי קיסרות אקסום, שהכריזה על התנצרותה - הפיכת הנצרות לדת הרשמית של כארתלי (איבריה). בכל זאת, קהילות נוצריות היו קיימות באגריסי (כיום אבחזיה) לפני שנינו הקדושה הטיפה לנצרות. בנוסף, שמעון ואחיו אנדרי משנים עשר השליחים של ישו, הטיפו לנצרות בגאורגיה, והדבר הופך את הכנסייה האורתודוקסית הנוצרית לאפוסטולית, ומציין אותה ככנסייה הגאורגית האורתדוקסית-אפוסטולית. הכנסייה האורתדוכסית הגאורגית זכתה בדרגה גבוהה יותר בהיררכיה הכנסייתית במאה החמישית, בתקופת שלטונו של וחטנג גורגסלי. התנ"ך והברית החדשה תורגמו לגאורגית במאה החמישית.

דתות המיעוטים הן: מוסלמים 9.9%, ארמנים אפוסטולים 3.9%, נוצרים קתולים 0.8%, זאת על פי מפקד אוכלוסין משנת 2002. כמו כן הצהירו באותו מפקד 0.8% על דת אחרת ו-0.7% הצהירו כי הם אתאיסטים.

יהדות גאורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות גאורגיה

הקהילה היהודית בגאורגיה עתיקת יומין ויש הסבורים כי ראשיתה עוד מימי חורבן בית ראשון - גלות מסופוטמיה ומימי נבוכדנאצר. היהודים הגאורגים חיו באופן מסורתי בנפרד, ברובע היהודי שבכל עיר או כפר, שנקרא "שכונת היהודים". יהדות גאורגיה כוללת גם קהילה קטנה של יהודים אשכנזים, שברחו ממקום מושבם בזמן מלחמת העולם השנייה והתיישבו בטביליסי.

על פי המסורת של יהודי גאורגיה מוצאם הוא מצאצאי שבטי ישראל שהוגלו על ידי שלמנאסר, מלך אשור, שהושיבם ב"חלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי". קשה להחליט אם הדברים מבוססים על מסורת תקפה או שמדובר בהשפעה מאוחרת של אמונות שרווחו בקרב היהודים בקווקז. מבחינה גנטית יהודי גאורגיה מראים דמיון גנטי לקהילת יהודי עיראק, המעיד על מוצא משותף.

ההזדהות של יהודי גאורגיה עם מדינת ישראל הגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967. בתחילה, השלטונות הסובייטים סירבו לבקשת היהודים לעלות לישראל. באוגוסט 1969, 18 משפחות יהודיות מגאורגיה שלחו מכתב לוועדה לזכויות האדם של האו"ם, בתביעה להגר לישראל. המכתב היה התביעה הפומבית הראשונה של יהודים סובייטים לעליה לישראל. פעולה זו גרמה למערכה אינטנסיבית של ממשלת ישראל והעולם היהודי להתיר את עלייתם של יהודי ברית המועצות לישראל. מכתב שני נשלח בנובמבר 1969 לאו תאנט, המזכיר הכללי של האו"ם. ביולי 1971, קבוצה של יהודים גאורגים קיימו שביתת רעב במוסקבה. מאבקם של יהודי גאורגיה הובילה לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך שנות ה-70 החלה עליה מסיבית לישראל. כ-30,000 יהודים גאורגים עלו לישראל, וחלקם למדינות אחרות, כ-17% מיהודי ברית המועצות עלתה בתקופה זו. מספר היהודים בגאורגיה ירד מ-28,300 בשנת 1970 ל-24,800 ב-1989. מאז הכרזת העצמאות של גאורגיה ב-1991, אלפי יהודים גאורגים עלו לישראל. בשנת 1993 מספר היהודים בגאורגיה הוערך ל-14,500 איש.

קהילת יהודי גאורגיה פיתחה מימי קדם ניב שנשמר עד היום ונקרא "גאורגית יהודית".

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות הגאורגית עתיקת יומין עם מסורת ספרותית המבוססת על השפה הגאורגית והאלפבית הגאורגי הייחודי בעולם. השפה הייחודית הביאה לזהות חזקה מאוד של הגאורגים לעמם ששימרה את הגאווה הלאומית הגאורגית למרות תקופות ארוכות של כיבוש זר ונסיונות התבוללות כפויות.

הסופר המשפיע ביותר על הספרות והתרבות הגאורגית הוא שותא רוסתוולי עם, פואמה אפית, עוטה עור הנמר, הנחשב לאפוס הלאומי הגאורגי, שתורגמה גם לעברית על ידי דב גפונוב תוך הקפדה על החריזה והמצלול העתיק. בנוסף ליצירה זו ישנו גם אפוס גאורגי פולקלוריסטי קדם נוצרי בשם אמירניאני המתוארך לסוף המיליניום השני לפנה"ס.

המאכלים הנפוצים במטבח הגיאורגי הם השצ'אמאדי, הח'אליה, הטח'לאפי, הבאז'ה, הצ'אדי והלוביו, חצ'אפורי וצ'ורצ'חלה.

חורומי הוא ריקוד מלחמה גאורגי.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאורגיה במשחקים האולימפיים

לגיאורגיה מסורת של הצטיינות בספורט. אלופי עולם ואלופים אולימפיים הגיעו מגיאורגיה, כשההישגים הבולטים היו בענפי ההיאבקות והרמת משקולות, טניס, כדורגל, לרבות זכייה של קבוצת דינמו טביליסי בגביע אירופה למחזיקות גביע בשנת 1981 בהדרכתו של המאמן נודאר אחלקצי.

ענפי הספורט הפופולריים בגיאורגיה הם כדורגל, כדורסל, רוגבי, היאבקות והרמת משקלות. בהיבט ההיסטורי, גיאורגיה הייתה מפורסמת בחינוך הגופני שבה. ידוע שהרומאים התרשמו מאוד מהתכונות הפיזיות של הגיאורגים אחרי שראו את טכניקות האימון שלהם באיבריה העתיקה. ההיאבקות נשארה ספורט היסטורי בגיאורגיה, וקיימים היסטוריונים הסבורים שהסגנון היווני-רומי בהיאבקות שילב בתוכו הרבה מרכיבים גיאורגיים. בתוך גיאורגיה, אחד הסגנונות הפופולריים ביותר הוא היאבקות בסגנון קחטי. בעבר היו מספר סגנונות נוספים אך הם לא כה נפוצים היום. למשל, באזור חבצורטי יש שלושה סגנונות נפרדים של היאבקות. ענפי ספורט נפוצים במאה התשע עשרה היו פולו וללו, ענף ספורט פופולרי שלאחר מכן הוחלף על ידי הרוגבי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P Georgia2.png

פורטל גאורגיה הוא שער לכל הערכים אודות גאורגיה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגאורגית ובגאורגיה בכלל, על כל הנושאים: גאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, ספורט ועוד.

Gnome-globe.svg אטלס בוויקישיתוף: גאורגיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ 2.0 2.1 כולל החבלים הבדלניים אבחזיה ודרום אוסטיה
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  6. ^ יותר מ-100 אלף פליטים: "איפה אלוהים?", אתר ynet‏
  7. ^ סוכנויות הידיעות, נשיא גאורגיה: רוסיה כבשה את רוב חלקי המדינה, 11.8.2008, ynet
  8. ^ מדד השחיתות הבינלאומי, מדד השחיתות (CPI) לשנת 2006
  9. ^ מדד השחיתות הבינלאומי, מדד השחיתות (CPI) לשנת 2012


מחוזות היסטוריים של גאורגיה
אבחזיה · אג'ריה · גוריה · אימרתי · קאחתי · סוואנתי · הרתי · ג'אוואחתי · כארתלי · חבסורתי · לצ'חומי · מתיאולתי · מסחתי · פשאבי · רצ'ה · סמגרלו · טאו-קלארג'תי · תושתי מחוזות היסטוריים של גאורגיה
מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · חצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
מדינות ברית המועצות לשעבר
Flag of Russia.svg רוסיה - Flag of Armenia.svg ארמניה - Flag of Ukraine.svg אוקראינה - Flag of Belarus.svg בלארוס - Flag of Latvia.svg לטביה - Flag of Lithuania.svg ליטא - Flag of Turkmenistan.svg טורקמניסטן - Flag of Georgia.svg גאורגיה - Flag of Estonia.svg אסטוניה - Flag of Azerbaijan.svg אזרבייג'ן - Flag of Kazakhstan.svg קזחסטן - Flag of Kyrgyzstan.svg קירגיזסטן - Flag of Moldova.svg מולדובה - Flag of Uzbekistan.svg אוזבקיסטן - Flag of Tajikistan.svg טג'יקיסטן מדינות ברית המועצות לשעבר