צנתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צנתר או קתטר הוא צינור חלול וגמיש המוחדר לתוך חלק בגוף, למטרת הוצאת או החדרת נוזלים מאותו אזור. התהליך של החדרת הצנתר קרוי צנתור. הצנתר הראשון הומצא על ידי בנג'מין פרנקלין.
צנתר המוחדר לשלפוחית השתן דרך השופכה מאפשר לנקז את השתן בהפרעות שונות ולרוקן את השלפוחית לפני ניתוח בטן. ישנם מקרים המחדירים צנתר למוח כדי לנקז נוזלים משם.
צנתור לב הוא תהליך בו מחדירים צנתר דרך אחד מהעורקים במטרה לאבחן או לטפל בבעיות לב.
צנתר בלון [עריכה]
צנתר בלון הוא צנתר שלקצהו מחובר בלון. צנתר זה משמש בעיקר בצנתור טיפולי. למשל, לפתיחת עורק כלילי החסום על ידי טרשת עורקים.
