קומיטטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הקומיטטוס היה אחד מהמוסדות של השבטים הגרמאניים העתיקים שישבו בצפון אירופה עד לנפילת האימפריה הרומית. פירוש המושג הוא "בני-לוויה".

המנהיג של קבוצת הלוויה סיפק את כל צורכיהם של בני לווייתו, כמו לבוש, מזון וכלי מלחמה, ובעת ניצחון העניק להם חלק מהשלל. בתמורה בני הלוויה הבטיחו למנהיגם ציות, נאמנות ושירות צבאי. כיוון שהמלחמות היו פרטיות, כלומר א-שבטיות, מוסד זה פורר את המערכת השבטית הגרמאנית במאות ה-1 וה-2 לפסה"נ.

הקבוצות הורכבו מלוחמים חופשיים שהתאגדו סביב מנהיג צבאי בעל הצלחות בקרב, והתחייבו לבוא לעזרתו בעת מלחמה ולהיות הצבא שלו. הקשר בין חברי מוסד זה לא היה תמיד משפחתי ולעתים השתייכו לשבטים שונים. הקשר בין הפרטים במוסד זה חוזק בשבועה, שהנציחה את הזכויות והחובות ההדדיות והעניקה להן את ההכשר של כוחות עליונים.

בני הלוויה הצטרפו למנהיג מסוים כדי לנצח בקרב ולקבל תהילת עולם, ולכן בחרו במנהיג שהאמינו שיספק להם זאת כיוון שכבר היו לו ניצחונות בקרבות קודמים. לבני הלוויה היה כדאי להצטרף אליו גם משום שהוא סיפק להם את כל צורכיהם, ואף העניק להם שלל ממלחמות. למנהיג היה כדאי שיתקבצו סביבו בני לוויה, כי הם היוו את צבאו.

המסירות של בני הלוויה למנהיג הייתה גבוהה מאד והם היו מוכנים להקריב עצמם על מנת להגן על האדון. בן לוויה שנשאר בחיים אחרי מות אדונו בקרב נחשב כבזוי.

הקומיטטס, כמו הבוצ'לריוס והאנטרוסטיונס , היו שלד לשיטה הפיאודלית שהתפתחה מאוחר יותר באירופה של ימי הביניים.