קיילב יואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קיילב יואן
יואן על הפודיום בטור של בריטניה 2018, לאחר ניצחונו בקטע השמיני במרוץ
יואן על הפודיום בטור של בריטניה 2018, לאחר ניצחונו בקטע השמיני במרוץ
לידה 11 ביולי 1994 (בן 29)
סידני, אוסטרליה אוסטרליהאוסטרליה.
כינוי רקטת כיס (POCKET ROCKET)
גובה 165 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 61 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
התמחות ספרינט
קבוצה נוכחית קבוצת ג'ייקו - אלולה
קבוצות עבר מיצ'לטון - סקוט (2018-2015)
Lotto-Dstny (2023-2019)
הישגי שיא
גרנד טורס:
טור דה פראנס:
5 קטעים (2019), (2020)
ג'ירו ד'איטליה:
5 קטעים (2017, 2019, 2021)
וואלטה אספניה:
קטע אחד (2015)
מרוצי קטעים:
טור דה קוריאה (2015)
מרוצים חד-יומיים:
סכלדפרייס (2020)
קלאסיקה די אלמריה (2018)
קלאסיקת בריסל (2019)
סייקלאסיק המבורג (2016)
וואלטה לה ריוחה (2015)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קיילב יואןאנגלית: Caleb Ewan, נולד ב-11 ביולי 1994) הוא רוכב אופני כביש אוסטרלי הרוכב נכון ל-2024 בקבוצת קבוצת ג'ייקו - אלולה. ניצח חמישה קטעים בטור דה פראנס (2019, 2020), חמישה קטעים בג'ירו ד'איטליה (2019, 2017, 2021) וקטע אחד בוואלטה אספנייה (2015).

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואן הוא רוכב קטן מידות ונמוך, בדרך כלל מאיצים בכירים נחשבים לרוכבים גדולים, לכן יואן נחשב לרוכב נדיר. הוא ידוע גם בשל תנוחת הרכיבה שלו בספרינט, הוא יורד לתנוחה אווירודינמית, נמוכה ומעבר לכידון, שמזכירה את הסגנון של מרק קוונדיש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואן נולד ב-11 ביולי 1994 בסידני שבאוסטרליה, לאם דרום קוריאנית ואבא אוסטרלי.

יואן התחיל כרוכב אופני מסלול, הוא ניצח את אליפות אוסטרליה עד גיל 19 באומניום כשהוא בן 15, ב-2010. ב-2011, יואן ניצח את אליפות העולם באומניום עד גיל 19 ואת אליפות אוסטרליה עד גיל 19 באומניום, מקצה הנקודות ומדיסון.

באופני כביש, הוא ניצח את אליפות אוסטרליה עד גיל 19 ב-2012 בנגד השעון וסיים שני במרוץ הכביש. בסוף עונת 2012, זכה קיילב במדליית כסף באליפות העולם עד גיל 19, כשמקדים אותו מאטיי מוחוריץ' (אנ') הסלובני.

ב-2013, יואן הראה עליונות במרוצים החד יומיים כשהוא מנצח את גרנד פרי דל רקיוטו ואת לה קוט פיקארד. בטור של תורינגיה–רונדפארט, יואן ניצח שני שלבים וקטע אחד בטור אלזס. יואן השתתף גם בטור דה ל'אווניר וניצח שני קטעים. באליפות העולם באופני כביש - גברים עד גיל 23, יואן סיים רביעי כשהוא למעשה מגיע שני מהפלוטון.

ב-2014, יואן ניצח את אליפות אוסטרליה עד גיל 23. יואן ניצח את הקטע השני בטור דה ל'אווניר וזכה במדליית כסף באליפות העולם עד גיל 23, 7 שניות אחרי סוון אריק בייסטרום, כשיואן מנצח את הספרינט מהפלוטון.

אוריקה גרין אדג' (2015–2018)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואן רוכב במדי אוריקה–סקוט, 2016

יואן הצטרף לאוריקה גרין אדג' ב-2015, לאחר שב-2014 רכב עבורה בגדר סטאז'ר. הוא סיים שני באליפות אוסטרליה וניצח שני קטעים בהראלד סאן טור. יואן ניצח שני קטעים ואת קטגוריית הנקודות בטור דה לאנגקאווי. בנוסף לכך, יואן ניצח את המרוץ החד יומי "וואלטה אה לה ריוחה". יואן השתתף בטור של דרום קוריאה ושלט במרוץ, כשהוא מנצח את המרוץ, 4 קטעים ואת קטגוריית הנקודות. יואן נבחר לוואלטה אספנייה, במה שהפך לגרנד טור הראשון בו השתתף, יואן אף ניצח את הקטע ה-5 במרוץ, כשהוא מקדים מאיצים בכירים כמו ג'ון דגנקולב ופטר סאגאן. הוא פרש מהמרוץ בקטע ה-10.

ב-2016, ניצח יואן את הקטע הראשון והאחרון בטור דאון אנדר ואת הקטע השני בהראלד סאן טור. יואן ערך הופעת בכורה בג'ירו ד'איטליה והתוצאות הכי טובות שלו במרוץ היו מקום 2 בקטע ה-12 ומקום 4 בקטע ה-7, הוא פרש מהמרוץ לפני תחילת הקטע ה-13. הוא השיג ניצחון יוקרתי כאשר ניצח את סייקלאסיק המבורג, כשהוא מקדים את ג'ון דגנקולב ואת ג'אקומו ניצולו בספרינט סיום. יואן ניצח את הקטע השמיני והאחרון בטור של בריטניה, הוא השתתף באליפות העולם בדוחה, אך לא סיים את המרוץ.

בעונת 2017, ניצח יואן ארבעה קטעים בטור דאון אנדר וגם את קטגוריית הנקודות במרוץ, כשהוא מראה עליונות על יריביו. הוא ניצח קטע בודד בטור של אבו דאבי, כשניצח את הקטע ה-4. הוא סיים עשירי במונומנט מילאנו - סן רמו וניצח את קטגוריית הנקודות בטור דה יורקשייר, אך לא הצליח לנצח אף קטע במרוץ כשסיים פעמיים במקום השני. יואן השתתף בפעם השנייה ברציפות בג'ירו ד'איטליה, הוא סבל מחוסר מזל ברוב קטעי הספרינט אך הצליח לנצח את הקטע ה-7, כשהוא מקדים את פרננדו גאביריה ואת סם בנט. הוא נטש את המרוץ במהלך הקטע ה-15. יואן השתתף בטור של פולין וניצח את הקטע הרביעי. יואן ניצח שלושה קטעים בטור של בריטניה.

ב-2018, יואן ניצח את הקטע השני בטור דאון אנדר ואת המרוץ החד יומי "קלאסיקה די אלמריה". הוא השיג את התוצאה הכי גבוהה שלו במונומנט, כאשר סיים שני במילאנו - סן רמו. כשהוא למעשה מנצח את הספרינט מהפלוטון, לאחר ניצחון מבריחת יחיד של וינצ'נצו ניבאלי. הוא ניצח את הקטע השמיני בטור של בריטניה. הוא אמור היה לערוך את הופעת הבכורה שלו בטור דה פראנס, אך בסוף הוצא מסגל הקבוצה במטרה להתרכז באדם ייטס ולתת לו יותר עזרה בעליות.

לוטו–סודאל (2019–2023)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואן במהלך טור דה פראנס 2019.

יואן חתם בקבוצת לוטו–סודאל, כמחליף של המאיץ הגרמני אנדרה גרייפל[1]. הוא סיים שני במרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה וניצח את הקטע הרביעי בטור של האמירויות. יואן ניצח שני קטעים בטור של טורקיה ושני קטעים בג'ירו ד'איטליה (8,11), לפני שפרש מהמרוץ לפני הקטע ה-12. יואן ניצח את הקטע הרביעי בטור ZLM וערך את הופעת הבכורה שלו בטור דה פראנס, יואן רשם מרוץ מוצלח, כשניצח שלושה קטעים (11, 16, 21), כשהאחרון מביניהם היה השלב היוקרתי והאחרון בשאנז אליזה. יואן היה המאיץ הכי פורה מבחינת ניצחונות, וסיים שני בקטגוריית הנקודות במרוץ, עם 248 כאלו, 68 פחות מהמנצח בקטגוריה, פטר סאגאן[2]. לאחר הטור יואן סיים שני בקלאסיקת יורו - אייס, לאחר שאליה ויוויאני גבר עליו בספרינט רב משתתפים. הוא ניצח את המרוץ האחרון בו השתתף בעונה, קלאסיקת בריסל.

ב-2020, יואן ניצח שני קטעים בטור דאון אנדר וסיים שביעי במרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה. הוא ניצח שנה שנייה ברציפות בעל עליית ה"האטה דאם" בטור האמירויות בקטע השני, הפעם הקדים את סם בנט וארנו דמאר. לאחר תום פגרת הקורונה, יואן חזר להתחרות במילאנו–טורינו שכלל מסלול מישורי, וסיים שני לדמאר בספרינט רב משתתפים. הוא המשיך את הכנותיו לטור דה פראנס בטור דה וואלני, וניצח בקטע הראשון. בטור דה פראנס, סיים יואן במקום ה-19 בקטע הראשון שהסתיים בספרינט רב משתתפים בניצחונו של אלכסנדר קריסטוף הנורווגי. אך כבר בקטע ה-3 חזר לנצח לאחר שגבר על סם בנט וג'אקומו ניצולו. בשאר הטור הספיק לסיים שני לסם בנט בקטע ה-10 ולנצח את הקטע ה-11, בקטעים הרריים או גבעיים יואן בעיקר ניסה לשרוד, כשסיים בעקביות בין המקומות האחרונים לצד חלק מבני קבוצתו. הוא חווה אכזבה כשסיים רק שביעי בקטע האחרון בשאנז אליזה, בו ניצח ב-2019, וסיים את הטור במקום ה-144.

בעונת 2021 יואן תכנן להפוך לרוכב הלא אירופאי הראשון שמנצח קטעים בכל שלושת הגרנד טורס[3]הוא פתח את העונה בטור האמירויות, כשניצח את הקטע השביעי והאחרון במרוץ. בהמשך הוא סיים בפעם השנייה בקריירה במקום השני במונומנט מילאנו-סן רמו, גם הפעם הוא הוביל מהפלוטון, כשהפעם יספר סטויבן ניצח מבריחת יחיד. בג'ירו ד'איטליה ניצח יואן את הקטע ה-5 וה-7, שהסתיימו שניהם במאוץ המוני אל קו הסיום. במהלך הקטע ה-8 של המרוץ נטש יואן את הג'ירו עקב כאבי ברכיים, רבים מאוהדי הענף הטילו ספק באמינות של הדברים וגם אדי מרקס בעצמו טען שהפרישה של יואן הייתה חוסר מקצועיות מוחלט וחוסר כבוד לג'ירו.[4] לאחר שהחלים, ניצח שני קטעים רצופים (4 ו-5) בטור של בלגיה. במהלך הקטע השלישי של הטור דה פראנס, נפל יואן ולקח איתו את פטר סאגאן, במהלך ההתרסקות שבר יואן את עצם הבריח ופרש מהמרוץ, שהפך לגרנד טור השני מתוך התשעה אליהם זינק בו הוא לא מנצח אף קטע. הוא חזר להתחרות בטור בנלוקס, וניצח את הקטע ה-5.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קיילב יואן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]