מרוץ אופני כביש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרוץ אופני כביש

מרוצי אופני כביש נערכים על כבישים סלולים, לרוב על כבישים שנסללו לשם תעבורה יומיומית ולא נועדו במיוחד למרוצים.

תחילתם של מרוצי הכביש הייתה בסוף המאה ה-19, לאחר שפותח דגם האופניים שהפך את האופניים לפופולריים. מרוצי הכביש הפכו לספורט מקובל בתחילת המאה העשרים, עת נסללו כבישים לשימוש המכוניות הראשונות. מרוץ האופניים המתועד כראשון נערך ב-31 במאי 1868 בפארק סן קלו בפרברי פריז למרחק של 1,200 מטרים. המנצח בו היה האנגלי ג'יימס מור שניצח גם במרוץ הכביש הראשון שנערך ב-1869 מפריז לרואן, מרחק של 133 ק"מ.

מרוצי אופני הכביש הם מענפי הספורט הפופולריים ביותר באירופה. תחרות ה"טור דה פראנס" היא האירוע השלישי בעולם במידת הפופולריות שלו לאחר האולימפיאדה והמונדיאל. בחלק ממדינות אירופה, כגון צרפת, בלגיה, ספרד ואיטליה, רוכבי אופניים הם גיבורים ששמם נישא בפי כל.

ענף מרוצי האופניים נגוע, כבר שנים רבות, בתופעה של נטילת חומרים משפרי ביצועים האסורים בשימוש. למרות נסיונותיהם של הגופים המארגנים והמפקחים על הספורט למנוע את התופעה על ידי בדיקות קפדניות, פורצות מדי פעם שערוריות חדשות, בהן מואשמים רוכבים מהדרג הבכיר ביותר בשימוש בשיטות ובחומרים האסורים על פי תקנות הענף.

סוגי המרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שני סוגים בסיסיים של מרוצי כביש:

  1. מרוץ חד-יומי - מרוץ אופניים רגיל שבו המנצח הוא זה שחוצה את קו המטרה ראשון.
  2. מרוץ קטעים - מרוץ שבו מספר קטעים (בדרך כלל קטע אחד בכל יום) והמנצח הוא זה שזמנו המצטבר בכל הקטעים הוא הנמוך ביותר. התנאי להשלמת המרוץ הוא השלמת כל הקטעים המרכיבים אותו.

כמו כן ישנם שלושה סוגי הזנקה:

  1. מרוץ בו מוזנקים כל הרוכבים ביחד.
  2. מרוץ נגד השעון אישי - זהו מרוץ בו כל רוכב מוזנק בנפרד וזמנו נמדד בנפרד. הכינוי הנוסף למרוץ זה הוא "מרוץ האמת" משום שאין בו מקום לטקטיקות ולהגנה מפני הרוח על ידי חברי הקבוצה.
  3. מרוץ נגד השעון קבוצתי - זהו מרוץ בו כל קבוצה מוזנקת בנפרד והזמן לחמשת הרוכבים הראשונים בכל קבוצה נקבע על פי הזמן בו חצה הרוכב החמישי את קו הסיום. במרוץ זה הרוכבים חולקים ביניהם במאמץ בכך שהרוכב הראשון בדבוקה נושא במרבית המאמץ נגד החיכוך עם האוויר ביחס לרוכבים הצמודים מאחור.

המרוצים החד יומיים הוותיקים והחשובים ביותר נקראים "קלאסיים" וביניהם בולטים חמשת המרוצים החשובים ביותר, המכונים לעתים חמשת המונומנטים, והם: מילאנו - סן רמו (החל ב-1907), רונדה ון פלנדרן (1913), פריז - רובא (1896), ליאז' - בסטון - ליאז' (1892) וג'ירו די לומברדיה (1905). כמו כן, מתקיימת מדי שנה (החל משנת 1927) אליפות העולם במרוץ כביש. מלבד הכבוד הגדול שבו זוכה המנצח במרוץ, הוא זוכה גם ללבוש את חולצת הקשת בענן במשך כל השנה עד האליפות הבאה.

מרוצי הקטעים החשובים ביותר הם שלושת הגרנד טורים: ה"טור דה פראנס" הנערך מדי שנה בצרפת החל משנת 1903, ה"ג'ירו ד'איטליה" הנערך מדי שנה באיטליה החל משנת 1909, וה"וואלטה אספניה" הנערך בספרד, מדי שנה החל משנת 1935.

מרוצים אלו הם מפרכים ביותר, נמשכים 20 יום ברציפות ואף יותר, והרוכבים נמצאים על אוכפי האופניים 4 עד 7 שעות מידי יום. ה"טור דה פראנס" נחשב לתחרות הספורט הקשה ביותר.

בחלק גדול ממרוצי הקטעים נערך קטע אחד (בגרנד טורים שני קטעים) של מרוץ נגד השעון. במרוץ זה שנקרא גם "מרוץ האמת" מוזנק כל רוכב בנפרד וחייב לרכוב לאורך כל המסלול לבדו ללא עזרת רוכבים אחרים. המנצח הוא זה שקבע את הזמן המהיר ביותר. לקטעי המרוץ נגד השעון, כמו גם לקטעים שנערכים בהרים, יש בדרך כלל השפעה מכרעת על הדירוג הכללי במרוץ. מקובל לחשוב כי המנצחים בגרנד טורים חייבים להצטיין גם ברכיבה בהרים וגם ברכיבה נגד השעון. במיוחד בולטת התופעה בטור דה פראנס בו מתרכזים מיטב הרוכבים. ניצחון של מטפס טהור שאינו מצטיין ברכיבה נגד השעון היא תופעה די נדירה בטור דה פראנס. לעומת זאת, בג'ירו ד'איטליה ובוואלטה אספניה יש לא מעט מקרים שבהם זוכה רוכב שאינו מצטיין ברכיבה נגד השעון.

הדינמיקה של המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמת תנועת קבוצת רוכבים קטנה

מרוצי אופניים מתייחדים בשתי נקודות המבדילות אותם מענפי ספורט אחרים.

  1. הניצחון הוא אישי, אך המאמץ הוא קבוצתי.
    משתתפות במרוץ מספר מוגבל של קבוצות אשר לכל אחת מהן רוכב מוביל (לעתים שניים ואפילו שלושה מובילים). כל שאר רוכבי הקבוצה מתמקדים במשימות שנועדו לשפר את מצבם של מוביל/י הקבוצה ונקראים פועלים. תפקידם של הפועלים הוא מגוון. חלקם עסוקים בהגנה על המוביל מפני הרוח והתנגדות האוויר במשך רוב המרוץ. חלקם מביאים מדי פעם מזון ומשקה לרוכבי הקבוצה האחרים מרכב הליווי הנמצא בסוף טור הרוכבים וחלקם נשלחים לבריחות מדבוקת הרוכבים כחלק מטקטיקת הקבוצה.
    הקבוצות בכל מרוצי האופניים הן קבוצות שמייצגות חברות מסחריות המממנות את פעילות הקבוצה. המרוצים היחידים בהם הקבוצות הן של נבחרות לאומיות הם אליפות העולם המתקיימת מדי שנה והמשחקים האולימפיים.
  2. התנגדות האוויר לרוכב מקשה מאוד על הרכיבה במהירויות גבוהות. תופעה זו היא התופעה המרכזית במרוצי אופניים וכל טקטיקות המרוץ נבנות מסביבה.
    בדרך כלל, רוכב בודד יתקשה מאוד להתמודד עם קבוצת רוכבים שבה מתחלף כל הזמן הרוכב הקדמי השובר את הרוח עבור יתר הרוכבים הנמצאים מאחריו ומפחית את הגרר. דבוקת הרוכבים, הנקראת בלועזית פלוטון, מתארגנת בצורה כזו שרוכב אחד טרי נמצא מקדימה ושובר את הרוח ושאר הרוכבים, עד 200 במספר, נמצאים אחריו ונהנים מהתנגדות אוויר נמוכה יחסית. המבנה האווירודינמי של הדבוקה שמאורגנת בצורה אופטימלית מקשה מאוד על רוכב בודד או על קבוצה קטנה של רוכבים לבצע בריחה שתחזיק מעמד.
    כאשר מתגבשת בסופו של דבר קבוצת בריחה שכוללת מספר רוכבים (בדרך כלל רוכבים מקבוצות שונות) נוצר מצב מעניין שבו רוכבים מקבוצות יריבות חייבים לשתף פעולה אחד עם השני ולהתחלף בהובלה מול הרוח כדי לשמר את יתרונם על פני הדבוקה.
    בחלק גדול מהמרוצים (בדרך כלל באלו המתקיימים באזורים מישוריים) כוחה של דבוקת הרוכבים המאורגנת הוא כה גדול, עד כי שום רוכב, או שום קבוצה קטנה של רוכבים לא מצליחים לפתוח פער מספיק ולהתרחק מהדבוקה לאורך זמן. במקרים כאלו מסתיים המרוץ במיאוץ רב משתתפים.

במיאוץ רב המשתתפים נוטלים חלק בפועל רק הרוכבים המצטיינים ביכולת האצה מרבית למשך זמן קצר. רוכבים אלו נמצאים למעשה במשך כל המרוץ מוגנים בתוך הדבוקה ורק ב-100-200 המטרים האחרונים הם פורצים קדימה ומנסים לזכות בניצחון. המאבק על המיקום לקראת המיאוץ הסופי, סכנת התאונות שמתגברת מאוד בשלב זה והמהירות הגבוהה בסיום (כ-60-70 קמ"ש) יוצרים מתח רב הן אצל הרוכבים והן אצל הצופים. זהו שיא המרוץ מכל הבחינות. במצב כזה, שאר הרוכבים שאינם מצטיינים במיאוצים נשארים בחלק האחורי של הדבוקה כשמטרתם העיקרית היא לסיים את המרוץ בשלום.

מרוצי אופני כביש בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ אופני כביש במכביה החמישית (1957)

פעילות ספורטיבית ראשונה בתחום האופניים החלה בארץ ישראל ב-1930 בעת שהוקמה על ידי שבעה רוכבים אגודת הפועל תל אביב באופניים. מאז ועד שנות ה-70, רוב הפעילות בתחום התרכזה באגודות ספורט של "הפועל". מרוץ הכביש הראשון נערך ב-1932, ברחובות תל אביב וניצח בו שלמה צבי מהפועל תל אביב. במרוץ שהתקיים ב-1933 מתל אביב לפתח תקוה, נהרג הרוכב חנוך אריאלי. ב-1935, במכביה השנייה, נכלל לראשונה בתוכנית המשחקים מרוץ אופניים ל-50 קילומטר. המנצח היה הארצישראלי אלסקלה ושני סיים בלוטשטיין מפולין. עד מלחמת העצמאות ואף לאחריה פחתה מאוד הפעילות התחרותית בתחום.‏[1]

במכביה השלישית, שנערכה ב-1950, נערך שוב מרוץ ל-50 קילומטר. המנצח הפעם היה מרטין ון-גלדר מהולנד ושני הגיע משה וישגרודסקי מישראל. העלייה מצפון אפריקה הביאה להתקדמות בספורט לאחר שמספר רוכבים בולטים ממרוקו (חלקם היו אף אלופי מרוקו), אשר היו בעלי ניסיון במרוצים במרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ואף צרפת, עלו לישראל. מאותן שנים ועד סוף שנות השבעים, התמקד חלק גדול מהפעילות באזור הדרום: רמלה, אשקלון ובאר שבע, מקום מגוריהם של חלק מאותם רוכבים עולים.‏[1]

בכינוס הפועל השישי, ב-1956, נערך לראשונה מרוץ קטעים ארוך שזכה לשם: מרוץ דן-באר שבע. המרחק הכולל במרוץ היה 520 קילומטר ונטלו בו חלק 19 רוכבים ובהם שלושה רוכבים זרים. ניצח האנגלי ג'ף מוריס ומבין הישראלים סיים ראשון (רביעי בדרוג הכללי) יצחק בן דוד. ב-1958 נרשמה ישראל לאיגוד הבינלאומי לאופניים וב-1960 נשלחו בפעם הראשונה והיחידה רוכבי אופני כביש למשחקים האולימפיים, לאולימפיאדת רומא. במרוץ הכביש האולימפי ל-175 קילומטר, ייצגו את ישראל יצחק בן דוד והנרי אוחיון. שני הרוכבים סבלו מתקלות ונפסלו במהלך המרוץ.‏[1]

בכינוס הפועל השביעי ב-1961 נערך שוב מרוץ דן-באר שבע, הפעם באורך של 475 קילומטר. בין 34 המשתתפים שהשתתפו במרוץ היו גם רוכבים מאוסטריה, אנגליה, שבדיה, קפריסין וחבש. במרוץ ניצח השבדי הנס אקמן ומבין הישראלים, סיים ראשון (שישי בדרוג הכללי) הנרי אוחיון.‏[1]

בתחילת שנות השבעים, הגיע לישראל המאמן עקיבא רזניק שהיה מאמן בעל ניסיון רב מברית המועצות. הוא הקים קבוצת רכיבה בנצרת עילית ועפולה והנחיל בה שיטות אימון ממזרח אירופה. רוכבי הקבוצה כבשו את כל התארים בשנות השבעים והשמונים והצליחו גם בתחרויות בזירה האירופית. לשיא הגיע עם יהודה גרשוני שרכב בקבוצה המקצוענית SKIL לצידו של שון קלי, אחד מבכירי הרוכבים בעולם באותה עת. בכינוס הפועל ה-13, ב-1987, התקיים מרוץ שלבים בן ארבעה ימים בכבישי הגליל (130-200 ק"מ ליום) שבו ניצח יהודה גרשוני בדרוג האישי, ובדרוג הקבוצתי ניצחה נבחרת ישראל, יהודה גרשוני, עמוס גרי וזוהר רובין רוכבים מנבחרות אירופיות מצרפת, שווייץ, גרמניה ועוד.

אליפות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות ישראל במרוצי כביש נערכת מדי שנה בחודש יוני. ברוב שנות קיום האליפות נערך רק מרוץ הכביש לגברים. בשנים האחרונות, נערכים באליפות גם מקצה של מרוץ הכביש לנשים וגם מקצים במרוץ אישי נגד השעון לגברים ולנשים.

אלופי ישראל במרוץ כביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ אופני כביש-מונחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

א-בלוק: רכיבה עם הראש בקיר (בכל הכוח, בלי טקטיקה).

אול אראונדר: (רב גוני) רוכב המצטיין בכל סוגי הקטעים: קטעי הרים, מיאוצים ונגד השעון.

אזור האכלה: נקודה קבועה מראש במרוץ, בה מקבלים הרוכבים מזון ושתייה.

גרופטה: קבוצה של רוכבים מקבוצות שונות, המתארגנת לעבוד ביחד נגד השעון על מנת לא להיפסל. (נפוץ בעיקר בקטעי הרים).

דבוקה: הקבוצה המרכזית של הרוכבים. פעמים רבות משתמשים במונח פלוטון. (peloton).

דירוג הרים: כל קטע הררי מקבל דירוג לפי אורכו ושיפועו: מרמה 4 (הכי קל) ועד רמה 1. (הכי קשה). בשנים האחרונות נוספה קטגוריה נוספת הנקראת "מעל לכל דרגות הקושי".

דראפטינג: רכיבה במרחק קצר מאוד מאחורי רוכב אחר או רכב, על מנת להקטין את התנגדות הרוח.

זמן פסילה: בכל קטע במרוץ שלבים מוגדר אחוז מסוים. רוכב המגיע אחרי הזמן האמור יפסל ולא ימשיך במרוץ. לדוגמה,אם המנצח סיים את הקטע ב 5 שעות והאחוז שנקבע ליום זה הוא 15%, רוכבים שיגיעו 45 דקות או יותר אחרי המנצח יפסלו.

מוזט (musette): תיק בד בעל רצועה, הניתן לרוכב באזור ההאכלה וכולל שתייה, אוכל ולעתים מעיל גשם.

מרוץ נגד השעון: קטע מרוץ שבו כל רוכב מוזנק לבדו. המנצח הוא מי שסיים את המרוץ בזמן הקצר ביותר. במרוץ קבוצתי, נמדד הזמן לפי ששת הרוכבים המהירים ביותר.

מטפס: רוכב המתמחה בקטעי הרים. בדרך כלל קטני גוף וחזקים מאוד. ישיגו את ניצחונותיהם בהרים.

ספרינטר: רוכב המתמחה במרוצים. בעלי שריר ארבע ראשי ענק וישיגו את ניצחונותיהם בקטעי מישור או בקלאסיקות (מרוצים חד יומיים).

פועל: רוכב בקבוצה, המשקיע מאמצים עבור הקפטן או מנהיג הקבוצה. חוסם עבורו את הרוח, מגיש לו בקבוקי שתייה ואף נותן לו גלגל או מחליף איתו אופניים במקרה של תקלה. פעמים רבות נקרא גם דומסטיק. (domestique)

פנס אדום: כינוי לא מחמיא עבור הרוכב הממוקם במקום האחרון במרוץ שלבים.

פרולוג: קטע נגד השעון הנערך במרוץ קטעים על מנת לדרג את הרוכבים דירוג ראשוני.

קאדנס: קצב סיבובי הדוושות.

קבוצת בריחה: מספר רוכבים שיצאו מן הפלוטון ורוכבים לפניו, המבצעים מאמץ משותף על מנת (שאחד מהם) ינצח במרוץ.

קבוצת אופניים: מספר רוכבים, בדרך כלל מלאומים שונים, המאוגדים תחת נותן חסות. בכל קבוצה רשומים כ 30 רוכבים אך רק 9 יכולים להשתתף בכל מרוץ. פרט לרוכבים, בכל קבוצה יש מנהל ספורטיבי, מכונאים, נהגים, עוזרים אדמיניסטרטיבים, רופא, מעסים ויחצ"נים.

קיר: טיפוס בשיפוע תלול במיוחד.

רודפים: קבוצת בריחה הנמצאת בין הפלוטון לקבוצה בריחה שלפניה, המנסה להדביק אותה.

שלב(במרוץ קטעים): קטע מהמרוץ. חלק הרכיבה היומי במרוץ שלבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]