שאנז אליזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שדרת שאנז אליזה, מבט מכיכר הקונקורד לכיוון מערב. בקצה הרחוק - שער הניצחון
פוטוכרום של השאנז אליזה, בסביבות 1890-1900
פנורמה של השדרה

שאנז אליזה (), או בשמה המלא (Avenue des Champs-Élysées) – "שדרת השדות האליזיים", היא אחת השדרות המרכזיות של פריז, ואחד הרחובות המפורסמים ביותר בעולם, אם לא המפורסם שבהם. שמה נקשר בפריז הזוהרת והאלגנטית, והיא אחד מסמליה המובהקים ביותר.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

השדרה משתרעת לאורך 2 ק"מ ברובע השמיני היוקרתי של פריז. תחילתה בכיכר הקונקורד בלב העיר, וסופה בשער הניצחון שבכיכר שארל דה גול, הידועה יותר בשמה הקודם – כיכר האטואל (כוכב), משום 12 השדרות האלגנטיות המתנקזות אליה ויוצרות, במבט על, צורת כוכב. שדרת שאנז אליזה מהווה את חלקו המרכזי של הציר ההיסטורי של פריז המכונה "אקס היסטוריק" (Axe Historique) אשר מתחיל בארמון הלובר במזרח, ומסתיים בגרנד ארש שברובע "לה דפנס" מערב.

חלקה המזרחי של השדרה מתוחם, משני צידיה, בשטחי ירק וארמונות שנבנו סביבם (כולל ארמון האליזה), בעוד שחלקה המערבי הוא מסחרי בעיקרו ומאכלס חנויות יוקרה, מסעדות, בתי קפה ומשרדים. עקב העלות הגבוהה של הנדל"ן לאורך השדרה, מעט מאוד אנשים מתגוררים בה עצמה, אך היא שוקקת חיים בכל שעות היום והלילה ובכל ימי השבוע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור היו אלה שדות שהשתרעו ממערב לארמון טווילרי, מעונה של מארי דה מדיצ'י שניצב על שטח גני הטווילרי של היום. בשנת 1616 החליטה מארי דה מדיצ'י להאריך את ציר הגן של ארמונה בשדרת עצים ארוכה. השדרה וסביבתה שימשו כשטח גנים פתוח, שעם השנים הוארך עד לכיכר האטואל. לקראת סוף המאה ה-18 הפך האזור לאופנתי ויוקרתי למגורים, ונבנו סביבו בתי מידות וארמונות פאר, הבולט בהם – ארמון האליזה. בשנת 1828 הפכה השדרה לרכוש העיר, והתווספו לה שבילי הליכה, מזרקות ותאורת גז. מאז המשיכה להתפתח ולקבל את צביונה העסקי והמסחרי. בשנת 1993 עברה עבודות פיתוח נרחבות, שכללו את הרחבת המדרכות.

מאז 1860 מאוגדים בעלי העסקים לאורך השדרה בוועד, שתפקידו לדאוג לשמירת אופייה הנוצץ של השדרה ולוודא פיתוח עסקי הולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 48°52′11″N 2°18′27″E / 48.86972°N 2.30750°E / 48.86972; 2.30750