דוחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוחה
الدوحة
פוטומונטז' של דוחה
פוטומונטז' של דוחה
מדינה קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר
מחוז דוחה
תאריך ייסוד 1850
שטח 189 קמ"ר
גובה 10 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 872,048[1] (2020)
 ‑ במטרופולין 1,186,023 (2020)
 ‑ צפיפות 5,342 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות 25°17′N 51°32′E / 25.283°N 51.533°E / 25.283; 51.533
אזור זמן UTC +3
https://visitqatar.com/intl-en/about-qatar/doha, https://visitqatar.com/qa-ar/about-qatar/doha, https://visitqatar.com/fr-fr/about-qatar/doha, https://visitqatar.com/es-es/about-qatar/doha, https://visitqatar.com/it-it/about-qatar/doha, https://visitqatar.com/de-de/about-qatar/doha, https://visitqatar.com/tr-tr/about-qatar/doha, https://visitqatar.com/cn-zh/about-qatar/doha

לחצו כדי להקטין חזרה

ערב הסעודיתבחרייןא-ריאןאל-וכרהאום סלאלא-שמאלאל-ח'ורא-דעאיןא-שחנייהדוחהדוחהדוחהדוחה

דּוֹחָהערבית: الدوحة, תעתיק מדויק: אלדַּוְחָה) היא בירת קטר והעיר הגדולה בה. העיר שוכנת במזרח המדינה על שפת המפרץ הפרסי ומשתרעת על פני 189 קמ"ר. על פי מפקד האוכלוסין האחרון משנת 2020 אוכלוסיית העיר עצמה מנתה 872,048 בני אדם, וביחד עם אזור התעשייה השייך לה מנתה כ-1.186 מיליון בני אדם. בעיר ובפרווריה מתגוררים למעלה מ-80% מאוכלוסיית המדינה. רוב תושבי דוחה הם מוסלמים (סלפים או סונים).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוחה נוסדה ב-1850 ונקראה אל-בידא. בשנת 1882 נבנתה מצודת אל-וג'בה בדרום העיר[דרוש מקור], ושנה לאחר מכן הוביל שייח' ג'אסם את הצבא המקומי לניצחון על העות'מאנים. ב-1916 הפכה העיר לבירת מדינת חסות בריטית. עם קבלת עצמאותה של קטר ב-1971, הוענק לעיר שמה הנוכחי[דרוש מקור] והיא הייתה לבירת המדינה. בניין הממשלה, הנחשב לסימן ההיכר של העיר, נחנך ב-1969. בשנת 1996 הוקם ערוץ הטלוויזיה אל-ג'זירה בעיר.

בשנת 1996 מדינת ישראל פתחה לראשונה נציגות כלכלית קבועה בדוחה[2]. זמן קצר לאחר מכן ביקר בעיר ראש הממשלה, שמעון פרס[3].

בנובמבר 1997 נערכה הוועידה הכלכלית למזרח התיכון וצפון אפריקה בדוחה, בהשתתפות משלחת מישראל[4]. באותה עת גם החלו אנשי עסקים ישראלים לפעול במדינה[5].

בשנת 2012 בקניון וילאג'יו שבעיר התרחשה שריפה בה נהרגו 19 אנשים.

כלכלה, תיירות וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר פרנסת התושבים מתבססת על תעשיית הנפט ועל דייג. לאחרונה החלה להתפתח גם תעשיית תיירות, בעיקר תיירות המופנית לעשירי העולם. בתחילת שנות ה-2000 החלה תנופת בנייה גדולה בדוחה, וקו הרקיע של החוף השתנה לחלוטין עם הופעתם של מגדלי מגורים ומשרדים, בהם מרכזי קניות רבים. בעיר מתקני ספורט רבים לשימוש כללי, חלקם בתשלום (טניס, גולף) וחלקם חינמיים (מגרשי כדורסל והחלקת גלגיליות). במרכז הקניות CITY CENTER נפתח מגרש החלקה על קרח בתשלום.

בדוחה המדברית נבנה מגרש גולף, אתר סקי סינתטי ועוד, אשר מושכים אליהם את אילי הנפט מהסביבה כמו גם עשירי עולם אחרים כגון, בזמנו, מייקל ג'קסון.

בשנת 2005 בעיר נערכו משחקי מערב אסיה בהשתתפות מעל ל-1000 ספורטאים.

ב-12 במאי 2006, נשבר באצטדיון האתלטיקה שבעיר שיא העולם בריצת מאה מטר גברים. ג'סטין גטלין רץ את המרחק בזמן של 9.76 שניות אך מאוחר יותר נפסלה תוצאתו לאחר שהתברר כי גטלין השתמש בסמים[6].

דוחה אירחה את משחקי אסיה ה-15 בדצמבר 2006[7], והיא נבחרה לשמש כבירת התרבות הערבית לשנת 2010.

דוחה הגישה את מועמדותה לאירוח משחקי הקיץ האולימפיים במסגרת המכרזים האולימפיים ל-2016 ול-2020, אך לא הצליחה לעלות לשלבי הגמר של המכרזים. היא מתכננת להגיש מעומדות למשחקים גם ב-2032[8]

בשנת 2019 בעיר נערכו משחקי החוף העולמיים.

השכלה ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 הוקמה אוניברסיטת קטר וב-1975 נפתח המוזיאון הלאומי של קטר, במקום שבו במקור היה ארמון השליט ב-1912. בקרבת דוחה נמצאת עיר החינוך המיועדת כולה למחקר ולהשכלה ונמצאים בה סניפים של אוניברסיטאות אמריקניות כמו ג'ורג'טאון, ג'ון הופקינס ועוד.

דמוגרפיה ודתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב תושבי דוחה הם מוסלמים.[9] הקתולים מהווים 90% מתוך מיעוט של 150,000 נוצרים.[10] מאז 2008 הותר לבנות כנסיות בעיר, אך ללא סממנים נוצריים (כמו הצלב) מבחוץ.[11] רוב המסגדים בדוחא הם מהזרם הסוני או המוואחידון.[12]

האוכלוסייה בדוחא מורכבת ברובה מעובדים זרים, והאזרחים הקטרים מהווים מיעוט בעיר[13]. חלק ניכר של האזרחים הזרים בקטר הוא ממדינות דרום אסיה, אך יש גם תושבים רבים ממזרח אסיה וכן ממדינות ערב במזרח התיכון. בעבר לא הותר לאזרחים שאינם קטרים לרכוש קרקע, אולם כיום אזרחים זרים רשאים לקנות אדמות במספר אזורים בדוחה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר שוכן נמל התעופה הבין-לאומי חמד שהוא שדה התעופה הבינלאומי היחיד בקטר. שדה התעופה הוא בסיס הפעולה המרכזי ומושב ההנהלה של חברת התעופה הלאומית של קטר, קטר איירווייז (القطرية). הוא החליף ב-2014 את נמל התעופה הישן של העיר, אשר נסגר והיה אמור להיהרס[14]. הוא נפתח מחדש בשנת 2022 לקראת משחקי המונדיאל.

החל משנת 2006 רשת של אוטובוסים ציבוריים ומוניות מסודרות החלו לפעול ברחבי העיר.

קו הרקיע של רובע וסט ביי בשעות הלילה

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Qatar: Municipalities, Major Cities & Localities - Population Statistics, Charts and Map
  2. ^ אורה קורן, קטאר, ‏קטאר ממתינה לתשובה סופית מישראל בנושא פרוייקט יבוא הגז הטבעי מהנסיכות, באתר גלובס, 11 בנובמבר 1996
  3. ^ אבי יששכרוף, אמיר קטאר: ישראל צריכה לדבר עם חמאס, באתר הארץ, 30 בינואר 2007
  4. ^ ביקורת על ישראל בהודעת הנעילה של ועידת קטאר: שטחים תמורת שלום, באתר גלובס, 19 בנובמבר 1997
    אורה קורן, ‏למרות הכל, ועידת קטאר, באתר גלובס, 12 בנובמבר 1997
  5. ^ אורה קורן, ‏מנסים לפרוץ דרך למפרץ, באתר גלובס, 17 ביוני 1997
  6. ^ גרדיאן, הכלב אכל לי את הסמים, באתר הארץ, 16 ביולי 2013
    אבי זורנזון, ‏לא בדרך הטבע, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2011
  7. ^ מערכת אתר גלובס ספורט, ‏לראשונה בהיסטוריה: אליפות אסיה בשידור ישיר באירופה, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2006
  8. ^ אסי ממן, ‏קטאר רוצה לארח את אולימפיאדת 2032, באתר ONE‏, 27 ביולי 2020
  9. ^ "Religious demography of Qatar" (PDF). US Department of State. נבדק ב-15 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Shabina Khatri (20 ביוני 2008). "Qatar opens first church, quietly". Al Jazeera. נבדק ב-15 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Sonia Verma (14 במרץ 2008). "Qatar hosts its first Christian church". The Times. נבדק ב-15 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Oman Economic and Development Strategy Handbook, International Business Publications, USA - 2009, page 40
  13. ^ יוני מנדל, איך בשבוע שלם בדוחא פגשתי שני קטארים בלבד, באתר "שיחה מקומית", 29 באפריל 2014
  14. ^ שירות בלומברג, ‏הקטר הקטארי כובש את העולם, באתר גלובס, 12 בינואר 2017