קשיות רוקוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכשיר דיגיטלי לבדיקת קשיות רוקוול

שיטת רוקוול היא שיטה לבדיקות קשיות. זו השיטה המקובלת ביותר בתעשייה בגלל קלות ביצועה. השיטה מבוססת על חדירה של חודרן קשה בתוך החומר ומדידת עומק החדירה.

סקאלות לבדיקות קשיות בשיטת רוקוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר סקאלות לבדיקות הנ"ל על בסיס קומבינציה "חודרן - עומס". יש שלושה סוגים של חודרנים:

העומסים המקובלים: 60 ק"ג, 100 ק"ג ו- 150 ק"ג. ערך של קשיות רוקוול הוא הפרש בעומק החדירה בין העומס המקסימלי לחדירה בעומס פרלימינרי של 10 ק"ג.

הסקאלות העיקריות של קשיות רוקוול

סקאלה חודרן עומס, ק"ג
А קונוס יהלום עם זווית 120° 60 ק"ג
В כדור ממתק"ש או פלדה קשה עם קוטר 1/16 אינץ' (1.5875 מ"מ) 100 ק"ג
С קונוס יהלום עם זווית 120° 150 ק"ג

נוסחאות לחישוב קשיות רוקוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשיות לפי סקאלה HRC מחשבים לפי נוסחה הבאה:

HRC = 100 - \frac{H - h}{0.002}

לסקאלה C מחולקת ל- 100. הפרש H - h הוא הפרש בעומק החדירה לאחר הורדת העומס העקרי לבין חדירה בעומס הפרלימינרי

קשיות לפי סקאלה HRB מחשבים לפי נוסחה הבאה:

HRB = 130 - \frac{H - h}{0.002}

סקאלה B מחולקת ל- 130 ויש לה אותו איפוס כמו לסקאלת C.

דרישות לביצוע בדיקת רוקוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. החדרן וסדן צריכים להיות נקיים ולשבת בצורה נכונה
  2. פני השטח הנבדקים צריכים להיות חלקים, נקיים מתחמוצת. פני שטח מיוצר על ידי עיבוד שבבי גס מתאים לבדיקה
  3. פני שטח הנבדקים צריכים להיות שטוחים הנוחים לחדרן
  4. בדיקות על פני שטח גליליים נותנות תוצאות לא נכונות, תלויות בעקמומיות, עומס, חדרן וקשיות החומר
  5. עובי הדגם צריך להיות מספיק כדי לא ליצר בליטות על הצד ההפוך של הדגם. מומלץ שעובי הדגם יהיה לפחות פי-10 יותר מעומק החדירה
  6. מרחק בין העקבות או בין העקבה לבין קצה הדגם צריך להיות לפחות פי-3 מקוטר העקבה
  7. על המפעיל להסתכל באופן ישיר על שעון המכשיר כדי למנוע סטיות בקריאה

ביצוע בדיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקאלה של מכשיר רוקוול
  1. יש לבחור את הסקאלה המתאימה (A, B או C) לפי החומר הנבדק (לפי התקן)
  2. יש להשתמש בחדרן ועומס נכונים
  3. יש לבצע שתי עקבות פרלימינאריות (לא לקחת תוצאות אלה בחשבון) כדי לוודא ביצוע פעולה נכון ותושבת טובה של חדרן ושולחן המכשיר לאחר החלפה. יש לבצע את העקבות על פלטה פסולה
  4. יש לשים מסטר (TEST BLOCK) על שולחן המכשיר
  5. יש להשקיע העומס הפרלימינרי (10 ק"ג כוח) – החץ הקטן על השעון יש להתאים לנקודה. יש לאפס את הסקאלה (אותו אפס לכל הסקאלות).
  6. יש להשקיע את העומס העיקרי ולחכות לקבלת העומס המאקסימלי (עצירת תנועה של חץ גדול)
  7. לאחר הורדת עומס יש לקרוא את ערך הקושי על הסקאלה המתאימה
  8. יש לבצע פעולות 4 – 7 על הדגם (חלק)

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. לפני בדיקת דגם (חלק) יש לבצע 3 בדיקות על המסטר. הפרש בין הערך הנומינלי של קושי המסטר לקושי הנמדד צריך להיות פחות מ- ± 1
  2. על כל דגם יש לבצע לפחות 3 בדיקות
  3. אין לקחת בחשבון את הבדיקה הראשונה על כל דגם

תקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ISO 6508-1 Metallic Materials — Rockwell Hardness Test
    Part 1: Test Method (Scales A, B, C, D, E, F, G, H, K, N, T)
  2. ASTM E-18 Standard Methods for Rockwell Hardness and Rockwell Superficial Hardness of Metallic Materials
  3. ASTM E-140 Standard Hardness Conversion Tables for Metals. Relationship Among Brinell Hardness, Vickers Hardness, Rockwell Hardness, Superficial Hardness, Knoop Hardness, and Scleroscope Hardness

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. William D. Callister, Jr. Materials Sciense and Engineering. The Introduction. John Whiley & Sons
  2. Я.Б. Фридман. Механические свойства металлов. Изд. 3, в 2-х частях. М., "Машиностроение", 1974 (ברוסית)
  3. М.Л. Бернштейн, В.А Займовский. Механические свойства металлов. Изд. второе, М., "Металлургия", 1979 (ברוסית)