פלדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פלדת גשר
ברזל - חומר הגלם לפלדה
פסל מפלדת אל-חלד

פלדה היא סגסוגת, המורכבת ברובה מן המתכת ברזל, ומכילה ריכוז נמוך של האל-מתכת פחמן (0.04%-2.25%).

לעתים מוסיפים לסגסוגת הפלדה יסודות אחרים, כמו צורן, מגנזיום, מנגן, כרום וניקל. בעזרת שינוי של שיעורי תוספות אלה, אפשר להפיק סוגים שונים של פלדות בעלות תכונות מיוחדות, כמו: קשיות, גמישות, עמידות בפני חום ועוד. סוגיהּ‏ השונים של הפלדה מצטיינים בחוזקה ובגמישות רבה.

אחד מסוגי הפלדה הנפוצים הוא פלדת אל-חלד, המכילה כרום בשיעור של 10.5% לפחות, והיא עמידה בפני חלודה.

פלדה משמשת לייצור מוצרים רבים: מכוניות, גשרים, מסמרים, קפיצים, להבים של סכינים, כלי עבודה, מחטים וכדומה.

הפקת הפלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלדה מופקת בתהליך טכנולוגי מסובך. ראשית, מוכנסים עפרת הברזל וצרף לתנור רם. התנור מתחמם עד 1200-1300 מעלות צלזיוס על ידי צרף ואוויר שנשאב לתוך התנור. בסוף התהליך יוצאים יצקת ושלקות. בגלל שיצקת מורכבת מברזל ומעל 3% פחמן, והפלדה אמורה להכיל פחות מכך, יש להקטין את כמות הפחמן בתרכובת. למטרה זו משתמשים במהפך של בסמר, כבשן פתוח, או כבשן חשמלי.

יסודות לסגסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלדות המסחריות מכילות מספר יסודות, בעלי השפעות שונות על תכונותיה של הפלדה:

  • וולפרם - קשיות, חוזק בחום, התנגדות לאיכול, העלאת טמפרטורת החיסום והתנגדות לשיבוב בחום.
  • מוליבדן - קשיות, חוזק בחום והתנגדות לשינויים.
  • ונדיום - קשיות, חוזק בחום וצמיגות.
  • קובלט - קשיות, מגנטיות והתנגדות לשיבוב.

העלאת אחוז הפחמן בפלדה מגדילה את החוזק, הקשיות, האלסטיות, ההתנגדות לחיתוך וכושר החיסום.

תקנים מסחריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקן הוא רשימה מוסכמת בין היצרנים לצרכנים. נהוג להבחין בין התקן האמריקאי, האירופאי והישראלי. התקן הנפוץ הוא התקן האמריקאי.

תקן אמריקאי SAE[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקן האמריקאי מורכב מ-4 ספרות ואות לפניהם:

  • אות המסמלת את אופן ההפקה:

A - סימנס מרטין
B - בסמר
C - האח הפתוח - בסיסי
D - האח הפתוח - חומצי
E - תנור חשמלי

  • ספרה ראשונה משמאל מייצגת את הסגסוגת לפי מפתח:

1 - פלדה פחמנית
2 - פלדת ניקל
3 - פלדת כרום-ניקל
4 - פלדת מוליבדן
5 - פלדה כרומית
6 - פלדת כרום-ונדיום
7 - פלדת וולפרם
8 - פלדת צורן

  • הספרה השנייה משמאל מייצגת את אחוז הסגסוגת העיקרית.
  • 2 הספרות האחרונות מייצגות את אחוזי הפחמן כפול 100.
  • אותיות מציינות טיפול תרמי:

CD - משוך בקור
CR - מעורגל בקור
HR - מעורגל בחום
F - מחושל
HT - מחוסם
S - מרוכך

לדוגמה:
SAE 1020 - פלדה פחמנית בעלת 0.2 אחוז פחמן.
SAE 5130 - פלדת כרום בעלת 0.3 אחוז פחמן ו1 אחוז כרום.

תקן אירופאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקן האירופאי לקוח בעיקר מהתעשייה הגרמנית, הידוע בתור DIN.
גם כאן, נפוצות שתי תצורות:

  • STxx, כאשר ST מייצג את המילה STEEL ושתי הספרות את חוזק הקריעה המינימלי בק"ג על מ"מ רבוע. כלומר ST37 הוא בעל חוזק קריעה מינימלי של 37 ק"ג על מ"מ רבוע.
  • xxXXxx - מסמל תרכובת של סגסוגת. לדוגמה: 50V10 - פלדת ונדיום בעלת 0.5 אחוז פחמן ו1 אחוז ונדיום.

תקן ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים אך ורק ליציקת ברזל, נחושת וסגסוגות נחושת.
האות מציינת ראשי תיבות של שם היסוד והמספרים את חוזק המשיכה בק"ג לממ"ר או לחלופין, את ההרכב באחוזים.
לדוגמה:
י"ב 18 -יציקת ברזל בעלת חוזק של 18 ק"ג לממ"ר.
פליז 60-37-3 - פליז המכיל 60% נחושת, 37% אבץ, 3% עופרת (תקן ישראלי מס' 137).

טיפול תרמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לבצע טיפול תרמי בפלדות לצרכים שונים. הטיפול התרמי מיועד לשיפור תכונותיה על ידי שינוי במבנה הגבישי, מבלי לבצע שינויים בצורתה או בהרכבה הכימי.

נהוג להבחין בין כמה סוגים של טיפולים תרמיים:

  • חיסום - טיפול תרמי להגדלת קשיותה, על ידי חימום וצינון מזורז ועל ידי כך למנוע חדירה של חומרים אחרים לאחר החימום. פלדות הניתנות לחיסום מכילות לפחות 0.6% פחמן. החיסום אומנם מגדיל את הקושי של הפלדה, אך הופך אותה לפריכה ולכן, נהוג לבצע הרפייה מיד לאחר החיסום.
  • הרפייה - טיפול תרמי להגדלת הצמיגות על ידי חימום לטמפרטורה נמוכה וצינון לאחר מכן. הקשיות מעט תרד בעקבות פעולה זו.
  • צימנוט - טיפול תרמי לחיסום פני המוצר והשארת הגרעין צמיג.
  • ריפוי - טיפול תרמי המרכך את הפלדה ומבטל את קשיותה לצורך פעולת עיבוד שבבי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]