רונית פורת (אמנית)

רונית פורת

אין תמונה חופשית
לידה	22 באפריל 1975 (בת 48) כפר גלעדי, ישראל
מקום לימודים	המכללה האקדמית הדסה ירושלים (2002) המכללה לאמנות ועיצוב צ'לסי (2006)
פרסים והוקרה	פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר (2017) פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית (2013)

רונית פורת (נולדה בשנת 1975) היא אמנית רב תחומית, אשר פועלת בתל אביב. פורת עובדת במדיה של צילום וכוללת בתוך עבודותיה חומרי ארכיב וטקסט ביוגרפי.

ביוגרפיה

רונית פורת נולדה בקיבוץ כפר גלעדי ב-1975. ב-2002 החלה את לימודיה בצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה שבירושלים. ב-2006 החלה ללמוד תואר שני בצ'לסי אקדמיה לאמנות ועיצוב. פורת השתתפה במגוון תערוכות קבוצתיות בישראל ובעולם, וכמו כן בתערוכות יחיד בגלריית אינדי, מוזיאון הרצליה ומוזיאון תל אביב. ב-2013 זכתה בפרס עידוד היצירה של ארטיס וב-2017 זכתה בפרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר במוזיאון תל אביב.

פעילותה האומנותית

ב-2006 הציגה פורת את תערוכת היחיד הראשונה שלה "קיבוץ" בגלריה שפיים שבקיבוץ שפיים. בתערוכה היא מציגה סדרת תמונות שצילמה בקיבוץ כפר גלעדי בו היא גדלה. התמונות לא חושפות שום מידע על עצם היות המקום קיבוץ, אלא מדובר בקומפוזיציות התופסות הווייה רגעית באובייקט פיסולי או טקסטורלי מצולם.

ב-2011 הציגה רונית את התערוכה "שם"בגלריה אינדי. אוצרת התערוכה דפנה איכילוב כתבה אודותיה: "אישה משוטטת בחורשות, בשבילים צדדיים, בשוליים. נדמה שהולכת על קצות האצבעות, חרישית, נזהרת שלא להרעיש בדורכה על עלים יבשים. צופה בדברים מרחוק, שומרת על מרחק ביטחון, מציצנית". בתיאור זה האוצרת ציירה את האמנית עם מצלמתה כמשוטטת סמויה, שקטה, הנטמעת בסביבתה ורק אוספת עדויות.

ב-2012 הציגה פורת את התערוכה "היפוקמפוס" בגלריה אינדי. התערוכה כולה סובבה סביב דמותה של אנאמארי שוורצנבך שהייתה עיתונאית, צלמת וסופרת משווייץ. אנאמארי שווארצנבך נולדה למשפחה אמידה בשווייץ, במהלך חייה פרסמה ספרים, מאמרים וכתבה מאות כתבות המתארות את מסעותיה המרוחקים באמריקה, אסיה ואפריקה. דמותה הייתה חריגה לתקופתה, היא ניהלה מערכות יחסית עם גברים ונשים, סבלה מדיכאון והתמכרות לסם מורפיום והצטרפה למאבק נגד הפאשיזם. משנות השמונים החלה לעורר עניין רב בחוגי תרבות אירופאיים עקב דמותה הלא-שגרתית, הנזילות המינית שלה ומעורבותה הפוליטית. בעבודתה של פורת, שוורצנבך היא הדמות הראשית, אך דמותה לא מוצגת כבודדה בתצלומים, למעשה רק בתצלום אחד מופיעה דמותה של שוורצנבך, לידה מצרפת פורת חומרים של אחרים וביניהם הנס פטר פלדמן, לני ריפנשטל וקאדר עטיה. בתערוכה זו, פורת בחרה לנכס את סיפורה ועל ידי חקר היסטורי וארכיוני, היא השתמשה בהתערבות בצילום, בגזירות והדבקה כדי לייצר מערך זיכרון הנע בין עובדות לבדיה. היא הציגה את החומרים שהיא ייצרה בלוגיקה וויזואלית ולא כרונולוגית. פורת ייצרה סיפור וויזואלי סביב דמותה של שוארצנבך והפכה אותו חלקית לחלק מזכרונה שלה. היפוקמפוס, כשם התערוכה, הוא אותו אזור במוח שמנגנוניו אחראים על זיכרון לטווח קצר וארוך ולמיפוי של המרחב והבנתו.

בביקורת לתערוכה שפורסמה בעיתון הארץ, כתבה גליה יהב: "במקום שיטתיות או מתודולוגיה מציעה פורת מרוץ אסוציאציות. למשל, היא מציגה צילום של צבייה ועופר, הלקוח מתוך הספר 'במבי' שכתב פליקס סלטאן ב-1923. לסלטאן מיוחס גם ספר הפורנו 'ג'וזפין מוצנבאכר; זיכרונות נערת רחוב וינאית', כך שהצילום שלצידו של שוורצנבאך בשמלה בהירה ארוכה ניצבת ליד פסלון של עופר, פניהם מופנים לאותו כיוון נדמה שמתייחס דווקא לספר השני". כמו כן, יהב הצביעה על הכוח הנשי-פמיניסטי הטמון בתערוכה: "פורת בונה היסטוריה נשית אלטרנטיבית, שבה שחרור האישה, גם המהוסס וגם הנועז, של התקופה שבין שתי מלחמות העולם, הוא היסוד המנטלי המארגן. וככזה, הוא פרום, מספר סיפור כפול תמיד, לא גמור".

תערוכת "ציד הזמן"

התערוכה "ציד הזמן" שהוצגה ב-2016 בגלריית אינדי היא תערוכה ראשונה מטרילוגיה של תערוכות. התערוכה השנייה בטרילוגיה תוצג בהרצליה בשם "מר אולבריך והעלמה נוימן" והתערוכה השלישית תוצג במוזיאון תל אביב בשם "המשפט". בתערוכה "ציד הזמן" רונית פורת המשיכה את דרכה שהתחילה ב"היפוקמפוס" וייצרה מיצב צילומי המורכב מחומרים שנלקחו ממקורות וארכיונים שונים, טופלו, עובדו, נגזרו והודבקו. בתערוכה זו הגיבורה הראשית היא לישן ניומן, נערת רחוב שהפכה לרוצחת. בתערוכה זו, פורת השתמשה בתצלומיו של פריץ אולבריך, שען וצלם החי בברלין. אולבריך הקים בחדר האחורי של סדנתו סטודיו לצילום שם היה מפתה נערות צעירות לצילומי עירום ופורנו בתמורה לתשלום. לישן ניומן שהייתה אז בת 15 הגיעה אף היא לסדנתו והצטלמה בה במהלך שנה בה כנראה גם חלקה את מיטתו. בתקופה זו נוימן תכננה לרצוח את אולבריך. נוימן שכנעה מובטל צעיר בשם ריצ'רד סטופל, לבצע את הרצח תמורת תשלום. ואכן סטופל וחברו פרצו בלילה לסדנא של אולבריך וחנקו אותו בעזרת כרית. פשע זה התפרסם בתקשורת ועורר דיון בקרב מומחים שונים באותה תקופה שהסיקו כי מנהגי המין של המעמדות הנמוכים לא מוסריים ובעלי אופי עברייני. פורת התחברה לסיפור של נוימן, מתוך שאיפה לשנות את הנרטיב. לפי פורת, נוימן אינה רוצחת בדם קר אלא קורבן לגבר עם נטיות פדופיליות ונצלניות. פורת אספה את תצלומיו של אולבריך ואליהם חיברה תצלומים נוספים של נשים שהן ביחסי כוחות של מצולמות-מנוצלות. את תצלומים אלו פורת הפכה לנגטיב. לצד צילומי הנשים הוצגו על הקיר דפים המצולמים מתוך קטלוגים של שענים וצורפים לצד צילומים של חוקר שוודי מהמאה ה-19 בו הוא המציא מכונות לחיזוק גוף האישה. גליה יהב תיארה את קיר זה: "זהו קיר העינויים, שבו שוכנים מכשירים מתקדמים ועדינים כביכול, פינצטות, סכינים, אזמלים, כאלה שנועדו לשיקום הגוף ולהגמשתו, או לתיקון של מנגנונים עדינים, ובפועל נראים כציוד חקירות מזעזע, לצד איברים חסרים ואיברים משלימים, כל אלה עניינם שליטה גופנית ומנטלית". בזאת יהב הצביעה על מהות התערוכה והכישלון שבתיקון מנגנונים, גם הטכנולוגיים וגם הפסיכוסקסואלים. "הפסיכואנליזה שלא באמת הצליחה להציל 'נערות בהפרעה', הצילום שלא הצליח לשמש תיעוד מונע המשפר את האנושות, הארכיונים שאינם מהווים גוף ידע מוסמך שאפשר להתנהל לאורו, המומחים שלעד ימיינו היסטוריות וביוגרפיות למתעללים וקורבנות ויגוללו סיפור פשוט, והאמנות כהד שאחרי כל אלה".

תערוכת "מר אולבריך והעלמה נוימן"

ב-2017 הציגה פורת במוזיאון הרצליה קשת רחבה של תערוכות "בעקבותיה", שמונה תערוכות יחיד של אמניות עכשוויות. פורת הציגה את התערוכה "מר אולבריך והעלמה נוימן", תערוכה שנייה שמתעסקת בסיפור של לישן נוימן ופריץ אולבריך שאותו היא רצחה. בטקסט של התערוכה, אורית בולגרו תיארה את עיסוקה של פורת בסיפור: "בסיפור שהיא מעלה באוב היא מדגישה את כפילות נקודת המבט - גבר אישה, מקרבן קורבן, צלם ומודל". בתערוכה היא בונה מנגנון סטריאוסקופי הנקרא "פנורמה קיסרית" אותו המציא אוגוסט פורמן בגרמניה ב-1883. המתקן מיועד לצפייה בצילומים סטריאוסקופים והוא פעל כאטרקציה חברתית. המתקן הוא חלל סגור ומעגלי המוצג בחלל התצוגה, בכניסה למתקן יש ארנה פנימית בה מוצגות התמונות במעגל. התערוכה מציגה שני נרטיבים, האחד הוא הנרטיב המוצג בתוך המכשיר הסטריאוסקופי שמתחקה אחר מה שנעשה בסטודיו האפל של אולבריך, והנרטיב השני נמצא על קירות חלל התצוגה שבו מוצג הסיפור של נוימן שהפכה מקורבן שאולבריך ניצל אל מקרבן-רוצחת.

תערוכת "המשפט"

ב-2017 זכתה רונית פורת בפרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר, והציגה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. התערוכה היא השלישית בטרילוגיה של העלמה נוימן ומר אולבריך. התערוכה הראשונה הציגה את הסיפור השערורייתי ואת התקופה של רפובליקת ויימאר, התערוכה השנייה התמקדה ברצח והתערוכה הנוכחית מתמקדת במשפט ובגזר הדין למבצעי הרצח. השותף לרצח של נוימן היה ריצ'רד סטופול וחברו אריך בנזיגר. סטופול נידון למוות, בנזיגר לשש שנות מאסר וניומן נידונה לשמונה שנות מאסר. בהמשך לסגנון שפיתחה פורת, התערוכה מורכבת מקולאז'ים של תמונות הלקוחות מהיסטוריה וארכיונים שונים המוצבות בחלל על הקיר בצורה מפוזרת, לא סימטרית. רז סמירה, אוצרת התערוכה, כתבה: "התלייה הלא-ליניארית של הדימויים יוצרת הקשרים חדשים על קירות התערוכה, מעין פאזל פסיכולוגי. תחושה של קיטוע עולה בגלל היעדר תיעוד מסודר של סיפור המעשה. תחת זאת, התערוכה מציבה בפנינו מחזה המזגג בין פרטי המשפט - בין תובע לנתבע, בין שופט לנאשמים, בין החוק לשררה, בין צדק לאי-צדק".

בחלל התצוגה נבנה מתקן המזכיר את ה"קמרה אובסקורה" בתוכו אובייקט המכונה פרקסינוסקופ, מתקן שהומצא על ידי אמיל ריינו ב-1877. הפרסינוסקופ מדגים את פעולת האנימציה הנשענת על עקרון התמדת הראייה. אם רצף תמונות בודדות יעברו במהירות הגבוהה מעשר תמונות בשנייה, תיווצר תחושה של תנועה לצופה. במתקן של פורת היא אינה שואפת להשיג אשליה אופטית של תנועה, אלא ההפך, אשליה של פירוק התמונה. כך הצופה הנכנס לתוך המתקן פוגש דימויים מתפרקים והופך להיות צופה במשחקי פרספקטיבה ותעתועי ראייה בעזרת מראות המוצבות בתוך המתקן. כמו בתערוכה הקודמת, פורת יוצרת שני מרחבים, הראשון הקולאז'ים התלויים על הקירות שהפכו למערכת סימנים בהם היא מספרת סיפור, והשני המתקן עם הפרקסינוסקופ המאפשר לצופה נקודת מבט נוספת, הפעם על המשפט.

השכלה

• 1999-2002 : חוג לצילום ומדיה דיגיטלית (סיום בהצטיינות), מכללת הדסה, ירושלים.
• 2005-2006 : תואר שני באמנות MFA, בצ‘לסי סקול אוף ארט אנד דיזיין, לונדון.

תערוכות יחיד

• 2007 : ’קיבוץ‘, גלריית שפיים, אוצר: ישל סקר
• 2011 : שם – גלריה אינדי, תל אביב, אוצרת: דפנה איכילוב
• 2012 : היפוקמפוס - גלריית אינדי, תל אביב, ליווי אוצרותי: טל יחס
• 2013 : היפוקמפוס - גלריית אסימטריה, וורשה, פולין, אוצר: ראפאל לוונדובסקי
• 2013 : דיוקן #4 - הגלריה לצילום במדרשה לאמנות, אוצרת: נועה בן-שלום
• 2018 : המשפט - מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת: רז סמירה.

מבחר תערוכות קבוצתיות

• RojaRaku Residency : 2006, סדנת אומנים, לטביה.
• 2007 : ‘ברגע האחרון‘, גלריית דר סטאדט, אוסטריה
• 2007 : ‘בין שתיים לארבע‘, גלריית צילום בעם, תל אביב
• 2008 : ‘פסטיבל סרטים‘, אוסלו, נורווגיה
• 2009 : ‘אין סולמות לכוכבים‘, הגלריה החברתית מוסררה ירושלים, אוצר: אייל פרי
• 2009 : ‘נגיעה של אלימות‘, טיראנה, אלבניה
• 2010 : ‘טריטוריה מרחבית‘, גלריית אינדי, תל אביב, אוצרת: יהודית מצקל
• 2011 : למה באת? - תערוכת אמני ’החממה לאקטיביזם חברתי‘, הגלריה החברתית מוסררה ירושלים
• 2012: שיודע/ת לשאול – מכללת הדסה, אוצרת: אתי שוורץ
• Non Finito : 2013 – ארטפורט, המרכז לאמנות צעירה, תל אביב, אוצרות: לוסי פונטיין
• Anty Aging : 2013 – בית האמנים תל אביב, אוצרת: קרן בר-גיל
• In Search Of Lost Time : 2014 – קסטרום פריגריני, אמסטרדם, הולנד, אוצרת: רונית עדן
• 2014 : פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, מוזיאון לאמנות, חיפה, אוצרת: אורית בולגרו
• 2014 : משולש שיקגו – אמנות, נשים, שיח, מוזיאון לאמנות, חיפה, אוצרת: רותי דירקטור.

Art Residency - סדנאות אמנים

• 2007 : מלון פופיק, שטראטנברג, אוסטריה
• RojaRaku Residency : 2007, לטביה
• SVA ,Summer Residency : 2008, ניו יורק
• Workshop AIZ‘ : 2010
• ARTPRT : 2012-2013, תל אביב - המרכז לאמנות צעירה, ישראל לטביה, אייזפוטה
• Dom Kereta‘ : 2013‘- בית קרת, וורשה, פולין
• Castrum Perigrini‘ : 2014‘- קסטרום פריגריני, אמסטרדם, הולנד

מלגות ופרסים

• 2002 - מלגת הצטיינות על הישגים בלימודים ופרויקט גמר.
• 2002/3-2003/4 - מלגה לשנתיים באמנות צילום, קרן התרבות אמריקה – ישראל
• 2008 - סמינר יהודי ערבי בנושא איכות הסביבה, מוסררה, ירושלים
• 2010 - חממת אמנים לאקטיביזם חברתי, מוסררה, ירושלים
• 2011/12-2012/13 : תוכנית עמיתים, עלמא בית לתרבות עברית, תל אביב
• 2013 - פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית
• 2017 - פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר
• 2022 - פרס שר התרבות בתחומי האמנות הפלסטית

לקריאה נוספת

• רונית פורת, אתר האמנית.
• רונית פורת, "היפוקמפוס", גלריית אינדי.
• גליה יהב, "היפוקמפוס" של רונית פורת: ביוגרפיות מדומיינות, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012
• רונית פורת, "ציד הזמן", גלריית אינדי.
• גליה יהב, האמנית רונית פורת משאירה את הצלליות השחורות בצל, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2016.
• רונית פורת, "מר אולבריך והעלמה נוימן", מוזיאון הרצליה.
• עוזי צור, אמנות משל עצמן, באתר הארץ, 21 בפברואר 2017
• שאול סתר, האמנית רונית פורת חוזרת לסיפור של פדופיליה ורצח - באופן מהורהר ונינוח, באתר הארץ, 22 במאי 2018