רז סמירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רז סמירה, אוצרת אמנות

רז סמירה (נולדה ב-1969) היא אוצרת וחוקרת אמנות מודרנית וצילום. באפריל 2023 נבחרה לסמנכ"לית ואוצרת ראשית של מוזיאון ארץ ישראל. מכהנת כיו"ר איגוד המוזיאונים ואיקו"ם בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמירה גדלה ברמת השרון ולמדה הוראה במדרשה לאמנות (1991–1994). בשנים שלאחר מכן סיימה סמירה תואר ראשון בחינוך וספרות כללית במכללת בית ברל (1994–1996), תואר שני באוניברסיטת שיקגו (2000–2002) ותואר שני נוסף שעסק בפילוסופיה, מדע ותרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב (2019–2020).

פעילות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמירה החלה את דרכה המקצועית בשנת 1999 במחלקת החינוך של מוזיאון תל אביב לאמנות.

בשנת 2004 החלה לעבוד במחלקת הצילום במוזיאון תל אביב לאמנות כעוזרת לאוצרת ולאחר מכן כאוצרת-משנה (עד 2014) לצד נילי גורן ששימשה כאוצרת הצילום של המוזיאון (עד 2016). בין התערוכות שהייתה שותפה להקמתן היו תערוכותיהם של האמנים ורדי כהנא (2007), מיכל חלבין (2008), דייוויד לה-שאפל (2010), טלי אמיתי-טביב (2011) ורוג'ר בלאן (2012).

במקביל פעלה סמירה בשנים אלה כאוצרת עצמאית ואצרה כשלושים תערוכות. אחת הראשונות שבהן הייתה מעורבת היא ״קו במרחב״ (בית האמנים, תל אביב, 2006) באוצרות משותפת עם גלית לנדאו-אפשטיין. בשנת 2008 הקימה סמירה את "גלריה 5 מקום לאמנות", אחת הגלריות הראשונות באזור קריית המלאכה בדרום תל אביב, שבה הוצגו בין השאר יאיר גרבוז, סיגלית לנדאו, עדי נס, ענן צוקרמן, אסף גרובר, איתן בוגנים, ג׳ניפר בר לב ועוד. הגלריה נסגרה לאחר שנה וחצי של פעילות.

במסגרת פעילות כאוצרת עצמאית אצרה סמירה גם את התערוכה ״בטבעת זו״ (בית התפוצות, 2010), שעסקה בבחינה מחודשת של טקס הנישואין המסורתי ובמשמעויותיו כפי שהן באות לידי ביטוי בעבודותיהם של 18 אמנים ואמניות עכשוויים. תערוכה זו נדדה במשך שנתיים בין אתרי תצוגה ברחבי ישראל (מעלות, חדרה, רחובות, אשדוד ודימונה). תערוכה נוספת שאצרה סמירה ושבחנה טקס מסורתי הייתה "מעשה באישה וחלוק: טבילת נשים מתגיירות" (בית האמנים, תל אביב, 2013). לאורך כל שנות פעילותה כאוצרת עצמאית הקפידה סמירה על ייצוג נרחב של אמניות נשים הן בתערוכות הקבוצתיות והן בתערוכות היחיד.

בשנת 2014 מונתה סמירה לאוצרת לאמנות מודרנית במוזיאון תל אביב לאמנות והחזיקה בתפקידה זה עד שנת 2017. בשנים הללו אצרה תערוכות למרינה אברמוביץ' (2014)[1], רוברט קאפה (2015), יוג'ין סמית (2016), ג'יימס אנסור (2017), אנדי וורהול (2017), וכן תערוכת צילום סובייטי מאוסף המוזיאון לציון מאה שנה למהפכת אוקטובר (2017).

בסוף שנת 2017 מונתה סמירה לאוצרת לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות והיא משמשת בתפקיד זה עד היום. בין התערוכות שאצרה הייתה תערוכת יחיד מקיפה ראשונה בישראל לאמן היפני הירושי סוגימוטו (2018)[2], "אנטי מיפוי" (2021) - תערוכה משותפת למיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי (2021)[3], תערוכה ראשונה בישראל לצלמת המודרניסטית אנה בירמן (2021)[4], וכן תערוכת צילום מוזיאלית ראשונה בישראל לאמן שי איגנץ (2022)[5].

במסגרת עבודתה במוזיאון תל אביב לאמנות סייעה סמירה לקידום פרס לורן ומיטשל פרסר לצילום, המוענק מדי שנה לצלם ישראלי צעיר. הפרס כולל לצד המענק הכספי גם תערוכה. בין הזוכים בו עד כה היו מארק יאשאייב (2016)[6], רונית פורת (2017)[7], דניאל צאל (2018)[8] ואפרת חכימי (2020)[9], להם אצרה סמירה תערוכות במוזיאון תל אביב לאמנות.

בשנת 2016 התמנתה סמירה לסגנית יו"ר איגוד המוזיאונים ואיקו"ם בישראל ובשנת 2021 נבחרה להיות יו"ר האיגוד[10].

באפריל 2023 מונתה סמירה לסמנכ"לית ואוצרת ראשית של מוזיאון ארץ ישראל[11]. עם מינויה לתפקיד אמרה, בין היתר: ״המוזיאון אוצר בתוכו אוצרות יקרי־ערך מבחינה אמנותית והיסטורית, שיש להרבות להציגם לקהל בארץ ובעולם, לצד אצירה של תערוכות עכשוויות, גם בינלאומיות, המשקפות את רוח הזמן. במסגרת תפקידי אפעל להציב את המוזיאון במרכז השיח התרבותי־אמנותי וכבמה מרכזית, מקומית ובינלאומית, למחקר ולתערוכות, תוך טיפוח אנשי צוות המוזיאון וקהל מבקרים רחב״.[12]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רז סמירה, "טבע אחר", בתוך מירב הימן: גני עדן מלאכותיים, חלפי הוצאה לספרי אמנות, 2010, עמ' 6–9.
  • רז סמירה, בטבעת זו: חתונה יהודית באמנות העכשווית, בית התפוצות, תל אביב, 2011, עמ' 8–15.
  • רז סמירה, עורכת, אחד העם 90 – שנות ה-80, חלפי הוצאה לספרי אמנות, תל אביב, 2011.
  • רז סמירה, מעשה באישה וחלוק: על טבילת הנשים הגרות, חלפי הוצאה לספרי אמנות, תל אביב, 2013 (יחד עם נורית יעקבס-ינון).
  • רז סמירה, עורכת, ענני תעתוע – ערן צור ואריה ברקוביץ, חלפי הוצאה לספרי אמנות, תל אביב, 2013.
  • רז סמירה, "בלה בריזל: ציור שמעבר למילים", בתוך בלה בריזל, חלפי הוצאה לאור, 2014, עמ' 7–17.
  • רז סמירה, "מוזיאון תל אביב לאמנות מתארח במרטין-גרופיוס-באו, ברלין", טרמינל (מרץ 2015), עמ' 20–21.
  • טל גורדון, "הרוח של הדאדא חיה וקיימת", הבמה,1 בספטמבר 2016.
  • חגית פלג רותם, "הירושי סוגימוטו: לברוא את העולם כל פעם מחדש", פורטפוליו, יום רביעי, 26 בדצמבר 2018.
  • זיוה קורט, "אפרת חכימי: לחפש כפר", מעבר למראה (בלוג), 19 בינואר 2022

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]