יאיר גרבוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יאיר גרבוז (2014)

יאיר גַרבּוּז (נולד ב-29 בספטמבר 1945) הוא צייר, סופר ופובליציסט ישראלי. יצירתו, החל משנות ה-70, שילבה השפעות של אמנות הפופ האמריקאית עם סממנים מקומיים. ציוריו, המזוהים עם סגנון "דלות החומר" בנויים כקולאז'ים, המשלבים סממנים ארס פואטיים וביקורת חברתית. על יצירתו זכה בשנת 2004 בפרס א.מ.ת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר בתחנת הכרמלית בחיפה

יאיר גרבוז נולד ב-1945 בגבעתיים. היה חבר קיבוץ כפר החורש. למד ציור אצל רפי לביא ובמכון אבני. תערוכת היחיד הראשונה שלו הייתה בשנת 1967, ומאז הציג עשרות תערוכות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם. בספטמבר 2009 השאיל לכנסת ישראל שתי תמונות מיצירותיו. התמונות מוצגות בלשכתו של יו"ר הכנסת.

היה מכותבי המוסף הסאטירי "דבר אחר" של העיתון "דבר" תחת שם העט 'י. פולני'. על עבודתו זו זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות ב-1993. הנחה את תוכנית הסאטירה "אין עם מי לדבר" עם עליית ערוץ 2 המסחרי ב-1993. כתב את הספר "תמיד פולני", לקט מעובד של רשימותיו בעיתון, רשימות הומוריסטיות המבוססות על חייו האישיים: משפחתו שמוצאה מפולין, זיכרונותיו מחיי הקיבוץ, חיי המשפחה והיומיום. גרבוז בעל טור בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבו הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית.

גרבוז שימש עד (2008) כראש המדרשה להכשרת מורים לאמנות במכללת בית ברל.‏[1] בשנת 2008 הצטרף אל מפלגת אור.‏[2] הוא יושב ראש ועדת רפרטואר בתחום האמנות הפלסטית בסל תרבות ארצי מאז 2006. בשנת 2011 החל להשתתף כחבר פאנל בתוכנית "הינשופים" בהגשת רוגל אלפר בערוץ 8. ביוני 2013 דרש מיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין להחזיר את ציוריו שנתלו בלשכתו והסביר את הדרישה בכך ש"שרה נתניהו הדיחה את היו"ר הקודם ראובן ריבלין"‏[3].

גרבוז נשוי למרגלית ואב לשלושה. אחיו הם חבר הכנסת לשעבר אהרן הראל ואלון גרבוז מנהל הסינמטק בתל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בדרך לקולנוע, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ם. (איורים בלוויית דברי הסבר קצרים)
  • יאיר גרבוז (י’ פולני), תמיד פולני; איורים: אבנר כץ, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ט 1989.
  • יאיר גרבוז, שלמה ניצן, דני קרמן, אחיתופל בגבעה: קטעים נבחרים מתוך דבר אחר מן השנים 1987–1990, תל אביב: עם עובד, תשנ"א 1990.
  • פריז תל אביב משם לכאן ומכאן לשם: מדריך חסר למיטיבי אהוב, תל אביב: מודן, 1996.
  • כל הסיכויים שבקרוב תעבור כאן רכבת: ציורים מספרים ביוגרפיה; עורך: אלי הירש, תל אביב: עם עובד, תש"ס 2000.
  • אוי ארצי: מכתבים לחבר צרפתי בדרך לישראל; עורכת: רחלה זנדבנק, תל אביב: דניאלה די-נור, 2010.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעמי סימן-טוב (עורכת). רדימיידעלה, הוצאת בית ברל, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]