רחמים בן עמארה
הרב רחמים בן עמארה (סביב ה'תרע"ד, 1914 - א' בתשרי ה'תשס"ב, 18 בספטמבר 2001) היה רבה של מאזאגאן, דיין בקזבלנקה, ורבה של שכונת קריית מנחם ועיר גנים בירושלים.
קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד במקנס שבמרוקו לאביו רבי ברוך ולאימו הרבנית רבקה לבית בירדוגו. בקטנותו למד אצל ר' שלמה טולידאנו תורה שבכתב, ואחר כך למד בישיבת רבי ידידיה ורבי חביב טולידאנו ורבי משה דרעי. לאחר מכן למד במשך ארבע שנים בישיבה לתלמידי חכמים מתקדמים בראשות רבי יצחק סבאג.[1] ובישיבת הערב בראשות רבי שלום משאש. בשנת תשט"ז התמנה לרבה של מאזאגאן בעקבות פרישת קודמו רבי שלמה הכהן אזאגורי שעלה ארצה.[2] לאחר עשרה חודשים, התמנה לדיין בקזבלנקה בבית דינו של רבי שלום משאש, לצד חביריו רבי משה מלכה, רבי יצחק חזן ורבי חיים שושנה. עסק בין היתר בהכנת ספרים לדפוס, והשתדל בהדפסת הספר 'מטה אהרן' של רבי אהרן חסין,[3] וספר 'קרן לדוד' של רבי דוד הכהן סקלי.[4]
בשנת ה'תשל"ה עלה לארץ ישראל. בהמשך התמנה לרב השכונות קריית מנחם ועיר גנים בירושלים, עד שנת תשמ"ט בהגיעו לגיל פרישה.[5]
נפטר בירושלים בא' תשרי ה'תשס"ב. לאחר פטירתו הוציאו בני משפחתו ספר 'אהבת רחמים' לזכרו.
פעילותו הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרוקו, לקח חלק פעיל במפעל הציוני, וכך העיד על עצמו: ” ומתוך חבת הארץ הייתי מסור לכל עניני הציונות בקק"ל, בק"ה, בעלייה וכו'”[6]. בשנת תשי"א, הודות לפעילותו הציוניות, שלחו לו אנשי קק"ל אתרוג מארץ ישראל, רבי רחמים העניק את האתרוג לרבי יוסף משאש.[7]
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לעת מצוא - ב' חלקים, דרשות.
- תשועת צדיקים - שבחי צדיקים ודרשות על תלמידי חכמים.
- מדריך לאורחות חיים במשפחה - דרשות לשמחות במעגל החיים.