יוסף משאש
 | |
| הרב יוסף משאש | |
| לידה |
1892 י"ב בסיוון ה'תרנ"ב מקנס  |
|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 1974 (בגיל 82 בערך) ב' בשבט ה'תשל"ד ישראל |
| כינוי | היו"ם (הצעיר יוסף משאש) |
| מקום קבורה |
מתחם בתי הקברות בחיפה |
| מדינה |
ישראל |
| מקום פעילות | מקנס, תלמסאן, חיפה |
| תקופת הפעילות |
? – 25 בינואר 1974 |
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה, אגדה, שירה |
| תפקידים נוספים | רבה של תלמסאן, אב"ד מקנס, רב העיר חיפה |
| רבותיו | הרב יוסף אלקובי, הרב רפאל אלקובי |
| בני דורו | רבי יצחק סבאג, רבי מימון משאש, רבי רפאל ברוך טולדנו |
| חיבוריו | שו"ת מים חיים, אוצר המכתבים, נר מצוה, ויזכור יוסף, נחלת אבות , פירוש ההושענות, זבח תודה |
  | |
הרב יוסף מְשָׂאשׂ (י"ב בסיוון ה'תרנ"ב, 7 ביוני 1892 – ב' בשבט ה'תשל"ד, 25 בינואר 1974) היה רבה של תלמסאן שבאלג'יריה, דיין במקנס ואב בית הדין הרבני לערעורים במרוקו, ורבה הספרדי של חיפה. כיהן כדיין במקנס[1] והיה פוסק, משורר, היסטוריון[2], ואיש ציבור.
תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר מקנס שבמרוקו לרבי חיים משאש. בצעירותו למד אצל רבי חיים בירדוגו בישיבת "בית אל ועץ חיים" (שהקים הרב זאב הלפרין) במקנס, וכן בישיבה בראשות האחים הרב יוסף והרב רפאל אלקובי. מכתבים ששלח בגיל 16 (1907) התפרסמו מאוחר יותר באוצר המכתבים (בחתימתו היו"ם, ראשי תיבות של הצעיר יוסף משאש).
רבה של תלמסאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תרפ"ד, שנים ספורות לאחר פטירת הרב חיים בלייח, רבה של תלמסאן, בנו רבי אברהם שלח לרבי יהושע בירדוגו ממקנס שישלח לו רב לכהן תחת אביו. רבי יהושע המליץ על רבי יוסף משאש.[3] רבי יוסף קיבל כתב מינוי מרבי רפאל אנקווה, ובכך קיבל את תפקיד הרבנות.[4] בגיל 31 (1924) נבחר לכהן כרבה הראשי של העיר תלמסאן שבאלג'יריה; תפקיד בו כיהן במשך 17 שנה.
דיין במקנס
בהמשך, לאחר פטירת הרב יעקב טולידאנו, חזר לעיר מקנס כדי לשמש כדיין. כמו כן כיהן כאב בית הדין לערעורים במרוקו במשך 18 שנה.[5] הרב יוסף משאש היה בעל מהלכים במסדרונות השלטון, תוך שהוא זוכה לכבוד ממלך מרוקו. הוא זכה לאות כבוד מהמלך ומשר החינוך. קשריו אלו הועילו לו לצורך פעילות לטובת היהודים.
רבה של חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תשכ"ד עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר חיפה. בתחילה סירב לכהן כרב בחיפה, למרות מעמדו הרם במרוקו; אך לחץ של ראש העיר (אבא חושי) וההסכמה שהוא ייבחר ללא התנגדות, הובילו להסכמתו והוא מונה לתפקידו בשנת תשכ"ח והחזיק בו עד לפטירתו. מאבק חרדי נגד מינויו, אשר כלל פרסום רשימה של פסקים שנחשבו בעיני מתנגדיו כחריגים, לא צלח.[6]
היה בן דודו של אביו של הרב שלום משאש, רבה של ירושלים.
לרב משאש היה חוש אמנותי רב, וביטוי לזה ניתן לראות בעיטורים הגרפיים שעל שערי ספריו, אותם צייר בעצמו. כמו כן בספריו השונים, ובעיקר בספרו "נר מצווה", פזורים שיריו השונים; כגון שירו לכבוד חג העצמאות (נר מצווה, עמ' קעו) ושירו לכבוד הרמב"ם (נר מצווה, עמ' רד).
נפטר בב' בשבט ה'תשל"ד, ונטמן בבית הקברות שדה יהושע.
גישתו ההלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד נאמנותו המוחלטת לעקרונות ההלכה השמרנית, הדגיש בשיקוליו ההלכתיים את השיקול של השתנות הזמנים ולפיהם ביסס מנהגים חדשים בהלכה. כך הצדיק את המנהג לאחר את תפילת שחרית כדי לקיים חגיגת בר מצווה.[7] כך למשל בסוגיית כיסוי ראש לנשים לימד זכות על נשים שאינן מכסות את ראשן במקום בו מקובל שנשים נשואות אינן רגילות לכסות את ראשן[8]. כמו כן פסק שכיום מכיוון שחילול שבת הפך להיות דבר רגיל (לעומת מכירת בשר טרף), הרי גם מחללי שבת באיסורי תורה ובציבור נאמנים על כשרות.[9] וכן לדעתו מכיוון שבטל טעם תקנת חזרת הש"ץ, כיום ראוי שלא לאומרה, מחשש ברכות לבטלה.[10] בעניין קיום יחסי אישות לאור הנר, הֵקֵל בדרך אקראי, בעקבות המציאות וקביעת הרופאים כיום שמחלת הנכפה איננה קשורה לתשמיש לאור הנר אלא למחלת עצבים[11].
בנוסף ניתן להצביע על מקוריות בסברות שאותן מעלה הרב משאש, ובעקבות כך יוצאות פסיקות ייחודיות. כך משער הרב יוסף משאש[12] שבעתיד יש להדליק את המנורה בבית המקדש בעזרת חשמל, וכך הוא גם מתיר בפשיטות שימוש בחשמל לצורך הדלקת נר בחנוכה. (פסיקה זו מבוססת אף על תפיסתו לעניין חשמל, המתבטאת בהיתר להשתמש בחשמל בהבדלה, ובאיסור בפעולת חשמל בשבת מהתורה; אף שהוא התיר לדבר בטלפון ביום טוב למרות איסורו בשבת)[13]. המקוריות בסברות של הרב יוסף משאש, נובעת אף מתוך העובדה שהרב יוסף משאש לעיתים מוכיח עניין הלכתי מתוך לשון המקרא. כך לדוגמה לעניין כיסוי ראש לגבר, כותב הרב יוסף משאש[14] "ועוד מקרא מפורש.. 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' [בראשית ג] ואלו מגבעות לא עשה להם, כי אינם צריכים לכסות ראשן כלל..".
יחד עם אלו הונחו פסיקותיו אף מהחשש שפסיקה מחמירה תגרום שהחוטא יחוש שהוא נדחק מחוץ למחנה, ולכן שאף לשמור על קשר בין האדם אשר לא מקפיד על סדר יומו מבחינה הלכתית כשם שהקפידו הוריו, לבין היהדות. זאת כפי שכותב הרב מאיר אביטבול, מייסד ומנהל הספרייה הספרדית "אור המערב"[15]: "בתקופת ההשכלה במרוקו, לא נתנו רבותינו לאף אחד מישראל להרגיש כרשע בפני עצמו... אלא להפך ניסו לתת להם הרגשה שהדבר לא כ"כ נורא ומצאו להם היתרים וסמך לקולות בהלכה על מנת שלא יבעטו בתורה וממילא לא יהיה להם חלק ונחלה בה...".
באופן דומה, בעניין גיור צידד שיש לגייר כל הבאים להתגייר מבלי לבדוק אחר מניעיהם ורמתם הרוחנית, כדי למנוע התבוללות והתנכרות לעם ישראל.[16]
פוסקי ההלכה בני דורו העריכו אותו רבות בגדלותו התורנית, גם בקרב אלו שגישתם ההלכתית הייתה הפוכה משלו.
יחסו למדינת ישראל ולציונות היה חיובי, ויתר על כן התנגד לתוכנית החלוקה ותבע לא לוותר על אף שעל מאדמת ארץ ישראל. בהתאם לתפיסתו זו פסק שיש לחגוג את יום העצמאות בהלל גמור והודאה.[17]
יצירתו התורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב יוסף משאש חיבר 48 ספרים, ביניהם:
- שו"ת מים חיים, שני חלקים.
החלק הראשון, העוסק בדיני אורח חיים, נדפס לראשונה בשנת תרצ"ד (1934) במרוקו (פאס), ולאחריו נדפס בירושלים תשכ"ז (1967). לספר צורפו הסכמות של הרב רפאל אנקאווה והרב יצחק מרעלי. בפתיחת הספר מובאות שתי הקדמות, אשר כוללות דיון אודות מוצא השם 'משאש'.
החיבור יוצא לאור מחדש על ידי נין המחבר, הרב אריאל שלום אלקובי, בארבעה חלקים, בתוספת התשובות ההלכתיות המפוזרות בספרי "אוצר המכתבים", ובצירוף מקורות והערות שוליים. (הוצאת טקסט רץ, ירושלים תשע"ח)[18]
- אוצר המכתבים – מכתבים שכתב הרב יוסף משאש, שאותם הוא איגד לספר. בין המכתבים דיונים בפרשנות המקרא והתלמוד, הלכה, מכתבי נחמה, תיאורים היסטוריים, דיון בנושא הקרבנות לעתיד, סליחות ושירים ומאמרים שונים. הספר יצא לאור בחיפה, בין השנים: תשכ"ח–תשל"ה, בשלושה חלקים; בחלק הראשון עד מכתב תק, בשני עד אלף שח, ובשלישי עד אלף תתקמו.
- נר מצווה – הספר מחולק לשמונה חלקים. בין השאר הספר עוסק בחג החנוכה מבחינה הלכתית ומחשבתית, ובאירועים יוצאי דופן, מבחינתו של הרב יוסף משאש, כגון מעשה יהודית ואירוע שהתרחש על יהודי מעגאז בשנת 1862. הספר הודפס לראשונה במרוקו (פאס) בשנת תרצ"ט (1939), בשנת תשכ"ט הודפס שנית בירושלים עם כמה תוספות, ולאחרונה יצא על ידי קרן אוצרות המגרב בשנת תש"ס.
- זבח תודה (חיפה, תשל"ח).
- ויזכור יוסף, פירוש הגדה של פסח, הכולל ציורים של הרב יוסף משאש (חיפה, תשל"ט).
- גרש ירחים (ירושלים, תשמ"ט)
- בגדי ישע (ירושלים, תש"ן)
- נחלת אבות, על פרקי אבות, 8 כרכים.
- הוד יוסף חי, לקט פסקיו בארבעה חלקי השולחן ערוך, בעריכת הרב זכריה זרמתי (ראש מכון אמת, ירושלים), [הוצאת ארז, ירושלים, תשס"ח]
- המגיד ממקנס, 3 חלקים, פסח, ימים נוראים, חנוכה טו בשבת ופורים, הספר מכיל בתוכו אמרות, משלים, ספורים ומליצות מלוקטים מכל ספרי רבי יוסף משאש.
מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבים מספריו יצאו לאור על ידי בנו הרב אליהו משאש, בשיתוף עם מכון "אוצרות המגרב – קרן חכמי מרוקו".
על שמו רחובות בערים חיפה, אשדוד וקריית שמונה.
כמה מפיוטיו הולחנו על ידי הרב דוד מנחם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק שוראקי, מסורת בעידן המודרני: חכמים ספרדים בדורות אחרונים, מבחר מכתביו, עמודים 205-250, סדרת עם הספר, הוצאת משכל, תל אביב, 2009.
- אלעד פורטל, "והרימו דגל ישראל", בתוך: קול התור: ציונות מסורתית-ספרדית, בעריכת אופיר טובול, הוצאת ידיעות ספרים, 2021. עמ' 105-118.
- אלישיב רייכנר (מקור ראשון, מוסף שבת, עמודים 10-8, 28 במאי 2021)
- הרב שלמה משה עמאר, "רב הו"ד יוסף חי - לזכרו של הגאון מופלא שבחכמים רבי יוסף משאש", בתוך מצוקי ארץ, ירושלים תש"פ, (עמ' נו - פז).
אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד ביטון, "", המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011.
- דוד ביטון, "הדין, השכל והזמן: הרב יוסף משאש, פוסק בעידן של תמורות", עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ב.
- זכריה זרמתי, "הוד יוסף חי: אוצר פסקי הרב יוסף משאש", הוצאת מכון תורת אמ"ת (ניסן תשס"ח), 310 עמ'.
- אבינועם רוזנק, כבוד הציבור כמושג מגונן – עיון בפסיקתו של הרב יוסף משאש, אקדמות כ', שבט תשס"ח, עמ' 55–70
- יהודה מימרן, משנתו החינוכית-הלכתית של הרב יוסף משאש: המפגש בין השקפת עולם ומציאות, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013.
- צבי זוהר, כל העוסקת בתורה זוכה לדברים הרבה - הרב יוסף משאש על זכות האשה להתמסר לתלמוד תורה, פעמים 82, חורף תש"ס
- אלעד פורטל, "זה היו"ם" משנתו הציונית של הרב יוסף משאש, הוצאת הדסים, תשע"א.
- ערכת "", ב' בשבט תשפ"א 2021, כּוּלְנָא ירוחם (עם קישורים לשלל תכנים, סרטונים ומקורות אודות הרב)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף משאש, באתר "החכם היומי"
יוסף בן חיים משאש (1892-1974), דף שער בספרייה הלאומית
- משה רבי, "מים חיים", הצופה, 11 בינואר 1963, עמ' 7
- שיעורים בתורת הרב משאש זצוק"ל, אתר כולל יד שאול
- תשובה של הרב יוסף משאש בעניין כיסוי ראש לנשים מתוך "אוצר המכתבים – הרב יוסף משאש".
- תמונת הרב יוסף משאש באתר מכון תורת אמ"ת.
- תומר פרסיקו,, בלוג באתר "רשימות", 29.5.2009
- פיוט "מי כמוך" שחיבר הרב יוסף משאש ליום ירושלים באתר קוסקוס.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כמו כן מונה לנשיא בית הדין לערעורים. (הקדמת אלעד פורטל לשו"ת מים חיים)
- ^ הקדיש ספר על 'דברי ימי מקנס', וספר על קורות יהדות תלמסאן.
- ^ ראו אוצר המכתבים חלק א סימן שצג.
- ^ ראו אוצר המכתבים חלק א סימן שפב, שצח.
- ^ ראו אוצר המכתבים ג, אלף תתקיב.
- ^ לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - רבנים, באתר ארכיון המדינה, עמ' 439–441
- ^ שו"ת מים חיים, סימן כב
- ^ שו"ת מים חיים ח"ב, או"ח סימן קי, אוצר המכתבים ח"ג אלף תתפד.
- ^ שו"ת מים חיים, סימן קמג
- ^ שו"ת מים חיים, סימנים מא, מב.
- ^ שות מים חיים חלק א' סימן צ"ז. - הרב עובדיה כתב בתגובה "כל דבריו לא ניתנו להאמר וכל שכן להכתב, שרא ליה מריה". [יביע אומר חלק י' נד,י.]
- ^ בספרו נר מצווה (עמוד טו).
- ^ שם, קלד, עמ' קיד.
- ^ שו"ת מים חיים, סוף סימן כג.
- ^ דבר המוציא לאור, שו"ת מים חיים, ירושלים תש"ס.
- ^ מים חיים, חלק ג סימן ק"ח
- ^ אוצר המכתבים חלק ח"ג איגרת אלף תשס"ט.
- ^ הרב יוסף משאש, שו"ת מים חיים באתר טקסט רץ